השם פיטואלקסין נגזר מיוונית, ומשמעותו חומר המיוצר על ידי הצמח להגנתו. פיטואלקסינים הם תרכובות בעלות משקל מולקולרי נמוך ובעלות פעילות אנטי מיקרוביאלית, אשר מסונתזות בצמח לאחר שהותקף על ידי מיקרואורגניזמים.
בניגוד להגנה הפסיבית שנותנים לצמח מרכיבים כימיים המצויים בו, נותנים הפיטואלקסינים מנגנון הגנה אקטיבי.
נוכחות של פיטואלקסינים הוכחה לראשונה ב-1940 בתפוח אדמה. הוכיחו שבתפוחי אדמה העמידים למחלת השדפון נוצרים מרכיבים הפועלים נגד הפטריה Phytophthora.
פיטואלקסינים הופיעו רק במקום חדירת הזיהום. הם אינם נוצרים בצמח כולו, אלא רק במקום הזיהום.
מאז נמצאו כ-200 פיטואלקסינים.
הם פועלים בצמח כטוקסינים נגד המיקרואורגניזם התוקף. הם פוגעים בדופן התא, במטבוליזם, מונעים התרבות של הפתוגן, מעכבים את הצמיחה שלו. הם מופיעים מספר שעות אחרי חדירת הזיהום.
פיטואלקסינים נחשבים לתת-קבוצה של חומרים הנקראים תרכובות עקה- stress compounds. לחומרים אלה יש תפקיד חשוב במצבי חירום של הצמח.
הופעת פיטואלקסינים הוכחה אצל צמחים עשבוניים וגם בעצים. לדוגמא, rishitin מצוי בעגבניות, capsidiol מצוי בפלפל מתוק, במיני סוככיים מצויים איזוקומרינים ופורנו-קומרינים. פיטואלקסינים נמצאו במחטים של עצי אורן, בפירות ועלים של תפוחי עץ, אגס וחבושית, וכן בעלי אורז.
חשיבותם של הפיטואלקסינים באפשרות הטמונה בהם להקנות כעין חיסון לצמחים המותקפים על ידי טפילים.
הצמחים מגיבים בייצור פיטואלקסינים לא רק בתגובה למיקרואורגניזמים, אלא גם בתגובה לחומרים כימיים שונים, כגון מלחים כלורידיים של כספית ונחושת, קרח יבש, הקרנה בקרני UV, טיפול בקור.
מידת ההצטברות שלהם נקבעת לפי קצב הסינתיזה בצמחים וקצב הפירוק על ידי האורגניזם המזהם ויתכן שגם על ידי הצמח עצמו.
הם יכולים לשמש כהגנה לצמח נגד פטריות, כנימות ומזיקים שונים.
