הפעם זכיתי להכיר דמות מעניינת וייחודית – ד”ר משה פודר, רוקח ובעלים של אחד מבתי המרקחת הוותיקים ומוערכים בחיפה. את בית המרקחת ירש מאביו, שהיה רוקח והקים אותו לפני למעלה משמונים שנה. ד”ר פודר נולד בחיפה וגר בה כל חייו. אב לשלושה ילדים וסב לארבעה נכדים (בקרוב חמישה). בחן רב ובנועם, שוחחנו ארוכות על רוקחות, צמחי מרפא ועל החיים עצמם…
ראיון ועריכה: יעל דונגי. פורסם בתאריך 1/3/18.
ספר איך הגעת לעולם הרוקחות וצמחי המרפא…
הייתי ילד של רוקח, פגשתי ושמעתי את העולם הזה ממש מילדות. עם זאת, כילד הייתי לכל היותר עוזר לשקול צמחים לתערובות שונות, לא יותר מזה.
בזמנו היו בארץ כמה בתי מרקחת בודדים, שהיו הקשר היחיד בין אנשים לבין רפואת צמחים.
לא היו בארץ הרבליסטים, היו פה ושם אנשים שנגעו בתחום אבל לא כפי שהרבליסט מוגדר כיום. טיפול באמצעות צמחים היה נחלתם של בתי מרקחת, כמובן שזה היה די מוגבל ביחס להיום. היה שימוש ברפואת צמחים מאירופה בעיקר. לא הכירו צמחים כמו אסטרגלוס ואכינצאה לדוגמא, השתמשו בעיקר בצמחים שהם חלק מהמסורת של ההרבליזם האירופאי.
היו בתי מרקחת שהיו להם מתכונים משלהם, תערובות לחליטות של צמחים מיובשים, עם התוויות ממש.
בסוף שנות השישים- תחילת שנות השבעים, התחלתי ללמוד בבית הספר לרוקחות. בלימודים הייתה נגיעה כלשהי בתחום רפואת הצמחים, אבל זה היה שונה ממה שסיפר לי אבי על לימודיו. כשאבי המנוח למד רוקחות בווינה, לימודי הרוקחות בהקשר של צמחים היוו בערך שני שליש מתכנית הלימודים.
בימים אלו ממש, אנחנו מוכרים את בית המרקחת, מעבירים אותו לידיים אחרות. במסגרת זה אני מוצא המון ספרים עתיקים מתקופת לימודיו של אבי, הכוללים תיאורים מרובים של מיני אקסטרקטים, תמציות, ממש תיאורים פרמקופיאלים.
בית המרקחת שילב בין רפואת צמחים לרוקחות קלאסית?
נכון. אמנם בשנות השישים- שבעים, עיקר הפעילות של בית המרקחת היה מה שנקרא היום “רפואה קונבנציונלית”, או רוקחות קלאסית, אך בהחלט היה עיסוק בצמחים.
מאוחר יותר, התחלתי את דרכי בבית המרקחת עם הומאופתיה ומשם זה כבר הלך במקביל ל”קאמבק” של ההרבליזם בארץ, וכנראה שגם בכלל בעולם. לאורך השנים אנחנו מקבלים מרשמים מרופאים ומטפלים, שממזגים יחד הומיאופתיה ורפואת צמחים.
מעניין אותי לדעת איך אתה כרוקח, בוחר אם להמליץ על טיפול באמצעות רוקחות קלאסית או צמחי מרפא…
זה פשוט מאוד, אני באופן אישי אוהב להציע את אפשרות הבחירה ומשאיר את ההחלטה בידי האדם שמגיע אליי. אפשר לומר באופן עקרוני שאני אדם שתמיד מטיל ספק ולא הולך “בעיניים עצומות” אחרי שום דבר.
כבר 37 שנים אני עוסק ברוקחות, בין היתר הומיאופתיה, תמציות צמחים, עד לפני שנתיים היה לי גם הרבה קשר עם הכנות של רפואה אנתרופוסופית. אני מוכרח לומר שמעולם לא הפכתי להיות “גרופי” של אף שיטה. אני מודע לכולן, ליתרונות ולחסרונות שלהם. בשורה התחתונה, את ההחלטה אני תמיד משאיר ללקוח.
יוצא לך ליישם בעצמך שיטות פחות קלאסיות מעולם צמחי המרפא או הרפואה המשלימה בכלל?
בוודאי, בהתאם למצב. אני מתוודה שאם מדובר בכאב ראש, אעדיף להיעזר במשכך כאבים. כשאפשר אחרת, לא פעם אני רוקח לעצמי תרופות מצמחי מרפא. הייתי מטופל למשך תקופה ארוכה גם בדיקור סיני.
ציינת קודם שאתם מוכרים את בית המרקחת…
תראי, היום לא פשוט בכלל להתנהל מול משרד הבריאות, העבודה בתחום הזה הפכה להיות כמעט בלתי אפשרית. התקינו נהלים מגבילים וחונקים עד מאוד. לי באופן אישי ממש נשבר מזה, כבר אין לי כוח להתמודד עם זה. אני שמח שיש היום גם כאלה שיש להם את הידע או הכוח לעבוד מול משרד הבריאות. אני אשאר לעבוד בבית המרקחת שלנו עוד כחצי שנה בערך וגם העובדות שאיתי כבר שנים רבות, ויחד ננחיל את הידע לבעלים החדשים.
איפה מתבטא הקושי מול משרד הבריאות? האם הוא כללי או מתמקד יותר בהקשר של צמחי מרפא?
האמת שבאופן די כללי. לפני ארבע-חמש שנים, מונה רוקח ראשי חדש במשרד הבריאות. הוא הביא איתו מסכת שלמה של נהלים הנוגעים בתחומים שונים בתוך בית המרקחת. אגב, חלק מהתחומים לא נבראו סתם כך אלא הם פועל יוצא של התחייבויות של מדינת ישראל כלפי האיחוד האירופי. אני מניח שהרבליסט בברזיל או בהודו עובד באופן די דומה למה שהיה נהוג כאן לפני כשישים שנה, מבחינת חופש הפעולה והבחירה שלו כרוקח. אני מתכוון בהיבטים כמו בחירת הצמח המתאים, הסתמכות על אינטואיציות, היכרות עם צמחים וכו’. לעומת זאת באירופה, אם יש לך מפעל שמייצר תערובת מסויימת, אתה צריך להבטיח שהמוצר שאתה מוכר יהיה תמיד באותה איכות, ע”פ סטנדרטים. יש הגדרות ומאפיינים לכל חומר גלם. אני מבין את זה, כך העולם עובד היום, אבל זה לא הופך את זה לקל יותר.
משרד הבריאות מציף אותנו בדרישות ונהלים. ישנה למשל דרישה למדוד את טמפרטורת חדרי בית המרקחת השונים, לרשום ולתעד זאת שלוש פעמים ביום. כך גם את טמפרטורת המקרר וכו’. כשמגיעה סחורה, צריך לבדוק שתנאי ההובלה היו נאותים. כל פרוצדורה כזו דורשת ניירת משלה, תיעוד והרבה מאוד מסמכים… מתיש מאוד.
כשהיית ילד, ידעת שאתה רוצה להיות רוקח כמו אבא שלך?
האמת היא שממש לא, היו לי כל מיני פנטזיות ללמוד ארכיטקטורה וגיאוגרפיה. הרוקחות אף פעם לא ממש עמדה על הפרק מבחינתי. אני מניח שהיה לי איזשהו רצון לרצות את אבי ובנוסף אולי הייתה זו סוג של בריחה לאיזור נוחות, מקום מוכר לי. איכשהו מצאתי את עצמי מתקבל לביה”ס לרוקחות. הייתה וועדת קבלה בה אמרו לי באופן חד משמעי שאחת הסיבות שהתקבלתי היא בזכות זה שאני בן של רוקח. זה לא היה עניין של שחיתות, הכל היה מאוד גלוי. ככה זה עבד פעם…
למדתי תואר ראשון, שני ואחר כך שלישי ברוקחות ולבסוף לא הצלחתי לדחות את הקץ, התחלתי לעבוד כרוקח בבית המרקחת של אבי. חזרתי לחיפה לאחר 15 שנות מגורים בירושלים, שהיו תקופה מאושרת מאוד בחיי.
אני מבינה שהיית בין המקימים של חברת תוספי המזון “סופהרב”?
לפני קצת יותר מעשרים שנה, פנה אליי רופא, שעד היום פעיל בתחום ההומאיפתיה. הוא הציע לי להצטרף לשותפות איתו ונעניתי בהסכמה. הקמנו את היסודות והתכוונו ליצור מוצרים “פיטו-הומיאופתים” (שילוב של צמחי מרפא והומיאופתיה). התחלנו מיד לשווק בשוק האמריקאי, חשבנו שהשוק הישראלי הוא קטן מדי. בסופו של דבר התחלנו לאבד כספים ובשלב זה נציגי חברת “סולגאר” בישראל לקחו לידיהם את המפעל וכיסו את החובות. בעצם משנת 2000 הם לקחו את המפעל, הרימו אותו והפכו אותו מפעל לתפארת. אני שמח להגיד שיש לי חלק במחשבות ובקונספט של מוצרים צמחיים שהם ברמה של מפעל תרופות, מבחינת איכות ונהלי העבודה. כך שבעצם משנת 2001 אין לנו עוד קשר לחברה. זה בהחלט היה מתסכל עבורי, אבל עם זאת, אני מוכרח לומר שאני לא בטוח שזה היה המקום המתאים לי. באופן אישי אני אדם שתמיד זקוק להתחלה, “בראשיתיות”, קשה לי עם עבודה שהופכת להיות רוטינית תחת העול של נהלים כאלה ואחרים – בקרה ופיקוח.
מעניין אותי לשמוע על השוני בין אז להיום, בהקשר של שילוב רפואת הצמחים בבית המרקחת. בכל זאת, לא כל יום מזדמן לי לשוחח עם רוקח בן 70 שחווה את השינויים האלה כל כך מקרוב.
אם היית הולכת לרופא בשנת 1930 או 1950, סביר שהיית מקבלת איזשהו תכשיר מבוסס צמחים. מאוחר יותר, בסביבות שנות השבעים-שמונים, העיסוק בצמחי מרפא ותוספי תזונה היה נחלתם של אנשים שנתפסו כמשוגעים, תמהונים. היו כמה דמויות בארץ שעסקו ברפואת צמחים ומי שפנו אליהם היו אנשים מוזרים. זה לא כמו היום שהרפואה המשלימה נמצאת אפילו בקופת חולים. המודעות פרצה החוצה, אנשים מחפשים את זה.
באותם ימים הייתה למשל חברת “פלוריש”, שהוקמה על ידי שני אחים, רוקחים שקיבלו את החינוך שלהם בצרפת. הם החלו כמפעל שמייצר כמוסות של צמחים – תערובות או צמחים בודדים. לא הייתה למפעל שום תקומה. שנתיים-שלוש אחרי זה, “סולגאר” החלו לייבא את המוצרים שלהם ופתאום החלה עלייה משמעותית גם לטובתם. אני זוכר גם את התפתחותה של החברה שנקראת היום “אלטמן”, שהחלה בבית מרקחת בתל אביב. באותה תקופה גם החלו לייבא מוצרים ממקומות שונים ומשם ועד היום התחום נמצא בעלייה מתמדת.
