מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני:Marrubium vulgare
שם נפוץ: White horehound
שם עברי: מרוביון מצוי
משפחה: שפתניים, Labiatae
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח
תיאור בוטני
צמח רב שנתי עשבוני, בעל עלים עגולים מקומטים. מוצאו מאזור הים התיכון ומרכז אסיה. נפוץ ברוב אזורי הארץ כצמח אשפתות. המקור לשמו הוא כנראה המרירות שלו. הצמח מכוסה בשערות, שבקיץ נעשות צפופות מאד, והן מכסות את הגבעול והעלים במשטח לבן. הפרחים קטנים ולבנים.
רכיבים פעילים
דיטרפנים מרים 0.3-1.0%, העיקרי מביניהם הוא המרוביין, שאינדקס המרירות שלו 65.000 (1)
דיטרפנים אלכוהולים, כולל: peregrinol, vulgarol, marrubiol, marrubenol, phytol
טאנינים עד 7%
אלקלואידים כולל: 0.3% betonicine & stachydrine
שמן נדיף 0.05-0.06%, המכיל בעיקר מונוטרפנים (2)
פלבנואידים: אפיגנין, לוטאולין, קוורצטין והגליקוזידים שלהם,
מינרלים, בעיקר אשלגן.
פעילות רפואית
מגביר הפרשת מיצי מרה, משכך כאב, מכייח יעיל, (3,4,5)
emmenagogue, נוגד עוויתות, bitter tonic. הפעילות המכייחת מיוחסת בעיקר למרוביין, שמגביר הפרשת ליחה מהקרומים הריריים של דרכי הנשימה.
ריכוזים נמוכים של מרוביין מסדירים את קצב הלב. ריכוזים גבוהים גורמים להפרעה בקצב הלב.
רפואה מסורתית
המרוביום שימש כצמח מכייח במצרים העתיקה.שימוש דומה מדווח ברפואת האיור-ודה,
ואצל הילידים באוסטרליה ובאמריקה. ברפואת האיור-ודה מומלץ להשתמש בצמח לטיפול בברונכיט חריף וכרוני ובשעלת. שבטים אינדיאנים משתמשים בעלים ובפרחים לטיפול בהפרעות של דרכי הנשימה, בהצטננות ובדלקת גרון.
באירופה נוהגים להשתמש במרוביום כממריץ של העיכול ומגביר תאבון. נהגו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, התנפחות של הבטן, ברונכיט, למחלות חסימתיות של מערכת הנשימה, כגורם להקאה, לעודף גזים במערכת העיכול, לטיפול בטפילים במעי, להוריד לחץ דם, לצהבת, למחלות של הכבד, לזיהומים של מערכת הנשימה, לריפוי פצעים (6).
בארה”ב, בשנת 1989, אסר ה-FDA על שימוש בצמח כתכשיר נגד שיעול. באירופה נוהגים להשתמש בו כמרכיב בתכשירים נגד שעול, שנמכרים גם בארה”ב, לדוגמא, Ricola.
התוויות
לטיפול בצרבת, גזים, ברונכיט, להמריץ את העיכול, לשיכוך כאבים.
Commission E בגרמניה אישר שימוש במרוביום למקרים של חוסר תיאבון, צרבת, וכממריץ הפרשת מיצי מרה.
ישנן הוכחות גם לפעילות ההיפוגליקמית של המרוביום, וכן לכושר שלו לשכך כאב (6)
התוויות נגד
הריון, להגביל שימוש בתקופת ההנקה.
פרמקולוגיה
מחקרים בחיות הראו שמרוביום מסייע להורדת ריכוז הסוכר בדם. נעשו כמה מחקרים קליניים שמראים שהמרוביום הוא צמח היפוגליקמי. דרושים עוד מחקרים כדי להוכיח זאת (6,7).
בגרמניה הצמח מומלץ לשייפור התיאבון ולצרבת. ההמלצה מתבססת על השימוש ההיסטורי בצמח, ללא מחקרים המוכיחים זאת (6).
ברפואה המסורתית נהגו להשתמש במרוביום כמשכך כאבי מחזור וכאבים הקשורים למערכת העיכול. מעט מאד מחקרים הוכיחו את פעילותו של הצמח כמשכך כאב. אין מחקרים קליניים המוכיחים זאת (3,5,6,8).
תופעות לואי
לא נמצאו במינון המומלץ. מינון גבוה עלול לגרום לבחילה.
הצמח נחשב בטוח לשימוש במינון המומלץ.
לא נעשו מחקרים קליניים. ישנם דיווחים על פריחה שהופיעה בעקבות שימוש בצמח, על בחילות והקאה.
אינטראקציות עם תרופות אחרות
לא נמצאו.
ריכוזים גבוהים של הצמח עלולים לפגוע בקצב של הלב.
מחקרים בחיות הראו שמרוביום מסייע להורדת לחץ דם. מומלץ לאנשים הלוקחים תרופות להורדת לחץ דם להיות זהירים בשימוש בצמח.
מינון
1-2 ג’ שלוש פעמים ביום בחליטה.
טינקטורה 1:5 ב-30% אלכוהול 5מ”ל שלוש פעמים ביום.
סירופ 2-4 מ”ל שלוש פעמים ביום.
שימוש במזון: סוכריות נגד שיעול, ריכוז 0.073%.
