מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני: Sclerocarya birrea
שם נפוץ: Marula tree
שם עברי: מרולה
משפחה: אילתיים, Anacardiaceae
תיאור בוטני
עץ נשיר, דו ביתי בגובה של 15-20 מ’. הגזע בצבע כסף אופייני. הפרחים מופיעים בקצות הענפים. הם קטנים וצבעם אדום כהה. העלים בצבע ירוק-אפור. הפירות בגודל שזיף. קליפת הפרי בצבע ירוק-צהוב, והציפה לבנה ומכילה מיץ. לפירות יש טעם אקסוטי המזכיר אשכולית ואננס (1). הפירות נופלים מהעץ כשעודם ירוקים, והם מבשילים והופכים לצהובים מתחת לעץ (2). הפרי הבשל אכיל, ויש לו ריח נעים. בתוך הפרי יש זרע קשה ובתוכו 1-3 גרעינים בטעם של אגוז, עשירים בשמן אכיל. הפירות מבשילים בחודשים ינואר עד מרץ.
שם הסוג Sclerocarya משמעותו אגוז קשה. Skkeros ביוונית קשה ו-karyon אגוז. יש לעץ הרבה שמות מקומיים. בכל אחד מהשבטים מכנים אותו בשם אחר.
עץ המרולה יוצא דופן בכמות הפרי שהוא נותן. בשנה טובה נותן עץ אחד בין 21.000 ל-91.000 פירות (3). הם אהובים על בני אדם וגם על פילים שעוברים מרחקים גדולים כדי לאכול אותם (4), וכן על קופים ובעלי חיים אחרים.
עצי המרולה נפוצים באזור הטרופי והסובטרופי של אפריקה. העץ עמיד בפני יובש, וכך הוא מצליח לגדול בנמיביה, בוטסוואנה, זמביה, באזורים שיש בהם עונה יבשה.
עץ המרולה הוא בעל ערך כלכלי רב לתושבים הכפריים. הם משתמשים בכל החלקים של העץ, אוכלים את הפירות, ומשתמשים בהם להכנת בירה, יין, ליקר וריבה (5,6).
יש שימוש רפואי מסורתי בעלים, בקליפת הגזע ובשורשים. משתמשים בהם לטיפול בשלשול, סכרת, חום ומלריה (7). מהחלקים הקשים של העץ מכינים מכתשים לטחון זרעים, וכלים אחרים (5). מקליפת הגזע מפיקים צבע אדום-חום המשמש לצביעת כלי חרס וחפצי אמנות שונים.
עץ המרולה נערץ באפריקה בשביל שפע הפירות שלו, והתועלת שהוא מביא לתושבים. חוגגים את הבשלת הפרי בחגיגות ופסטיבלים שמתחילים בחודשים פברואר-מרץ. בטונגה קוראים למרולה מאכל מלכים. הם חוגגים את תחילת איסוף הפירות בפיזור מיץ מהפרי על קברות המנהיגים שנפטרו.
בכמה מקומות מחלקים בפסטיבל לכולם בירה מהפרי, ושרים שירים על המרולה. זהו פסטיבל בעל חשיבות חברתית, הנותן למשתתפים הרגשה של שייכות.
בזולו, חוגגים טקס של פירות ביכורים, ומגישים לעץ מרולה מיוחד שנבחר כוס מיוחדת מחימר עם בירה מהפירות. העץ ידוע בזולו כ”עץ החתונות” המגביר פוריות. נוהגלים לעשות לקראת החתונה ניקוי של הגוף עם פירות של מרולה.
אמונה רווחת באפריקה הדרומית שניתן להשפיע על מין הילד בעזרת העץ. כדי ללדת בן זכר מומלץ לשתות חליטה מקליפת גזע של עץ זכרי, וכדי ללדת נקבה יש לשתות חליטה מקליפת הגזע של עץ נקבי. אם נולד ילד מהמין השני מאמינים שזה ילד מאד מיוחד, כי הוא הצליח לשטות ברוחות.
שמן מרולה
ישנן עדויות היסטוריות המאשרות שעץ המרולה והכנת השמן מהזרעים היו חלק חשוב באורח החיים של תושבי אפריקה מאז אלפי שנה (8,9). באופן מסורתי הכנת השמן לבית ולתעשיה נעשית על ידי נשים (10). הזרע קשה מאד, והשתמשו בשיטות שונות כדי לשבור אותו. הפקת השמן היא ידנית. הזרעים כל כך עשירים בשמן שמספיק לסחוט אותם כדי לקבל ניצולת גבוהה. כותשים את הזרעים עם מכתש ועלי כדי לקבל שמן, או שמרסקים אותם בתוך מים רותחים, והשמן מתקבל על פני המים.
הזרעים והשמן מזינים מאד, והם מהווים מרכיב חשוב במזון של התושבים הכפריים במוזמביק, נמיביה, זימבאביה ודרום אפריקה, וכן אצל הילידים של מדבר קלהארי (11).
הזרעים נאכלים חיים או קלויים. יש שטוחנים אותם לאבקה ומוסיפים אותם למרק, לדיסה או לעוגה. הם עשירים בחלבון ובשומן, ולכן לוקחים אותם למסעות ארוכים (5,9). השמן משמש לבישול ולהכנת רוטבים. יש לו טעם נעים, דומה לאגוז.
השמן נמכר כמחומם או נא שלא עבר חימום. השמן המבוקש יותר הוא המחומם, שהוא יציב וטעים יותר. השמן הנא מתקלקל תוך שנה. משתמשים בו בעיקר לשימוש חיצוני (9).
הרכב השמן
חלבון 28.3%, שומן 57.3%, סיבים 2.8%, פחמימות 3.7%,
מינרלים ב-100 ג’: סידן 118 מ”ג, מגנזיום 462 מ”ג, ברזל 4.87 מ”ג, נתרן 3.81 מ”ג, אשלגן 601 מ”ג
אבץ 5.19 מ”ג, זרחן 808 מ”ג
תיאמין, ריבופלאבין, חומצה ניקוטינית.
אנרגיה 2703 קלוריות ל-100 ג’ (9).
תכונות השמן
שמן המרולה הוא צהבהב, בהיר וריחו עדין ונעים. הוא מזין, נוגד חמצון, מנטרל רדיקלים חופשיים ומוסיף לחות. הוא מכיל כ-70-80% חומצה אולאית (12). השמן יציב. יציבותו מיוחסת להרכב השמן. הוא דומה בהרכבו לשמן זית וכנראה עמיד כמוהו בפני חמצון. הוא מתאים לבישול ואפיה (12).
ניסויים ראשונים שנערכו על שימוש בשמן לקוסמטיקה הראו שהוא נספג בקלות ומוסיף לעור לחות. הוא מסייע לעידון וריכוך העור ומפחית אדמומית (13).
באפריקה מרבים להשתמש בו כשמן לעיסוי, שמן לתינוקות, לטיפול בעור יבש וסדוק וביובש בשפתיים.
שימוש רפואי בשמן מרולה
מכינים מהשמן משחה המשמשת לטיפול בבעיות בעיניים, באזניים ובאף, בעיקר אצל ילדים (14). כמו כן משתמשים במשחה לטיפול בשיעול, שלשול ופצעים בשימוש חיצוני. השמן נחשב למסייע במניעת הצטננות ושפעת, וכמקל על כאבי בטן של תינוקות. בשימוש פנימי נותנים לתינוק כמה טיפות של השמן על קיבה ריקה (16). שאיפת העשן של זרעים בוערים היא טיפול מסורתי בכאבי ראש (15). בדרום מוזמביק משתמשים בזרעים בטקסים לניחוש ולראיית העתיד (6).
שימוש מסורתי בשמן מרולה: יש הערצה וכבוד רב לשמן. נותנים אותו כמתנה, כאות להערכה והכרת תודה, נוהגים לתת אותו ליולדת לאחר הלידה, ממליצים עליו לשימוש פנימי לאם ולילוד (16). אצל שבט הזולו השמן הוא סמל לפוריות, לרוך ולעדינות. נוהגים לקבל בו בטקס את פני התינוקות ממין נקבה (5). הנשים נוהגות לעסות בשמן את הפנים, הידיים והרגליים. נשים בהריון מורחות את השמן על הבטן כדי למנוע קמטים המופיעים אחרי הלידה. מערבבים את השמן עם דוחן לטיפול בפנים להמרצת חידוש תאי האפידרמיס (16). מורחים את השמן על הגוף בעונה היבשה כדי להוסיף לחות וכדי לדחות חרקים (16).
שימוש בשמן לקוסמטיקה: השמן מומלץ לשימוש קוסמטי. נעשו מחקרים in vitro שהשמן נספג בקלות, מגן על העור מפני התייבשות ומעדן אותו.
לסיכום
הצמח Sclerocaryo birrea הנפוץ בשימוש באפריקה הדרומית מאז אלפי שנים, מתחיל לעורר עניין במערב. המחקר נמצא עדיין בשלבים ראשוניים, אבל יש מסורת עתיקה של שימוש בצמח למאכל, לקוסמטיקה ולרפואה.
