מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני: Hydrastis canadensis
שם נפוץ: Goldenseal
שם עברי: חותם זהב
תיאור בוטני
צמח עשבוני רב שנתי, בעל קנה שורש צהוב, שגובהו כ-30 ס”מ. הוא גדל ביערות לחים בצפון ארה”ב וקנדה. קנה השורש הטרי צהוב. כשהוא מתבגר הוא הופך לצהוב כהה-חום. ע”פ השורש וקנה השורש מצויות כעין צלקות בצבע צהוב, הדומות לחותם שעווה שהשתמשו בו כדי לסגור מעטפות. זהו המקור לשמו האנגלי והעברי.
השם המדעי של הצמח Hydrastis, ניתן לו כנראה בגלל השפעתו על קרומים ריריים.
הצמח היה פופולרי מאד בארצות בהן הוא גדל, ונהגו לקטוף אותו מהבר. הקטיף המוגזם גרם כמעט לחיסולו, והיום הוא אחד מהצמחים המצויים בסכנת הכחדה.
כיום מגדלים אותו בכמה ארצות. דרושות חמש שנות גידול כדי שאפשר יהיה לקצור את השורשים.
חלקי צמח בשימוש: שורש וקני שורש
רפואה עממית
חותם זהב היה אחד הצמחים הנערצים על שבטי האינדיאנים השונים. הם נהגו להשתמש בו גם כצמח צבע, לצביעת הפנים והגוף וכן לצביעת בדים. הצבע המתקבל הוא צהוב בהיר עד כתום.
שבטי ה- cherokee נהגו להשתמש בצמח במקרים של חולשה כללית, עיכול בלתי יעיל וכן לשיפור התאבון.
בשימוש חיצוני השתמשו בו במקרים של פציעות, חתכים ושריטות, וכן לטיפול בפגעי עור שונים.
שבטי ה- Iroquois השתמשו בצמח לטיפול בשעלת, שלשול, מחלות כבד, עודף גזים, דלקת ריאות ודלקת בדרכי העיכול.
מאמר מדעי ראשון התפרסם ע”י B.S. Barton ב-1798 והוא מדווח על שימוש בחותם זהב לטיפול בסרטן.
הצמח הוכר כרפואי ע”י הפרמקופאה של ארה”ב מ-1860 עד 1926. בשנים 1936 עד 1955 הוא היה רשום ב-National Formulary. הוציאו אותו מספרי התרופות כי המימסד הרפואי הפסיק להשתמש בו.
עד אז הוא הומלץ ע”י רופאים למקרים של דלקות של קרומים ריריים.
ממשיכים להשתמש באופן רשמי ב- Berberine, שהוא המרכיב העיקרי של חותם זהב, לטיפול במלריה, עודף גזים, דלקת של המעי הגס, ולכיבים שאינם נסגרים.
רכיבים פעילים
alkaloids isoquinoline הכוללים: Hydrastine 1.5 –4.0%, ברברין 1.0-6.0% וריכוז נמוך של canadine וcanadaline- .
בנוסף מכיל הצמח חומצה כלורוגנית,meconin שמנים שמתוכם 75% בלתי רוויים ו-25% רוויים, רזין, סוכר וכמות קטנה של שמן נדיף.
פעילות
הפעילות מיוחסת לשני האלקלואידים העיקריים, הידרסטין וברברין. הם גם אחראים לטעם המר של השורש.
אנטי בקטריאלי, ממריץ הפרשת מיצי מרה, משלשל עדין, עוצר דימומים, נוגד תולעים, אנטי דלקתי, ממריץ של שרירי הרחם. בעל השפעה ייחודית על קרומים ריריים.
הפעילות על הקרומים הריריים מתבטאת באטימת הריריות בפני מיקרואורגניזמים וגורמים זרים העלולים לגרום לדלקת. בנוסף האלקלואידים מעכבים או הורגים חידקים שהתיישבו על הקרומים הריריים, ומונעים בכך התפתחות של זיהום.
פעילות ייחודית זו על הקרומים הריריים אחראית להשפעה המקומית שיש לצמח על דלקת. מחקרים הראו שהזרקת מיצוי של הצמח מסייעת לרפא דלקות כרוניות של המעי והרקטום.
כצמח אנטי דלקתי מומלץ להשתמש בהידרסטיס בכל מקרה של דלקת פנימית או חיצונית.
כצמח עוצר דימומים מסייע ההידרסטיס להפחתת דימום חזק של מחזור חודשי. בעבר נהגו להשתמש בו כדי לעצור דימומים אחרי לידה.
האלקלואידים מגרים ומעוררים את שרירי הרחם, ולכן יש להמנע מלהשתמש בו בתקופת ההריון.
הידרסטין נמס בכלורופורם ובאלכוהול, וכמעט שאינו נמס במים. ברברין נמס במים, וכמעט שאינו נמס באתר .Canadine מעורר את שרירי הרחם, אולם גורם להרפייה ולהרגעה של השרירים במקומות אחרים בגוף.
התוויות
לטיפול בדלקות בדרכי העיכול, דרכי השתן, בגרון, בוגינה ועוד.
כאנטיבקטראילי, לטיפול בזיהומים במערכות שונות,
במקרים של תולעים וטפילים, לעצירת דימומים, במקרים של אל-וסת, לעצירת דימומים הקשורים לאולקוס ולדלקת המעי הגס המתכייבת.
שימוש חיצוני
שטיפות פה במקרים של מחלות חניכיים, כיבים בפה.
שטיפות וגינלות- לטיפול בזיהומים בוגינה.
אופן השימוש ומינון
מירתח: 0.5-1.0 ג’ ליום מחולק לשלוש פעמים.
טינקטורה: 1:10 ב- 60% אלכוהול, 2-4 מ”ל ליום.
כמוסות: 200 מ”ג 3 פעמים ביום.
טיפות אוזניים – 10 מ”ל מישרה ב-100 מ”ל מים, לטיפול בפקקים וסתימות באוזניים.
התוויות נגד
הצמח אינו מומלץ לשימוש בתקופת ההריון וההנקה.
הצמח אינו נחשב לרעיל, אבל ריכוזים גבוהים של האלקלואידים עלולים להזיק.
הצמח אינו מומלץ לשימוש ליותר משבועיים ברציפות.
