מאת: מינה פארן Ph.D
שם עברי: גד השדה, כוסברה.
שם נפוץ: Coriander.
משפחה: סוככיים, Apiaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות.
תיאור הצמח
גד השדה הוא צמח עשבוני חד שנתי הגדל בר באזור הים התיכון, בישראל, אירופה ומערב אסיה. הוא התאקלם גם בצפון אמריקה. מגדלים אותו בתרבות בארצות רבות באיזור הממוזג (1,2). גידולים מסחריים מצויים במרוקו, בולגריה,רומניה, תורכיה, הודו ורוסיה. בגרמניה מגדלים אותו בקנה מידה קטן (1,3).
רפואה מסורתית
פלינוס הרומאי (23-79 לספירה) השתמש לראשונה בשם הסוגCoriandrum שמקורו במילה פשפש (koros) הודות לריח העלים המזכיר ריח של פשפשים. היפוקרטס שחי במאה הרביעית לספירה מדווח בספריו על שימוש בפירות של Coriandrum. הצמח הוכנס לבריטניה על ידי הרומאים (4).
הוא הוכנס לראשונה לרפואה הסינית בערך בשנת 600 לספירה (5).
השימוש המוצע בצמח בכל המקורות הוא כנוגד גזים (קרמינטיבי), מסייע לשיפור העיכול, ממריץ את תפקוד הקיבה. השימוש בצמח דומה ברפואה הסינית ובאיורודה. ברפואת האיורודה נוהגים לצרף צמחי תבלין נוספים, כגון פירות של כרויה תרבותית (קימל) וזרעים של קרדמון, הל (2,6,7).
רכיבים פעילים
שמן נדיף 1%, שהמרכיב העיקרי שבו הוא linalool 55-74%
מונוטרפנים נוספים, כגון , alpha-pinene, beta-pinene, limonene, anethol, camphor מהווים כ-20% משמן הנדיף (7)
הפירות מכילים 26% חומצות שומן: אולאית, פטרוזילינית, לינולנית
פלבונואידים: קוורצטין, איזו-קוורצטין, רוטין
חומצות פנוליות: כלורוגנית, קפאית
טאנינים, סוכרים, חלבונים, קומרינים, מוצילג, עמילן (2,5,7).
פעילות רפואית
קרמינטיבי, ממריץ, מגביר את תפקוד הקיבה, ממיס שומן (2,7).
התוויות
גד השדה משמש כתבלין ידוע ומקובל. העלים משמשים גם הם לתיבול וריחם שונה מזה של הפירות. הריכוזים הנמוכים שמשתמשים בהם לתיבול בדרך כלל אינם מספיקים כדי לעורר פעילות פיזיולוגית. שימוש קבוע בתבלין מסוים עלול לגרום להצטברות של חומר ולעורר פעילות פיזיולוגית.
הצמח מומלץ לטיפול בהפרעות עיכול, בחוסר תיאבון, במקרים של עודף גזים, התנפחות של הבטן, תחושה של מלאות (7,8).
התווית נגד
לא ידוע.
תופעות לוואי
אינן ידועות.
שימוש בתקופת ההריון וההנקה
לא ידוע על הגבלות.
אינטראקציות עם תרופות
אינן ידועות.
מחקרים
לא נערכו מחקרים קליניים מודרניים בפירות של גד השדה. ההתוויות אושרו בהסתמך על מקורות אמינים של רפואה מסורתית, על מחקרים שנעשו בבעלי חיים ומחקרים שבדקו את הרכיבים הפעילים ואת ערכו התזונתי של הצמח.
בגרמניה משתמשים בגד השדה כחליטה וכמרכיב בתרופות נוגדות גזים ומשלשלות, לעתים קרובות בצרוף אניס, קימל ושומר.
בארה”ב משתמשים בצמח כמרכיב בתכשירים נוגדי גזים וכמסייע לעיכול, בחליטות, סירופ וטינקטורות (2,4).
הפרמקופיאה הגרמנית מציינת שהפירות צריכים להכיל לפחות 0.6% שמן נדיף.
הפרמקופיאה האוסטרית דורשת 0.5% שמן נדיף.
הכנות ומינון
פירות כתושים או טחונים: 3 ג’ ליום.
חליטה: 3 ג’ ב-150 מ”ל של מים (4).
מיצוי נוזלי: 1:1 3 מ”ל ליום.
טינקטורה 1:5, 15 מ”ל ליום.
