טיפול בילדים באמצעות צמחים המסייעים להורדת חום – מאת מינה פארן PhD

רוב מחלות הילדות הן מחלות זיהומיות ויראליות. ידועים כ-200 וירוסים העלולים לגרום למחלות אלה (1). המחלות מועברות על ידי מגע, כלי אוכל  משותפים, טיפות רוק באויר ושהייה בקירבת חולים.

מחלות זיהומיות מלוות לעתים קרובות בחום גבוה, במיוחד אצל ילדים קטנים. העליה בחום היא תגובה פיזיולוגית לזיהום וחשוב לא לדכא אותה, אם אינה מהווה סכנה לילד. החום הגבוה עלול לגרום להתייבשות וחשוב מאד להרבות בשתייה, כדי למנוע אותה. החום יורד בדרך כלל בתוך 1-3 ימים. במקרים של מחלות של דרכי הנשימה החום עלול להמשך 5-7 ימים.

ניתן להעזר בצמחים מורידי חום במקרים שהחום גבוה וקיימת סכנה לילד. הצמחים שנעזרים בהם פועלים לפי מנגנון של הגברת הזעה- diaphoretics. ייבוש הזיעה נעשה על חשבון חום הגוף והטמפרטורה יורדת. ברפואה הסינית מדובר על צמחים מקררים.  

הצמח פועל במנגנון זהה על ילד ועל אדם מבוגר. כאשר מטפלים בילד חשוב מאד להקפיד על שימוש בצמחים עדינים, חסרי רעילות ובטוחים לשימוש.

המינון תלוי בגיל ובמחלה. במקרים חריפים לוקחים את הצמחים כל שעה או שעתיים. במקרים כרוניים לוקחים פעמיים עד שלוש פעמים ביום. עדיף להשתמש בפורמולה המורכבת מכמה צמחים ולא בצמח בודד אחד (2).

צמחים מגבירי הזעה, מורידי חום

הצמח המומלץ ביותר ברפואה המסורתית בארץ הוא הטיון הדביק Inula viscosa. הצמח נחקר לאחרונה ונפרט אותו בהמשך.

אופן השימוש בצמחים עבור ילדים

ההכנה הביתית הנוחה ביותר היא החליטה. הקושי העיקרי הוא הטעם של החליטה והמוכנות של הילד לשתף פעולה. ניתן להוסיף צמחים המשפרים את הטעם ולקצר מעט את זמן החליטה כדי להפחית את ריכוז המרכיבים המרים.

אפשרות נוספת היא להכין סירופ מהצמחים על ידי נידוף המים והוספת סוכר. היתרון של הסירופ הוא הטעם המתוק, המכסה על מרירות של צמחים מרים והאפשרות להשתמש בנפח קטן יותר, מפני שהסירופ מרוכז. הסוכר שבסירופ מונע גידול של מיקרו-אורגניזמים בתוכו, וניתן לשמר אותו לתקופה ארוכה.

טינקטורה היא מיצוי של צמחים בתוך ריכוזים שונים של אלכוהול ומים. הטינקטורה מאפשרת שימוש במינון מדויק, שאצל ילדים יכול להתחיל מ 2-3 טיפות. מגדילים את המינון לפי הגיל ולפי המשקל. כאשר משתמשים בטינקטורה רצוי לנדף את האלכוהול בתוך כמות קטנה של מים רותחים.

צורות אחרות המתאימות לילדים הן לכסניות למציצה, מסטיק, או מיצוי של צמחים ארומטיים בתוך שמן לתיבול.

שימוש חיצוני: ניתן לעזור לתינוקות ולילדים עם צמחים באמבטיה, עם קומפרסים פושרים, אינהלציה, עיסוי עם שמנים, משחות ועוד. במקרים של חום גבוה מומלץ להוסיף למי האמבטיה מירתח של Nepeta cataria, שמן נדיף של לבנדר או חליטה של קמומיל.

נפרט כמה מהצמחים המומלצים

שם עברי: טיון דביק

משפחה: מורכבים, (Asteraceae (Compositae

תיאור הצמח: הטיון הדביק הוא בן שיח גבוה, רב שנתי, שכיח מאד בארץ ובאגן הים התיכון. הוא גדל בצידי דרכים, בין סלעים ובאדמות שאינן מעובדות. בבית גידול פורה הוא נדחק על ידי צמחים אחרים, בגלל צמיחתו האיטית. הוא זקוק למים רבים כדי להתפתח, ומגיע לשכבות של מים בעזרת שורשיו הארוכים, החודרים לתוך הסלעים. 

העלים מבריקים ודביקים, בעלי ריח עז, ומכוסים בשערות בלוטיות המפרישות ליפידים, פוליסכרידים וחלבונים. הפריחה בחודשים אוגוסט עד נובמבר. הפרחים צהובים. לצמח יש כמות גדולה מאד של זרעים המופצים על ידי הרוח, בעזרת גופי הפצה בצורת ציצית שערות. בחורף נובלים העלים. הטיון מפריש לסביבה חומרים המדכאים ומעכבים התפתחות של אורגניזמים אחרים (1). העיכוב מתבטא בהקטנת אחוז הנביטה של צמחים בסביבה וכן עיכוב של התארכות השורשים שלהם. בקר וצאן וכן חרקים וזחלים אינם ניזונים מהצמח, למרות שהוא בין הצמחים המעטים הירוקים בקיץ.

חלקי הצמח בשימוש: עלים

מרכיבים: שמן נדיף ירוק, כולל טרפנים, ססקויטרפנים לקטונים, חומצות ססקויטרפניות, אזולן, היספידולין, קמפור, תימול, צינאול, קרבקרול (2,3,4).  

הצמח מכיל פלבנואידים כגון rhamnocitrin, פנולים, טרפנים ומרכיבים נוספים מקבוצת הססקויטרפנים לקטונים.

רפואה מסורתית: צמח נערץ באוכלוסיה הערבית בארץ. הם טוענים שניתן להכין ממנו 40 תרופות, או תרופות ל-40 מחלות. משתמשים בו בשימוש פנימי וחיצוני. בשימוש פנימי הוא משמש כמגביר הזעה ומוריד חום, משתן ולכן מסייע להורדת לחץ דם, מומלץ לטיפול במחלות של דרכי הנשימה וכן להורדת רמת סוכר בדם (5). 

בשימוש חיצוני הוא מומלץ לעצירת דימומים, לטיפול בטחורים ובדליות ברגליים, לטיפול בעור מחוספס ופגוע, לחטא פצעים פתוחים. השימוש הוא במירתח מהעלים, אמבט ישיבה, או רסק של עלים טריים מעורבים בשמן זית.  

הטיון הוא צמח אנטי דלקתי, המרכיב האחראי לפעילות האנטי דלקתית הוא 1,4-dimethyl-azulene (6), אנטי דלקתי למחלות עור שונות (7), אנטי מיקרוביאלי נגד כמה חיידקים כגון Staphilococcus aureus ו-Proteus vulgaris, אנטי פטרייתי, מעכב Trichophyton rubrum ו- Microsporum canis, מעכב את השמר הלבן- Candida. הפעילות האנטי פטרייתית נובעת מעיכוב משמעותי של ייצור הכיטין, שהוא מרכיב בדופן התא של הפטריות. הפעילות האנטי פטרייתית המירבית נמצאה במיצוי מימי של עלים בוגרים (8). המיצוי המימי יעיל נגד מחלות צמחים בשימוש חקלאי (3,9). פעילות נגד תולעים in vitro ו-in vivo מיוחסת לחומצה ססקויטרפנית (10).

תופעות לוואי ורעילות של הצמח לא נבדקו. השימוש הרב ברפואה המסורתית מצביע על חוסר רעילות של המיצוי המימי. לא נקבע המיצוי האופטימלי והמינון המדויק. במחקרים שנעשו השתמשו במיצוי במים, באלכוהול, באתר, בכלורופורם. במיצויים בממיסים אורגניים התקבלו טרפנואידים שונים. כשריססו מיצויים אלה על צמחים שונים, הם מנעו ביעילות רבה התפתחות של פטריות על הצמחים. חברת Avisco מייצרת תכשירים מטיון דביק בארץ. הם הוציאו לשוק קרם anti aging, המזין את העור ומעכב את הזדקנותו.

שם עברי: סמבוק שחור

שם אנגלי: Elder flowers

משפחה: Caprifoliaceae, יערתיים

תיאור הצמח: הסמבוק הוא עץ קטן נשיר, נפוץ מאד באירופה, מערב ומרכז אסיה וצפון אפריקה. כל חלקי הצמח היו בשימוש רפואי ברפואה המסורתית, העלים הטריים והיבשים, הפרחים, הפירות הטריים והיבשים והשורש. מקור השם סמבוק הוא הסמבוקה, כלי נגינה יווני עתיק שהכינו אותו מהעץ (1). מקור השם האנגלי Elder במונח aeld, שמשמעותו אש. נהגו להשתמש בגבעולים החלולים של הענפים הצעירים כדי להפיח את האש (1).                                                                                                                            

פרחי הסמבוק קטנים וריחניים. התפרחת המורכבת מפרחים רבים נראית כסוכך שטוח. לפרחים יש ריח אופייני וטעם מתקתק.

מרכיבים: פלבונואידים עד 3%, טריטרפנים עד 1% כולל alpha-amyrin, beta-amyrin, oleanolic and ursolic acids, שמן נדיף עד 0.3%, מינרלים 8-9% בעיקר אשלגן חומצות פנוליות, כולל חומצה כלורוגנית, קפאית, פרולית, טאנינים, מרכיבים ריריים, פקטין וסוכר (2) .      

פעילות: הפרחים מגבירים הזעה, דיורטיים, נוגדי דלקת מקומית, אנטי ויראליים. כמה חוקרים טוענים שפרחי הסמבוק מגבירים את תגובת בלוטות הזיעה לגירוי של חום אצל אנשים בריאים (3,4).

התוויות: הצטננות, חום גבוה, שיעול, ברונכיט כמכייח לדרכי הנשימה העליונים (4).                    

התוויות נגד:
אינן ידועות

תופעות  לוואי:
לא נמצאו

הכנות ומינון: חליטה 2-4 ג’ מהפרחים ב-150 מ”ל של מים, לחלוט במשך 10 דקות, שלוש פעמים ביום. כפית אחת שווה ל-1.5 ג’.  
טינקטורה 1:5 ב-25% אלכוהול.
חליטה של הפרחים, בצורת קומפרסים או שטיפות, משמשת לטיפול בעור שמן או באקנה. ניתן להשתמש בטינקטורה, 3-5 מ”ל ב-240 מים. מכינים מהפרחים קרמים ותכשירים קוסמטיים נוספים.
הסטטוס של הצמח הוא GRAS- Generally Recognized As Safe.

שם עברי: נפית החתולים

משפחה: שפתניים Lamiaceae  (Labiatae)

תאור הצמח: הנפית הוא צמח עשבוני, בגובה 1 מ., העלים מעט אפורים. השורש רב-שנתי. הצמח ארומטי בעל ריח אופייני. מוצאו מאירופה. הביאו אותו לארה”ב והוא גדל בה כצמח בר.  מקור השם נפית החתולים בהשפעה המיוחדת שיש לצמח על חתולים. הוא גורם להם לריגוש.  שימוש רפואי נעשה בנוף הצמח. קוצרים את הצמח בעונת הפריחה.

מרכיבים: שמן נדיף (0.2-0.7%) הכולל  בעי’קר nepetalactone. מרכיבים נוספים הם קמפור, תימול, פולגון, caryophyllene, carvacrol, מרכיבים מרים וטאנינים.                                                                                                    

פעילות רפואית: הנפית הוא צמח מקרר, מוריד חום, מגביר הזעה, נוגד עוויתות, מרגיע, ממריץ פעילות של כיס המרה. ברפואה המסורתית נוהגים להשתמש בו לטיפול בהצטננות ולהוריד חום, להרגעה, לטיפול במיגרנה. הרבו להשתמש בו באנגליה וצרפת כחליטה, עד שהתה השחור נכנס לאירופה.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: לא נמצאו

הכנות ומינון: כפית וחצי בכוס, שלוש כוסות ליום.