מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני:Myristica fragrans
שם נפוץ: Nutmeg
שם עברי: אגוז מוסקט
משפחה: Mytisticaceae
חלקי צמח בשימוש: זרעים
תאור הצמח
לסוג Myristica משתייכים כ-100 מינים של עצים ירוקי-עד הגדלים באסיה ואוסטרליה. המין החשוב ביותר הוא M. fragrans. מוצאו מאיי בנדה שנקראים איי התבלינים של אינדונזיה. הוא גדל היום גם באיים הקריביים, בעיקר באי גרנדה, במלזיה, בקרלה שבמערב הודו ובסרי לנקה.
הפרי, בצבע צהוב, נפתח כשהוא בשל, ובתוכו זרע אחד, עטוף בקליפה קשה חומה ועליה מעטה אדום שנעשה צהוב לאחר ייבוש. הזרע הוא בצורת ביצה. גודלו כשני ס”מ ומשקלו 5-10 ג’. לעלים, לפירות ולזרע יש ריח מיוחד אופייני.
קוטפים את הפירות מהעץ כשהוא בן 7-9 שנים. העץ מגיע לבשלות מלאה ונותן כמות מקסימלית של פרי בגיל 20 (1).
משתמשים גם בפירות פחות איכותיים של שני מיני מיריסטיקה, M. argenta, הנקרא Papua nutmeg וגדל בגיניאה החדשה, ו- M. malabarica, הגדל בהודו. שניהם משמשים לזיוף התבלינים המופקים מ-M. fragrans.
מפיקים מהזרע שני תבלינים, nutmeg ו- mace.
Nutmeg מופק מהזרע השלם בלי המעטה. Mace מופק מהמעטה החיצוני האדום.
השמן הנדיף מופק על ידי זיקוק באדים של הזרעים. הוא כולל pinene, dipentene, borneol, terpineol, geraniol, safrol, (2) myristicin camphene 60-80%.
Safrol הוא קרצינוגני בריכוז גבוה.
Myristicin הוא מרכיב הפועל על מערכת העצבים, ובריכוז גבוה הוא הלוצינוגני.
היסטוריה
במשך שנים רבות היו איי בנדה שבאינדונזיה המקור היחידי לתבלינים nutmeg ו-mace. הסוחרים הערבים הביאו אותו בדרכי הבשמים והתבלינים ומכרו אותו לונציה. הם לא גילו מה המקור לתבלין, ודרשו סכומים גבוהים מאד עבורו.
הפורטוגזים הגיעו לאינדונזיה ב-1511. משלחת מפורטוגל הגיעה לאיי בנדה שבאינדונזיה ב-1512, נשארה שם במשך חודש וחזרה עם אוניות עמוסות עם תבלינים שכללו אגוז מוסקט וצפורן. הפורטוגזים גורשו מהאיים על ידי ההולנדים.
במאה ה-17 שלטו ההולנדים בסחר באגוז מוסקט. האנגלים שחמדו את אגוז המוסקט נלחמו עם ההולנדים. המאבק הסתיים בהסכם שנחתם ב-1667, בו וויתרו האנגלים על כל תביעותיהם על האיים. בתמורה וויתרו ההולנדים על המושבה ניו אמסטרדם, שנכבשה על ידי אנגליה שלוש שנים מוקדם יותר, ואשר ידועה היום בשם ניו יורק.
כיום אינדונזיה שולטת ב-75% מהסחר העולמי בשני התבלינים, nutmeg ו- mace. האי גרנדה שבאיי הקריביים משווק כ-20% מהתפוקה העולמית המגיעה לכ-10.000 טון לשנה.
פעילות רפואית
אנטי בקטריאלי נגד סטרפטוקוס מוטנס, אחד הגורמים העיקריים לעששת בפה. הוא יעיל יותר ממרכיבים אחרים הפעילים נגד עששת, כגון, תימול, סנגוינרין, מנתול, ומתיל סליצילאט (3).
אגוז מוסקט פעיל גם נגד Streptococcus sangis ו- Actinomyces viscosus.
השפעה על מערכת העצבים
בריכוזים נמוכים, של שימוש באגוז מוסקט כתבלין, לא מורגשת שום השפעה על מערכת העצבים. בריכוזים גבוהים מורגשת ההשפעה של myristicin שהוא מעכב חלש של Monoamine oxidase.
הרעלה עם מיריסטחצין מתבטאת בעוויתות, פרפור, בחילה, התייבשות וכאבים כלליים בגוף (4). מיריסטיצין פועל גם כמעורר הזיות (5).
מקרי מוות הודות להרעלה עם מיריסטיצין נדירים מאד. דווח על שני מקרים, על ילד בן 8, ועל אדם בן 55 (6,7).
הרעלה עם מיריסטיצין עלולה להיות חמורה יותר לחיות בית. כמות קטנה של תבלין במזון עלולה להרוג כלב וחיות בית נוספות. ההשפעות על מערכת העצבים מתחילות להופיע כארבע שעות לאחר הלקיחה. כמויות גדולות של התבלין גורמות לעייפות מרובה ושינה ארוכה מלווה בהתייבשות.
השימוש באגוז מוסקט כתבלין
לשני התבלינים המופקים מהזרע יש טעם דומה, אבל לא זהה. Mace נותן למזון צבע צהוב דומה לזה של הזעפרן.
בהודו, מלזיה ובארצות אחרות של מזרח אסיה, מרבים להשתמש באגוז מוסקט.
הוא מרכיב חשוב במטבח, ומשתמשים בו לתיבול מרקים, תפוחי אדמה, כרובית, רוטבים ומאכלים המכילים בשר.
שימוש דומה נעשה בתבלין במטבח היווני והאירופאי.
באינדונזיה מכינים ריבות וסוכריות מאגוז מוסקט.
שימוש בהריון
התבלין בטוח לשימוש במינון קטן. ריכוזים גבוהים יותר משל תבלין אסורים בהריון.
