מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני: Moringa peregrina
שם נפוץ: Moringa
שם עברי: מורינגה רותמית
תיאור בוטני
המורינגה שייכת למשפחת ה- Moringaceae. המשפחה כוללת סוג אחד בלבד, Moringa, שכולל 12 מינים. הם גדלים בארצות חמות טרופיות וכן בארצות חמות יבשות. המינים הנפוצים ביותר הם: Moringa oleifera (מורינגה מכונפת), Moringa peregina (מורינגה רותמית), fiori syn. Aptera M., M. Arabica , M. zeylandica.
המין שהתקבל כבעל ערך מסחרי וכלכלי רב ביותר הוא המורינגה המכונפת. היום מרבים לגדל אותו בארצות רבות. הוא ידוע מאז שנים רבות כצמח מאכל ומחקרים רבים שנערכים בשנים האחרונות מייחסים לו חשיבות כצמח רפואי חשוב (1). מגדלים אותו בארץ כגידול מסחרי ופרטי, ומוצרים שונים מהצמח כבר מצויים בשוק.
המין Moringa peregrine- מורינגה רותמית נפוץ יותר בעולם כצמח בר. בארץ הוא גדל בעין גדי, באזור אילת וכן בבקעת ים המלח ובערבות הירדן (2).
זהרי מתאר את המורינגה הרותמית בספרו, ומספר שבאפריקה המזרחית מפיקים מהזרעים מין מסוים של שמן.
הזרעים מכילים 35-50% שמן והוא משמש לקוסמטיקה, לתעשיית סבונים בעלי איכות גבוהה ולמאכל (1). מחקרים מעטים נערכו על המין מ. רותמית.
נערך מחקר אחד על השמן המופק מהזרעים (3). השמן מראה פעילות אנטי מיקרוביאלית ומוגדת חמצון.
השמן יציב מאד. בחימום ל-120 מעלות הוא התחיל להתחמצן אחרי 10.5 שעות. הוא נראה יציב יותר משמן זית שמופק בכבישה קרה (1).
פעילות אנטי מיקרוביאלית התקבלה נגד: Staphylococcus aureus. Staphylococcus epidermitis, Pseudomonas aeroginisa, Candida albicans (1)).
השוואה בין ארבעה מינים של מורינגה
נערך מחקר בו נעשתה השוואה בין ארבעה מינים של מורינגה (4):
Moringa oleifera, מורינגה מכונפת שמקורה מהודו
Moringa peregina מורינגה רותמית שמקורה מסעודיה, מאזור ים סוף
Moringa stenopetala שמקורה מקניה ואתיופיה
Moringa drouhardi שמקורה במדגסקר
נבדקו המרכיבים הפעילים של המינים האלה, הערך שלהם כמזון והפעילות האנטי אוקסידנטית שלהם.
המורינגה המכונפת היתה העשירה ביותר בבטא קרוטן, ב- alpha tocopherol ובכמות הסידן והברזל. ריכוז החלבונים היה זהה במורינגה המכונפת וב-M. stenopetala
ריכוז האסקורבט היה גבוה ביותר אצל המינים M. stenopetala ו-M. drouhardii
המורינגה הרותמית היתה זהה למורינגה המכונפת בריכוז הטוקופרול, והכילה ריכוזים נמוכים יותר מהמינים האחרים של חלבונים, בטא-קרוטן, אסקורבט, ברזל וסידן.
המורינגה המכונפת היא המין שגדל מהר בהרבה יותר מהאחרים, ושידוע מאז שנים במזרח אסיה ובאפריקה כצמח מאכל.
בארבעת המינים היה ריכוז גבוה של אוקסלאט בעלים הצעירים, ומעט מאד בעלים הבוגרים.
מרכיבים נוגדי חמצון שנבדקו בארבעת המינים היו: כלל הפנולים, ויטמין A, C,E. בדקו את הריכוז שלהם בתוך המשקל היבש של המרכיבים.
בארבעת המינים יש ריכוז גבוה של פנולים בעלים הבוגרים בהשוואה לריכוז שלהם בפירות וירקות, גם בהשוואה לאלה הידועים כעשירים במרכיבים אלה. המורינגה הרותמית היתה העשירה ביותר בריכוז הפנולים. המורינגה המכונפת עשירה ברוב המרכיבים האחרים, כגון, ויטמינים ומינרלים.
החוקרים מסיקים שהעלים הבוגרים של ארבעת המינים ראויים להחשב למזון רפואי.
העלים הבוגרים הם העשירים ביותר במרכיבים פעילים, אבל הנצרים הצעירים טעימים יותר.
המינים שנבדקו עשירים ב-glucosinolates שנותנים להם את הטעם המיוחד והתכונות האנטי מיקרוביאליות.
נבדקו התנאים הטובים ביותר לייבוש העלים. המחקר הנוכחי ממליץ על ייבוש ב-50 מעלות במשך 16 שעות. ההפסד במרכיבים פעילים היה הקטן ביותר בתנאים אלה, כשהעלים המיובשים נבדקו מול עלים טריים.
מבין צורות הבישול, אידוי העלים לזמן קצר שמר את רוב המרכיבים הפעילים. הקפצה קצרה של העלים עם ירקות נוספים היתה יעילה לשמירה על המרכיבים, לעומת טיגון ממושך שהורס מרכיבים רבים.
