מאת: מינה פארן Ph.D
שם בוטני:Moringa oleifera
שם נפוץ: Drumstick tree, Horseradish tree, Benzolive tree, Mulangay, Marango
שם עברי: מורינגה
משפחה: Moringaceae
תיאור בוטני
לסוג מורינגה משתייכים 13 מינים. הנפוץ מכולם הוא M. oleifera. זהו עץ טרופי הגדל במהירות רבה ועמיד ליובש. מוצאו מהודו, פקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן. חשיבותו הרפואית והתעשייתית ידועה מאז מאות שנים. הוא קל לגידול, ומרבים לגדל אותו ולהשתמש בו בארצות טרופיות רבות, כגון, פיליפינים, אידונזיה, תאילנד, סרי לנקה, מלזיה, אתיופיה, סודן, במזרח, מערב ודרום אפריקה, אמריקה הלטינית, האיים הקריביים ובאיי האוקינוס השקט (1).
חלקי צמח בשימוש: כל הצמח.
המורינגה כצמח מזון
כל חלקי הצמח אכילים, ומאז שנים רבות הוא נחשב לצמח מאכל.
התרמילים הארוכים לפני הבשלתם, הם הידועים והנפוצים ביותר כירק מאכל. ניתן לאכול אותם כסלט ללא בישול, או שמבשלים אותם כמו שעועית ירוקה. התרמילים הבשלים קשים יותר ומכילים הרבה סיבים. נוהגים לטגן אותם (2).
השורש המעובה משמש תחליף לחזרת, וזה המקור לכינוי עץ החזרת. ממליצים כיום להמנע משימוש בשורש בגלל תכולת האלקלואידים שבו, במיוחד מורינגין, שעלולים להיות רעילים (3).
העלים נאכלים כסלט, מבושלים, כבושים או מיובשים וטחונים לאבקה. עץ המורינגה מכוסה כולו עלים בסוף העונה היבשה, כשיש מחסור במזון. העלים משמשים גם מזון לחיות הבית. בנוסף משתמשים באבקה מהעלים היבשים כחומר ניקוי (1,3).
הפרחים נאכלים מבושלים או מטוגנים בחמאה. הם עשירים בסידן ואשלגן (4).
הזרעים מכילים 38-40% שמן יציב שאינו מתחמצן בקלות. הוא ידוע בשם Ben oil (1,4). העיסה שנשארת לאחר כבישת השמן משמשת כמזון לחיות הבית וכדשן לשדות, וכן לטיהור מי שתיה (5).
הזרעים הטחונים משמשים לניקוי מיץ מקנה סוכר ולטיהור מים. חלבון המצוי בזרעים נקשר לחומרים מוצקים. הם שוקעים והמיץ או המים נעשים צלולים (1,4). הזרעים פועלים כחומר מקריש טבעי. הם דומים בפעילות זאת לסולפט האלומיניום (אלום). משתמשים בהם בשימוש מסחרי לטיהור מי שתיה בקנה מידה גדול (6,7,8).
המורינגה מומלץ לטיפול באנשים הסובלים מתת תזונה. העלים מכילים יותר ויטמין A מגזר, יותר סידן מחלב, יותר ברזל מתרד, יותר ויטמין C מתפוז, יותר אשלגן מבננה (1). מורינגה ידוע בארצות בהן מגדלים אותו ומשתמשים בו כעץ פלאי. מעריצים אותו הודות לפעילות הרפואית והמזינה שלו. נעשו כמה מחקרים על העץ, אבל רובם ללא קבוצת ביקורת והם אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים במערב (1).
רכיבים פעילים
מינים שונים של מורינגה מכילים גלוקוזינולאטים ו- isothiocyanates, שהסוכר הבולט בהם הוא הרמנוז. בודדו ממיני המורינגה benzyl isothiocyanate, ptergospermin, niazimicin ועוד.
תרכובות דומות לאלה המכילות גפרית אופייניות לצמחים ממשפחת המצליבים, כגון, חרדל, חזרת, גרגיר הנחלים. מכנים אותם בשם כולל שמן חרדל.
העלים עשירים בויטמינים, מינרלים וקרוטנואידים. השורש מכיל אלקלואידים (0.1%), כגון. מורינגין ומוריגינין.
פרמקולוגיה
תרכובות הגפרית שבצמח אחראיות לפעילות האנטי ויראלית והאנטי בקטריאלית של הצמח (2). מחקר שנערך in vitro הראה ש-pterygospermin דוחה גידול של חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, כגון, Staph. aureus, Bacillus subtilis, E. coli, Salmonella typhi, S. paratyphi
(Shigella dysentheria, Mycobacterium tuberculosis (9,10.
מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מראים שעלי המורינגה מעכבים הליקובקטר פילורי(11).
פעילות
אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, נוגד דלקת, נוגד טפילים, מסייע להורדת לחץ דם, נוגד אולקוס, מסייע להורדת רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת סוכר (1).
התוויות
ההמלצות לשימוש רפואי נאספו מהרפואה העממית ומתוצאות של מחקרים.
חלקי הצמח השונים מומלצים לטיפול בזיהומים בדרכי השתן (12,2), הצטננות (2), הרפס סימפלקס (13), לסילוק טפילים (14),לטיפול בברונכיט, דלקות אוזניים, דלקת גרון (2), לטיפול באנמיה (2), למקרים של גסטריטיס, אולקוס (15), לשיפור העיכול (2), לכאבי מפרקים (2), לדלקות חריפות וכרוניות (16), לשיכוך כאב (16), כתוספת של מינרלים וויטמינים (17). הפרחים וקליפת הגזע מומלצים כדי לגרום להפלה (18), השורש וקליפת הגזע מומלצים לשימוש כאמצעי מניעה (19), העלים מומלצים כטיפול למחלות דלקתיות של העור (20).
השמן המופק מהזרעים משמש למאכל, להכנת סבון ולהגנה על העור.
סיכום
מורינגה, שהוא צמח ידוע, נערץ ונפוץ בשימוש בארצות טרופיות באסיה, אפריקה ואמריקה מעורר עניין רב בשנים האחרונות במערב. השימוש המסורתי רב השנים למאכל ולרפואה, ביחד עם תוצאות המחקרים המוכיחים פעילות רפואית חשובה של הצמח, הגידול הקל שלו וצמיחתו המהירה, מצדיקים השקעה של מחקר מקיף ויסודי, והכנסת הצמח לשימוש תזונתי ורפואי.
