שום –צמח מרפא במשך ההיסטוריה של המין האנושי – מאת פרופ’ זהרה יניב בכרך

נשיאת העמותה לצמחי מרפא*

תקציר

שום (Allium sativum) הוא מין של צמח בעל בצל ממשפחת הנרקיסיים. קרוביו כוללים את הבצל, הכרישה והשום הירוק. כיון שמדובר בגידול עתיק יומין, קשה לקבוע את מקורו המדויק, אך סביר שמרכז המוצא הוא במרכז אסיה. השום הוא בין הגידולים העתיקים ביותר הידועים בחקלאות. מחקרים אתנובוטניים מצביעים על כך שהוא אחד מהצמחים הראשונים המתועדים ששימשו לא רק כמזון אלא גם לטיפול במחלות ולשמירה על הבריאות. בעולם העתיק תועדו שימושי השום בפירמידות המצריות ובמקדשים היווניים העתיקים. תרבויות מצרים והודו הכירו את השום מעל ל5000 שנה, וישנן עדויות ברורות לשימוש בו על ידי הבבלים לפני 4500 שנה. כתבי יד עתיקים מצביעים על כך שהשום גודל בסין כבר לפני 4000 שנה. השום מוזכר גם בתנ”ך. בין הסגולות הרפואיות של השום בעת העתיקה נכללים גם שיפור הכוח והסיבולת, טיפול בבעיות עיכול, תמיכה בחולשת ריאות ונשימה, טיפול במחלות חיצוניות ושימוש בחיטוי כנגד זיהומים. מעניין לציין כי תרבויות עתיקות מרוחקות גיאוגרפית זו מזו כמו בבל ויוון ידעו להשתמש בשום באותה צורה. המחקר המודרני שואף לאשר רבות מהמסורות העתיקות הנוגעות לשום. מטרת המאמר היא לחשוף את חשיבות השום במניעת מחלות ובריפוי לטובת האנושות.

בתמונה: קציר שום, Tacuinum Sanitatis, 15th century (Bibliothèque nationale de France).

תוכן עניינים

  1. רקע היסטורי
  2. מחקרים אתנובוטניים
  3. סקירה כללית של הבוטניקה
  4. שום בתרבויות עתיקות
  5. יישומים משופרים של שום
  6. דיון

1. רקע היסטורי
בהיסטוריה האנושית, מעט צמחים השתלבו בצורה כל כך שורשית במרקם התרבותי והקולינרי שלנו כמו השום. הבצל הזה, בעל  הריח והטעם המיוחדים, ליווה את האנושות מאז תרבויות עתיקות ועד למטבחים מודרניים, כשהוא קיים במיתוסים, רפואה וארוחות ברחבי העולם. חשיבותו של השום בתרבויות שונות מתועדת היטב, ומדגישה את תפקידו לא רק כמרכיב קולינרי אלא גם כצמח מרפא (1).
המסע שלנו מתחיל עם הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר המתעדים את השום, המתוארכים למעל 5000 שנה. ניתן להתחקות אחר מקורות השום לאזורים במרכז אסיה, דרום אסיה וצפון-מזרח איראן, אזורים הידועים במגוון הביולוגי העשיר שלהם, שמקורם של צמחים מעובדים רבים הוא בהם. מהאזורים הפוריים האלה החל השום את הגירתו העולמית, נישא על ידי נוסעים, סוחרים וכובשים (2).
המצרים הקדמונים היו בין הראשונים שהכירו את הפוטנציאל של השום מעבר לתחום הקולינרי. הם העריצו את השום, שילבו אותו בתזונתם בזכות יתרונותיו הבריאותיים והקריבו אותו לאלוהיהם כמתנה קדושה. בוני הפירמידות האדירות אכלו שום כדי להגביר את כוחם ויכולת עבודתם (3). באסיה, כתבים סיניים והודים עתיקים מתעדים את השימוש בו הן בבישול והן ברפואה. השום הומלץ למגוון מחלות, מהצטננות ועד למחלות לב, והוכיח פעילויות רפואיות, שהמדע המודרני ממשיך לחקור ולאשר גם כיום (4). גם היוונים והרומאים אימצו את השום ושילבו אותו בחייהם היומיומיים. אתלטים יווניים אכלו שום לפני תחרויות, כדי לקבל עוד כוח ואומץ. חיילים רומאים נשאו איתם את השום ברחבי האימפריה, נוטעים אותו הרחק מביתו המקורי כסמל כדי לספק להם תרופה מידית לפצעי קרב (5).
כגידול עתיק, קשה לקבוע את מקורו המדויק של השום. סביר שהטיפוח התחיל באזורים בהם נמצא לראשונה. במהלך אלפי שנים, מרר ובחר ושיפר האדם את השום לפי גודלו, טעמו וקלות גידולו, תהליך שהפך אותו מצמח בר לצמח חיוני במטבח וברפואה (6).
שמו של השום הלך והתפשט מאמצע ימי הביניים ועד לתקופת הרנסנס, כשהוא משמש כתרופה נפוצה נגד המגיפה ומחלות מגפתיות אחרות. האמונה באיכויות המגינות של השום נמשכה ונמשכת עד היום שזורה באמונות עממיות ובמסורת כקמע טבעי נגד מחלות ורוע (7).

2.  מחקרים אתנובוטניים

מחקרים אתנובוטניים מדגישים את התפקיד הרב-גוני של צמחים בתרבויות שונות, ומצביעים על השימוש בהם לא רק כמקורות מזון אלא גם כמרכיבים חיוניים בטיפול במחלות ובשמירה על הבריאות. השילוב הכפול הזה של צמחים ברפואה ובמזון נטמע עמוק בהיסטוריה האנושית. צמחי מרפא מסורתיים משמשים באופן נרחב על ידי עמים ילידים למטרות ריפוי ובריאות ברחבי תרבויות שונות, כולל אתיופיה (8). שימושים אלו אינם בגדר עדות חד פעמית בלבד, אלא נתמכים במסורת עשירה של ידע שעובר מדור לדור ולעיתים מהווה בסיס ליישומים רפואיים מודרניים רבים. לדוגמה, שום (Allium sativum) זכה להכרה בזכות הפוטנציאל הטיפולי שלו, החל מטיפול בחתכים ופצעים ועד לטיפול בבעיות כליות ומחלות זיהומיות (9).
השילוב בין מזון ורפואה בתחום הבוטני מדגיש את הערך הפנימי של צמחים בשמירה על בריאות האדם ורווחתו – רעיון שנשאר רלוונטי גם במדעי הפרמקולוגיה והתזונה המודרניים. הגישה האתנובוטנית מספקת ניתוח כמותי של שיטות אלה, ומגלה את העומק של הידע הילידי ואת הפוטנציאל שלו לפיתוח תרופות ושיפור הבריאות (10).

3.  סקירה בוטנית על קצה המזלג

שום (Allium sativum L.) הוא צמח מוכר ושייך למשפחת הנרקיסיים (Amaryllidaceae), ידוע בזכות השימוש הנרחב שלו הן במטבח והן ברפואה בתרבויות רבות ברחבי העולם. כמין, שום מובדל בתוך הסוג Allium, קבוצה הכוללת צמחים חשובים נוספים כגון בצל, כרישה ועירית, שכולם נחגגים בזכות טעמם המובהק ויתרונותיהם הבריאותיים. סיווג השום בתוך הסוג Allium והרכבו הכימי העשיר, הכולל תרכובות כמו אליצין ונגזרותיו, מהווים את הבסיס לתכונותיו הרפואיות. השילוב בין ידע מסורתי ומחקר מדעי עכשווי ממשיך להאיר על הפוטנציאל של השום כמקור לחומרים טיפוליים, תורם לחשיבותו המתמשכת הן בהקשר התזונתי והן בהקשר הרפואי (11).

התמונה באדיבות: William Woodville, Medical Botany, 1790.

4 .  שום כצמח מרפא בתרבויות העתיקות

4.1. במצרים העתיקה
המצרים הקדמונים היו חלוצים בגידול השום, כשהם מכירים בערכו מעבר לתזונה בלבד. פפירוס אברס, אחד מהכתבים הרפואיים העתיקים והמקיפים ביותר ממצרים העתיקה, מדגיש את חשיבות השום ברפרטואר הרפואי שלהם ומדגיש את השימוש בו בטיפול במחלות ואת תכונותיו המשמרות בתהליך החניטה. יתרה מכך, נוכחותו של השום בפירמידות המצריות ואזכורו במקדשים יווניים עתיקים מדגימים את חשיבותו ההיסטורית והתרבותית, כגשר בין עולם החיים לעולם האלוהי. תכונות השום לפי רפואת המצרים: הוא מסלק גזים, משפר עיכול, משמש כחומר משלשל, מכווץ טחורים, מעניק אנרגיה וחיוניות, ונחשב כמסלק רוחות רעות מהגוף.השימוש הנרחב בשום מדגים את גישתם המתקדמת של המצרים הקדמונים לבריאות ורווחה והשפעתם המתמשכת על הדורות הבאים (13).

4.2. שומר העתיקה
תרבות שומר, המתוארכת לשנת 4000 לפנה”ס, העריצה את השום לא רק כמזון אלא גם כסגולה רוחנית ובריאותית. שימושי השום היו מתועדים על לוחות חרס, וכך נשמרו עד ימינו אלה. השומריים הכירו ביכולתו של השום לשפר את הכוח הפיזי ולהילחם במחלות. יתרה מכך, לשום היה מקום קדוש בטקסים שומריים. האמינו כי יש לו כוחות מגן מפני כוחות רשע. הוא שימש בטקסים לטיהור והגנה על מרחבים, כסמל למשמעותו הרוחנית (14). התפקיד הכפול של השום, הן כמחזק בריאות והן כשומר רוחני, ממחיש את הגישה ההוליסטית של השומריים לרווחה, שבה היו קשורים זה בזה העולמות הפיזיים והמטאפיזיים (15).

4.3. יוון העתיקה
שמו של השום ביוון העתיקה מתועד היטב, במיוחד על ידי מנהיגים כמו היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה. הוא המליץ על השום לטיפול במגוון רחב של מחלות, כולל בעיות נשימה, עיכול לקוי ועייפות כללית.
שימוש רפואי נוסף בשום ביוון העתיקה היה בטיפול במחלות נשימה. האמינו כי השום מסוגל לנקות חסימות וכי הוא יעיל נגד מחלות ריאות וגרון. תכונותיו האנטי-בקטריאליות והנוגדות דלקות, כפי שאנו מבינים כיום, מחזקות את השימוש בו לטיפול בזיהומים ולהפחתת תסמינים הקשורים למחלות נשימה. כמו כן הכירו היוונים בסגולותיו כנוגד פרזיטים כגון תולעי מעיים (2). בנוסף, השתמשו בשום לבריאות הלב וכלי הדם. היוונים השתמשו בו כחומר לניקוי העורקים ולשיפור בריאות הלב. מחקרים מודרניים תומכים בשימוש זה ומראים כי השום אכן יכול להועיל לבריאות הלב על ידי הורדת לחץ דם, הפחתת רמות הכולסטרול ומניעת טרשת עורקים (6).

4.4. סין ויפן בתקופות קדומות
השום תועד בהרחבה בכתבי הרפואה הסיניים העתיקים ביותר, עובדה שמדגישה את חשיבותו הרבה ברפואה המסורתית (2). הסינים העריצו את השום על יכולתו לאזן את האנרגיות של הגוף, לשפר את בריאות מערכת העיכול ולפעול כאנטיביוטיקה חזקה לטיפול במחלות שונות. השימוש בו נע בין המלצות תזונתיות פשוטות לבין יישומים טיפוליים מורכבים, כמו טיפול במצבים נשימתיים ובזיהומים, מכאן שהייתה לסינים הבנה מוקדמת של תכונותיו האנטי-מיקרוביאליות הרחבות (17). לשום היה תפקיד בקידום אריכות ימים וחיוניות, והיה משולב בחיי היום-יום ובמרשמים מלכותיים כאחד. גישה הוליסטית זו מדגימה את הבנתם המתקדמת של הסינים העתיקים ברפואה טבעית, שבה השום היה סמל לחוזק וכלי מעשי לשמירה על הבריאות. מניחים כי השום הוכנס ליפן כ-2000 שנה מאוחר יותר מאשר לסין, אך היה חלק מהתזונה היומיומית ושימש גם שם כצמח מרפא (2).

4.5. הודו העתיקה
בהודו העתיקה סיפורו של השום שזור ברפואה האיורוודית, שם הוא שימש כ”רסאיאנה” או כמחזק. השימושים בו היו מגוונים, מהגברת כוח פיזי וחסינות ועד לטיפול בזיהומים ובהפרעות עיכול. הרופאים האיורוודיים העריכו את השום בזכות חמשת ה”טעמים” שלו (מתוק, חמוץ, מלוח, מר וחריף), והאמינו כי הוא יכול לאזן את היסודות הבסיסיים של הגוף ולקדם איזון פנימי. השום היה גם חלק מאורח החיים הרוחני והתזונתי של הודו העתיקה, שימש בטקסים והיה מרכיב קולינרי לטיהור המזון ומניעת מחלות. אזכורו בכתבים הקדושים מדגיש את חשיבותו בתחום התרבותי והדתי, מה שממחיש את האמונה העמוקה ביכולתו להגן ולרפא (2).

4.6. במסורת היהודית
במסורת היהודית, לשום יש מקום משמעותי הן מבחינה היסטורית והן מבחינה תרבותית. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם התגעגעו למאכלים שאכלו שם, כולל השום, מה שמדגיש את חשיבותו בתזונתם (במדבר י”א, ה’) (15). “זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם … ואת הבצלים ואת השומים” (במדבר י”א, ה’).
בתקופת בית המקדש השני, על פי התלמוד, שום נאכל בערבי שבת בשל סגולותיו כאפרודיזיאק. על פי חז”ל, לשום יש חמש תכונות עיקריות: הוא משביע, מחמם את הגוף, מאיר את הפנים, מגביר את הזרע ומסלק טפילים מהמעיים. בנוסף, השום נחשב כמשפיע באופן חיובי על הבריאות הנפשית, שכן הוא משמח את הלב ומסיר קנאה. התלמוד ממליץ על שום לטיפול במחלות טפיליות ולשיפור היחסים בין בני זוג נשואים (16).

4.7. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס
במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסנס נודע השום כגורם מגן רפואי רב עוצמה, במיוחד בהקשר של מגפות והתפרצויות אפידמיות נרחבות. בתקופה זו, השום שימש לא רק בזכות יתרונותיו הקולינריים אלא בעיקר בזכות סגולותיו הרפואיות. רישומים היסטוריים וכתבים רפואיים מתקופה זו מזכירים את השום כאמצעי מניעה ותרופה למחלות שונות. לדוגמה, השום היה מרכיב נפוץ בתרכובת ה”חומץ של ארבעת הגנבים”, שנחשבה כמגנה מפני המגיפה השחורה. האגדה מספרת כי שודדי קברים אשר מרחו על עצמם את החומץ, שהכיל גם שום בין יתר העשבים, הצליחו להימנע מהמוות השחור, מה שמדגיש את האמונה בתכונותיו האנטיספטיות והמונעות מחלות של השום (15).
יתרה מכך, השום נטמע בלב הרפואה העממית והטקסים התרבותיים. השימוש בו חרג מעבר לריפוי פיזי, ושימש כסמל מגן מפני כוחות רשע ומזל רע, מה שמשקף את הקשר הרב-גוני בין האדם לצמח העתיק הזה. מנהגים אלו מדגישים את האמונה המתמשכת בכוחות המגנים של השום, עדות לתפקידו האינטגרלי במסורות הבריאות והתרבות של ימי הביניים והרנסנס (2).

5. שום כמרכיב בתרופות
תרבויות עתיקות, מבבל ועד אשור, הכירו בערכו הרפואי של השום הגולמי, שלעיתים קרובות היה מועדף על פני שום מבושל. בבבל, אידו בכלי חרס אטום שיני שום גדולות כטיפול בחום (2). המסורת הסינית השתמשה בשום לא רק כחומר משמר למזון אלא גם יחד עם בשר חי כדי למנוע קלקול. הרופא היווני דיוסקורידס המליץ על תערובת של שום ויין כתרופה נגד עקיצות ארסיות (18). יתרה מזו, רופאים אשוריים יצרו תה שום עם שרף מוצק כדי להקל על עצירות, מה שמדגים את הרבגוניות הטיפולית של השום (15).

6.  דיון
מסעו של השום לאורך ההיסטוריה כצמח מרפא מתאפיין בשימוש נרחב בקרב תרבויות מגוונות. מהשומרים, שהשתמשו בו לשיפור כוח פיזי ולהילחם במחלות, ודרך המצרים ששילבו אותו בשמירה על הבריאות ובתהליך החניטה, השום היה עמוד תווך ברפואה המסורתית; ממשיך ביוון העתיקה, שם היפוקרטס המליץ על שום כטיפול בבעיות נשימה ועיכול וממשיך ברומא בה שימש כתרופה לפציעות קרב. גם בסין ובהודו העתיקות, השום הוערך הן בזכות תרומתו הקולינרית והן הבריאותית. הסינים השתמשו בו לאיזון אנרגיות הגוף וכאנטיביוטיקה טבעית, ואילו בהודו הוא היה אבן יסוד ברפואה האיורוודית, מוערך בזכות יכולתו לקדם איזון פנימי. המדע המודרני ממשיך לאשר שימושים עתיקים אלו, ומספק חותם מדעי על התרומה של השום לבריאות הלב וכלי הדם, פעילות אנטי-מיקרוביאלית, מניעת סרטן ועוד. מורשתו המתמשכת מעידה על השפעתו העמוקה של השום על בריאות האדם ועל הרלוונטיות המתמשכת שלו בשיח הבריאותי העכשווי.

מאת: פרופ’ זהרה יניב בכרך, פרופ’ אמריטוס, אתנו – בוטנאית, מרצה וחוקרת בתחום צמחי המרפא. חוקרת בכירה בדימוס במנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני. בין מחקריה החשובים- המחקר האתנו בוטני של צמחית הארץ כמקור לתרופות. בעקבות מחקר זה יצא לאור הספר: “צמחי המרפא של ארץ ישראל” (דן פלביץ ז”ל וזהרה יניב). פרסמה מאמרים רבים וכמה ספרים והיא מרצה פעילה ומבוקשת בפקולטה. זהרה ממייסדי העמותה וחברה בוועד מנהל מיום הקמתה. בשנת 2020 הוענקה לפרופ’ זהרה יניב בכרך תעודת הוקרה כיקירת העמותה. כיום מכהנת כנשיאת העמותה.

מקורות

  1. Ekşi G, Gençler Özkan AM, Koyuncu M. Garlic and onions: An eastern tale. J Ethnopharmacol. 2020 May 10; 253:112675. doi: 10.1016/j.jep.2020.112675. Epub 2020 Feb 21. PMID: 32088245.
  2. Rivlin RS. Historical perspective on the use of garlic. J Nutr. 2001 Mar; 131(3s):951S-4S. doi: 10.1093/in/131.3.951S. PMID: 11238795.
  3. Tudu CK, Dutta T, Ghorai M, Biswas P, Samanta D, Oleksak P, Jha NK, Kumar M, Radha, Proćków J, Pérez de la Lastra JM, Dey A. Traditional uses, phytochemistry, pharmacology and toxicology of garlic (Allium sativum), a storehouse of diverse phytochemicals: A review of research from the last decade focusing on health and nutritional implications. Front Nutr. 2022 Oct 28; 9:949554. doi: 10.3389/fnut.2022.929554. PMID: 36386956; PMCID: PMC9650110.
  4. Okoro BC, Dokunmu TM, Okafor E, Sokoya IA, Israel EN, Olusegun DO, Bella-Omunagbe M, Ebubechi UM, Ugbogu EA, Iweala EEJ. The ethnobotanical, bioactive compounds, pharmacological activities and toxicological evaluation of garlic (Allium sativum): A review. Pharmacol Res Mod Chinese Med. 2023; 8:100273. doi: 10.1016/j.prmcm.2023.100273.
  5. Jarić S, Kostić O, Miletić Z, et al. Ethnobotanical and ethnomedicinal research into medicinal plants in the Mt Stara Planina region (southeastern Serbia, Western Balkans). J Ethnobiol Ethnomed. 2024;20:7. doi: 10.1186/s13002-024-00647-2.
  6. Tesfaye A. Revealing the Therapeutic Uses of Garlic (Allium sativum) and Its Potential for Drug Discovery. Scientific World Journal. 2021 Dec 30; 2021:8817288. doi: 10.1155/2021/8817288. PMID: 35002548; PMCID: PMC8739926.
  7. Verma T, Aggarwal A, Dey P, Chauhan AK, Rashid S, Chen K-T and Sharma R (2023) Medicinal and therapeutic properties of garlic, garlic essential oil, and garlic-based snack food: An updated review. Front. Nutr. 10:1120377. doi: 10.3389/fnut.2023.1120377.
  8. Mekonnen AB, Mohammed AS, Tefera AK. Ethnobotanical Study of Traditional Medicinal Plants Used to Treat Human and Animal Diseases in Sedie Muja District, South Gondar, Ethiopia. Evid Based Complement Alternat Med. 2022 Sep 19; 2022:7328613. doi: 10.1155/2022/7328613. PMID: 36193157; PMCID: PMC9526633.
  9. Boy HIA, Rutilla AJH, Santos KA, Ty AMT, Yu AI, Mahboob T, Tangpoong J, Nissapatorn V. Recommended Medicinal Plants as Source of Natural Products: A Review. Digit Chin Med. 2018; 1(2):131-42. doi: 10.1016/S2589-3777(19)30018-7.
  10. Ralte L, Sailo H, Singh YT. Ethnobotanical study of medicinal plants used by the indigenous community of the western region of Mizoram, India. J Ethnobiol Ethnomed. 2024; 20:2. doi: 10.1186/s13002-023-00642-z.
  11. El-Saber Batiha G, Magdy Beshbishy A, G Wasef L, Elewa YHA, A Al-Sagan A, Abd El-Hack ME, Taha AE, M Abd-Elhakim Y, Prasad Devkota H. Chemical Constituents and Pharmacological Activities of Garlic (Allium sativum L.): A Review. Nutrients. 2020 Mar 24; 12(3):872. doi: 10.3390/nu12030872. PMID: 32213941; PMCID: PMC7146530.
  12. Pacholczyk-Sienicka B, Modranka J, Ciepielowski G. Comparative analysis of bioactive compounds in garlic owing to the cultivar and origin. Food Chem. 2024; 439:138141. doi: 10.1016/j.foodchem.138141.
  13. Metwaly AM, Ghoneim MM, Eissa IH, Elsehemy IA, Mostafa AE, Hegazy MM, Afifi WM, Dou D. Traditional ancient Egyptian medicine: A review. Saudi J Biol Sci. 2021 Oct; 28(10):5823-5832. doi: 10.1016/j.sjbs.2021.06.044. Epub 2021 Jun 19. PMID: 34588897; PMCID: PMC8459052.
  14. Bayan L, Koulivand PH, Gorji A. Garlic: a review of potential therapeutic effects. Avicenna J Phytomed. 2014 Jan; 4(1):1-14. PMID: 25050296; PMCID: PMC4103721.
  15. Petrovska BB, Cekovska S. Extracts from the history and medical properties of garlic. Pharmacogn Rev. 2010 Jan; 4(7):106-10. doi: 10.4103/0973-7847.65321. PMID: 22228949; PMCID: PMC3249897.
  16. Aviello G, Abenavoli L, Borrelli F, Capasso R, Izzo AA, Lembo F, Romano B, Capasso F. Garlic: empiricism or science? Nat Prod Commun. 2009 Dec;4(12):1785-96. PMID: 20120123.
  17. Ankri S, Mirelman D. Antimicrobial properties of allicin from garlic. Microbes Infect. 1999 Feb; 1(2):125-9. doi: 10.1016/s1286-4579(99)80003-3. PMID: 10594976.
  18. Walker-Meikle K. Toxicology and treatment: medical authorities and snake-bite in the middle ages. Korot. 2014 Dec 1; 22:85-104. PMID: 25729094; PMCID: PMC4340534.

מקורות

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל”ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

שיתוף ברשתות

×
×

עגלת קניות

המידע הכתוב באתר אינפורמטיבי בלבד 

ואינו מהווה תחליף לתרופות ו/או ייעוץ רפואי.

בכל מקרה יש להיוועץ ברופא/ה.

דילוג לתוכן