צמחי המדבר – שמורת עין גדי, מאת גידי גור

בימים בהם כולם עסוקים בנגיף שאינו נראה, הטבע שלנו שוקע אט אט ונעלם. במקום הנמוך ביותר בעולם ניתן לראות את ים המלח מתכווץ, האדמה פוערת סדקים ובולענים, כמו צועקת לשמיים את זעקתה הדוממת. לחופו המתכווץ של הים שוכנת שמורת עין גדי. רק חדי העין יבחינו כי בשלושת העשורים החולפים הירוק אינו אותו ירוק. שאיבת מים מוגברת לצרכי “האדם” (כי צרכים תמיד היו) מייבשת את נאת המדבר הייחודית ביותר בארצנו. רוב המבקרים ממהרים בחום יולי לרוץ אל המים להתקרר או לצלם יעל תועה, אך כמו עור הגוף, המדבר מתייבש ואיתו נעלמת צמחייה רבה, חלקה ייחודית רק לעין גדי, חלקה מהווה אי מפלט לתפוצה צפונית.

בשמורה עובדים אנשים שהטבע בליבם. האיזון בין בני אדם והטבע אינו קל. כמו לנו העוסקים בריפוי, גם לאנשי השמורה קיים הקושי הבלתי פוסק בין איזון שמירת הטבע וחשיפתו להמון.

בשמורת עין גדי מתקיים פרויקט זה מספר שנים, אשר מטרתו לאושש צמחים מקומיים. את אילו השאיפה לא רק להחזיר לשמורת הטבע אלא גם לעודד את החלפת המינים הפולשים בגינון בבקעת ים המלח בעצים מקומיים אשר יסייעו למערכת האקולוגית המופרעת ממילא לשרוד עוד קצת. מי יודע? אולי אפילו להתאושש.

את פני בשמורה קיבל אמיר, איש שאהבת המדבר ניכרת מעיניו והוביל אותי לדלת האחורית של השמורה, שם בשתי חממות צנועות חשף בפניי בצנעה רבה את מה שדומה לבנק תאי הגזע של המדבר, אותם צמחים שנכחדו מהנוף או שכליה כזו מאיימת עליהם. אמיר באהבה רבה מזריע, משריש ומטפח מינקות ועד בגרות את צמחי המדבר עד שניתן להחזירם לטבע. גם אז לא פוסקת מלאכתו ויש לדאוג שיוכלו להשתרש ולהתבסס ללא נזק, כמו לגדל ילד, פעולה שלא נגמרת לעולם והשפעתה לדורות.

מתחום עיסוקנו בצמחי מרפא חלקנו הלא קטן אינו חי את הטבע והקרוב ביותר למקור הצמחים הוא השליח שמביא אותם מבית העסק ששלח אותם.

על העשבונאי, כך לדעתי, לפחות להכיר את הבסיס מהם מגיעים הצמחים, את הבעיות המשפיעות על איכותם ולא פחות את תחום האחריות בצרכנות יתר המובילות לכליה של משאבי טבע (כמו הפקה עודפת של אקסטרקטים, שמנים אתריים ועוד).

במסגרת פרויקט ההשבה בשמורת עין גדי נכללים מספר מינים אשר משמשים כצמחי מרפא מרכזיים ברפואה המסורתית וחלקם אף משמשים כמזון. העמותה הישראלית לצמחי מרפא צריכה לשים לפניה קודם לכל רפואה מסורתית את אוצרות הארץ, למידתם, שיקומם והסדרתם לשימוש.

שהרי הרפואה בה אנו עוסקים נשענת על מסורת וצומחת מתוך כבוד לאדמה.

חלק מצמחי המרפא המצויים בפרויקט. (טעימה קטנה מכל צמח):

סלוודורה פרסית

השימוש המוכר ביותר בצמח בכל המרחב מגיע מאיזכורו בקוראן כצמח המטהר את הפה ואכן החומרים הפעילים  trimethylamine וסלבדורין, כאשר הענף טרי ונעלס בפה או בא במגע עם החניכיים, גורמים לתחושה הנעימה והמרעננת.

במחקר רחב היקף שנעשה בערב הסעודית בשנת 2011 הוכחו סגולות המרפא של הסלוודורה לחלל הפה כאנטי בקטריילית, אנטי קרצינוגנית, בעלת אפקט על דלקות חניכיים ופלאק.

עלים

ניתנים לשימוש טריים או יבשים. כאשר הם טריים אין הגבלת מינון, בשימוש בעלים יבשים- יש למצות במרתח 15-30 גרם.

את העלים הצעירים והקטנים ניתן לשלב בתבשילים או בסלטים כאשר טעמים חריף וארומתי מעט (מעט מריר).

העלים נחשבים בערב הסעודית כתרופה מחזקת לכבד ולשיניים, נוגדת תולעים, מפחיתה כאב ומעט אסטרינג’נטית. ניתן לחוש זאת בלעיסת העלים.

בחבל פנג’ב העלים נחשבים כנוגדן לרעלים רבים. בדרום הודו שימוש חיצוני בעלים מקובל לדלקות פרקים והורדת נפיחות מגידולים ממאירים.

לסיכום- העלים חמימים ומצמתים, פעילותם אנטי דלקתית ומשמשים כ- BITTER TONIC, עפ”י רוב בשימוש טרי ופחות בשימוש יבש. אתנו-גרפאית-בוטנית – בשימוש על ידי קהילות הסמוכות לעצים הטריים.

פירות

הפירות קטנים מגודל אפונה וטעמם מתקתק כאשר בשלים וכטעם חרדלי טרם הבשלה.

במאכל- הפירות הטריים הם קרמינטיביים ומעט משתנים. יכולתם להחלקת מרה וחיזוק הקיבה מורגשת.

באיראן הפרות משמשים לטיפול בטחול מוגדל, חום, צרעת, טחורים, מקדמי צואה, משתנים ומסלקי תולעים.

באפריקה מכינים משקה מותסס מהפירות.

פירות טריים- 2-3 כפות, פירות יבשים- 10-30 גרם במרתח או סירופ.

ערף המדבר

לאנשים עם שיעול יבש, צרידות אקוטית או כרונית, וכל מצבי יובש של מערכת הנשימה נהוג לשים פרי בפה ולמצוץ אותו להקלת הסימפטומים או לחלוט אותו במים ולשתות אותם. מכיוון שהוא יעיל להפגת צמא נמצא יעיל לטיפול בסכרת.

הגפנן משמש לטיפול גם במערכת העיכול במחלות המערבות את דרכי המרה, לטיפול באלכוהוליזם, לאכילת יתר, לכיב קיבה או מעיים.

לטיפול במחלת הגנוראה נמצא יעיל מטיפול קונבנציונאלי והשריית עליו למשך הלילה ושתיית החליטה בבוקר נמצא יעילה מאוד לריפוי דרכי השתן, מין וחניכיים כאשר החליטה מחדשת את אפיתל האברים.

זקום מצרי

הזקום הינו עץ מוגן בארצנו, נפוץ לאורך השבר הסורי אפריקאי, מצרים ומזרח אפריקה ובאזורים מדבריים בהודו. באמונה הערבית נקרא עץ השטן והיו מאמינים כי השטן שוכן על העץ.

השימוש הרפואי בצמח כמעט ונשכח מנופי ארצנו והשתמר אך מעט אצל שכנינו יושבי ההר, שם אפשר למצוא את שמן הזקום שמגיע ממצריים. נחשב לאיכותי ביותר. הצמח נמצא בשימוש רפואי באיורודה, באיראן, ערב הסעודית, וארצות השוכנות לאורך השבר הסורי אפריקאי.

ניתן למצוא אותו בארץ במספר מוקדים. העוסקים בריבוי העץ בשמורת עין גדי, יודעים לפי מספר גרעיני הזקום שנותרים בבוקר על הקרקע כמה עטלפים ישנם באיזור. העטלפים אוהבים מאוד את הפרי, המכונה “תמר המדבר” או “תמר העניים”.

הצמח מוזכר במקורות כצמח מרפא בעל חשיבות גדולה מאוד, הן בלקיחה פנימית והן בשימוש חיצוני. לא פחות מכך הוזכר בכתבים רומאיים כבושם מיוחד ויקר, בערבוב עם מור הגלעד ושמן קינמון. לאחרונה זכינו לקבל מספר פרטים מרשות הטבע והגנים למטרת ריבוי לצרכי מחקר ומרפא ואלו נשתלו בחלקת הגידול שלנו בעין תמר שבכיכר סדום, לצידה של הסלוודורה הפרסית.

העניין הגדול במרפאה שלי בצמח, הוא היכולת הדואלית המעניינת של הצמח – מחד, הוא מדכא פוריות והורמונים ומאידך, יכולתו האנטי דלקתית בולטת. צמחים רבים הנחשבים כרעילים ברפואה הסינית, נושאים פעילות דומה שכזו.

השימושים המסורתיים של העץ:

עלים:

·         בלוב ואריתראה העלים משמשים לטיפול בפצעים מזוהמים ולזירוז החלמתם.

פירות:

·         שמן המופק מהפירות משמש כאמצעי מניעה – כקוטל זרע, ללא גירוי של רקמת הנרתיק.

·         בסיני ומצריים הפירות באבקה ומרתח משמשים לטיפול בסכרת (הפרי מתוק בנגיסה הראשונה ומשאיר מרירות ברורה בהמשך. ברפואה הסינית לרוב נייחס זאת לטעם המתוק והמר).

·         ליבת הפרי משמשת ברפואה עממית סודנית לטיפול בצהבת, במרתח.

·         שרף טרי של העץ, בלקיחה בשאיפה מהאף, מטפל בהתקף אפילספיה.

זרעים:

·         10 גרם של אבקת הזרעים הנלקחים כל בוקר משמשים כטיפול נגד אסטמה (קניה).

·         השמן המופק מהזרעים משמש במצריים לטיפול בגידולים, בלקיחה פנימית ובשימוש חיצוני.

·         ברפואה הסודנית ובערב הסעודית, נחשב השמן מהזרעים יעיל מאוד לטיפול בטחורים, בבעיות גניטליות (כמו סיפיליס) עקב יכולתו לזרז החלמה (אבצסים).

·         טיפול בצהבת על סוגיה (סודן).

·         זרעים טחונים ניתנים לגמלים לטיפול בקוליק (מצריים, סודן).

·         השמן מעורבב עם מזון נחשב באפריקה כמזין במהלך הנקה.

ענפי העץ:

·         סיפיליס (סודן).

·         בצ’אד, ענפים טריים נשרפים במדורה על מנת להרחיק חרקים.

שורשים:

·         בשימוש עיקרי באפריקה לטיפול בכאבי בטן וכמרוקן (מעין BITTER TONIC).

·         שורשי העץ באבקה טחונה ביחד עם שרף הכלך, משמשים באזורנו כתרופה מסורתית להפלה (בלקיחה פנימית).

בסנגל, ניגריה ומרוקו כל חלקי הצמח בשימוש כמרוקן ומטפל בקוליקים.

תאור נרחב על העץ: (נלקח ממאמרם של פרופ’ זהר עמר וד”ר אורית שמיר)

את התיאור הנרחב ביותר על הזקום, הגדל באדמת יריחו שבבקעת הירדן, הביא אלתמימי- רופא ירושלמי, בן המאה העשירית. הוא ציין ששמן הזקום הוא בעל תכונה “חמה” ולפיכך הוא יעיל כנגד מחלות הקשורות בקור, כמו דלקת פרקים והצטננות. השימוש המומלץ הוא בהתמרחות בבית המרחץ או בשתייתו כמרק במשך כמה ימים. 

יעילותו כה רבה עד כי מספרים שהוא סייע אף לאנשים משותקים. כך הוא תיאר את פריו והפקת השמן ממנו: הוא מניב פרי ירוק בצורת הלילג’ (כיווץ כמותו. הוא נשאר על העץ שלו עד שהוא מבשיל והיה כמו פרי תמר לח ואוכלים את חלקו החיצוני כשהוא מבשיל ומתרכך; ויש בו מתיקות עם מעט מרירות. לעיתים גורם פריו לבחילה כשאוכלים אותו ולהקלה על המזג ולפעמים הוא גורם להקאה. וכשהוא מבשיל מוציאים את תוכנו של הפרי ומאכילים בו את העניים. ואוספים את זרעו שהוא גלעינו, ורוחצים אותו בעדינות ומייבשים ושוברים אותו כדי לרוקן גרעינו, שהוא בצורת פרי הצנובר הגדול, ובו שמן חריף וכותשים אותו עד שיהא כתוש דק ולשים אותו במים חמים, כפי שעושים בליבות השקד. וסוחטים אותו על גבי דרגש ומפיקים ממנו שמן מופלא שאין כמוהו, בצורת ה’שמן הרחוץ’ (שמן זית שעבר אימולסיה) ובטעם שמן השקד וערבותו.) ואין הוא מסריח ואין טעמו מבחיל (עמר וסרי, תשס”ד, עמ’ 122-123).

לסיכום, נסיוננו הקליני:

הנסיון העיקרי שלנו עם הצמח הוא עם השמן. השמן הוא נוגד דלקת, אשר נושא איכות מרה ומרוקנת, מקדם את הפריסטלטיקה במינון עולה עד איכות נוגדת כיווץ תוך קידום צואה.

לשמן אפקט כולגני ברור בשימוש בלקיחה פנימית. מינון השמן תלוי בריכוז החומר והאם נעשתה הפרדה בין הגרעין לפרי ולכן לא אוכל לתת המלצה למינון מתאים ובטוח – יש להכיר את מקור החומר.

בשימוש חיצוני ישנו אפקט נוגד דלקת וכאב יעיל מאוד בעיסוי, במשחות ובקומפרסים.

קיים מחסור אמיתי בחומר הצמחי היבש בארץ ומכיוון שנסיוני מוגבל בשימוש בחומר היבש, ליקטתי אסופת מקורות איכותית לשימוש בארצות השכנות. נשמח לחלוק בעתיד את נסיוננו הקליני ככל שחומר הגלם העומד לרשותנו יגדל.

מרשם לשימוש חיצוני לטיפול בכאב:

Olive oil 500ml

Balanites aegyptiaca seeds, crashed 150gr

Peganum harmala seeds, crash, 100gr

להשרות בשמן באור מלא למשך שבועיים מתחילת מחזור הירח עד להתמלאותו, לסחוט היטב את השמן מזרעים, לשמור בבקבוק כהה.

השמן מאוד יעיל לכאבי מפרקים ונפיחויות, שימוש חוזר בשמן גורם להרגעת מערכת העצבים.

השמן והצמח על כל חלקיו אסור בהריון.

שיטה סוככת

עצי השיטה נמנים עם העצים החשובים במקורות למגוון שימושים, החל מבנייה, ועד פולחן ורפואה. בדומה לעצים אחרים כמו זקום מצרי וסלוודורה פרסית, נשכח ונדחק השימוש הרפואי בעץ זה, אף כי איכותו הרפואית גדולה ונמצאת בשימוש נרחב באפריקה על כל חלקיה.

עוד בימי קדם, נחשבה השיטה לקדושה וכריתתה או פגיעה בה נחשבה לעבירה חמורה. עד לפני זמן לא רב, היה ניתן לראות בסיני את מטלטלי הנוודים תלויים על ענפי השיטה עד לחזרתם למקום, שכך חשיבותה נטמעה והשפיעה על דרי המדבר.

השיטה מוריקה במשך כל השנה ומהווה מקור מזון ומרפא, כמו גם צל במדבר. הגמלים יכלו ללחח את ענפיה, עיזים יכלו לאכול את תרמיליה כמקור לחלבון וכמובן כל חלקיה טובים למרפא:

שרף השיטה (הוא ה”גומי הערבי”), תרמילים, פרחים וקליפת העץ.

שרף השיטה מורכב בעיקר מפוליסכרידים וגליקופרוטאינים אשר מסיסים במים. נוכחותם של חומרים אלה, הפכה את השרף למקור רפואה חשוב, אך מעבר לזה – למרכיב חשוב מאוד בתעשיית המזון (מסומן כ E414).

לשרף השיטה שימושים רבים בתעשייה:

·         בתעשיית המזון, ברוב השתיה הממותקת, סוכריות גומי, גומי לעיסה ומסמיכים למינהם כמו במרשמלו ובסוכריות.

·         בתעשיית התרופות – להסמכת סירופים ותרופות שונות, כמו גם ברפואת הצמחים.

·         ציור- נמצא ברוב צבעי המים.

·         צילום – קשירת פיגמנטי צבע לנייר.

·         קרמיקה – כמייצב

ועוד שימושים רבים שהופכים אותו לסחורה נדרשת. בעבר הופק השרף אך ורק מהמין ACACIA NILOTICA ורוב ההפקה נעשתה במזרח אפריקה. עם הזמן והדרישה המסחרית עלתה ההפקה למגוון זנים של שיטה והחלה להתפרש על ארצות רבות באפריקה, כך שאין וודאות היום למקור השרף אותו אנו מקבלים. “דמעות” השרף היוצאות מהשיטה הן לבנות וכשהן מתחמצנות הצבע הופך ורדרד-כתמתם עדין ללא ריח מיוחד, למעט ריח אופייני כאשר היא מועלת כקטורת.

כיום, מעל שבעים אחוז מהפקת הגומי הערבי מגיעה מסודן, כאשר סודן סוחרת גם במרחב ומרכזת את העיבוד והייצוא ממנה. איסוף השרף מהווה מקור פרנסה חשוב בסודן. לאחר אסון התאומים והסנקציות שהטילה ארה”ב על ארצות אשר תומכות בטרור כולל סודן, איימה סודן על הפסקת הייצוא של גומי ערבי לארה”ב, דבר שהיה פוגע קשות בתעשיית המזון. דוגמא יפה לכך שגם היום, לשרפי העצים ישנו ערך פוליטי.

בפרמקופאיה האפריקאית מצויין השימוש:

השרף עוצר שלשול, קליפות העץ מורידות לחץ דם וספזם (עווית), חליטת הפירות עוצרת שלשול בעיקר אצל ילדים.

אבקה מהפירות קיימת בשימוש נרחב להורדת חום וכתרופה לכאבי חניכיים ושיניים מתנדנדות. לטיפול בסכרת יש לקחת כפית מאבקת התרמילים עם הקימה בבוקר.

הנובים בדרום מצרים משתמשים באבקת התרמילים לטיפול בחולי סכרת וגורסים שבדרך זו, החולים יכולים לאכול פחמימות ללא בעיה.

תערובת של אבקת התרמילים עם עלי כופר לבן (חנה) בשימוש לפלסטר, יעיל למחלות עור כמו אקזמה המופיעה באצבעות הרגליים. יש להשאיר את האבקה למספר ימים.

ברפואה המקומית באפריקה ובפרמקופיאה האפריקאית, סוגי השיטה השונים בעלי תפקוד שונה וכך גם השרף המופק מהם.

שרף השיטה מזן RADDIANA – בשימוש לצהבת וזיהומי עיניים ומחלות ריאה.

שרף השיטה מזן SEYAL – משמש לטיפול בראומטיזם ומחלות דרכי הנשימה. הפירות שלו מכילים כעשרים אחוז חלבון ומהווים מקור הזנה מצויין. לאחר לידה, עישון העץ ליד יולדת שומר עליה במשך שבועיים מפני קור ומחלות חום.

ברפואת חצי האי ערב:

לעיסת ומציצת השרף מסייעת בכיוח ליחה ופיזורה, חיזוק שיניים וטיפול בחניכיים. בנוסף, מהתרמילים מכינים אבקה לטיפול בחניכיים והורדת חום גם בשימוש חיצוני.

את הפרחים הפורחים בסוף הקיץ, מערבבים עם מזון להזנת הקיבה וטיפול בכיבים.

בעומן מערבבים את שרף השיטה עם חלבון הביצה ומניחים על העין כקומפרס, לטיפול בקטרקט.

בשיטת SENEGAL, לפני התקשות השרף, משתמשים בו לקיבוע עצמות. את השרף מניחים ועוטפים סביב העצם השבורה וסביבו עוטפים בבד. עוד השרף מונח על פצעים וכיבים לזירוז החלמה.

את השרף משרים ללילה במים ושותים בבוקר כמחזק כללי ולכאבי חזה.

בתימן לועסים את השרף לכאבי חזה. מערבבים אותו עם מרכיבים נוספים לשיעול נבחני עם דם, או לדימום יתר במחזור.

ברפואה הסינית:

בשימוש קלאסי, הן בטאיוואן והן בסין, לצימות מעיים ללא פתולגיות של חום. בשימוש קלאסי לטיפול בצרבות וכיבי קיבה בשילוב עם מאובני גיר ואבקת צדפות – LONG GU MU LI SAN.

בקליניקה:

כפי שראינו מעלה, לכל שיטה יש את הייחוד שלה והיא מופרדת היטב ברפואה הערבית. אנו מקבלים לידינו בוודאות, שרף משיטת סנגל שזמין בארץ במספר צורות – הן שלם והן כאבקה, מגיע מסודן.

לפי תפקודי הצמח במרפאה המסורתית הערבית, אימצנו את השימוש הקליני כצמח אסטרינג’נט ומזין. השרף עשיר בפוליסכרידים וביכולתו לחזק ולקבע עצמות, לטפל בחניכיים ובשיניים. כמו כן, גם מטפל במחלות חום מסויימות ומצמת שלשול. כל אלה מצביעים על יכולת שימור נוזלים דומה לצמחים סיניים עם טעם חמוץ ואנרגיה קרירה.

בקליניקה אני משתמש בשרף לטיפול בכיבי קיבה (הן באבקה והן בסירופ), כחלק משימוש חיצוני לטיפול בבעיות חניכיים, ולהסדרת ערך הגבה (PH) במצבים של חולשת קיבה. יש ערך לטיפול בסוכרת בעזרת פירות העץ.

שיזף קוצני

לכל מי שהלך במדבר ובעיקר לאילו שהובילו צאן ושיירות גמלים מבינים מדוע עץ השיזף הוא עץ מקודש, הצל שלו, הפירות בסוף הקיץ כאשר כמעט ואין מזון ללקט וכמובן שפע המרפא שהעץ מציע. מזג האוויר בתימן (טרופי- סודני) הוא המתאים ביותר כבית גידול טבעי לעץ השיזף, לא בכדי תימן היא המקור העיקרי (טרם מלחמת האזרחים) לייצור דבש שיזף, וישנם כרי מרעה רבים של עצי שיזף אליהם מגיעים הדבוראים עם כוורותיהן בין מרץ לאוקטובר זמן פריחת העץ. מתימן התפשטה תרבות ההפקה גם לערב הסעודית ובמקביל התקיימה בדרום איראן.

בתימן הן המקומיים והן האוכלוסייה היהודית עשו שימוש נרחב בכל חלקי העץ למרפא-

העלים נחשבו כמטהרי דם והשימוש בהם היה ועודנו רחב למחלות עור שונות, כאבי ראש, אבצסים, לחץ דם גבוה ומחלות נפש שונות – המושג מטהר דם – הוא הסבר עממי לפיזורה של המרה הצהובה על פי תורת המרות.

העלים כמו גם הפירות בשימוש למערכת העיכול, מרתח של העלים מטפל בטחורים ושלשול, הטעם המצמת של העלים והפירות אחראי על תפקוד זה.

לעלי השיזף כמו גם לחלקיו האחרים יש איכות ידועה המרפאה דלקת ועוצרת כאב. שימוש חיצוני, ריסוק החומר הטרי ויישומו על החלקים הכואבים מסייע רבות בכאב. טחינת החומר היבש לאבקה ויישומה על פצעים נחשב יעיל גם כן. לפצעים קשים או למי שידו משגת דבש השיזף נמשח על פצעים על מנת לזרז החלמה ולטפל בדלקת כרונית ועיקשת.

בין צמחי המרפא הנוספים נמצא את מעלה עשן מדברי המטפל במחלות כבד וטחול ובשימוש במשחות לטיפול בפסוריאזיס, סחלב בן חורש גדול אשר מעלה את כוחה של מערכת החיסון והוכח כיעיל בעליית ספירות לבנות במצבים אונקולוגים, מחלות עור דלקתיות ועוד, גרויה עבת עלים אשר יפה גם בשימוש למזון ומטפלת בשלל בעיות של מערכת העיכול במזרחה של אפריקה וערב הסעודית, ניל מכסיף לטיפול בדלקות חריפות, פתילת המדבר אשר מהווה את אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה.

וזהו רק קצה המזלג.

תודה גדולה לאנשי שמורת עין גדי על שפתחו דלתם לעשייה המבורכת. חשוב לציין כי כל צמחי המרפא בשמורה מוגנים ואסור בליקוט או איסוף. הביקור בשמורה בשעות הפעילות בלבד.