צמחי מרפא מקומיים רבים משמשים ברפואה העממית לטיפול בסוכרת מסוג 2. במאמר ייסקרו צמחים אחדים שאינם מוגנים, אינם רעילים, הם נפוצים בטבע והשימוש בהם נוח יחסית.
באזורנו, ישראל וירדן, גדלים צמחי בר רבים שמוכרים ביכולות הריפוי שלהם. מידע על צמחים אלו לוקט בעיקר מהתושבים הערבים בישראל, בירדן ובמידת מה בארצות מזרח תיכוניות אחרות. מאמר זה יסקור מספר צמחי בר, עשבים, שיחים וגם עצים, שיש להם שימוש ברפואה העממית באזורנו לטיפול בסוכרת מסוג 2. מרביתם של צמחים אלו מכילים חומרים נוגדי חמצון ובכך הם מצמצמים נזקים של רמות סוכר גבוהות. יש מהם שמורידים את רמות הסוכר בדם. ייסקר בזאת חלק קטן מהם, צמחים שלגביהם יש יותר מידע, שאינם נדירים, שגדלים במרבית אזורי הארץ, שאין מהם חשש לרעילות ושאינם צמחים מוגנים. ניתן להשתמש בצמחים אלו – טריים ומיובשים. השימושים הם בעלים, בקליפות, בפרחים או בזרעים.
הצמחים ייסקרו פה בסדר אלפביתי של שמם העברי.
אכיליאה ריחנית (Achillea fragrantissima)
אכיליאה ריחנית הינה בן-שיח הגדל בוואדיות ובצידי דרכים במדבריות וערבות בישראל וירדן. פריחתו בחודשים מרס-אוקטובר. טיפוס התפוצה שלו הינו מערב אירנו-טורני ומזרח סהרו-סינדי.
זהו אחד מצמחי המרפא היותר מקובלים באזור. כתה, מרתיחים חופן עלים ירוקים שלו או 4 כפות של חומר יבש בליטר מים למשך 5 דקות, מצננים ושותים. צמח זה משמש לטיפול בסוכרת, יתר לחץ-דם, מחלות דרכי הנשימה, שיעול חזק, כאבי מפרקים ולהקלה על כאבי בטן.
אמיתה קיצית (Ammi visnaga)
אמיתה קיצית היא צמח חד-שנתי הגדל בקרקעות כבדות, ביצות, שולי שדות ושולי כבישים. היא מצויה ושולטת בכתמים במרבית אזורי הארץ, חוץ מהנגב הרחוק ועמק הערבה. חודשי הפריחה שלה הם אפריל-אוגוסט. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
צמח זה מקובל מאוד ברפואה העממית בארץ לשם טיפול בסוכרת, אסתמה, מחלות לב, קיבה, דרכי השתן, כאבי שיניים ועוד.
את זריו של צמח זה אוספים לפני שהם מגיעים להבשלה מלאה ומייבשים אותם לשם שימוש בהמשך.
אופן השימוש: כותשים 2 כפיות גדושות של זרעים יבשים, משרים 3-4 ימים ביין אדום או בליטר מים, מסננים ושותים כשתי כוסות ליום.
בקית הכלאיים (Vicia hibrida)
צמח זה הוא חד-שנתי, בעל פרחים צהובים. בית גידולו בתות ושדות בור והוא נפוץ בכל אזורי הארץ, חוץ מהנגב הדרומי. פורח בין מרץ-מאי. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
ברפואה העממית משתמשים בזרים שלו לטיפול בסוכרת, מחלות כבד, אבני כליה, דלקות מעיים וצרידות.
משרים 100 ג’ זרעים בליטר מים 24 שעות, מסננים ושותים את המשרה, 3-4 כוסות ביום. אפשר גם לבשל 50 ג’ זרעים שהושרו במים 4 שעות ביחד עם עלי גזר בר ומעט דבש.
חרחבינה מכחילה (Eryngium cretiucum)
צמח זה הוא רב-שנתי או דו-שנתי. גדל בוואדיות בבתות, שדות בור ובערבות ונפוץ מאוד בכל אזורי הארץ. פריחתו בחודשים מאי-אוגוסט. טיפוס התפוצה שלו: מזרח ים-תיכוני.
עליו הצעירים ניתנים למאכל בחודשי החורף. ברפואה העממית משתמשים בצמח בשלמותו לטיפול בסוכרת, לחיזוק החניכיים, כיבי קיבה, תולעי מעיים, מחלות נשים, מחלות כבד ומרה, לשריטות וריפוי פצעים ולטיפול בעקיצות עקרב. מעליו מכינים גם תה, מבשלים 50 ג’ עלים ירוקים בליטר מים, כשעה, מסננים ושותים 3-4 כוסות ליום. בזרעים הקלויים משתמשים גם כמאכל.
טיון דביק (Inula viscosa)
טיון הינו צמח עשבוני רב –שנתי או בן שיח, הגדל בבתי גידול לחים בקרבת ביצות, מעיינות ונחלים או בבתי גידול מופרעים. גדל בכל אזורי הארץ ופריחתו בחודשים יולי-דצמבר. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
היכולת של מיצוי מימי של צמח זה להוריד רמות סוכר נמצאה במחקר שנעשה עם חולדות סוכרתיות. השפעה של מתן מנה אחת של מיצוי כזה הייתה כעבור שעתיים. תוך ארבעה ימי טיפול, רמות הסוכר אצל החולדות ירדו במידה ניכרת. לצמח לא הייתה השפעה להורדת רמות כולסטרול וטריגליצרידים בדם.
ערביי ישראל מחשיבים צמח זה כיותר חשוב מכל צמחי המרפא המקומיים. לטיפול חיצוני מבשלים 200 ג’ עלים שלו ב-4 ליטר מים עד לרתיחה ואז עושים איתו אינהלציה, כ-10 דקות. כמשרה, חולטים 3-5 עלים שלו בכוס מים רותחים, משאירים מספר דקות, מצננים ושותים. טיפול כזה עוזר להורדת רמות סוכר בדם וכנגד יתר לחץ-דם.
ינבוט השדה (Prosopis farcata)
זהו בן-שיח או שיח הגדל בקרקעות כבדות, במלחות, בקרבת מעיינות וגדות נחלים. הוא נפוץ מאוד ובולט בכתמים בכל אזורי הארץ, חוץ מבנגב הדרומי. חודשי פריחתו: אפריל-אוגוסט. טיפוס התפוצה: מערב אירנו-טורני.
החלק הנאכל בו הם פירותיו, אותם קולים באש. בכל חלקי הצמח משתמשים ברפואה העממית לשם טיפול בסוכרת, טחורים, אבני כליה, מחלות עור, נגד עצירות, עצירת שתן, מחלות חניכיים.
מבשלים 50 ג’ פירות בליטר מים במשך שעה ומסננים. לשם טיפול בבעיות שיניים וחניכיים מגרגרים עם המרתח. אפשרות אחרת היא לבשל 20 ג’ ענפים ירוקים, 2 ג’ פירות ו-20 ג’ שורשים בליטר מים, חצי שעה. מרתח כזה עוזר נגד סוכרת, הפרעות במתן שתן ואבני כליה.
לענת המדבר (Artemisia sieberi)
צמח זה הוא בן-שיח הגדל בקרקעות לס ובקרקעות אבניות וסלעיות במדבר, שם הוא נפוץ מאוד. אזורי תפוצתו במרכז ובדרום הארץ – אין הוא צומח בגליל, בכרמל, בשרון ובעמקים הצפוניים. חודשי פריחתו ספטמבר-דצמבר. טיפוס הצמיחה: אירנו-טורני.
בצמח משתמשים בצמח לטיפול בסוכרת, קלקול קיבה, תולעי מעיים אצל ילדים, הקאות, מחלות דרכי הנשימה, יתר לחץ-דם ומחלות לב. מבשלים 2 כפות זרעי שומר, שן שום וחופן עלי לענה חצי שעה בליטר מים, מסננים ושותים חצי כוס ליום.
מלוח קיפח (Atriplex halimus)
זהו שיח הגדל בערוצים בשטחי מדבר בקרקעות מלוחות ובמדרונות הפונים לים התיכון. הוא נפוץ מחוף הכרמל ומהשומרון ודרומה. חודשי פריחתו: אפריל-אוקטובר. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני וסהרו-ערבי.
עלי המלוח מכילים כמות רבה של נתרן כלורי והם יכולים להחליף שימוש במלח. כמו כן הם עשירים בחלבון, ויטמין A, ויטמין C, ויטמין D ומינרלים רבים ובראשם כרום. את העלים ניתן לאכול חיים או מבושלים, הן טריים והן מיובשים. אוכלים גם את הזרעים, מבושלים. ברפואה העממית הוא משמש לטיפול בחולי סוכרת וכן למחלות שונות של מערכת העיכול. אפשר להכין ממנו גם תה או מרתח, 50 ג’ עלים בליטר מים, או שמבשלים 100 ג’ עלי מלוח במשך חצי שעה, שופכים את המים ואוכלים עם סלט או תבשיל.
סירה קוצנית (Sarcopoterium spinosum)
הסירה הקוצנית היא בן-שיח קוצני מסועף הגדל בבתות ים-תיכוניות ובתות ספר, נפוץ ושולט. הוא מצוי בכל אזורי הארץ חוץ מבנגב הדרומי. חודשי פריחתו: פברואר-אפריל. טיפוס התפוצה הוא מזרח ים-תיכוני.
עם צמח זה מטפלים בחולי סוכרת, בכאבי בטן, דלקות חניכיים, כאבי שיניים, עצירות ודלקות בדרכי השתן.
משתמשים בעיקר בשורשים, מהם מכינים מרתח. מרתיחים 100 ג’ שורשים בליטר מים כשעה. ניתן לשתות ממרתח זה 3-4 כוסות ביום. אפשר להכין מרתח גם מפירותיו – חופן פירות בליטר מים לשם טיפול בכאבי בטן ודלקות בדרכי השתן. טיפול של מספר חודשים עם סירה קוצנית מביא להקלה רבה לחולי סוכרת.
עולש מצוי (Cichorium pumilum)
זהו צמח חד-שנתי עשבוני הגדל בבתות, בצדי דרכים, בשטחי סלעים, בגינות ובשדות. בערבות הוא גדל בערוצים. נפוץ מאוד וגדל בכל חלקי הארץ, חוץ מבנגב הדרומי. חודשי פריחתו: מרץ–יוני. טיפוס הצמיחה: ים תיכוני ומערב אירנו-טורני. ברפואה העממית משתמשים בעולש לטיפול בסוכרת, אנמיה, דלקות בדרכי השתן, נגד זיהומים, לניקוי הכבד והדם.
עליו ראויים למאכל חיים, מאודים או מבושלים. אפשר גם להכין מעליו תה, ממנו שותים עד 3 כוסות ביום.
קיסוסית קוצנית (Smilax aspera)
זהו צמח רב-שנתי, מטפס או משתרג, הגדל בבתה, בחורש, ביער או בשרידיהם. נפוץ וגדל במרבית אזורי הארץ, חוץ מבנגב. חודשי פריחתו: אוקטובר-ינואר. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
את שורשיו המיובשים טוחנים לאבקה, אותה מבשלים חצי שעה בליטר מים יחד עם צמחי מרפא נוספים, כמו עלי טיון דביק, קורנית, אזוב וזוטה לבנה. מסננים ושותים 2 כוסות ליום. תרופה צמחית זו משמשת לטיפול בסוכרת ובמחלות דרכי העיכול, שלשול, הרעלות, מצבים נפשיים, חום וכאבי גרון.
שיזף מצוי (Ziziphus spina-christi)
עץ זה אינו נשיר בחורף אלא אם כן החורף קר במיוחד או הקיץ יבש. גדל בכל אזורי הארץ עד לרום של 500 מ’ מעל פני הים. פריחתו בחודשי מרץ-אוקטובר. טיפוס התפוצה: סודני.
פירותיו הבשלים של השיזף ראויים למאכל ויש בהם כמות רבה של ויטמין C. כצמח מרפא הוא משמש לטיפול בסוכרת, כאבי בטן, טחורים, כאבי שיניים, שיעול, נגד התקרחות ולטיפול בפצעים פתוחים.
אופן השימוש: לטיפול חיצוני מבשלים 200 ג’ עלים, קליפות או שורשים בליטר מים כשעה. לטיפול פנימי מבשלים 200 ג’ פירות בליטר מים, מסננים ושותים. מרק כזה עוזר לטיפול בסוכרת, שלשול, תולעי מעיים, כאבים פנימיים ודלקת ריאות.
שינן עב-שורש (Taraxacum cyprium)
זהו צמח רב-שנתי הגדל במקומות יבשים, בעיקר על קרקעות קרטון או חוואר. הוא מצוי בגליל, בכרמל, בשומרון, בהרי יהודה, במדבר יהודה ובחרמון. חודשי פריחתו: אוגוסט-ינואר. טיפוס התפוצה: מזרח ים תיכוני.
השינן עב-השורש מקורב לצמח המרפא הידוע שינן רפואי (Taraxacum officinalis). עליו ראויים למאכל והם בעלי ערך תזונתי ובריאותי רב. ברפואה העממית משתמשים בכל חלקי הצמח לשם טיפול בסוכרת, מחלות כבד, כליות, כיס המרה, עיכול, ריאות, מחלות נשים ומחלות מין. הוא עוזר לריפוי אנמיה ומחלות עור.
את עליו אוכלים חיים או מאודים. משורשיו מכינים מרתח שממנו שותים כוס ליום. מרתח מהעלים אפשר לשתות מספר כוסות ליום. מהעלים אפשר להכין גם תה צמחים.
שעורת התבור (Hordeum spontumeum)
צמח זה הוא דגן חד-שנתי הגדל בבתה ושדות בור, נפוץ עד נפוץ מאוד בכל חלקי הארץ. פריחתו בחודשים מרץ-מאי. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני ואירנו-טורני. יש סבורים שהוא אחד ממיני המוצא של השעורה התרבותית.
מזרעי שעורת התבור מכינים מרתח, כשעה, מסננים ושותים מספר כוסות ביום. שעורת התבור משמשת לטיפול בסוכרת, הפרעות בדרכי השתן, אבני כליה ובעיות עצביות.
תורמוס ההרים (Lupinus pilosus)
תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי בעל פרחים בצבע כחול עמוק. הוא גדל בבתות ובצומח עשבוני בקרקעות שעל גבי סלעי בזלת וגיר, נפוץ ושולט בכתמים בכל הארץ, חוץ מהנגב ומדבר יהודה. פריחתו בחודשים פברואר-מאי. זהו צמח מוגן. טיפוס התפוצה: ים-תיכוני.
זרעי התורמוס נאכלים אבל יש להרתיח אותם מספר פעמים ולשפוך את מי ההרתחה, כדי להוציא מהם רעל שמצוי בהם. הצמח עוזר לטיפול בסוכרת, נגד צרבות, תולעים בבטן ועצירות.
