מאמר מדעי- מתוך מגזין איבן סינא – אוניברסיטת משהד

Gummosin, a sesquiterpene coumarin from Ferula assa-foetida is preferentially cytotoxic to human breast and prostate cancer cell lines.

אוניברסיטת משהד, אוניברסיטת טהרן, Milad Iranshahy

בימים אילו נוכל להבחין בעמודי תפרחת הכלך המבצבצים להם בשדות, אנו מכירים את פרחי הכלך למאכל, את העלים הצעירים להחמצה , אך כמה שימוש אנו עושים כהרבליסטים בשרף הכלך? בשורש הכלך?

שרף הכלך הוא אחד מצמחי המרפא הנפוצים בשימוש ברפואת המרות היוונית, יהיה נכון לומר כי זהו אחד השרפים העתיקים בשימוש שלא חדר עוד את בועת ההרבליסט הישראלי (יש דבר כזה..) השימוש בכלך הוא אינטסיבי מסין ועד מרוקו , והשימוש המוגבר בו לרפואה, יצירת שמן אתרי ומזון (תבלין הינג), ובשמים ,אף גורמים להכחדה של זנים מסוימים.

שרף הכלך אינו שרף קל לשימוש ודורש צורת עיבוד נכונה לעבודה איתו, מיצוי אלכוהולי אינו דרך לקיחה יעילה לשרף ואינה מצויה כלל במקורות הכתובים, לרוב הכלך מעובד ומיובש לאבקה ונטחן במכתש ועילי ומשולב במרשמים מסורתיים או נלקח כצמח בודד. 

ברפואת המרות היוונית ולחידודו של איבן סינא ברפואה הפרסית, הכלך חם מאוד ויבש בדרגה השלישית. שרף הכלך חם בדרגה הרביעית ויבש בדרגה השנייה. בספר קאנון הרפואה מושווים כל השרפים האחרים לחום וליובש של הכלך, ורק חלבלוב השרף משתווה אליו בחומו. לפי אבן סינא, השרף הטוב ביותר של הכלך הוא האדום, בעל המראה הנקי, הנמס בקלות, אך גם הסוג הלבן נחשב טוב כל עוד הוא נקי משבבים של הצמח.
צמחים בדרגה 3 ו 4 מפריעים את מרות הגוף ומשנים את הדרך בה המרות עובדות, צמחים בדרגת פעילות 3 ו 4 בהכרח מייצרים שינוי גופני אצל המטופל ולכן יש צורך בהבנה ומעקב אחרי פעילות השרף על גוף המטופל, עוד במקורות הפרסיים נמצא שימוש רב בשרף הכלך בשימוש פנימי וחיצוני לטיפול בסוגים שונים של סרטן, כאן, כדאי לציין כי סרטן על פי רפואת המרות הוא ברובו משוייך למרה השחורה (קרה ויבשה) ולמרה הצהובה במיעוט (חם ויבש) ולכן הכלך , הנושא חום ויובש גדולים מאוד , בעל איכות ממיסה, יכול להשפיע על גידולים. 

חוקרי אוניברסיטת משהד וטהרן על בסיס הידע המסורתי חקרו את החומרים הפעילים של הכלך מסוג אסאפטידה על שורות תאים של סרטן שד.

להלן המאמר המלא להנאתכם (המאמר מכיל 8 עמודים ניתן לגלול באמצעות החיצים על גבי קובץ המאמר).