צמחי מרפא למערכת הלימפה – מאת מינה פארן PhD

מערכת הלימפה היא מערכת הובלה, המשלימה את מערכת כלי הדם. היא כוללת צינורות ניקוז, אברי לימפה וקשרי לימפה. מערכת צינורות הלימפה היא רשת מסועפת של צינורות האוספים ומובילים מים ומומסים מהנוזל הבין-תאי אל מחזור הדם. בדומה לנימי הדם כך גם נימי הלימפה מקיפים כל תא חי. נוזל הלימפה דומה בהרכבו לנוזל הדם, אבל הוא אינו מכיל כדוריות אדומות.

מערכת הלימפה מחזירה לדם מים וחלבונים שיצאו מנימי הדם אל הנוזל הבין-תאי ומובילה שומנים וחומרים זרים אל קשרי הלימפה. היא קולטת שומנים שנספגו במעי הדק ומעבירה אותם אל מחזור הדם. בנוסף, מערכת צינורות הלימפה מעבירה פתוגנים, תאים וחומרים זרים ושיירי תאים מרקמות הגוף אל קשרי הלימפה.
מערכת צינורות הלימפה מתחילה במצעי הנימים, שם נכנס הנוזל אל נימי הלימפה. לנימים אין פתח מוגדר. המים והמומסים נכנסים אליהם מבעד למסתמים חד-כיוניים. נימי הלימפה מתלכדים לכלי הלימפה, שהם צינורות בעלי קוטר גדול יותר. יש בהם מסתמים המונעים זרימה לאחור ודוחפים את נוזל הלימפה קדימה.  כלי הלימפה מתלכדים לצינורות איסוף, המתנקזים אל הוורידים שבבסיס הצוואר.

קשרי הלימפה, lymph nodes, ממוקמים לאורך כלי הלימפה. הם כוללים את השקדים; צינור לימפה ימני, המנקז את החלק הימני העליון של הגוף; בלוטת התימוס, שבה מתמיינים תאי הדם הלבנים, הלימפוציטים, לתאי T- ו–M לימפוציטים; צינור בית החזה, המנקז את רוב אזורי הגוף; הטחול, שהוא אתר מרכזי לייצור נוגדנים, לפירוק תאי דם אדומים ולהיווצרות של תאי דם אדומים בעובר; וקשרי הלימפה בבית השחי ובאיזור המפשעה.

לפני שנוזל הלימפה חוזר אל הדם הוא מסונן לפחות דרך קשר לימפה אחד. לימפוציטים הנוצרים במח העצם מתיישבים בקבוצות גדולות בקשרי הלימפה. הם ממלאים תפקיד בהגנה על הגוף.

הטחול

הטחול הוא איבר ספוגי ורך, בגודל של אגרוף. הוא נמצא בחלק העליון של חלל הבטן, מתחת לצלעות בצד שמאל. הוא מתפקד כשני איברים. הוא מכיל מוך לבן ומוך אדום. המוך הלבן מכיל כמויות גדולות של לימפוציטים, שמתגייסים בעת הצורך להשמיד פולשים. הוא מתפקד כמו קשרי לימפה. המוך האדום נמצא מסביב למוך הלבן. הוא מכיל תאי דם אדומים רבים, ומקרופאגים הבולעים חיידקים ותאים פגומים ממחזור הדם. אצל העובר, המוך האדום מייצר תאי דם אדומים. במוך האדום נקבע מי הם תאי הדם האדומים הזקנים, או הפגומים והוא מחסל אותם.

הפרעות במערכת הלימפה עלולות להתעורר כשנוזל הלימפה עמוס מאד במרכיבים רעילים, כשהניקוז אינו יעיל בצינורות הגדולים. נוזל הלימפה שאינו זורם באופן חופשי גורם לחסימות, להיווצרות של צלוליטיס, להתנפחות וכאב בקשרי הלימפה.

לימפאדמה Lymphoedema

נפיחות של קשרי לימפה כתוצאה מגודש בגלל חסימה בזרימה של נוזל הלימפה. הסיבה עלולה להיות דלקת, זיהום או סרטן.

אנגיומות שלל כלי לימפה

הופעה של בליטות על העור שנגרמות על ידי הצטברות של כלי לימפה. צבען של רוב הלימפאנגיומות הוא צהבהב עד חום בהיר. בתוכן יש נוזל חסר צבע.

צמחים הפועלים על מערכת הלימפה lymphatics

הצמחים הלימפטיים פועלים כמזרזים של זרימת נוזל הלימפה, מפחיתים נפיחות של קשרי הלימפה, מסייעים לניקוז כלי הלימפה.

שם אנגלי: Pokeroot
משפחה: Phytolaccaceae

תאור בוטני: צמח זקוף, מסועף, רב-שנתי, הפרחים קטנים ולבנים, הפירות הם ענבות בצבע אדום, שהופך לסגול כהה. הפירות מכילים מיץ אדום וכ-10 זרעים בכל פרי.
מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. המקור לשם הצמח ביוונית phyton-צמח, lacca הוא ה”לאק” שנלקח מחרק Laccifer lacca. Lacca מתייחס למיץ האדום המצוי בפירות.

חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: אלקלואידים, betanidine, betaine, isobetanine
isobetanidine, phytolaccine, prebatanine
ספונינים טריטרפניים, (phytolaccosides A-I, D2,O (1
אגליקון, (phytolaccagenin, jaligonic acid (2
לקטינים, חמישה גליקופרוטאינים בעלי פעילות מיטוגנית, ידועים כ-pokeweed mitogen (PWM) (3)
מרכיבים נוספים: isoamericanin A, PAP- (pokeweed antiviral protein) alpha-spinasterol, GABA.

רפואה מסורתית: הרבו להשתמש בצמח לטיפול במחלות שגרוניות, כצמח משלשל וגורם להקאה וכן לטיפול בפגעי עור שונים.
נהגו לאכול צמח צעיר ללא בישול, או שהרתיחו את העלים ואכלו אותם כסלט.

פעילות: מנקז בלטות לימפה, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, מיטוגני- מגביר חלוקה של לימפוציטים T ו-B (4).
אנטי ויראלי– החלבון האנטי ויראלי (PAP) הוא גליקוזידאז המעכב פעילות של ריבוזומים (4).
הספונינים הטריטרפניים הם נוגדי דלקת (3,4).
מנקז בלוטות לימפה– הפיטולאקה הוא אחד הצמחים הפעילים והיעילים ביותר לניקוז בלוטות לימפה. הוא פועל במיוחד על העור ועל קרומים ריריים.
רעילות: כל חלקי הצמח רעילים והשורש במיוחד (3). המרכיבים הרעילים העיקריים הם הלקטינים. הרעילות מתבטאת בתחושה של שריפה בפה ובגרון, בחילה, הקאה, שלשול, כאבי בטן, סחרחורת, טכיקרדיה, איבוד הכרה (3,4). הרעילות של השורש והעלים עולה עם גיל הצמח. אצל הפירות המצב שונה, הפירות הצעירים יותר רעילים מהפירות הבשלים (3,5). דווחו מקרים של רעילות אצל אנשים שהשתמשו בצמח למאכל או למטרות ריפוי (3).
הרעילות מצטברת (4).
הצמח הטרי רעיל יותר מהיבש. המיץ מהפרי עלול לפגוע בעור (3).

התוויות: בלוטות לימפה נפוחות, פרינגיטיס, טונסיליטיס, דלקת של הרחם, צסטיטיס, מחלות דלקתיות של העור, פיברואידים ברחם.

התוויות נגד: סרטן של הלימפה, הריון, הנקה.

הכנות ומינון: מירתח מהשורש, 0.06-0.3 ג’ שלוש פעמים ביום.

טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול 0.2-0.6 שלוש פעמים ביום

מקורות

Woo WS. et al. Triterpenoid saponins from the roots of Phytolacca Americana. Planta Med. 1978, 34: 87-92.
Woo WS et al. Constituents of Phytolacca species. Anti-inflammatory saponins. Kor. J. Pharmacog. 1976, 7: 47-50.
Newall CA. Anderson LA. Phillipson JD. 1966, Herbal Medicine: A Guide for Health-Care Professionals. The Pharmaceutical Press, London.
Mills S. and Bone K. 2000, Pricipals and Practice of Phytotherapy, Churchill Livingstone, London.
Roberge R. et al. The root of evil- poke weed intoxication. Ann. Emerg. Med. 1986, 15: 470-473.

שם אנגלי: Pipsissewa
משפחה: Ericaceae אברשיים

תאור בוטני: גדל באירופה, אסיה, סיביר, צפון ודרום אמריקה. השם Pipsissewa ניתן לו על ידי האינדיאנים של מזרח אמריקה. שם הסוג Chimaphila מקורו ביוונית, ומשמעותו אהבת חורף. זהו צמח קטן רב-שנתי, ירוק-עד, הגדל באזורים הממוזגים של ארה”ב וקנדה. הוא מגיע לגובה של 25 ס”מ.

חלקי צמח בשימוש: העלים היבשים או הצמח השלם.

רפואה מסורתית: האינדיאנים השתמשו בצמח כאנטי ראומטי. הרופאים האקלקטיים ראו אותו כאסטרינג’נט והשתמשו בו לטיפול בבעיות של דרכי השתן. הם ראו אותו כמתאים למקרים של הטלת שתן תכופה ביום ובלילה, לטיפול בדלקות וכאבים ולאבנים בדרכי השתן.
השתמשו בצמח גם כמחזק של מערכת העיכול. השימוש היה בדרך כלל כחליטה. מאוחר יותר העדיפו להרתיח ולנדף את המים. לקחו מהמירתח המרוכז 5-20 טיפות כל 2-4 שעות. הרופאים האקלקטים טענו שהצמח נעשה פעיל וחזק יותר לאחר כמה חודשים. השאירו את הצמח ששה חודשים והנוזל נעשה ג’לטיני.

מרכיבים: גליקוזידים הידרוקינונים, בעיקר  isohomoarbutin, homoarbutin
נגזרות של נפתוקינון, chimaphilin שהוא 2,7-dimethyl-1,4-naphthquinone
פלבנואידים, כולל avicularin ו- 4-5% טאנינים
טריטרפן beta-amyrin.

פעילות: chimaphilin  הוא חומר גבישי צהוב, הדומה במבנה שלו לויטמין K. הוא אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי. הוא מעכב S. aureus, קולי וקנדידה.
ה-chimaphilin עלול לגרום לדרמטיטיס.
מרכיב אנטי בקטריאלי נוסף הוא הארבוטין.
הצמח הוא נוגד דלקת, כפי שהוכח במחקרים שנערכו בחיות. המרכיבים האנטי דלקתיים הם chimaphilin, חומצה אורסולית וחלק מהפלבנואידים.

התוויות: ציסטיטיס חריף וכרוני, רוימטיזם.
בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול בפגעי עור שונים ולאבעבועות רוח.

התוויות נגד: אינו מתאים לשימוש ממושך בגלל תכולת ההידרוקינון שבו.

מינון: מיצוי נוזלי 1:1 באלכוהול 1-4 מ”ל ליום
חליטה 1-3 ג’ ליום.
תכשיר הומיאופטי שמכינים מהצמח משמש לטיפול בדלקות כרוניות של דרכי השתן ובלוטת הערמונית.
המינון 5-10 טיפות או 5-10 גלובולים 1-3 פעמים ביום.

מקורות

Brinker F. Chimphila, 2003 J. of American Herbalists Guild, 4:4-7.

Hausen BM. Schiedermair I. 1988, The sensitizing capacity of chimaphilin, a naturally- occurring quinine. Contact Dermatitis 19: 180-183.

Thomson RH. Naturally Occuring Quinones, 1971 2nd Ed,. Academic Press, New York.

משפחה: זיתיים, Oleaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת השורש

תאור בוטני: לסוג Chionanthus משתייכים כ- 120 מינים, שרובם עצים קטנים או שיחים ירוקי- עד, הגדלים באזורים טרופיים וסוב- טרופיים במזרח אסיה, אוסטרליה, מזרח אמריקה הצפונית, אפריקה ומדגסקר.
מקור השם ביוונית. Chio משמעותו שלג ו- anthos פרחים. הפריחה היא אמנם לבנה ובולטת מאד.
מוצאו של המין Chiananthus virginica  ממזרח אמריקה הצפונית. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.

מרכיבים: גליקוזידים וספונינים, chionanthine
phyllyroside, forsythin.

פעילות: צמח מר, מגביר הפרשת מיצי מרה, דיורטי, משלשל, tonic.

רפואה מסורתית: האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו להשתמש בצמח לטיפול בכאב שיניים, לפצעים בפה, לדלקות חניכיים, לדלקות גרון, למלריה, למחלות כבד, לצהבת ולטיפול בפצעים.

התוויות: צהבת, הפטיטיס כרוני, דלקת של הפנקריאס, טחול מוגדל, אבני מרה, לשיפור פעילות הכבד. שימוש חיצוני: לטיפול בפציעות וחתכים.

הכנות ומינון: חליטה, כפית לכוס, כוס וחצי ליום.
טינקטורה 1:5 ב- 45% אלכוהול, 6-9 מ”ל ליום.

שם אנגלי: Blue flag

משפחה: איריסיים, Iridaceaea

חלקי צמח בשימוש: קנה שורש

תאור בוטני: הסוג איריס כולל כ-300 מינים של צמחים רב שנתיים, הגדלים באזורים ממוזגים בחלק הצפוני של כדור הארץ. השם איריס הוא שמה של אלת הקשת היוונית.
נהגו בעבר להשתמש בשורש היבש, וקראו לו Orris. השימוש בשורש מוזכר במקורות עתיקים ממצרים, יוון ורומי. ממשיכים להשתמש בשורש בתעשיית הבושם. השורש מכיל שמן נדיף. הריח מתחזק ככל שהשורש מזדקן.
מוצאו שלIris versicolor  מצפון אמריקה.

מרכיבים: חומצות, סליצילית, לאורית, סטארית, פלמיטית
שמן נדיף 0.025%
Iridin, בטא-סיטוסטרול, טאנינים

פעילות: מגביר הפרשת מיצי מרה, משלשל, משתן, נוגד דלקת, נוגד הקאה, מרפא פצעים.

התוויות: לטיפול פנימי במחלות עור, לאי ספיקה של מלחי מרה המלווה בעצירות, לתפקוד בלתי תקין של הכבד, להתפרצות של פריחה על העור.

תופעות לוואי: השורש הטרי עלול לגרום לבחילה והקאה

התוויות נגד: הריון
נערכו מעט מאד מחקרים על הצמח ועל המרכיבים שלו.

מינון: מירתח מקנה השורש 0.6-2.0 ג’ שלוש פעמים ביום