טיפול עם צמחים במחלות עור אצל ילדים – מאת מינה פארן PhD

פריחות חיתולים

הפריחות נגרמות ממגע ממושך של העור עם שתן, צואה, זיעה או דטרגנטים שונים. במקום המגורה עלול להתפתח זיהום עם שמרים, פטריות  או חיידקים. מופיעה דלקת, אודם, שלפוחיות וסדקים הגורמים לתינוק לסבל רב.

טיפול מומלץ: להחליף חיתולים לעתים קרובות. להקפיד לא להשאיר את התינוק רטוב או מלוכלך. אם העור של התינוק רגיש מאד עדיף להשתמש בחיתולי בד. אמבט מרגיע את הכאב ואת תחושת הבעירה. צמחים מרגיעים שפועלים על העור מחישים את הריפוי. טוחנים את הצמחים לאבקה ומוסיפים אותם לאמבט: שיבולת שועל, קמומיל, עלי הדס, Viola tricolor, סטלריה, יערה, קודזו, לחך איזמלני.

צמחים מומלצים להכנת משחה המסייעת לריפוי פריחות

ריכוז כל הצמחים ביחד 5%.
המשחה היא אנטיספטית, מרככת ומרגיעה את העור.

שם אנגלי: Kudzu root
שם סיני: ge gen
שם נרדף: Pueraria thunbergiana

משפחה: קטניות, Fabaceae

תאור בוטני: הקודזו הוא צמח מטפס, רב שנתי ממשפחת הקטניות. השם Pueraria ניתן לו על שם הבוטנאי Marc Puerari שחי בקופנהגן, בשנים 1766-1845. קצב הגידול של הקודזו מהיר מאד. הוא מוסיף כ-30 ס”מ ליום בתחילת הקיץ, ומכסה את כל מה שנמצא מתחתיו (1). הוא שולח שלוחות מתוך שורש מרכזי, שמטפסות ומתפשטות ובהמשך שולחות מתוך הגבעולים כלפי מטה שורשים חדשים. השורש מעובה ומגיע לעומק של 4מ’. הוא עשיר בעמילן והוא אכיל.

הצמח פורח בחודשים יולי עד ספטמבר. הפרחים בצבע ארגמן, ריחניים, מסודרים כאשכולות. הפירות הם תרמילים שטוחים ובתוכם מספר קטן של זרעים חיים. הפירות נפתחים כשהם בשלים, הזרעים מתפזרים למרחקים, ומרחיבים את התפשטות הצמח.

מוצאו של הצמח מסין, יפן והאיים של האוקינוס השקט. הוא הגיע מיפן לארה”ב ב-1876 במסגרת של תערוכה. בתוך כמה שנים התברר שהוא יכול לגדול באדמות החומציות של דרום ארה”ב ולשמש מזון לצאן ובקר. שתלו אותו ב-1933 בדרום-מערב ארה”ב כדי למנוע סחף של אדמות. בתוך 10 שנים הוא הפך לצמח פולש שמאיים על אזורים נרחבים. הוא מכסה עצים ובתים ומפיל עמודי חשמל וטלפון. כשהחורף קר העלים נובלים, אבל כשמגיע האביב הצמח מתכסה במהירות רבה בעלים וצומח לגובה, לאורך ולעומק. הוא גדל לגובה של 18 מ’ בעונה אחת. הוא שורד ביובש ובטמפרטורות גבוהות (1).

חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: איזופלפבונים, כולל, daidzein, formononetin  

גליקוזידים של איזופלבונים, כולל, daidzin, puerarin
פלבונואידים, קומרינים
אלנטואין
סטרולים, כולל, בטא-סיטוסטרול,  lupenone
עמילן, עד ל-27% בשורש הטרי (2)
Puerarin הוא המרכיב הפעיל העיקרי. המסיסות שלו במים עולה בנוכחות חומצות אמיניות אלקליות, כגון, ארגינין, ליזין והיסטידין (2). ריכוז האיזופלבונים שונה לפי אזור הצמיחה  מ- 1.7-  12% ממוצע 7.64% (2).

פעילות: מרחיב עורקים כליליים וכלי דם של המוח, מגביר זרימת דם בעורקים הכליליים ובכלי הדם של המוח, מפחית ייצור של חומצה לקטית בשריר הלב במצב של חוסר באספקת חמצן (2), מוריד חום, אנטי אוקסידנט, מפחית תשוקה לאלכוהול.
השורש והמיצוי של הפלבונואידים הורידו לחץ דם אצל עכברים עם יתר לחץ דם.
Puerarin הוריד רמת סוכר אצל עכברים עם סכרת מושרית עם אלוקסאן. הוא הוריד גם רמה של כולסטרול בדם (2).

פרמקולוגיה: נתנו לאוגרים מינון של 150 מ”ג ל-ק”ג של daidzin ו-  daidzein בכל יום (3). נתנו להם לבחור בין מים לאלכוהול ורובם בחרו באלכוהול. לאחר ששתו מיצוי מקודזו או איזופלבונוים מבודדים במשך שבועיים, הם בחרו במים והראו דחייה כלפי האלכוהול (3).
מחקרים נוספים מדווחים על הפחתת תשוקה לאלכוהול לאחר טיפול של שבועיים עד ארבעה שבועות עם קודזו. החוקרים מביעים תקוה שיהיה ניתן להשתמש בקודזו לטיפול באלכוהוליסטים (4,5,6,7).

פרמקוקינטיקה: puerarin שניתן למתנדבים נספג כולו מהמעי. הוא התפזר רובו אל הכבד והכליות, וחלק קטן הגיע אל המוח (8). הוא הורחק מהגוף לאחר מטבוליזם בעיקר בכבד. רק 10% הופרשו מהכליות ללא כל שינוי. ניסויים פרמקוקינטיים נעשו גם בארנבות, חולדות וכלבים (8).

רפואה סינית מסורתית: הקודזו נחשב למתוק וצונן והולך אל המרידאנים של הקיבה והטחול (9). הוא מוזכר לראשונה בספרו שלSheng Nong , שנכתב במאה השניה לפני הספירה.

פעילות: מוריד חום, מסייע להרפייה של השרירים, מלחלח, מפחית צמאון, עוצר שלשול, מטפל בסימפטומים הקשורים ליתר לחץ דם.

התוויות ברפואה הסינית: חום, כאב ראש, התקשות של הצוואר והעורף, לצמאון הנובע מעודף חום בקיבה, לעצירות הקשורה לעודף של חום או לחוסר של הטחול. נוהגים להשתמש בקודזו  לטיפול באנגינה פקטוריס ויתר לחץ דם (8). ברפואה הסינית השתמשו בקודזו להפחית תשוקה לאלכוהול וכן להפיג שכרות (5) במחקר שנערך בסין על 300 משתתפים שהיו אלכוהוליסטים כרוניים (6). הם קבלו חליטות של קודזו. 80% מהמשתתפים דווחו שהתשוקה לאלכוהול נעלמה בתוך שבועיים עד ארבעה שבועות (7)

רעילות: הצמח חסר רעילות. הוא משמש כצמח מאכל ונחשב בטוח לשימוש (2, 4, 8).

הכנות ומינון: שורש הקודזו משמש כצמח מאכל. טוחנים את השורש לאבקה ומשתמשים בו לאפיה, לליפתנים ולעיבוי מרקים.
מירתח: 6-12 ג’ ליום.

מקורות

1. Pueraria in: New Encyclopedia of Herbs and their uses by D. Bown, Revised Edition 2001, DK, London, New York, Munich, p. 336.
2. Kudzu Root in: Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics, AY Leung and S. Foster, 1996, John Wiley and Sons, USA, p. 333-335.
3. Keung WM. and Vallee. Daidzin and daidzein suppress free choice ethanol intake by Syrian golden hamsters. Proc. Natl. Acad. Sci. USA  1993, 90: 10008-10012..
4. Murray MT. and Pizzorno JE.  Alcoholism. Encyclopedia of Natural Medicine, Rocklin, CA, Prima Publishing 1991,  211- 220.
5. Diamond S. Overcoming addictions, Part II, Bitters and Kudzu. Health and Natural Journal, 2000 February: 96-97
6. Kelly J. Complementary Therapies for Alcoholism. Alternative & Complementary Therapies, 1996, June: 156-166.
7. Overstreet DH. Keung WM. Rezvani AH. et al. Herbal Remedies for alcoholism: promises and possible pitfalls. Alcohol Clin. Exp. Res. 2003, 27: 177-185.
8. Ge gen in: The Pharmacology of Chinese Herbs by Kee Chung Huang, CRC Press, Boca Raton, London, New York, 2000, p.99-101.
9. Radix Pueraria in: Chinese Herbal Medicine Materia Medica Revised Edition, D. Bensky and A. Gamble, Eastland Press, 1993, p. 47-49.

סבוריאה Seborrheic dermatitis  

סבוריאה היא מצב דלקתי בשכבות העליונות של העור, שגורם לקשקשים בקרקפת, בפנים ולפעמים גם על העפעפיים, מסביב לאף או מאחורי האוזן. אצל יילודים בני פחות מחודש, סבוריאה עלולה לגרום לפריחה עם קליפה עבה, קשקשים צהובים ופריחה על הפנים. אצל ילדים גדולים יותר מתפתחת פריחה קשקשית עבה ועקשנים עם פתיתי עור גדולים.

משתמשים בצמחים מרככים וכן בצמחים המכילים חומצה סליצילית. מכינים מהם מיצוי בגליצרין, מישרה במים או קרם. החומר הרירי והחומצה הסליצילית מרככים את העור. משפשפים בעדינות את התכשיר הצמחי על העור פעמים אחדים ביום. בדרך כלל הפריחה והקשקשים נעלמים תוך 2-3 ימים.

צמחים מומלצים:

דלקת עור אטופית Atopic dermatitis

דלקת עור אטופית היא בעיה נפוצה, המופיעה אצל 3-7% מהאוכלוסיה בעולם. זוהי מחלה הנוטה להיות כרונית, מתבטאת בגרוד, דלקת בעור, יובש, סדקים והתעבות של העור. דרמטיטיס, או אקזמה, היא מחלה אלרגית תורשתית, עם נטייה משפחתית בדומה לאסתמה. הסימנים המעידים על כך הם: רמה גבוהה של נוגדנים מסוג IgE. אצל 80% מהמקרים
בבדיקות לאלרגיה כל המטופלים נותנים תוצאה חיובית. אצל כ-70% מהמקרים יש בני משפחה נוספים הסובלים מאקזמה, אסתמה או בעיות של אלרגיה.

הרחקת הגורמים האלרגנים מהתזונה מביאה לשיפור ניכר במצבם של רוב המטופלים.

דלקת עור אטופית מופיעה במקרים רבים בחודשים הראשונים אחרי הלידה. תינוקות מפתחים פריחות אדומות, מפרישות ובעלות קליפות, על הפנים על הקרקפת, על כפות הידים על הזרועות, על הרגליים ומאחורי הברכיים. הגרוד והשפשוף מחמירים את הבעיה, כי הם עלולים לגרום לסדקים בעור ולהשאיר פתח לחדירות של חיידקים ולהיווצרות של זיהומים. במקרים רבים דלקת העור נעלמת בגיל 4-5.

טיפול בתזונה ובתוספי מזון

חשוב מאד לגלות מהם המזונות שאינם מתאימים למטופל ולהימנע מהם. כשהמטופל הוא תינוק יונק, צריכה האם להימנע ממזונות שעלולים לגרום לתגובה אלרגית. ישנם מזונות שנחשבים לאלרגנים באופן כללי, כגון חלב ומוצריו, ביצים, בוטנים, חיטה, סויה, צבעי מאכל, חומרי שימור. אפשר להתחיל בכך שנמנעים ממזונות אלה, אבל עדיף לגלות את המזונות שאינם מתאימים באופן אישי למטופל.

אצל תינוקות הניזונים מפורמולות מוכנות, חשוב לבדוק את ההתאמה של הפורמולה לתינוק, להחליף אם יש צורך או לבשל לתינוק מזון המתאים לו.

מחקרים הראו שהימנעות מחלב ומוצריו, ביצים, בוטנים, עגבניות, צבעי מאכל וחומרי שימור, הביאו לשיפור ניכר במצבם של 75% מהמטופלים.

חומצות שומניות חיוניות ופרוסטגלנדינים

בדיקות של חומצות שומניות חיוניות בדם, בכדוריות הדם האדומות והלבנות של אנשים הסובלים מאקזמה, הראו שיש אצלם ריכוז גבוה של חומצה לינולאית, לעומת ריכוז נמוך של חומצות שומניות רב בלתי רוויות בעלות מספר אטומי פחמן גדול יותר, כגון חומצה גמא- לינולנית, חומצה ארכידונית,   eicosapentaenoic- EPA, וחומצה docosahexaenoic acid- DHA.

כשנתנו למטופלים שמנים עשירים בחומצה גמא-לינולנית, כגון שמן נר הלילה, בורגו ופטל שחור, התקבל  שיפור קל במצבם. כשנתנו להם EPA השיפור היה משמעותי מול קבוצת הביקורת. המחקרים הראו שהיחס בין חומצות שומניות אומגה 3 לאומגה 6 נמוך במיוחד אצל הסובלים מאקזמה.

ניתן לקבל חומצות שומניות אומגה 3 משמן דגים, דגי ים, כגון סלמון, מקרל, טונה, הרינג, משמן פשתן המכיל חומצה אלפה-לינולנית, שהיא פרקורסור לחומצות שומניות אומגה 3, או משמן hemp. שמן דגים יעיל יותר משמן פשתן במקרים של אקזמה.

אבץ כתוסף מזון

מומלץ לקחת אבץ, מפני שהראו שריכוז האבץ נמוך אצל הסובלים מאקזמה. האנזים delta-6-desaturase, שאחראי על הפיכת חומצה לינולאית לחומצה גמא-לינולנית, תלוי באבץ לפעילותו התקינה.

צמחים מומלצים לטיפול באקסמה

מטפלים רבים ממליצים להתחיל את הטיפול עם שבועיים של ניקוי, בהם אוכלים אוכל פשוט ככל האפשר ומשתמשים בצמחים המגבירים ניטרול רעלנים על ידי הכבד, מגבירים הפרשה של מיץ מרה, מונעים עצירות, וצמחים משתנים, המסייעים לניקוי וניקוז דרך הכליות.

תערובת צמחים מומלצת לניקוי

מינון: טינקטורה, 10-15 מ”ל ליום.
חליטה, כפית אחת לכוס, שלוש פעמים ליום.

צמחים נוגדי אלרגיה

פועלים כמעכבים של שחרור היסטמין. זהו מנגנון הפעולה של הפלבנואידים ולכן צמחים עשירים בפלבנואידים פעילים כנוגדי אלרגיה.

תערובת צמחים נוגדי אלרגיה

מינון: טינקטורה, 10 מ”ל ליום,
חליטה, כפית אחת בכוס מים פעמים ביום.

צמחים מומלצים לטיפול בדלקת עור אטופית בשימוש חיצוני

אצל תינוקות וילדים קטנים מרבים להשתמש בצמחים בשימוש חיצוני, כדי להרגיע את הגרוד והכאב. מוסיפים אבקה של שבולת שועל לאמבט. משתמשים בנוף הצמח שנקטף עם התחלת הפריחה. הצמח מרגיע, מפסיק את הגרוד ומסייע לריפוי הפצעים. סובין של חיטה ואצות ים שמוסיפים לאמבט, פועלים בצורה דומה. הם מפסיקים את הגרוד והכאב לכמה שעות ומסייעים לריפוי הפצעים.
Stellaria media, כוכבית מצויה הוא צמח בר הגדל בארץ. הוא נחשב לנוגד גרוד. משתמשים בכל הצמח כקומפרס, משחה או כמירתח שמוסיפים לאמבט.
ניזמית לבנה הוא צמח בר של הארץ, ממשפחת השפתניים. היה שימוש מסורתי בצמח זה לטיפול במחלות עור. ניתן להשתמש בו בקרם, קומפרס או להוסיף אותו לאמבט.
אסטרגלוס הוא צמח שהרבו להשתמש בו ברפואה הסינית המסורתית, לטיפול בדלקות עור וכן להגנה על העור. האסטרגלוס הוא צמח חסר רעילות וניתן להכין ממנו קרם לטיפול בתינוקות.

צמחים נוגדי דלקת, מפחיתי גרוד, נוגדי חמצון, נוגדי אלרגיה, אסטרינג’נט, מוסיפי לחות, משמשים כקרמים לטיפול בפצעים ובפריחות. ניתן להשתמש בהם כחליטה או טינקטורה, או כמיצוי בתוך השמנים.

תערובות מומלצות לקרמים:

ניתן להגיע לריכוזים של 25-30% מתערובת הצמחים בתוך הקרם, כחליטה, טינקטורה ושמן.
לילדים גדולים יותר ולבוגרים ניתן להוסיף שמנים נדיפים מפחיתי גרוד ודלקת.

שריטות, מכות, חבלות, פציעות

ילדים מרבים ליפול ולהפצע. לפעמים הנפילה מכאיבה מאד וטראומטית. במקרים רבים הנפילה גורמת לפצע פתוח. חשוב שבכל בית שיש בו ילדים קטנים תהיה ערכת עזרה ראשונה יעילה ונוחה לשימוש. טיפול מיידי דרוש למניעת זיהום של הפצע. לשם כך ניתן להשתמש בצמחים אנטיספטיים טריים, באבקות מצמחים יבשים, במירתח או בטינקטורה.

צמחים אנטיספטיים למניעת זיהום בעור          

שמן נדיף של לבנדר משמש כעזרה ראשונה. מטפטפים ממנו על פצע פתוח. הוא מחטא, משכך כאב ומחיש ריפוי של פצעים.
צמחי תבלין המצויים בכל בית יכולים לסייע לעצור דימום של פצע או של חתך עמוק. כורכום, קנמון, תה ירוק, תה שחור, קפה, מרוה הם יעילים ביותר. מפזרים אבקה מהצמח על החתך.

צמחי משככי כאב מועילים במקרים של מכות יבשות ללא פציעה. מכינים מהצמחים מיצוי בשמן. ממצים כל צמח בנפרד ומכינים מהם תערובות לפי הצורך.

צמחים משככי כאב

צמחים בוני רקמות המסייעים להגלדת פצעים

סימפיטון, הידוע יותר בשם האנגלי קומפרי, הוא צמח המכיל 2% אלנטואין וכ-30% חומרים ריריים. אלנטואין מחיש רגנרציה של העור והוא בעל פעילות נוגדת דלקת. המוצילג מרכך ומונע התייבשות של העור ושל הרקמות מתחתיו.

אלוורה נחשב כצמח היעיל ביותר במקרים של כוויות. מכיוון שילדים נפגעים לעתים קרובות ממים רותחים, מתנור או מגהץ חם, הביקוש לאלוורה גדול. ניתן לגדל אלוורה בעציץ וחשוב שיהיה צמח זמין בבית לעת הצורך.

אימפטיגו

אימפטיגו הוא פצע זיהומי הנגרם על ידי סטרפטוקוקוס המוליטי מקבוצה A. הפצעים אופייניים וקל לזהות אותם. הם בדרך כלל קטנים, מוגלתיים וניראים כשלפוחיות. כשהם מתייבשים נוצר כעין קרום צהוב. החיידק מצוי כמעט תמיד מתחת לקרום והוא  מדביק בקלות את מי שנמצא בסביבה. חשוב לא לשלוח לגן או לביה”ס ילד עם אימפטיגו.

הטיפול הוא עם משחה אנטיביוטית. ניתן להכין משחות וקומפרסים עם צמחים אנטי בקטריאליים, כגון מרוה רפואית, שרף של מור- Commiphora momol, ערער- Juniper, שמן עץ התה, La pacho.

יש להוריד בזהירות את הקרום עם פיסת בד רטובה ולנקות היטב, כדי למנוע התרבות של החיידק. ניקוי של הפצעים עם טינקטורה של צמחים אנטי בקטריאליים מסייע לריפוי מהיר של אימפטיגו. אחרי הניקוי עם טינקטורה, מכסים את הפצעים עם משחה עם צמחים אנטי בקטריאליים וחובשים אותם. חוזרים על הטיפול כמה פעמים ביום. הזנחה של אימפטיגו עלולה לגרום לסיבוכים. הסיבוך השכח ביותר הוא גלומרולונפריטיס.

פצעים ויראליים ופטריות בפה

פטריות מתפתחות לפעמים אצל תינוקות בחלל הפה ועל הלשון. אפטות מופיעות לעתים קרובות אחרי הצטננות וחום. הצמח הזמין והיעיל לטיפול באפטות ובפטריות בפה הוא המרוה הרפואית.
מרתיחים כפית אחת של מרוה רפואית בתוך כוס של מים במשך חמש דקות. משאירים לחליטה בכלי מכוסה עוד 15 דקות. טובלים מעט צמר גפן במירתח ומנקים את הלשון והחניכיים. ילד גדול יותר יכל לשטוף את הפה עם המירתח של המרוה כמה פעמים ביום.

ניתן להוסיף טינקטורה של פרע מחורר ומירתח או טינקטורה של אכינצאה. מליסה הוא צמח נוגד הרפס בשימוש חיצוני. ניתן להשתמש במירתח של מליסה או ללעוס עלים טריים מהצמח במקרים של אפטות בפה. קמומיל ואכילאה יכולים לסייע בריפוי פטריות ווירוסים.

שם עברי: ערער

משפחה: Cupressaceae – ברושיים

חלקי צמח בשימוש:  פירות שהם איצטרובל נקבי. נוהגים לכנות אותם berries בגלל הדמיון המבני.

תאור בוטני: הסוג ערער הוא הנפוץ ביותר במשפחת הברושיים (1). המין ערער מצוי נפוץ בצפון אירופה ובצפון אמריקה (2). הערער הוא עץ נמוך ירוק עד, שמוצאו באזורים הממוזגים של צפון כדור הארץ. העלים מחטניים, קטנים וצבעם ירוק כהה עד כחול-ירוק. הם חדים בקצות. הפירות הנקביים מבשילים בשנתיים עד שלוש שנים. הם ירוקים בהתחלה ומכחילים עם הבשלתם. קוטפים את הפירות בסוף אוגוסט עד אמצע ספטמבר (1). נוהגים להכין מהפירות  שמן נדיף ומשקה אלכוהולי – ג’ין.

רפואה מסורתית: השבטים האידיאניים בצפון אמריקה נהגו להשתמש בחלקים שונים של הצמח  לטיפול במחלות שונות (3). מירתח מהפירות שימש לטיפול במחלות ריאה ובמחלות מין אצל שבט שחורי הרגליים (3). בשבט Woodland Cree נהגו לעשן את הפירות הבשלים לטיפול באסתמה. הם השתמשו במירתח מהפירות הירוקים לטיפול בכאבי גב שמקורם בבעיות בכליות (3). שבט ה- Inupiat השתמשו בחליטה או מירתח של הפירות, העלים או הענפים  הצעירים לטיפול בהצטננות ושפעת. שבטים אחרים השתמשו במירתח מהפירות לטיפול בשיעול, דלקת גרון ולהפרעות בדרכי השתן (3). הכינו משחה או מחית מהפירות לטיפול בפצעים או חתכים.

ברפואה המסורתית באירופה נהגו להשתמש בהכנות מהפירות לטיפול בעודף גזים במערכת העיכול, לשיפור העיכול ולהגביר תיאבון (4). אכלו את הפירות במקרים של מחלות ראומטיות והכינו מהם משחות לטיפול בכאבי שרירים ומפרקים (5). מיצוי של הפירות ב-70% אלכוהול שימש לשיכוך כאבי שרירים ומפרקים וכן לטיפול בבצקת ובכאבי בטן (5). שמן מפירות הערער שימש לטיפול בפצעים וגירויים של חיות בית (6).

פירות הערער והשמן הנדיף שמפיקים מהם נרשמו לראשונה בפרמקופיאה של ארה”ב ב- 1820. הם הוצאו מהפרמקופיאה ב- 1960 כשטענו שהם עלולים לגרום נזק לכליות (7). כשערכו review על כל הפרסומים שיצאו על הצמח בין השנים 1844 ועד 1993, הגיעו למסקנה שההשפעה הטוקסית על הכליות שייחסו לפירות הערער, היתה כנראה בגלל זיוף של השמן לטיפול בחיות עם טרפנטין (3). פירות הערער מהווים מרכיבים רשמיים בפרמקופיאה האירופאית (8) והמקסיקנית (9). הם צריכים להכיל לפחות 1% של שמן נדיף (3).

מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא השמן הנדיף המצוי בריכוז של 1%-3% וכולל: מונוטרפנים 58%:
alpha-pinene, myrcene, sabinene, camphene,
camphor, gama-cadinene, 1,4-cineol, limonene, beta-pinene, alpha-thujene, borneol
Sesquiterpenes- carophyllene
מרכיבים אחרים: חומצה גלוקורונית, רזין, חומצה אסקורבית, פרואנתוציאנידינים, גאלוטאנינים,
פלבנואידים, סטרולים ו-(catechin (10.

פעילות:  אנטי דלקתי, מעכב את האנזים cyclooxygenase, דיורטי, מגביר סינון בגלומרולים, קרמינטיבי, מסייע לעיכול, אנטיספטי, מרגיע כאבי בטן, נוגד שגרון, ממריץ התכווצויות של הרחם (5,10).
ב-2008 יצא מונוגרף בקנדה (11) על פי תוצאות שהתקבלו עם הכנות שונות מפירות הערער. נבדקו חליטות מהפירות, טינקטורה ב-45% אלכוהול, מיצוי נוזלי ב-25% אלכוהול. במונוגרף מדווח על פעילות דיורטית של הפירות, אנטיספטי לדרכי השתן, קרמינטיבי המסייע למנוע הפרעות של מערכת העיכול, כגון גזים ועיכול בלתי יעיל, משכך כאבי בטן, מסייע לעיכול, מגביר תיאבון (11).

התוויות: לטיפול בזיהומים בדרכי העיכול והשתן, תולעים, עיכול בלתי יעיל, כדיורטי במקרים של עצירת שתן, לטיפול בדלקת חניכיים (3).
בשימוש חיצוני התכשירים שמכינים מפירות הערער נוגדים גרוד והם קרטופלסטיים. הם מומלצים לטיפול בסבוראה, אקזמה ופסוריאזיס.

תופעות לואי: שימוש ממושך עלול לגרום לנזק בכליות

התוויות נגד: אינו מומלץ לשימוש בתקופת ההריון וההנקה, וכן במקרים של דלקות חריפות או כרוניות בכליות.
מנת יתר בשימוש חיצוני עלול לגרום לדלקת בעור עם שלפוחיות, לאדמומית ותחושה של בעירה.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: בלתי ידועות

השפעה על נהיגה ושימוש במכשירים עדינים: אין

מינון: 2-10 ג’ ליום מהפירות
זוהי כמות מקבילה ל-20-100 מ”ג של שמן נדיף.
אופן השימוש: חליטה, מירתח, מיצוי ביין
טינקטורה 1:5 ב-45% של אלכוהול, 1-2מ”ל שלוש פעמים ליום.