הכותב הינו מטפל ברפואה סינית, בוגר אוניברסיטת ZHE JIANG, הנג זו’, סין
נושא נרחב ביותר שמכיל הרבה פרמטרים ובעיות ומורכבויות, בימינו בניגוד לעבר אחוז גבוה של אנשים המקבל את הכותרת חולה סרטן, יחפש מענה בתחום הרפואה המשלימה ויותר ספציפי בתחום רפואת הצמחים, אם על מנת לשפר איכות החיים, או על מנת לחזק את מערכת החיסון וע”י כך לעזור להילחם בסרטן.
היות ויש הבדל מבחינה טיפולית לגבי מטופל המגיע בתחילת הטיפול, באמצע או בסוף הטיפול הקונבנציונלי , כדאי להתמקד במשהו ספציפי, לכן אתייחס לטיפול האינטגרטיבי בסרטן שד הורמונלי כאשר מקבלים טיפול אנטי הורמונלי מניעתי.
הטיפול האנטי הורמונלי למעשה “מקדים” את תופעות גיל המעבר אצל נשים, כך שהטיפול חוסם את הרצפטורים של האסטרוגן ולכן בעצם “מחקה” את הופעת גיל המעבר.
תופעות הלוואי של הטיפול יכולות להיות: גלי חום, הזעות, מצבי רוח, איבוד צפיפות עצם ועוד ועוד.
לרוב תופעות הלוואי הנזכרות מעלה לרפואה הקונבנציונלית אין מענה מוצלח להציע וכאן רפואת הצמחים נכנסת לתמונה.
היות ובסופו של דבר כל הרבולוג מסורתי מסתכל על הדברים בצורה קצת שונה ותחום עיסוקי הוא מטפל ברפואה סינית (אבל מבחינה הרבולוגית עושה שילובים ולא מסתמך רק על הצמחים הסיניים) אז אסקור את הנושא בזווית הסינית, הדגש יהיה זיהוי הפן הדומיננטי מבחינת המחלימה ומשם נתחיל בעצם להגדיר מה המחלה (מבחינה סינית) ורק לאחר מכן נאבחן איפה יש חוסר איזון שגורם להופעת הסימפטומים.
עם השנים בבית החולים בלינסון ובקליניקה הפרטית, ובלימודי בסין עבדתי עם מטופלות המאובחנות עם סרטן שד מסוג זה ומקבלות טיפול חוסם אסטרוגן, אחד המרשמים הקלאסיים בעל תוצאות קליניות מרשימות ,הוא המרשם הקלאסי: DANG GUI LIU HUANG TANG.
המרשם נכתב בשושלת יואן בתקופה שהזרם (קו המחשבה-תיאוריה) הדגיש את הפתולוגיות על רקע חוסר של יין בכבד ובכליות שגורם להיווצרות של אש ריקה שעולה מעלה ויוצרת את הסימפטומים של גלי חום, הזעות, מצבי רוח ועוד .
המרשם בתרגומו נקרא המרתח של אנגליקה סינית וששת הצהובים על שם ששת הצמחים שמכילים את המילה צהוב בשמם והם:
HUANG QI- radix astragali
SHENG DI HUANG- radix rehmanniae
SHU DI HUANG- cooked radix rehmanniae
DANG GUI- radix angelicae sinensis
HUANG QIN- radix scutellariae
HUANG BAI- cortex phellodendri
HUANG LIAN- rhizome coptidis
למרות שאנג’ליקה סינית נחשבת כצמח שאחד החומרים הפעילים היותר דומיננטיים שלה הוא פיטואסטרוגנים אולם עד היום אין מחקר קליני או ניסיון קליני המונע שילובה במרשם, אבל זה כשלעצמו נושא למאמר אחר, זהו נושא שלא חד והחלטי וכמובן שהכול תלוי באבחון ובהתאמה וגם אז, צריך להמשיך ולהיות עם היד על הדופק (עד היום כאשר נתתי למטופלות ומחלימות את האנגליקה הסינית כחלק ממרשם לא ראיתי חזרת מחלה או החמרה של מחלה קיימת.
כמובן שלא משתמשים במרשם הקלאסי לבד והכול תלוי באילו סימפטומים נוספים המטופלת מציגה ואז לפי זה עושים את השינויים הנדרשים. אוסיף כאן מ’ס מודיפיקציות אני נוהג להשתמש:
מצבים של שינויי מצב רוח
מרשם: GAN MAI DA ZAO TANG מכיל 3 מרכיבים-
GAN CAO- radix licorice
FU XIAO MAI- Triticum aestivum
DA ZAO- Ziziphus jujube
למצב גלי חום במהלך היום:
WU WEI ZI- Schisandra chinensis
למצב של גלי חום בלילה:
SHAN ZHU YU- Cornus officinalis
אצל לא מעט מטופלות יש ענייני מערכת עיכול שזה גם במכניזם של היווצרות הסרטן מבחינה סינית ויש חשש שהרמנייה המבושלת תהיה כבדה מידי על המערכת עיכול, אז ניתן להוסיף:
SHA REN- Amomum vilosum
כמובן שגם צורת הלקיחה עצמה חשובה, ולרוב אם אין סיבה נראית לעין, אני אוהב לתת המרשם הנ”ל כסירופ. מבחינתי כמטפל ברפואה סינית, תמיד לנגד עיני עומדת חולשת המערכת עיכול- כן או לא שנמצאת בבסיס המחלה.
כלומר, אם יהיו סימפטומים שיראו על חולשה זה, לרוב עלול להיות קושי בלקיחה של הסירופ שיתבטא כתופעות לוואי, קרי: חוסר שקט בבטן, יציאות רכות, חוסר תיאבון ואז כנראה שאעדיף להתחיל באבקה כדי לראות איך המערכת עיכול מתמודדת עם הצמחים ורק בהמשך יהיה ניתן לעבור לסירופ.
במידה ואין בעיה מהתחלה אעדיף ישר להתחיל עם הסירופ, מכמה סיבות:
1. נוחות למטופל– שתייה של נוזל מרוכז בכמות קטנה, הרבה יותר ידידותי למשתמש
2. ריכוז חומרים– אם נעשה השוואה אז באבקה גם אם “אתפרע” ואתן 3 כפיות 3 פעמים ביום, קרי 9 גר חומר ביום, אז במינון של סירופ, ניתן להגיע גם למצב של 50-60 גרם של חומר שנכנס לגוף ביום.
3. מפאת ריכוז החומרים תהיה השפעה יותר חזקה על תפקודי הגוף– איזון המערכות, כלומר צורה לדעתי היא הרבה יותר פוטנטית מאשר אבקות וקפסולות.
זהו מרשם בעל אחוזי הצלחה והטבה בסימפטומים במינימום 60% בטווח זמן יחסית קצר.
דרך זה המטופלת או המחלימה משפרת איכות חייה וגם מבחינת האונקולוג/ית ניתן להמשיך עד למקסימום זמן של הטווח לקיחה של התרופה, קרי בין 5 שנים ל-10 שנים.
