ניתן לקחת את התכשירים הצמחיים בדרכים שונות:
- אינהלציה או עישון, החומר מגיע אל הריאות
- הסנפה, החומר עובר דרך חללים ומעברים באף
- לקיחה פומית של חליטה, מירתח, טינקטורה, אבקות וכו’
- דרך העור, קרמים, שמנים נדיפים, פלסתר רפואי, פתילות
- הזרקה או אינפוזיה של חומרים מנוקים
התכשיר פועל בצורה שונה לפי צורת הלקיחה שלו. חומר העובר דרך מערכת העיכול עובר שינוי על ידי החומציות של הקיבה, האנזימים המעכלים והחיידקים המצויים במעי הדק והגס. המטבוליטים המתקבלים כתוצאה מהפעילות של מערכת העיכול עלולים לאבד את פעילותם או להיות פעילים יותר. הם עלולים להיות שונים מהחומר המקורי.
אותו תכשיר שינתן כזריקה יעבור לדם מבלי שיחול בו שינוי. הוא יגיע לדם במהירות רבה, לעומת החומר שעבר את כל מערכת העיכול.
כשמגיעים המרכיבים לדם הם נעים עם זרם הדם, ויכולים להגיע באופן עקרוני לכל תא בגוף. מרכיבים פולריים נמסים בתוך הדם. רוב המרכיבים נעים כשהם קשורים לחלבונים, כגון, אלבומין, שהוא אחד מחלבוני הפלסמה. חלק קטן מהמרכיבים נשאר חופשי, ויכל לחדור לתאים.
נוצר מצב של איזון. כשמולקולה של חומר חודרת לתוך התא, משתחררות מולקולות אחרות מהקשר עם האלבומין.
הקישור של החומר לחלבון עלול גם להיות הגורם לאחת מהאינטראקציות בין צמחים לתרופות. לדוגמא, שני חומרים שונים נקשרים לאלבומין באותו מקום, אבל באפיניות שונה. החומר שנקשר חזק עלול לסלק את זה שנקשר חלש. עלול להיווצר מצב שהחומר שקשירתו לאלבומין חלשה יותר, ישאר במצב חופשי. הוא יחדור לתאים בריכוז גבוה ופעילותו הפיזיולוגית תהיה חזקה יותר.
חוסמי החדירות לתאים: ממברנות
המחסום הראשון שיפגוש החומר החודר לגוף הוא קרומי התאים.
ממברנת התא
הקרומים משמשים קשר והפרדה בין התאים לבין הנוזל החוץ-תאי. הם בנויים משתי שכבות של שומנים, שהזנבות הבלתי פולריים שלהם פונים פנימה, והראש הפולרי שלהם פונה החוצה.
רק מולקולות בלתי פולריות יכולות לחדור לתוך התא על ידי דיפוזיה, שהיא תהליך פסיבי שבו מולקולות נעות ממקום של ריכוז גבוה אל מקום של ריכוז נמוך. ישנם מקרים שמולקולות פולריות נשאבות לתוך התא באופן פסיבי. הפולריות של החומר, שמשפיעה על חדירותו דרך הממברנה, תלויה במטען שלו. המטען מושפע מה-pH של הסביבה. שתי הקבוצות המושפעות במיוחד מה-pH של הסביבה הן הקבוצה האמינית NH2 והקבוצה הקרבוקסילית COOH, ששתיהן מצויות בחומצות האמיניות ובחלבונים המורכבים מהן.
ב-pH חומצי הקבוצה הקרבוקסילית פולרית RCOO וב- pHבסיסי הקבוצה האמינית פולרית. הפולריות משפיעה על כושר הספיגה שלהן.
ישנם חלבונים העוברים דרך הממברנות, והם נקראים trans membrane proteins. הם יכולים להעביר או לשאוב פנימה לתוך התאים מולקולות אחרות.
הממברנות אינן זהות. ישנן כאלה שהן הדוקות מאד, ובאחרות ניתן לראות פרצות זעירות, נקבים קטנים. הממברנות המכסות את הקפילרות המובילות את ההספקה מהדם יכולות להיות הדוקות יותר או פחות.
לדוגמא, הממברנות של תאי הכבד מחוררות יותר וזה מאפשר מגע בין המרכיבים הנישאים עם הדם, והאנזימים המצויים בכבד. לעומת זאת, הממברנות המקיפות את תאי המוח הדוקות מאד, ויש מעט קשר ישיר בין ההספקה המגיעה עם הדם ובין תאי המוח. המטרה היא להגן על תאי המוח מהשפעות חיצוניות. הממברנות ההדוקות מהוות את המחסום בין הדם למוח- blood brain barrier.
אחרי שמרכיבי הצמח חדרו לתא הם צריכים להתקשר למולקולות בגוף כדי לפעול.
קשירה לקולטנים (receptors)
הקולטנים הם חלבונים שיש להם אתר קשירה למולקולות קטנות יותר. הקולטנים משובצים בתוך הממברנות. כשמולקולות נקשרות אל הקולטן, נשלח איתות אל תוך התא, שגורם להתעוררות של תגובה או תהליך. זהו האמצעי הבסיסי של תקשורת בין התאים והרקמות.
חסימה של האיתות על ידי התערבות בהתקשרות אל הקולטן, או קשירה על ידי מרכיב המחקה את המרכיב המקורי, מהוות אסטרטגיות רפואיות חשובות. מרכיבים צמחיים רבים פועלים בדרך זו. הם פועלים כמחקים של מולקולות של בעלי חיים שמתקשרים באופן טבעי לקולטן מסוים. הדוגמאות המדהימות ביותר הן אלקלואידים שמקורם בצמחים המתקשרים לקולטנים של מתווכי מערכת העצבים, ומשנים בכך את פעילות המערכת.
הקשירה לקולטן מאפשרת למרכיבים שאינם חודרים בדרך של דיפוזיה לחדור לתוך התאים. הם מתקשרים לקולטן המצוי על פני הממברנה, וביחד הם חודרים לתוך התא. הקולטן ישתחרר ויחזור לממברנה, והמרכיב ישאר בתוך התא. מנגנון זה של חדירות לתאים מאפשרת לתא לבחור את מי שיחדור אליו. איבוד הבררנות הסלקטיבית פוגעת בתא או ברקמה, ומביאה למות התא. אחת הסיבות לאיבוד הבררנות הסלקטיבית היא חמצון של השומנים המצויים בממברנה על ידי הרדיקלים החופשיים. כתוצאה מכך נוצרים נקבים קטנים על פני הממברנה.
