בעיות בהיענות של ילדים לטיפול בצמחי מרפא – מאת אלה גרינברג

אנו מעוניינים שילדים יחוו נטילה של צמחי מרפא כחוויה חיובית, ולכן עלינו להתייחס בכובד ראש למאפייני התכשיר הצמחי שאנו נותנים לילדים. התאמת טיפול לפציינט קטן זו משימה מאתגרת הדורשת יצירתיות, נחישות ומחשבה רבה, של המטפל ושל ההורה כאחד.

טיפול בילדים בצמחי מרפא מהווה פעמים רבות אתגר אמיתי, הן למטפל והן להורה. לעתים הטיפול בצמחים הוא האפשרות הטובה ביותר לפי ראות עינינו – אך הילד החולה לא מקבל את דעתנו ומביע חוסר רצון ואף סירוב מוחלט לקחת את התרופה הצמחית, ובסופו של דבר הוא מקבל טיפול קונוונציונלי.

כל אימא יודעת, שאפילו במקרה של שפעת פשוטה, כשברצונה לתת טיפול תמיכתי וסימפטומטי, הילד הקטן והחולה שלה הוא בד”כ חסר תיאבון ועצבני, והדבר האחרון שברצונו להכניס לפיו זו חליטת הצמחים המצוינת שאימא הכינה.

ילדים מסרבים לבלוע תרופה צמחית בגלל טעם, ריח, קשיי בליעה ואפילו סתם בגלל עצבנות וחוסר תיאבון.

ילדים נענים ברצון רב יותר לתכשירים מסחריים בצורת סוכריות, אך אין הסכמה לגבי התועלת של תכשירים אלו, במיוחד כאשר נדרש טיפול אישי, שיטתי וארוך טווח.
אנו מעוניינים שילדים יחוו נטילה של צמחי מרפא כחוויה חיובית, גם כדי שישתפו פעולה וישלימו את הטיפול, וגם בגלל ההשלכה שיש לכך על יחסם העתידי לריפוי בצמחים. לכן עלינו להתייחס בכובד ראש למאפייני התכשיר הצמחי שאנו נותנים לילדים.

התאמת טיפול לפציינט קטן זו משימה מאתגרת הדורשת יצירתיות, נחישות ומחשבה רבה, של המטפל ושל ההורה כאחד.

“על טעם ועל ריח”…

ברצוני להתייחס לכמה היבטים הקשורים לטיפול בילדים בצמחי מרפא ולשיפור היענותם לטיפול.
כשמדובר בצמחים הניטלים דרך הפה, יש ברפואה המסורתית חשיבות טיפולית לצורת ההכנה (חליטה, טינקטורה, אבקה, חמאה רפואית וכו’) ולזמן הנטילה. בעיני יש חשיבות רבה גם לתחושה ולהתייחסות הרגשית והקוגניטיבית של הילד לטיפול. אני משוכנעת שהרגשה לא נעימה בזמן לקיחת הצמחים (טעם רע או הרגשת בחילה) מפחיתה משמעותית מיעילות הטיפול, גם אם בסופו של דבר המנה נבלעת בשלמותה. (יש הטוענים, שלא חשוב אם הילד אוהב את התרופה או לא – העיקר שיבלע את כולה. זמנה של גישה זו עבר מזמן בטיפול במבוגרים, אך משום מה יש מי שעדיין דוגלים בה בטיפול בילדים. כדאי לזכור, שאפקט פלצבו קיים גם בילדים).

טעם

ילדים קטנים נוהגים “לבדוק” היטב כל מה שהם אוכלים. הם לא יודעים לבלוע מהר את מה שפחות טעים להם והם לא חוסכים מעצמם חוויות. בשל כך, מומלץ לעדן עד כמה שאפשר את טעמם של תכשירים לילדים.

ברוב המקרים, טעמה של חליטה צמחית לא אהוב על ילדים גם אחרי המתקה ניכרת, ומיצוי באלכוהול לא מתקבל בברכה גם אחרי אידוי או מיהול.
ילדים בד”כ אינם אוהבים טעם מריר. (אגב, גם מבוגרים מתקשים ליטול צמחים בעלי טעם מר מאוד, אם כי הם כן מקבלים ואפילו אוהבים צמחים מרירים או מרירים במקצת.)

אני מעדיפה לבחור עבור ילדים בצמחים בעלי טעם ניטרלי עד מתוק, שבד”כ מתקבלים טוב ללא המתקה או עם המתקה סבירה.

צמחים חמוצים יכולים להתקבל בברכה בשילוב עם מתוק. למשל, שילוב של אובליפיכה ושוש – לא רק כשילוב קלאסי בפורמולות טיבטיות מסורתיות, אלא גם כדרך טובה לעידון הטעם. יש לזכור, שילדים מעדיפים פעמים רבות טעם מוכר ואף מתון בעוצמתו, במיוחד בהיותם חולים.

המלחה עדינה של התערובת, במקרים מתאימים, מוסיפה לטעם וליעילות. המלחה מחממת את התערובת ויכולה לשנות את הכיוון שלה. (לפעמים מטפלים מופתעים מאופן נטילה זה. לידיעתכם, הוא מקובל ברפואה הטיבטית). לדוגמה: מרק עוף מתובל ומלוח במידה, בתוספת ירקות וצמחי מרפא, יכול להיות טעים ומועיל. גם חמאה רפואית מלוחה מתאימה לילדים.

ריח

התגובה לריח היא במידה רבה אישית, וכדאי להתחשב בה. כל אימא מכירה את התלונה הלא מפתיעה: “אוי, זה מסריח!” וכמובן, ריח שאינו נעים לילד מפחית מהיענותו לנטילת התרופה.

מניסיוני, ריחם של רוב השפתניים מוכר לילדינו, כנראה בשל השימוש בהם לתיבול ובהיותם צמחי בר נפוצים בארצנו.

ריחו האופייני של תימול הרבה פעמים מזכיר לילדים תבשילים אהובים עליהם, ויש שמכנים אותו: “תה בטעם פיצה”. לדוגמה, אני משתמשת לעתים קרובות ב:

• קורנית מקורקפת (Coridothymus capitatus)
• אזוב מצוי – זעתר (Majorana syriaca)”לתיבול” חליטה או מרק רפואי.
• מיני נענע (Mentha spp.) מכילים מנתול האהוב על ילדים.
• מליסה (Melissa off.) וצמחים נוספים מכילי ציטרל, מקובלים גם כן.

לילדים שבכל זאת רגישים לריח, יש לנסות לקרר את החליטה לפני הגשתה, או לתת סירופ או טינקטורה, שבהם ריח פחות בולט.

צמחים מומלצים לילדים

הצמחים הבאים אהובים עליי במיוחד בטיפול בילדים, גם בשל טעמם וגם בשל היותם חסרי רעילות ותופעות לוואי.

נטופית רפואית (.Althea off)

טעמו של הצמח מתוק ולכן כמעט ולא נדרשת המתקה נוספת. הצמח יעיל מאוד במקרים של ליחה צמיגה בדרכי הנשימה.

טיליה (Tilia europaea)

טעמו של הצמח מתוק ניטרלי, לפרחים ריח נעים המורגש היטב בחליטה. הצמח בעל פעילות מרגיעה, מוריד חום עדין, יעיל מאוד לטיפול בילדים.

פולמונריה (.Pulmonaria off)

טעמו של הצמח נייטרלי. בנוסף לשימוש המקובל במחלות ריאה ודרכי הנשימה, יש להזכיר את השימוש בעלים טריים כתוספת לסלט או למרק. עלים טריים עשירים מאוד בוויטמינים ומינרלים וטעמם עדין.

בבונג דו-גוני (Matricaria recutita)

בחליטה קצרה, טעמו של הצמח מריר- מתקתק. (יש הטוענים שהצמח מריר למדי גם למבוגרים – עניין של טעם. בכל מקרה, טעמו מאוד מתוק מבחינה רפואית ובהחלט מחזק את יסוד האדמה. ברפואות מזרחיות “הטעם הרפואי” קצת שונה מהמורגש, למשל, טעמם הרפואי של רוב הבשרים מוגדר כמתוק.)

פרע מחורר (Hypericum perforatum) – חליטה בלבד; מגיל שנה ומעלה

למרות ההסתייגויות רבות שיש למטפלים מערביים – במינון נכון (בד”כ בתוך פורמולה) ובחליטה בלבד, אני כן משתמשת בפרע. לא נתקלתי בתופעות לוואי במינונים נכונים והצמח בעל פוטנציאל טיפולי גבוה באטופיק דרמטיטיס ובמחלות מעיים.

הערות:

• בארץ הצמח אינו מיועד למכירה חופשית לקהל הרחב.
• דרושה זהירות במתן הצמח לילדים. 

פטל (Rubus spp.)

אוכמניות (Vaccinium myrtillus)
דמדמניות (Ribes nigrum)
דומדמניות (Ribes rubrum)
– פירות אלו (ויש עוד), בנוסף לתכונותיהם הרפואיות, הם גם בעלי טעם ומראה מושך, והם מעדנים תערובות עם צמחים נוספים.

קרנית (Cornus spp.) – פירות

פירות קרנית נפוצים בשימוש רפואי מסורתי בטיבט, סין, רוסיה ועוד. צבע הפירות צהוב או אדום, תלוי במין. שימוש רב להם גם בתעשיית המזון, להכנת ריבות, ליקרים ומאכלים מסורתיים שונים. בארץ נמכרים Cornus off. כפירות מיובשים, שדומים קצת לצימוקים בהירים וטעמם חמוץ עדין. בהחלט אפשר להציע לילד לאכול את הפירות כפי שהם. מניסיוני, הפירות יעילים מאוד לטיפול בדלקות מפרקים שונות בילדים, ובפרט בדלקת מפרקים כרונית בילדים (JRA – juvenile rheumatoid arthritis).

חזרן (Bambusa arundinacea) – ענפים צעירים

צמח חשוב ברפואה הטיבטית, טעמו מתוק. מרגיע רוח, מרכיב הכרחי כמעט בכל פורמולה המכוונת לריאות. בדלקת ריאות יעיל מאוד לשלב אותו עם שוּש ואובליפיכה.

שוש קירח (Glycyrrhiza glabra – Licorice)

צמח מתוק מאוד, אבל ההיענות אליו תלויה בטעם אישי (יש האוהבים את טעמו ויש הטוענים שהוא דוחה). בהיותו צמח טיפולי חשוב מאוד, במקרה של אי היענות אפשר לנסות לשלב אותו עם צמחים חמוצים כמו אובליפיכה ו- Cornus off .

אשחר רוסי – אובליפיחה (Hippophae rhamnoides)

טעם הפרי חמוץ מאוד, יכול להתקבל בברכה בשילוב עם מתוק, מתאים להכנת סירופ. צמח מוכר וחשוב לטיפול בליחה חמה, נותן צבע צהוב יפה לתכשירים.

ציפורני חתול רפואיות – קלנדולה (.Calendula off) (חליטה)

מיני לחך (Plantago spp.)
מיני חלמית (Malva spp.)
 
אלו כמובן דוגמאות, וישנם עוד צמחים רבים נוספים, יעילים ובטוחים, המתאימים לשימוש בילדים.

אופני הכנה

חליטה; מרתח

חליטה ומרתח הם אופני הכנה פשוטים יחסית, המאפשרים שילוב של צמחים רבים והמתקה מתאימה.

טינקטורה

לדעתי, צורת הכנה זו היא בעלת עדיפות נמוכה בילדים קטנים, אך זו בהחלט אופציה טובה לילדים גדולים יותר ולמתבגרים. אידוי האלכוהול, מיהול והמתקה יכולים לשפר היענות לנטילת הטינקטורה, ובמקרים מסוימים גם הוספת טינקטורה למשקה אהוב על הילד.

סירופ

ילדים קטנים פעמים רבות מעדיפים סירופ. אפשר להכינו מתערובת של צמחים או מערבוב של סירופים שהוכנו מכל צמח בנפרד (כמובן שתמיד אפשר לקבל תכשיר מוכן ממטפל מוסמך).
חביבים עלי במיוחד סירופים מפירות כמו אשחר רוסי, אוכמניות ופטל.

סירופ להוצאת ליחה מהריאות:

Glycyrrhiza glabra 10%
Bambusa arundinacea 30%
Hippophae rhamnoides 20%
Rubus spp. 20% (פרי)
Cydonia vulgaris 20%

מרק רפואי

ברפואה הטיבטית בד”כ מכינים מרק רפואי מבשר או מעצמות של חיה (תלוי במטרת הטיפול) ובשלב מסוים מוסיפים צמחים.
לעם היהודי יש את מרק העוף שלנו, שהוא תרופה בפני עצמה. ב”טעמו הרפואי” הוא מתוק-מלוח, לכן מרגיע רוח קרה ומחזק. הוספה מתונה של צמחים למרק של הילד יכולה להתקבל בברכה. תבלינים רגילים שלנו, כמו קימל, כמון, כורכום ועוד, הם צמחי מרפא חשובים ורוב הילדים רגילים לטעמם. פלפל ארוך (Piper longum) אהוב עלי מאוד כתוספת למרק עצמות במקרה של רוח קרה. צמחים כמו חלמית, פולמונריה וצמחים אחרים בעלי טעם נייטרלי כמעט ואינם מורגשים במרק כזה. אפשר לבשל אותם בשלמותם בתוך המרק ולהוציא לפני ההגשה, כאשר הילד לא שותה אותם בחליטה או כאופציה טיפולית נוספת.

חמאה רפואית

חמאה רפואית מיועדת בד”כ לטיפול במחלות קור או להורדת חום (מסוגים מסוימים).
חמאה מלוחה, ללא המתקה, מתאימה רק לטיפול במחלות קור.
באופן מסורתי מכינים חמאה מאודה שקצף הוסר ממנה, דבש, מולסה או סוכר מוסיפים בצורה נוזלית לתוך החמאה. מערבבים עם צמחים טחונים היטב.

אופני נטילה

המשימה הקשה אולי מכולן היא: בחירת אופן הנטילה של הצמחים. ברוב המקרים האופן הטוב ביותר, בהתחשב בעונה, בנסיבות הטיפול, במרכיבים הפעילים של הצמחים ובגורמים נוספים, פשוט לא מתאים לילד.

כאשר נדרש שימוש ממושך בצמחים, עדיף לשלב כמה צורות לקיחה, כגון: חליטה בבוקר, כריך עם חמאה רפואית בגן או בביה”ס, סירופ בערב.
כמטפלת בילדים, אני נאלצת להסתכל על ‘חצי הכוס המלאה’, לוותר לעתים על צורת הלקיחה ה’נכונה’, לשנות את צורת ההכנה המסורתית ואף להחליף את הצמחים המובילים והעיקריים בפורמולה בצמחים בעלי עדיפות נמוכה מבחינה טיפולית, אך נסבלים טוב יותר ע”י הילד.

מינונים

לא תמיד קל לתת לילד את המינון המומלץ והמדויק (לפעמים קשה לצפות מראש אם הוא ישתה חצי כוס חליטה, יגמור את המנה או ילגום כמות קטנה בלבד). אך בעיניי חצי מנה עדיפה על לא כלום. אפשר לחלק למנות קטנות יותר ולהציע לילד לשתות או לאכול לפי רצונו במשך היום.

שיתוף הורים

יש הורים שנהנים מהכנה ביתית של תרופות צמחיות, אחרים רואים בכך טרחה ומעדיפים לקבל סירופים וטינקטורות מן המוכן.
כאשר הורה מביא אלינו את הילד לטיפול, עלינו לברר אם הוא מעונין (או אם יש לו זמן) לעסוק ברוקחות – להכין חליטות, סירופים וכו’. יש להתחשב גם באילוצים ובצרכים של ההורים – הכנות מסובכות מפחיתות את היענותם לטיפול.
נקודה נוספת שעליה צריך לדון עם ההורים היא מידת ההחלטיות שלהם כאשר הילד מסרב ליטול תרופה צמחית (הורים נוטים “להתעקש” על נטילת אנטיביוטיקה, אבל מוותרים בקלות רבה יותר כשמדובר בצמחים).
יש אימהות שמעדיפות לטפטף טינקטורה למשקה של הילד, לערבב חמאה רפואית עם ממרח שוקולד, ועוד דרכי הגשה רבות, פרי דימיונן. לפעמים נעשה הדבר מתוך תמימות או מחוסר הבהרה מצידנו, המטפלים, ולפעמים זו האפשרות המעשית היחידה (כאשר השלב הבא הוא פשוט ויתור על הטיפול). במקרה כזה תפקידנו לתמוך בהורים, להציע פתרונות ולעודד.
אז בואו לא נרים ידיים, מטפלים ובעיקר הורים יקרים, נטפל בילדינו בצמחים ונקווה לזכות בבריאות ובסיפוק.