אכילאה ריחנית ואכילאה ערבתית – מאת מרון ארן ונעם אורן

שישה מינים של אכילאה גדלים בארץ ישראל, כולם גדלים באזורים מדבריים¹:

• א. ארם צובא – A. Aleppica
• א. ריחנית – A. Fragrantissima
• א. קרומית – A. Membranacea
• א. קטנת פרחים – A. Micrantha
• א. ערבתית – A.Santolina
• א. גפורה – A. Sulphrga

מינים נוספים של אכילאה ידועים כרפואיים. הבולט ביניהם הוא אכילאה אלף העלים (A. Millefolium), המוזכר בפרמקופיאה של ארצות רבות. מבין המינים הארץ-ישראליים, שניים ידועים כצמחי מרפא: אכילאה ריחנית ואכילאה ערבתית. רוב המידע הקיים לגבי השימוש בהם מגיע ממקורות מסורתיים, הן מהתקופה הערבית הקדומה והן מהרפואה המסורתית. למרות הפוטנציאל הרב הגלום בהם, המחקר המודרני עליהם מועט מאוד.

רפואה מסורתית

בספרות הרפואה מימי הביניים4 ובקרב הערבים והבדואים בארץ ישראל2 אכילאה ריחנית מוזכרת כאחד מצמחי הרפואה החשובים הגדלים באזורנו. השימושים באכילאה ריחנית הם: חיטוי פצעים, טיפול בדלקות, הורדת חום, הרחקת טפילי מעיים, טיפול בקדחת, טיפול בעצירת שתן והורדת לחץ הדם.

אכילאה ערבתית משמשת ברפואה העממית להורדת חום, לטיפול בכאבי בטן ותחלואי מעיים, לכאבי חזה ולסוכרת.

רפואה מודרנית

באנליזות של שמן אתרי של אכילאה ריחנית, זוהו המרכיבים הבאים: תויון (thujone), לינלול (linalol), אכילאין (achillien) – עוצר שטפי דם, פלבונואידים – נוגדי דלקת, נוגדי עווית, נוגדי חמצון. אסתרים (esters), קטונים (ketones), פנולים, אלכוהולים.3,6,7

מחקר שנעשה בבית הספר לרוקחות בירושלים, בדק השפעות אנטי-מיקרוביאליות של אכילאה ריחנית5. נבדקו שמונה סוגי מיקרואורגניזמים: קנדידה (Candida Albicans), סטרפטוקוקים Streptococus (Faecalis; S. Hemolyticus), סלמונלה (Salmonela Typhosa), קולי (Eschrichia coli k-12), שיגלה Klebsiella Pneumoniae ,(Shigella Sonnei) ו-Psuedomonas Aeruginosa.

השמן האתרי דולל ב-Tween 80 (חומר שאינו מעכב גידול מיקרואורניזמים). נבדקה הרגישות לאכילאה ריחנית ונבדק הריכוז המינימלי של שמן אתרי, הגורם ל-100% השמדה של המיקרואורגניזם. כל המיקרואורגניזמים שנבדקו נמצאו רגישים לשמן אתרי של אכילאה ריחנית.

הרגישות הגבוהה ביותר נמדדה בקנדידה: הִתְרבּוּת הקנדידה נעצרה בריכוז של 0.85 מ”ג שמן אתרי ל-1 סמ”ק חומר מדלל. השמדה מלאה של קנדידה התקבלה בריכוז של 1.0 מ”ג/סמ”ק ב-37° צלזיוס, לאחר 30 דקות.

שאר המיקרואורגניזמים הושמדו ב-100% בריכוז של 1.5-4 מ”ג/סמ”ק, למעט Staph. Aureus ו-Sal. Typhosa, שהושמדו רק ב 90%-95% ב-4 מ”ג/סמ”ק. החומר הפעיל כנוגד חיידקים ונוגד פטריות זוהה כ Terpinen-4-ol. חומר זה מוכר כמשמיד קנדידה (Aldrich Chemichal co.).

באכילאה ערבתית נמצאו 54 חומרים שונים3,6 ובהם גם Terpinen-4-ol, סנטולן, אזולן וכאמזולן (Camazulene). המחקר המדעי על אכילאה ערבתית מצומצם אף יותר מהמחקר על אכילאה ריחנית. על-פי דן פלביץ’ וזוהרה יניב “נמצאו חומרים המשמשים להורדת הסוכר בדם ואף להורדת לחץ דם”.3 במחקרים הספורים על שני צמחים אלו, נמצאה שונות בהרכב השמן האתרי, אולם נראה שכולם תמימי דעים לגבי הפעילות הנוגדת-חיידקים ונוגדת-פטריות של אכילאה ריחנית.

אנליזות של שמן אתרי אכילאה ריחנית

אנליזה של שמן אתרי אכילאה ריחנית (מצמחים שגודלו בנגב) בוצעה בנווה יער במאי 2006. רמות התויון שנמדדו הן:

a-Thujone – 29.61%
b-Thujone – 10.32%
סה”כ כ-40% תויון.

בשנת 1993 בוצעה אנליזה של אכילאה ריחנית מארבעה מקומות גידול שונים (הר סיני, נחל פארן, דימונה, מצפה רמון). נמצא תויון בריכוזים הבאים:

a-Thujone – 25% – 36.0%
b-Thujone – 7% – 11.5% 
 

הערות המערכת:

מינון מומלץ: 1-2 גר’ בחליטה, 3 פעמים ביום.

• בדומה לצמחים ארומטיים אחרים המכילים תויון, אכילאה ריחנית לא מומלצת לנשים בהיריון, והמינון לילדים חייב להיות זהיר.
• תויון רעיל למערכת העצבים. הוא מצוי בשמן האתרי ומסיס באלכוהול, לכן שימוש מתאים לילדים הוא בחליטה ולא במיצוי אלכוהולי (מקור: Botanical Safety Handbook).
• השימוש המסורתי באכילאה ריחנית ברפואת הצמחים של א”י, הוא במרתח או בחליטה. לא ידוע על שימוש מסורתי בשמן האתרי.
• לא מומלץ לצרוך את השמן האתרי בשימוש פנימי (דרך הפה).
• שימוש חיצוני (שמן אתרי מדולל בשמן נשא) סייע לריפוי מהיר של פצעים. יחד עם זאת, בהיעדר ידע מדעי מסודר לגבי בטיחות השימוש החיצוני, תופעות לוואי, תגובות עם חומרים אחרים וכו’, גם שימוש חיצוני צריך להיעשות בזהירות יתרה.
• תויון במינונים גבוהים ידוע כרעיל למערכת העצבים המרכזית.