כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



שן ארי/שינן רפואי, Dandelion, Taraxacum officinalis

שן ארי/שינן רפואי, Dandelion, Taraxacum officinalis (הגדל)

תרגום: יעל כהן

פיקוח ועריכה: מינה פארן Ph.D, גבי לינק Ph.D

  
שינן רפואי: מונוגרף מקצועי של ה-German Commission E באדיבות האגודה הבוטנית האמריקנית (ABC). המונוגרף עובד ונערך מקצועית בידי צוות מתנדבי העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם), למען הרחבה והעמקה של הידע המקצועי בשפה העברית בתחום רפואת הצמחים.
 

שם לטיני: Taraxacum officinale

שם בפרמקופיאה: Taraxaci radix cum herba
שם בעברית: שינן רפואי
שמות נוספים: Common dandelion, Lion's tooth

סקירה כללית
שינן רפואי הוא צמח עשבוני רב שנתי הגדל בכל רחבי האזור הממוזג בחצי הכדור הצפוני. המין מכיל וריאנטים רבים. גדל בר בשטחי מרעה ושדות בור.8,13,23  מקור חומר הגלם למטרות מרפא הוא הן מאיסוף בבר והן מגידול כצמח תרבות, בעיקר בבולגריה, בהונגריה, בפולין, ברומניה, ביוגוסלביה לשעבר ובבריטניה.3,23  לצורך השימוש ברפואת האיור-ודה והאונאני מגדלים את הצמח בהרי ההימלאיה בהודו ובטיבט בגבהים שבין 4000-1700 מ', בנוסף ליבוא.11,12,16

 

לשינן היסטוריה ארוכה של שימוש ברפואה המסורתית לטיפול בבעיות כבד ומרה. לשורש שימוש מסורתי לטיפול במחלות כבד וטחול.1,13

 

שם הסוג Taraxacum מקורו ביוונית: taraxos (מפגע) ו-akos (תרופה). השם העממי Dandelion נגזר משם הסוג המקורי ביוונית, שהיה Leontodon ("שיני אריה"), הודות לעלי הצמח המשוננים. ברפואה הערבית המסורתית נזכר לראשונה שימוש בשינן במאה העשירית.8  שורש שינן אושר בעבר בארה"ב ברשימת הפורמולות הארצית 13.(U.S. National Formulary)
הצמח מאושר בפרמקופיאה של אוסטריה ושל צ'כיה, בפרמקופיאה האיור-ודית, בפרמקופיאת הצמחים הבריטית ובקובץ צמחי המרפא הבריטיים (British Herbal Compendium). הוא רשום בקודקס התרופות הגרמני ומאושר על ידי הרישוי התקני הגרמני ו- Commission E.
 
1,2,3,5,6,12,15,17,18,23
 
ESCOP פירסם גם הוא מונוגרף על עלים ושורש של שינן.7
 

השימושים הרפואיים בשינן על ידי התושבים הילידים בצפון אמריקה מתועדים היטב. בני ה-Iroquois הכינו חליטה ומרתח מהשורש והנצר לטיפול במחלות כליה, צרעת ופגעי עור.9  בני ה-Ojibwe מווינקונסין השתמשו בחליטה מהשורש לטיפול בצרבת.20  בני ה-Rappahannock במזרח ארה"ב השתמשו בחליטה מהשורש לחיזוק הדם ולטיפול בהפרעות עיכול.22  אנשי ה-Bella Coola בקולומביה הבריטית הכינו מרתח מהשורש לשיכוך כאבים ולטיפול בכאבי בטן.21
 
בגרמניה, חליטה רפואית תקנית משורש ונצר של שינן מאושרת לטיפול בהפרעות מרה, בהפרעות עיכול וכחומר משתן. הנצר וכן שורש ונצר של שינן מאושרים לשימוש גם במונוגרפיות של Commission E.

 

כ-50 תכשירים המכילים שינן בצורות השימוש השונות: מרתח מימי, חליטה, מיץ סחוט מצמח טרי וטינקטורה - כמרכיב יחיד או כחלק מפורמולה - משמשים כתרופות להגברת הפרשה וזרימה של מיצי מרה, לבעיות במערכת העיכול ולמחלות אורולוגיות.1,2,5,15,19,23  בארה"ב , שורש ועלים של שינן משמשים כמרכיבים במגוון רחב של תוספי תזונה ומוצרי מזון בריאות כממריצי מרה, כמשתנים וכמחזקים.
 
ההתוויות הרפואיות המודרניות אושרו על סמך ההיסטוריה הארוכה של שימוש במערכות רפואה מסורתית מתועדת היטב, ועל סמך מחקרים פיטוכימיים ומחקרים פרמקולוגיים בבעלי חיים. מאמר סקירה מקיף פורסם על ידי 10.Hobbs
 

על פי הפרמקופיאה, עלי שינן חייבים להיות עלים יבשים שנאספו לפני הפריחה, להכיל לא פחות מ-20% מיצוי מסיס במים בנוסף לתקנים כמותיים נוספים. יש לאשר את הזהות הבוטנית בעזרת כרומטוגרפיית רובד דק (TLC) ובבדיקה מקרוסקופית ומיקרוסקופית.5,23  מונוגרפיית ESCOP דורשת עמידה בתקנים של פרמקופיאת הצמחים הבריטית.7
 
שורש שינן, על פי הפרמקופיאה, צריך להכיל שורש וקנה שורש יבשים שנאספו בסתיו, כאשר תכולת האינולין היא הגבוהה ביותר. יש לבצע בדיקות היסטוכימיות לאינולין. השורש צריך להכיל לא פחות מ-40% מיצוי מסיס במים בנוסף לסטנדרטים כמותיים נוספים. יש לאשר את הזהות הבוטנית בעזרת TLC ובדיקות מקרוסקופיות ומיקרוסקופיות.5,6,12,23  הפרמקופיאה האוסטרית דורשת, בנוסף, שערך המרירות לא יהיה פחות מ-100. 18,23 מונוגרפיית ESCOP דורשת עמידה בתקנים של הפרמקופיאה האוסטרית והבריטית.7
 

תיאור
שורש ונצר של שינן רפואי כולל את כל הצמח Taraxacum officinale G.H.Weber ex Wiggers  ממשפחת המורכבים (Asteraceae), הנאסף בזמן הפריחה, ותכשירים שלו במינון מתאים. המרכיבים הפעילים כוללים את הגורמים למרירות (lactucopicrin, taraxacin), טריטרפנואידים ופיטוסטרולים.
 
רכיבים פעילים
לקטונים ססקוויטרפנים (eudesmanolides, germacranolides)
טריטרפנים (b-amyrin, taraxol, taraxerol)

פחמימות (אינולין שריכוזו באביב 2% ואילו בסתיו הוא מגיע עד 40%, פקטין)
קרוטנואידים (lutein)

חומצות שומן (myristic acid)

פלבונואידים (apigenin, luteolin)

חומצות פנוליות (חומצה קפאית וחומצה כלורוגנית)
פיטוסטרולים (sitosterol, stigmasterol, taraxasterol)

סוכרים (פרוקטוז שריכוזו באביב כ-18%)
ויטמינים (ויטמין A עד ל-14000 יחידות ב-100גרם)
מינרלים (אשלגן שריכוזו 1.8-4.5%)

כולין ומוצילאגים (כ-1.1%).1,4,7,13,14,17,23

  
פעילות רפואית 

הגברת הפרשת מיצי מרה על ידי הכבד (choleretic), פעילות משתנת ומגבירת תיאבון. BHC (קובץ צמחי המרפא הבריטיים) מדווח שהצמח מר, ממריץ מרה ומשלשל קל.1  פרמקופיאת הצמחים הבריטית מציינת פעילות הקשורה לכבד.3  השורש מכיל לקטונים ססקוויטרפנים המשפרים את תהליך העיכול והם בעלי השפעה משלשלת קלה.1  מיצוי של שינן רפואי שניתן דרך הפה לחולדות ולעכברים היה בעל השפעה משתנת.17  מרתח של שורש טרי שניתן לכלבים בהזרקה לווריד, גרם להכפלת הנפח של מיצי המרה המופרשים.7  ההשפעה ממריצת המרה של שורש שינן אושרה במחקרים בבעלי חיים.1

 

התוויות 
Commission E מאשר שימוש פנימי בשורש ונצר של שינן רפואי לטיפול בהפרעות בזרימת מיצי מרה, בקשיים במתן שתן, באיבוד תיאבון ובהפרעות עיכול. BHC (קובץ צמחי המרפא הבריטיים) מציין את השימוש להפרעות בכבד ובמרה, הפרעות עיכול, חוסר תיאבון ומחלות ריאומטיות.1 ESCOP מציין שימוש לשיקום תפקוד הכבד והמרה, הפרעות בעיכול ואיבוד תיאבון.7  הרישוי התיקני הגרמני מציין את השימוש במרתח של שינן להפרעות בכיס המרה, לתלונות במערכת העיכול כגון תחושת התנפחות ועודף גזים ולהגברת שיתון.23
 

התוויות נגד

חסימה של צינורות המרה, דלקת ומוגלה בכיס המרה, חסימת מעיים. במקרה של אבנים במרה יש להשתמש רק לאחר ייעוץ רפואי.
 
תופעות לוואי
כמו בכל התרופות המכילות חומרים מרים, יכולה להופיע הרגשת אי נוחות כתוצאה מעודף חומציות בקיבה.

שימוש בתקופות ההיריון וההנקה

לא ידועות הגבלות.


אינטראקציה עם תרופות אחרות

לא ידוע.
 
אופני שימוש ומינון 
4-3 גרם של חתיכות או אבקה של שורש ונצר, שלוש פעמים ביום.
מרתח: להרתיח 4-3 גרם של חתיכות או אבקה של שורש ונצר ב-150 מ"ל מים.
 
[הערה: ההוראות למרתח במונוגרפיה של הרישוי התקני הגרמני הם כדלקמן: להרתיח 1-2 כפיות (2.4-4.4 גרם) ולסנן לאחר 15 דקות. לקחת פעמיים ביום - בבוקר ובערב.]
 
חליטה: להשרות כפית אחת של חתיכות שורש ונצר ב-150 מ"ל מים.
מיצוי יבש 0.75-1 :4:1 (w/w) גרם
מיצוי נוזלי 3-4 :1:1 (g/ml) מ"ל
טינקטורה: 15-10 טיפות שלוש פעמים ביום.
 
[הערה: ההמלצה של Commission E לגבי מינון הטינקטורה, של 15-10 טיפות שלוש פעמים ביום, אינה תואמת להמלצה של המינון היומי, 4-3 גרם שורש ונצר יבשים. אין כל הנמקה בספרות להמלצה זו בעלת המינון הנמוך, בטיפות בניגוד למ"ל. רוב ההפניות ממליצות על 10-5 מ"ל שלוש פעמים ביום, המתאים ל- 3-4 גרם שורש יבש.
מיץ: 10-5 מ'"ל מוהל הנסחט מצמח טרי.
 
החומר תורגם ברשות על ידי יעל כהן, חוקרת ומלמדת צמחי מרפא באוניברסיטת תל אביב.
 
המקור:
This material was adapted from The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications

 


 


 

BAnz. See Bundesanzeiger.
 
1.Bradley, P.R. (ed.). 1992. British Herbal Compendium, Vol. 1. Bournemouth: British Herbal Medicine Association. 7375.
 
2.Braun, R. (ed.). 1991. Standardzulassungen fr Fertigarzneimittel mit 7. Ergnzung. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
 
3.British Herbal Pharmacopoeia (BHP). 1996. Exeter, U.K.: British Herbal Medicine Association.
 
4.Budavari, S. (ed.). 1996. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals, Drugs, and Biologicals, 12th ed. Whitehouse Station, N.J.: Merck & Co, Inc.
 
5.Bundesanzeiger (BAnz). 1998. Monographien der Kommission E (Zulassungs- und Aufbereitungskommission am BGA fr den humanmed. Bereich, phytotherapeutische Therapierichtung und Stoffgruppe). Kln: Bundesgesundheitsamt (BGA).
 
6.Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. 3rd suppl. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
 
7.ESCOP. 1997. 'Taraxaci herba' and 'Taraxaci radix.' Monographs on the Medicinal Uses of Plant Drugs. Exeter, U.K.: European Scientific Cooperative on Phytotherapy.
 
8.Grieve, M. 1979. A Modern Herbal. New York: Dover Publications, Inc.
 
9.Herrick, J.W. 1977. Iroquois Medical Botany. Ann Arbor, MI: University Microfilms International. 476478.
 
10.Hobbs, C. 1985. Dandelion: A Monograph. Portland, OR: Eclectic Medical Publications.
 
11.Kapoor, L.D. 1990. Handbook of Ayurvedic Medicinal Plants. Boca Raton: CRC Press. 316.
 
12.Karnick, C.R. 1994. Pharmacopoeial Standards of Herbal Plants, Vols. 12. Delhi: Sri Satguru Publications. Vol. 1:335336; Vol. 2:47.
 
13.Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs, and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc.
 
14.List, P.H. and L. Hrhammer (eds.). 1979. Hagers Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, Vol. 6. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag. 1621.
 
15.Meyer-Buchtela, E. 1999. Tee-RezepturenEin Handbuch fr Apotheker und rzte. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
 
16.Nadkarni, K.M. 1976. Indian Materia Medica. Bombay: Popular Prakashan. 786.
 
17.Newall, C.A., L.A. Anderson, J.D. Phillipson. 1996. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals. London: The Pharmaceutical Press.
 
18.Sterreichisches Arzneibuch, Vols. 12, 1st suppl. (AB). 19811983. Wien: Verlag der sterreichischen Staatsdruckerei.
 
19.Schilcher, H. 1997. Phytotherapy in Paediatrics: Handbook for Physicians and Pharmacists. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 139, 164165.
 
20.Smith, H.H. 1932. Ethnobotany of the Ojibwe Indians. Bulletin of the Public Museum of Milwaukee 4:327525.
 
21.Smith, H.I. 1929. Materia Medica of the Bella Coola and Neigh Tribes of British Columbia. BC: National Museum of Canada Bulletin. 56:4768.
 
22.Speck, F.G., R.B. Hassrick, E.S. Carpenter. 1942. Rappahannock Herbals, Folk-lore and Science of Cures. Proc Del County Inst Sci 10:755.
 
23.Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers.
 
________________________________________
 
Additional Resources
 
Baba, K., S. Abe, D. Mizuno. 1981. [Antitumor activity of hot water extract of dandelion, Taraxacum officinalecorrelation between antitumor activity and timing of administration] [In Japanese]. Yakugaku Zasshi 101(6):538543.
 
British Pharmaceutical Codex (BPC). 1949. London: The Pharmaceutical Press.
 
Broda, B. and E. Andrzejewska. 1966. Choline content in some medicinal plants. Farm Polska 22(3):181184.
 
Burrows, S. and J.C.E. Simpson. 1938. The Triterpene Group. Part IV. The triterpene alcohols of Taraxacum root. J Chem Soc 20422047.
 
Chabrol, E. et al. 1931. L'action cholrtique des Compose. CR Soc Biol 108:11001102.
 
Czygan, F.C. 1990. Taraxacum officinale WiggersDer Lwenzahn. Z Phytother 11:99102.
 
Deutsches Arzneibuch, 9th ed. (DAB 9). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
 
Faber, K. 1958. Der LwenzahnTaraxacum officinale Weber. Pharmazie 13:423436.
 
Hnsel, R., M. Kartarahardja, J.T. Huang, F. Bohlmann. 1980. Sesquiterpenlacton-b-D-glucopyranoside sowie ein neues Eudesmanolid aus Taraxacum officinale. Phytochem 19:857861.
 
Harnischfeger, G. and H. Stolze. 1983. Bewhrte Pflanzendrogen in Wissenschaft und Medizin. Bad Homburg/Melsungen: Notamed Verlag. 242249.
 
Hook, I., A. McGee, M. Henman. 1993. Evaluation of Dandelion for diuretic activity and variation in potassium content. Int J Pharmacog 31:2934.
 
Kuusi, T., H. Pyysalo, K. Autio. 1985. The bitterness properties of dandelion II. Chemical investigations. Lebensm Wiss Technol 18:347349.
 
McGuffin, M. (ed.). 1998. Herbs of Commerce, 2nd ed. [Draft 3.3]. Bethesda: American Herbal Products Association.
 
Nadkarni, K.M. 1993. Indian Materia Medica. Bombay: Popular Prakashan. 11951196.
 
Pirtkien, R., E. Surke, G. Seybold. 1960. Comparative studies on the choleretic action of various drugs in the rat. Med Welt 14171422.
 
Popov, A.I. and K.G. Gromov. 1993. Mineral components of dandelion leaves. Vopr Pitan (3):5758.
 
Rcz-Kotilla, E., G. Rcz, A. Solomon. 1974. The action of Taraxacum officinale extracts on the body weight and diuresis of laboratory animals. Planta Med 26(3):212217.
 
Rcz-Kotilla, E., J. Bodon, Tlgyesi. 1978. Determination of the mineral content of 41 medicinal plant species by chemotaxonomical and biochemical observations. Herba Hung 17:4354.
 
Reynolds, J.E.F. (ed.). 1993. Martindale: The Extra Pharmacopoeia, 30th ed. London: The Pharmaceutical Press.
 
Rudenskaya, G.N. et al. 1998. Taraxalisina serine proteinase from dandelion Taraxacum officinale Webb. s.l. FEBS Lett 437(3):237240.
 
Rutherford, P.P. and A.C. Deacon. 1972. Fructofuranosidases from roots of dandelion (Taraxacum officinale Weber). Biochem J 126(3):569573.
 
. 1972. The mode of action of dandelion root-fructofuranosidases on inulin. Biochem J 129(2):511512.
 
Smith, G.W. 1973. Arctic Pharmacognosia. Arctic 26:324333.
 
Vogel, H.H. and R. Schaette. 1977. Phytotherapeutische Reflexionen. Betrachtungen ber Silybum marianum (Carduus marianus), Taraxacum officinale, Cichorium intybus, Bryonia alba et dioica, Viscum album und ihre Beziehungen zur Leber. Erfahrungsheilkunde 26:347355.
 
Weiss, R.F. 1991. Lehrbuch der Phytotherapie, 7th ed. Stuttgart: Hippokrates Verlag. 162163.
 
Williams, C.A., F. Goldstone, J. Greenham. 1996. Flavonoids, cinnamic acids and coumarins from the different tissues and medicinal preparations of Taraxacum officinale. Phytochemistry 42(1):121127.

עבור לתוכן העמוד