כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



על הדיכאון - מאת תמר שבט M.D

למאמרים נוספים מאת המחברת הקישו כאן

שכל עיסוק בנפש, במחלות נפש, מעורר שאלות מהותיות: מהי הנפש? מה הזיקה בין המוח, התודעה, ההכרה והנפש? מה הזיקה בין הנפש לגוף? האם אלה מהויות שונות או שמא ביטויים שונים של אותו הדבר?


• המאמר מוקדש לזכרו של אבי, האלוף הרב גד נבון זצ"ל
בכל חברה מתקיימות במקביל מספר מערכות רפואיות. בחברה המערבית העכשווית, המערכת הרפואית הדומיננטית נשענת על מדעי הטבע כפי שהתפתחו במאה השנים האחרונות. בנוסף, קיימות שיטות רפואיות מסורתיות, שמקורן במזרח או במערב. המשותף להן הינו גישתן הפנומנולוגית, הנמצאת בבסיס המושגים. אני מתכוונת בעיקר לרפואה הסינית המסורתית ולרפואה היוונית הגאלנית, שיש ביניהן הרבה מן המשותף.1

במאמר זה על הדיכאון, ארצה לחבר בין הגישות: להסתכל בהיגיון מערבי בתובנות של הרפואה המסורתית, ולהיפך: להתבונן פנומנולוגית בידע הפיזיולוגי, כפי שנחקר ברפואה המערבית. אני מחברת ניסיון קליני רב שנים כרופאה, עם גישות שהזינו את מחשבותיי. לא אוכל לבסס כל אמירה שלי על מקורות מדויקים, אבל אנסה כמיטב יכולתי לציינם.

ברצוני לציין שכל עיסוק בנפש, במחלות נפש, מעורר שאלות מהותיות: מהי הנפש? מה הזיקה בין המוח, התודעה, ההכרה והנפש? מה הזיקה בין הנפש לגוף? האם אלה מהויות שונות או שמא ביטויים שונים של אותו הדבר? ועוד שאלות, היכולות להוליד דיון ארוך, שהוא מעבר למסגרתו של מאמר זה.

תמונת הדיכאון

בשפתנו [מילון אבן שושן], הדיכאון הוא: "שברון רוח"; "צער גדול או דאגה כבדה המעיקים על הלב"; "מרה שחורה - מלנכוליה"; "רוח נכאה"; "דכאות לב"; "כניעה"; "יגון".

השפה, כעדות להבנה מסורתית של האדם, מרמזת לנו שהדיכאון הוא בעיה של הלב, בעיה של הרוח, בעיה של המרה - ולא מחלת מוח, כפי שנהוג לחשוב היום ברפואה המערבית.

בהגדרה הפסיכיאטרית המקובלת (הנשענת על סיווג מחלות הנפש DSM-IV), דיכאון שייך לקבוצת ההפרעות של מצב הרוח ומסווג כהפרעה או כמחלה נפשית, למרות שבאופן מעשי, הרפואה המערבית מתייחסת לדיכאון כאל מחלה של המוח. מדובר בקבוצה הטרוגנית של מחלות נִשנות, שאופייניות להן הפרעות ראשוניות במצב הרוח (כלומר: אין גורם פסיכולוגי או פיזיולוגי שהדיכאון מִשני לו), מלווה בהפרעות מוטוריות ותסמינים וגטטיביים.2

עצבות ושמחה הם רגשות יומיומיים בחיינו, ויש להבחין בינם לבין דיכאון כמחלה קלינית. עצבות או דיכאון נורמלי הינן תגובות אנושיות אוניברסליות לכישלון, לאכזבה ולמצבים לא רצויים אחרים. התגובה הדיכאונית יכולה להיות הסתגלותית - "נסיגה פנימה" כדי לשמר מקורות פנימיים. מצבי דיכאון זמניים יכולים ללוות יציאה לחופשה, חגיגת יום הולדת, מחזורי וסת ומצב לאחר לידה. תגובה כזאת איננה פתולוגית, אבל אדם בעל נטייה מוקדמת לחלות בדיכאון, יכול להישבר בנסיבות אלה ולפתח מחלת דיכאון. תגובת אֵבֶל נורמלית היא אב-טיפוס של הדיכאון התגובתי, והיא מתרחשת כתגובה לפרידה ולאובדן משמעותי. תגובת אֵבֶל יכולה להתבטא גם בחרדה, חוסר שינה ואי שקט. תגובת אבל באנשים רגישים יכולה לגרום להתפתחות מחלת הדיכאון.

דיכאון כמחלה ראשונית מאובחן כאשר העצבות היא עוצמתית ונמשכת מעבר לזמן שניתן היה לצפות שיחולל אירוע סטרסוגני. התסמינים והסימנים נשנים או נמשכים זמן רב, גורמים להפרעה תפקודית וחברתית ופוגעים ביכולת העבודה וההסתגלות הכללית. מדדים נוספים משפיעים על הביטויים הקליניים של הדיכאון. למשל, תלונות סומטיות אופיינית לגברים יותר מאשר לנשים. הפרעות במצב הרוח הן ההפרעות הפסיכיאטריות הכי שכיחות. שיעור הסובלים עולה בגיל המבוגר ובחברה המודרנית.

למרות שכל אדם יכול לפתח דיכאון, ללא תלות באישיותו ובמזגו, התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים בעלי מזג דיסטימי, אינטרוורטי, פלגמטי ומלנכולי. מזג מוגדר כצבע האופייני של האישיות, שמתחיל להתבטא בגיל ההתבגרות ומלווה את האדם במשך חייו. "דיסטימי - אינטרוורטי" הם מושגים ברפואה הפסיכיאטרית של ימינו, הדומים במשמעותם למושגים "פלגמטי ומלנכולי" ברפואה היוונית המסורתית. מושגים אלה מתארים אישיות דיכאונית המתאפיינת בפסימיות כרונית, בחוסר הומור, בעייפות, בסקפטיות, בפסיביות, בכבדות, ובאיטיות.2

הביטויים הקליניים של הדיכאון הראשוני, המג'ורי, החד-קוטבי, מתאפיינים בשינוי במספר תחומים: 
ברגש: עצבות, קדרות, אובדן יכולת לחוות הנאה, תחושות של חוסר ערך עצמי, אשמה, אפתיה, מצב רוח שפוף, ריגזון.
בחשיבה: קושי להתרכז, קושי לקבל החלטות, קשיי זיכרון, מחשבות שווא, מחשבות אובדניות.
בהתנהגות : חוסר מרץ, שינה ותיאבון לקויים, ירידה בדחף המיני וברצון לקשר, התנהגות הרסנית התמכרות, אי שקט, התנהגות אובדנית, הסתגרות.
ריתמוס השינה והעֵרוּת משתבש והאדם נראה כאילו השינה קפצה עליו בעודו ער.
האדם קשוב יותר לגופו מאשר לעולם, לכן גם מרגיש הרבה תסמינים גופניים, כמו חולשה וכאב.3

סיבות הדיכאון

ברפואה המערבית העכשווית מקובל לחשוב, שדיכאון הינו תוצאה של שינוי כמותי במתווכים העצביים במוח (למשל: יחסי סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין), ולכן הטיפול הוא בתרופות היכולות להעלות את רמת הסרוטונין במנגנונים שונים, או להעלות את רמת הנוראדרנלין.

אבל מדוע רמתם של מתווכים עצביים אלה נמוכה?
- במחקרים הועלתה ההשערה, כי אזור במוח האחראי ליצירתם מתכווץ או מתנוון, כמו במחלות עצביות אחרות (פרקינסון, למשל). בדיקות MRI מראות התכווצות של אזור במוח הנקרא היפוקמפוס, ומייחסים לכך בעיות זיכרון, ריכוז ואפילו פסיאודו-דמנציה, שקיימת באדם המדוכא.4

אבל למה אזור כזה במוח מתכווץ?
- חוקרים הראו קשר ישיר לחשיפה ממושכת לדחק: רגשי, פיזי, כימי.4

מי מתווך את הדחק?
- הורמונים המופרשים מיותרת הכליה: אדרנלין, קורטיזול וכו'.

מהיכן מגיעים חומרי הגלם ליותרת הכליה לצורך יצירת ההורמונים? 
-  מתוצרי חילוף החומרים (metabolism) של הכבד, למשל הכולסטרול. מחקרים הראו, שדחק שמקורו פסיכוגני או אורגני, גורם לעלייה בכולסטרול, ולכן לעלייה ביצירת הורמונים שמתווכים את הדחק.8

המוח הוא איבר, אך אין הוא איבר מבודד. הוא מקושר בדרכים שונות עם שאר אברי הגוף. לעתים קרובות מדי, משתכחת עובדה זו מלבם של מי שנוטים להשוות את המוח למחשב. המוח מחובר לשני עולמות: העולם שבתוכנו - הסביבה הפנימית של הגוף; העולם שמחוץ לנו - הסביבה החיצונית. משימתו העיקרית של המוח היא לתווך ולגשר בין הדרישות החיוניות של הסביבה הפנימית, לבין העולם סביבנו, המשתנה ללא הרף.

המוח קשור לעולם החיצוני בשתי דרכים עיקריות: באמצעות החושים ובאמצעות המנגנון המוטורי. אזורים שונים של שתי ההמיספרות משתתפים בהתמודדות עם העולם החיצוני. פעולתם: תפיסה; זיכרון; קוגניציה (חשיבה מודעת) - מחלקה אחת שלמה של חיי הנפש; קשר הגומלין (interaction) עם הסביבה.

העולם הפנימי מתייחס למערכות פנימיות כמו הנשימה, העיכול, הדם, חום הגוף, הרבייה. מערכות אלה אחראיות להישרדות הגוף, ואובדן תפקודן פירושו קץ לחיי האורגניזם עלי אדמה. פעילות האיברים הפנימיים היא בעלת חשיבות מכרעת להבנת העולם הפנימי גם במובן הפסיכולוגי, כלומר: החוויה הסובייקטיבית, עולם המחשבה הלא מודעת. פעילותם היא הבסיס למוטיבציות בסיסיות, אותן אנו חווים כרגשות.

מידע מבפנים מגיע למוח דרך חוט השדרה ונוזל השדרה. תפיסת המידע הפנימי נרשמת באופן מודע כרגש, ובאמצעות אזור האסוציאציות במוח - כזיכרונות. הורמונים כמו אסטרוגן, טסטוסטרון, סטרואידים, פפטידים או נוירופפטידים, מיוצרים באיברים הפנימיים ומשפיעים על המוח דרך הדם ונוזל השדרה.

חיותו של  המוח כאיבר קטנה, ולכן הוא נשען על האיברים הפנימיים.4  אין בו שגשוג תאי או פעילות מטבולית כמו בכבד. לכן, יש בו מרחב רב להתהוות המחשבות, ליסוד העל-חומרי של האדם. תפיסה זו יכולה להיות נקודת מפגש בין הרפואה המודרנית לרפואה המסורתית העתיקה (היוונית והסינית).

הדיכאון בראי הרפואה הסינית המסורתית

ברפואה הסינית המסורתית5, המוח הינו איבר מיוחד, הנקרא "Sea of Marrow"  (יש קושי לתרגם את הביטוי, בכל אופן זה אינו מוח העצם) והוא אחראי על הזיכרון, הריכוז, השמיעה, הראייה, חוש המגע והריח. הכליה (Kidney Essence) מייצרת marrow שממלא את המוח ואת השדרה, ולכן המוח נשען על הכליה ותפקודה. המוח גם תלוי בלב, במיוחד  בדם של הלב, לצורך הזנתו ולפיכך גם לצורך תפקודו. כדי להבין את ההתייחסות של הרפואה הסינית המסורתית למחלות הנפש, יש להבהיר מספר מושגים (למרות הקושי הגדול והבלבול כתוצאה מהתרגום הלשוני).

הנפש (spirit)

קומפלקס של חמישה היבטים מנטליים של האדם:
 • הנפש האתרית (Hun ) : מושרשת בכבד, תומכת בפעילות המנטלית של התודעה.
 • הנפש הגופנית (Po) : מושרשת בריאות.
 • הנפש האינטלקטואלית (Yi) : מושרשת בטחול.
 • כוח הרצון (Zhi) : מושרש בכליה.
 • התודעה (Shen ובאנגלית: Mind): רשת בלב. השֶן הוא אחד מחומרי הגוף החיוניים, הוא צורה לא חומרית או אל-חומרית, של צ'י (Qi).

הלב מארגן את כל האיכויות הנפשיות, במיוחד הדם של הלב והיִין (Yin) של הלב. כמו שנאמר, "הדם הוא הנפש". הנפש האתרית, שמושבה בכבד, תומכת בתודעה בפעילותה המנטלית: בחשיבה הרציונלית, באינטואיציה, בהשראה. היא מאפשרת לתודעה תנועה: תנועה פנימה - אינטרוספקציה ותנועה החוצה - עשייה בעולם והתייחסות לאחר. כל זה קשור לתנועה החופשית של צ'י הכבד.

הנפש האתרית מאפשרת יציבות רגשית, אומץ ותכנון. התודעה והנפש האתרית קרובות וקשורות ותומכות האחת בשנייה. הנפש האתרית מאפשרת את הלא מודע, את הדימויים הפנימיים. אם הנפש האתרית לא מושרשת היטב בכבד, התודעה תהיה חסרת תנועה והאדם יחווה דיכאון, קושי בעשייה, חוסר מטרה בחיים. הנפש האתרית היא המקשרת בין האינדיבידואל ובין הנפש הקוסמית (שנמצאת מחוץ לאדם), שם נמצא הלא מודע הקולקטיבי.                                                   

הדיכאון ברפואה הסינית המסורתית קשור אפוא בצ'י, בדם וביִין של האיברים הפנימיים.

תסמונות הדיכאון לפי הרפואה הסינית המסורתית5

תקיעוּת צ'י (Qi Stagnation), במיוחד של הכבד והלב.
חוסר דם (.Blood Def), במיוחד של הכבד, הלב והטחול.
חוסר יִין , במיוחד של הלב, הכבד והכליה. 
עימדון דם (Blood Stasis), במיוחד כבד ולב.
ליחה ואש שחוסמים את ההכרה.

לכן, ברפואה הסינית, הטיפול באמצעות צמחים להרגעת הנפש (כחלק מטיפול כולל המתייחס לרגשות, תזונה ואורח חיים) מכוון להרגעת הלב, לחיזוק האברים הפנימיים, להזרמת הצ'י (במיוחד של הכבד), לחיזוק הדם והיִין ולפינוי הגורמים הפתוגניים (כליחה ועודף חום).

הצמחים שאציין בהמשך, אינם ברשימת הצמחים ברפואה המודרנית לטיפול בדיכאון, ומלבד Panax ginseng , בדרך כלל לא פועלים ישירות על המוח.

הטיפול בדיכאון לפי הרפואה הסינית5

הרפואה הסינית מטפלת בדיכאון בעזרת צמחים בעלי השפעות שונות. אציין חלק מהם על פי התסמונות שבהן הם מטפלים.

צמחים המזינים ומניעים את הדם

שלושת הצמחים הבאים רלוונטיים לטיפול בדיכאון, כיוון שהם מחזקים את דם הלב והכבד. 
אנג'ליקה סינית ( Angelica sinensis ): השורש מחזק ומניע דם של הלב, הכבד והטחול.
רימניה ( Rehamania glutinosa ): השורש מחזק דם ויין של הכליה, הכבד והלב.
אדמונית (פאוניה  Paeonia rubra, P. lactiflora ): השורש מחזק ומניע דם של הכבד והטחול.
התוויות נגד: שלושת הצמחים מחייבים זהירות במקרים של שלשול כתוצאה מחוסר יאנג.(7)

צמחים מניעי צ'י   

 שיזף ( Ziziphus jujube ): הפרי מחזק ומניע צ'י של הטחול והכבד. מרגיע את הלב ולכן רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התווית נגד: לא ידוע.

צלע השור ( Bupleurium spp ): השורש מניע צ'י של הכבד והמרה, מקל עד הדיכאון הכבדי.
התווית נגד: עודף חום.

שוּש ( Glycyrrhiza uralensis ): השורש מאזן את צ'י הכבד והכליות. כמאזן הצמח רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התוויות נגד: יתר לחץ דם והיפוקלמיה.

צמחים מזיני יִין

רימניה ( Rehamania glutinosa ): השורש מחזק דם ויין של הכליה, הכבד והלב ולכן רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התוויות נגד: שלשול.

שכיזנדרה ( Schisandra chinesis ): הפרי מחזק  יִין (תמצית) של הכליות, הכבד והטחול. מרגיע את הלב ולכן רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התוויות נגד: עודף חום חיצוני או פנימי.7

התבוננות בקשר בין הכבד לבין דיכאון

לא רק ברפואה הסינית יש לכבד מקום חשוב בפתוגנזה של מחלת הדיכאון.

אם נתבונן בעיניים לא משוחדות במשימה של הכבד, מתוך התבוננות בפיזיולוגיה שלו כפי שהיא מובנת ברפואה המערבית, נראה כי המשימה של הכבד היא ליצור עבור המוח תנאים פנימיים קבועים. הכבד פוגש את העולם דרך המזון המעוכל המגיע אליו, אבל בורר את החומרים, מנטרל רעלים, מנטר את ריכוזי המוּמסים ומווסת את הנוזלים. למעשה הוא פועל כעין סכר בררני, כך שבדם היוצא ממנו נשמרת סביבה קבועה.

הכבד טועם את הדם ומשנה אותו לדם פנימי, אותו דם שיגיע אל המוח ויזין אותו. תפקידו הוא לשמור על החיים ולאפשר את העשייה והפעילות. הוא אחראי על משק האנרגיה בגוף, דרך ויסות רמות הסוכר והברזל, ועוד. בעיה בכבד פוגמת ביכולת האדם לעשות בעולם ולממש את רצונותיו, והוא יחווה עצמו ככלוא בתוך גופו מבלי יכולת לפעול. זוהי חווית הדיכאון (גם אם לא ניתן להוכיח הפרעה בתפקודי הכבד).

מה יכולה להיות הסיבה לפגיעה בכבד?
- אוכל לא מתאים (שומן רווי, סוכרים עודפים, תרופות, חומרים כימיים, התמכרות לאלכוהול או לסמים), מחזורי שינה לא מספיקים, שגרה מתישה, רגשות כמו כעס, תסכול, עלבון לאורך זמן - במיוחד אם הם נדחקים ולא מעוכלים.5

הדיון הזה חשוב משום שיש לו השלכות טיפוליות: אם נחשוב שרק המוח שותף לחוויה הנפשית, והדיכאון קשור רק בפתולוגיה של המוח, אזי נטפל רק בתרופות המשפיעות ישירות על המוח. אך אם נקבל את ההנחה, שמה שקורה במוח הינו רק תוצאה של אי איזון, או ליקוי באיברים הפנימיים - אזי, בנוסף לטיפול בתוצאה, ננסה לחפש דרך לטפל בשורש בעיותיו של המוח, ולטפל באיברים הפנימיים המזינים אותו.

הטיפול בדיכאון

איך נטפל באדם החווה דיכאון? איך נשלב צמחים בטיפול?

הולמס (Holmes), בספרו המסתמך על הרפואה הסינית והיוונית1 בפרק על צמחים לטיפול בדיכאון, מכנה את הצמחים שמעודדים את הנפש ומטפלים בדיכאון מנטלי: "צמחים נוגדי דיכאון"(anti depressants). גם הולמס מבחין בין הדיכאון המנטלי התגובתי, לדיכאון המג'ורי, שאותו הוא מכנה "דיכאון כבדי". לטיפול בדיכאון כבדי, הוא ממליץ להוסיף צמחים המפחיתים גודש כבדי, בנוסף לנוגדי דיכאון.

צמחי כבד - להפחתת גודש כבדי1 

כלידוניום ( Chelidonium majus ): נוף הצמח פועל על הכבד וכיס המרה. מפחית גודש כבדי, מאפשר זרימה טובה של המרה. כיוון שמיטיב עם זרימת הצ'י בכבד - רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התוויות נגד: היריון, גלאוקומה. דורש זהירות כאשר המטופל סובל מאבני מרה.

קרצף מבורך ( Carduus benedictus ): נוף הצמח פועל על הכבד, הריאות, הקיבה. מפחית גודש כבדי, משפר תיאבון, מנקה כבד. כיוון שמשפר עייפות ומשפר חשיבה גם מפחית דיכאון.
התוויות נגד: אי ספיקת כליות, צרבת.

גדילן מצוי ( Silybum marianum ): הזרעים פועלים על הכבד, הכליה, הלב, הריאות והרחם. רלוונטי לטיפול בדיכאון כיוון שמשפר את זרימת הצ'י בכבד, ברחם ובדרכי השתן.
התוויות נגד: לא ידוע.

שינן רפואי ( Taraxacum officinalis ): משתמשים בעלים או בשורש. השפעה על: הכבד, להורדת חום, הכליה, הגברת הזרימה של מיצי מרה, ניקוי הכבד, שיתון. מקל על דיכאון כיוון שמשפר את זרימת הצ'י של הכבד.
התוויות נגד: חסימת צינור המרה.

בנוסף לצמחי הכבד, כדאי להוסיף צמחים המשקמים את מערכת העצבית המרכזית (המוח), מקלים על דיכאון ומרוממים את מצב הרוח (לטיפול ב-Kidney Essence Def).

צמחים מזיני / משקמי מערכת העצבים6  (nervine trophorestoratives)

פרע מחורר ( Hypericum perforatum ): חלקי הצמח בשימוש: פרחים ועלים מקצות הענפים. הצמח נוגד דיכאון ונוגד וירוסים. משפיע על המוח, כנראה מעכב MAO ולכן רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התויות נגד: מגביר רגישות לשמש. לא כדאי לשלב עם טיפול קונוונציונלי נוגד דיכאון.

ספלילה ( Centella asiatica ): נוף הצמח פועל על המוח, הריריות, העור, רקמת החיבור. מעורר, נוגד דיכאון, מרפא פצעים.
התוויות נגד: לא ידוע.

שיבולת שועל ( Avena sativa ): נוף הצמח פועל על המוח והרחם. תומך במוח, מחזק ונוגד דיכאון.
התוויות נגד: לא ידוע.

ג'ינגסנג סיבירי ( Eleuterococcus senticosus): השורש אדפטוגן. מעורר, מעודד, נוגד דיכאון.
התוויות נגד: דורש זהירות במצבים של יתר לחץ דם.

צמחים הממריצים / מעוררים את מערכת העצבים המרכזית (nervine stimulants)

צמחים אלו מתאימים לטיפולים קצרי מועד, בעיקר לדיכאון תגובתי.6

"מאטה" ( Ilex paraguariensis - yerba mate): משקה נפוץ בדרום אמריקה. תה מהעלים ממריץ את המוח והלב. רלוונטי לטיפול בדיכאון כמעורר.
התוויות נגד: יתר לחץ דם.

רודיולה ( Rhodiola rosea): משתמשים בקנה השורש. אדפטוגן, ממריץ מוח. מחזק, מעורר, מגביר סרוטונין ולכן רלוונטי לטיפול בדיכאון.
התווית נגד: אינסומניה.

קפה ( Caffea arabica ): משתמשים בזרעים. ממריץ מוח ודם. נוגד דיכאון כמעורר.
התוויות נגד: יתר לחץ דם, כיב עיכולי.

סיכום

אני מציעה ללמוד מהרפואה הסינית המסורתית, ללכת בדרכו של הולמס6 ולהוסיף לטיפול בדיכאון צמחים מנקזי כבד, מניעי צ'י, מחזקי דם, מחזקי יִין ומחזקי תמצית (ג'ינג, Essence), בנוסף לצמחים משקמים ומעוררים של המוח. זאת אומרת, שילוב בין צמחים התומכים באיברים הפנימיים ומאזנים אותם, כבסיס לטיפול במערכת העצבים המרכזית.

לגישה זו יתרון מהיבט נוסף: פרמקולוגים מערביים מתנגדים לשילוב של צמחים מעוררי מוח עם טיפול נוגד דיכאון קונבנציונלי, מחשש לפעילות גומלין (העצמת הטיפול התרופתי או ביטולו). לעומת זאת, גישה משקמת כמו ברפואה הסינית, ניתנת לשילוב עם נוגדי דיכאון קונבנציונליים. מובן שיש לבחור נוסחה המתאימה סגולית לתסמונת הכללית אותה מציג לפנינו האדם המטופל, בשילוב עם ייעוץ כללי לאדם (לפי הדאו):5

לטפח את החיים, להיות מסוגל להניח לחשיבת יתר, לנטר את הגירויים הבאים מבחוץ ומבפנים, לאכול במידה נכונה ומתאימה, לוותר על הכעס והעלבון, לדבר במידה הנכונה, לנטר את הפעילות המינית, לעכל את החוויות הרגשיות כך שלא תפגענה באיברים הפנימיים, לישון שינה מספקת,  לפעול, פעילות מַספקת ומְסַפקת בעולם. 
 


 
  1. Holmes P. (1997). The Energetics of Western Herbs. Snow Lotus Press.
2. The Merck Manual of Medicine (2004). Merck Maual Publications.
3. קריימר פ. (2005). לצאת מהדיכאון, הוצ' מטר.
4. מארק פולמס ואוליבר טרנבול (2005), המח ועולם הנפש, הוצ' הקיבוץ המאוחד.
5. Giovanni M.(1994). The Practice of Chinens Medicine, Churchil Livingston,   
6. מינה פארן (תשס"ג). ספר רפואת הצמחים, יריד הספרים.
7. Dan Bensky & Andrew Gamble (1986). Chinese Herbal Medicine, Materia Medica. Eastland Press.
8. Husenmann & Wolf (1982). The Anthroposophical Approach To Medicine. Antroposophic Press Vol. 1
 

 

 

 

*  *  *  *  *  *  *

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

 

עבור לתוכן העמוד