כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



מבט על מחלות עור - מאת אנדה קנר-קיקנזון MD

למאמרים נוספים מאת המחברת הקישו כאן

 

רפואת העור המודרנית החלה להתפתח במאה ה-19 וקיבלה תנופה אדירה ב-40-30 השנים האחרונות, בד בבד עם התרחבות הידע בתחומים כדוגמת ביוכימיה, היסטולוגיה ואימונולוגיה. התפתחות זו תרמה להבנה טובה יותר של מהות מחלות העור השונות, ולפיתוח טכנולוגיות טיפול מתקדמות ויעילות יותר.

תפקידי העור

 • הגנה על הגוף מפני נזקים מכניים, נזקי קרינה, רעלים ומזהמים שונים. 
 • מניעת איבוד של נוזלים. 
 •  סיוע בוויסות חום הגוף. 
 •  סיוע בהעברת תחושות לחץ, כאב וחום. 
 •  ייצור ויטמין D (ובכך השפעה על בנייה וגדילה של העצמות). 
 •  מעורבות בהעברת מסרים בלתי מילוליים, כגון הסמקה.

 

העור מורכב משלוש שכבות:

 

אפידרמיס,  |  דרמיס  |   והיפו-דרמיס.  |

  
אפידרמיס היא השכבה החיצונית. תאים חדשים נוצרים בעומק האפידרמיס ודוחפים החוצה תאים ישנים יותר, עד שהללו נושרים. האפידרמיס כולל גם תאים ייחודיים שמייצרים קרטין ומלנין (פיגמנט צבע), ותאים שהם חלק ממערכת החיסון.
 

דרמיס היא שכבת ביניים, הבנויה מרקמת חיבור, כלי דם, כלי לימפה, קצות עצבים, אברוני חישה, שורשי שערות, בלוטות זיעה ובלוטות חלב.

היפודרמיס היא השכבה העמוקה ביותר, והיא מורכבת מרקמת חיבור, רקמת שומן, כלי דם, כלי לימפה, שורשי שערות ועצבים.
כיום מוכרות יותר מ-2000 מחלות עור, ומאמר זה אינו מתיימר לסקור את כולן. אתאר אחדות מהן, כמייצגות טיפוסיות של קבוצת מחלות זו או אחרת.

את מחלות העור אפשר לסווג לפי המראה החיצוני שלהן (מחלות קשקשיות), לפי האיבר המעורב (מחלות של בלוטות חלב, שיער, ציפורניים) או לפי הסיבה (מחלות אוטו-אימוניות, מחלות זיהומיות). בנוסף, קיימים גידולים שפירים וממאירים, שמקורם בעור.

אטופיק דרמטיטיס (atopic dermatitis)

הטיפול הרפואי הקונוונציונלי אינו מרפא את המחלה, אלא מביא הקלה בתסמינים ושיפור איכות החיים.
במקרים רבים אפשר להגיע לשיפור משמעותי באמצעים לא תרופתיים, כגון: 
 

 • הימנעות משטיפת יתר. 
 • שימוש קבוע בקרם גוף וסבון לא מייבש. 
 • שימוש בבגדים העשויים מכותנה 100%. 
 • הימצאות במקומות קרירים עם טמפרטורה קבועה.

 

כאשר אמצעים אלה אינם מספיקים, משתמשים במשחה סטרואידיאלית קלה עד בינונית, באנטיביוטיקה, בתכשירים אנטי-היסטמיניים או אחרים, המשפיעים על פעילות מערכת החיסון.
 

במקרים קשים ועמידים במיוחד, מטפלים באמצעות מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד, סטרואידים סיסטמיים (דהיינו, כדורים ולא משחות), כימותרפיה (ציקלוספורין, מטוטרקסט) וקרינה אולטרא-סגולה (UVA, UVB).

ספחת (psoriasis vulgaris)

מחלת עור כרונית, מופיעה ב-2%-3% מהאוכלוסיה; יכולה להופיע בכל גיל אך מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בגילאי 24-20.
ספחת מתבטאת ברבדים אדומים עם גבול חד, בד"כ סימטריים, עם קשקשת עבה בצבע כסף באזורים שונים בגוף (בעיקר באזורי שפשוף: מרפקים, ברכיים, קרקפת).
באנשים בעלי רקע גנטי, שרשרת של תהליכים ביוכימיים ואימונולוגיים מובילה לשגשוג מואץ של תאי האפידרמיס ושל כלי הדם בדרמיס (פי 27 מעור בריא!) ולהופעת דלקת בדרמיס. הופעת נגעים חדשים או החמרת נגעים קיימים תלויה בלחץ נפשי ו/או בשינויים במזג האוויר.
 

המחלה איננה מדבקת.

 

למחלה מספר צורות (חוץ מהצורה הקלאסית): נגעים בצורת "טיפות", נגעים בקפלי הגוף (בתי-שחי, מפשעות, איבר מין), כפות ידיים ורגליים, ציפורניים.
יש תרופות שגורמות לספחת או מחמירות את המחלה, כגון ליתיום ותרופות לטיפול ביתר לחץ דם מסוג חוסמי-ביטה.
אין טיפול שמרפא את המחלה, ומטרת התרופות היא להאריך ככל האפשר רגיעה (רמיסיה) בין ההתפרצויות.
אפשר לטפל בספחת במשחות על בסיס זפת (tar), משחות סטרואידיות או נגזרות של ויטמין D.
במקרים קשים ניתן טיפול בים המלח, או פוטותרפיה, או טיפול סיסטמי עם מדכאי חיסון. בשנים האחרונות, מקרים קשים יותר או עקשניים יותר מטופלים באמצעים חדשניים (ביולוגיים - בזריקות).

אקנה (acne vulgaris)

אקנה היא מחלת עור השכיחה בכ-85% מהמתבגרים. בד"כ היא מתחילה בגיל 14-12 (ולפעמים 12-10; מוקדם יותר בבנות). השיפור הדרגתי ונמשך עד גיל 25-20.
אקנה היא מחלה של בלוטות החלב וזקיקי השערות הצמודים אליהן, והיא נגרמת משילוב של שינויים הורמונליים, התקרנות יתר של זקיקי השיער וסמיכות יתר של החלב. כתוצאה מכך נוצר "פקק" בפתח בלוטת החלב. במגע עם האוויר ה"פקק" מתחמצן ונוצר "קומדו שחור". ללא חמצון נוצר "קומדו לבן".
בתוך בלוטת החלב, באופן טבעי, יש חיידקים הנקראים Proprionibacterium acnes. כאשר בלוטת חלב נסתמת, נוצר עודף חלב וריבוי של חיידקים, והתוצאה - דלקת. בשלב מאוחר יותר, הדלקת מתפשטת סביב בלוטת החלב ונוצרות ציסטות.

האיזורים המוּעדים הם פנים, חזה עליון וגב עליון.
 

יש נטייה תורשתית מסוימת לאקנה. אקנה מאופיינת בתנודתיות: תקופות שבהן כמעט אין נגעים ותקופות "קשות". גורמים להחמרה: מתח נפשי, מזג אוויר (בעיקר חום ולחות), שימוש במוצרי קוסמטיקה שמכילים שומן, "התעסקות" עם הפצעים, רכיבי תזונה שונים (רק במקרים בודדים, כאשר מוכח קשר בין מאכל מסוים להחמרת הנגע).
מטרת הטיפול היא לשפר את המראה ולעזור במניעת צלקות או כתמים. כל הטיפולים (פרט לאיזוטרטינוין) משפרים את המצב לתקופה מסוימת, אך אינם מונעים את חזרת הנגעים.
 

הטיפול הוא מקומי או סיסטמי.
 

טיפול מקומי: אנטיביוטיקה, בנזיל-פרוקסיד, רטינואידים, חומצה אזלאית - מלווה כמובן בניקוי העור במים ובסבון עדין, שלא מייבש את העור.
טיפול סיסטמי: אנטיביוטיקה, טיפול הורמונלי ואיזוטרטינוין (נגזרת של ויטמין A), פוטותרפיה (מנורה כחולה). טיפול סיסטמי מומלץ במצבים בינוניים עד קשים.

סבוראה (seborrheic dermatitis)

מחלת עור כרונית, דלקתית, שטחית, בד"כ קלה. נובעת מפעילות יתר של בלוטות החלב ומושפעת משינויים הורמונליים, שינויים במזג האוויר ולחץ נפשי. לכן יש למחלה צורה "גלית", עם מופעים קלים יותר וחמורים יותר. תואר ריבוי הפטרייה Malassezia furfur באיזורים הסבוראיים, אך לא ברור אם זו הסיבה או התוצאה.
 

המחלה מופיעה ב-10%-5% מהאוכלוסיה, בכל הגילאים, ונפוצה יותר בגברים. בתינוקות (מגיל שבוע עד שנה) מופיעה המחלה בעיקר בקרקפת (cradle cap) ובקפלי עור (צוואר, בתי שחי, איזור החיתול).

 

במבוגרים היא מופיעה באיזורים הסבוראיים: צדי האף, בין הגבות, מאחורי האוזניים, בקרקפת, לפעמים במרכז החזה ובגב העליון.
הטיפול כולל קרם פנים מתאים לעור סבוראי (בקביעות ובזמן החמרה), קרם נגד פטריות או קרם סטרואידיאלי קל. כאשר המחלה מופיעה בקרקפת, בד"כ מספיק שימוש בשמפו נוגד פטריות. במקרים קשים יותר, מוסיפים נוזל סטרואידיאלי וחומר מקלף. הטיפול מביא להקלה בתסמינים אך לא מרפא.

 

הרפס (herpes)

מקבץ של שלפוחיות קטנות על רקע איזור אדום, מלווה בכאב או גרד, הנגרם ע"י נגיף ההרפס (herpes simplex) ומועבר במגע ישיר עם הנגע.

 

ישנם שני סוגים של הנגיף:
 

 • סוג I בד"כ נמצא על השפתיים ומועבר בנשיקה. 
 • סוג II בד"כ נמצא באיזור הגניטליה ומועבר במגע מיני.

 

כיום מוצאים נגעים בכל מקום בגוף (לחי, עכוז, כתף, אצבע - תלוי איזה איזור בא במגע בזמן התקף).
 

לאחר דגירה של כחמישה ימים, מרגישים עקצוץ וגירוי במקום בו יופיע הנגע. ההתקף הראשון הוא מאוד סוער ומלווה בכאבים וצריבה במשך כ-10-7 ימים.
 

לאחר ההתקף, הנגיף נסוג לתאי העצב שמובילים לאיזור הנגוע, שם הוא נשאר רדום במשך ימים עד שנים, ומתעורר כאשר הגוף נחלש מסיבות שונות: חשיפה לשמש (איזורים חשופים), מחלת חום, מתח נפשי, מחזור חודשי, מחלות או תרופות שגורמות לדיכוי המערכת החיסונית, טיפולי לייזר / פילינג. מרגע שמרגישים את העקצוץ, אפילו לפני הופעת הנגע, יש למרוח משחת אציקלוויר עד להיעלמות התסמין. במקרים של נגעים מפושטים אפשר לטפל בכדורים (אציקלוויר, ואל-אציקלוויר). אם הנגעים חוזרים לעתים קרובות (לפחות 6 התקפים בשנה), אפשר לשקול טיפול מונע קבוע , בכדורים, למשך מספר שנים.

שלבקת חוגרת (Herpes zoster)

כאב מקדים, גרד, צריבה המורגשת כחמישה ימים לפני הופעת מקבץ של שלפוחיות זעירות בגדלים שונים על רקע אדום, בצורת חצי חגורה, לפי פיזור עצבי מסוים - לאורך "דרמטומר". הפריחה יכולה להימשך בין שבועיים לחודש.

מדובר בווירוס שונה במקצת (virus varicella zoster), הגורם לאבעבועות רוח בילדים ולאחר מכן נשאר רדום בגנגליון (מרכז עצבים בעמוד שדרה) במשך שנים רבות. ברגע שהגוף נחלש (גיל, מתח, ירידה בתנגודת החיסונית, מחלות קשות), הווירוס "מתעורר" וגורם למחלה (בד"כ זהו אירוע חד-פעמי בחיים). הפריחה מתלווה לכאבים, לפעמים מאד קשים, גרד, הרגשה כללית רעה. בגיל מבוגר יותר, גדל הסיכוי לפתח post-herpetic neuralgia(כאבים שיכולים להימשך חודשים ואף שנים לאחר האירוע).
 

הטיפול הינו מקומי, להרגעת הגרד, וגם סיסטמי (אציקלוויר) - מומלץ ב-48 השעות הראשונות להופעת הפריחה.

מחלות נגיפיות נפוצות אחרות נפוצות נגרמות ע"י נגיף הפפילומה האנושי (HPV - human papilloma virus), ביניהן יבלות (verruca) ויבלות על איבר המין (condyloma acuminata).

יבלות (verruca vulgaris)

יבלות בכפות הידיים והרגליים, שבשלב ההתחלתי נראות כחדירה של קוץ לעור. אלא שזהו נגיף, שעובר במגע, בעיקר אצל ילדים. הגידולים קטנים (קוטרם 10-2 מ"מ), מחוספסים, צבעם אפור-לבן-חום ולפעמים הם דומים לכרובית.
 

מטרת הטיפול היא לחסל את הנגיף מהשורש, כדי שלא יופיע שוב. הטיפול המועדף הוא כוויית קור ע"י חנקן נוזלי, או מריחת לאק או ג'ל שמכיל חומר קרטוליטי (מסיר שכבת קרן). בד"כ נחוצים מספר טיפולים עד לריפוי הרקמה.

קונדילומה (condyloma acuminate)

יבלות דמויות כרובית, שמופיעות לאחר דגירה של חודשיים-שלושה באיזור הגניטליה: איבר המין, מפשעות, סביב פי הטבעת. המחלה מועברת במגע מיני והיא בד"כ 'סרבנית' לטיפול. יש יותר מ-100 זנים שונים של הנגיף, וחלקם יכולים לגרום לסרטן מסוג SCC (סרטן תאי הקשקש).
הטיפול אינו ספציפי, אלא מנסה להרוס את הרקמה שבתוכה גדל הנגיף, בשיטות שונות: חנקן נוזלי, אלקטרודסיקציה (מחט חשמלית), פודופילוטוקסין.

מחלות עור פטרייתיות

יש פטריות שמועברות מבעלי-חיים לאדם (זאואפיליות), מאדמה לאדם (גאופיליות) ומאדם ולאדם (אנתרופופיליות), וגורמות למחלות.
 

שתי קבוצות של פטריות גורמות למחלות בעור:
 

שמרים: קנדידה ופטריית שמש
דרמטופיטים - גורמים לפטרת בציפורניים, בשיער ובעור.
 

הטיפול יכול להיום מקומי (משחות, ג'ל, נוזל, לאק לציפורניים) או סיסטמי (כדורים).

הטיפול בד"כ ארוך - מחודש לפטרת במפשעות או בכפות הרגליים, ועד שנה לפטרת בציפורני הרגליים.

כתמי עור

"כתמים" בעור יכולים לנוע מנמשים (מחשיפה לשמש) על הפנים והכתפיים, דרך היפרפיגמנטציה לאחר היריון, ויטיליגו, ועד סרטן העור מסוג מלנומה.

מלנומה (malignant melanoma)

זהו אחד הגידולים הסרטניים הקשים ביותר, שנוטה לשלוח גרורות דרך הדם והלימפה. הנגע בד"כ כהה, לא סימטרי, בעל גבולות לא ברורים. הוא מופיע בכל מקום בגוף, אם כי נפוץ יותר באזורים חשופים לשמש. אנשים בעלי עור, עיניים ושיער בהירים, הם בעלי סיכון יותר גבוה. שני הגורמים העיקרים להופעת הגידול הם רקע משפחתי וחשיפה לשמש.

ישנם 4 סימנים לזיהוי מלנומה: חוסר סימטריה, גבול לא חד, צבע לא אחיד, גודל (מעל 6 מ"מ, אם כי היום ידוע על מלנומות קטנות יותר). לא קל לאבחן מלנומה, ולכן מומלץ לבדוק נקודות חן לפחות פעם בשנה. במשפחות שבהן ידוע על מלנומה, או שבהן יש ריבוי של נקודות חן, מומלץ להיבדק כל 6 חודשים. במקרה של חשד, יש לכרות את הנגע ולשלוח לבדיקה היסטולוגית. לפעמים זהו הטיפול היחידי שנחוץ.

רוב מחלות העור ניתנות לריפוי והטיפול בהן הוא בד"כ קל ופשוט. יחד עם זאת, עדיין יש מחלות כרוניות שאין ביכולתנו לרפא, אך יש ביכולתנו להושיע במידה רבה ומספקת.
 

סקירה קצרה זו, של מספר מחלות עור שכיחות, אינה מהווה תחליף לייעוץ עם רופא עור מומחה.

 

 

 

*  *  *  *  *  *  *

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

 

עבור לתוכן העמוד