כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



שוש קירח לטיפול בכיבים עיכוליים - מאת איתי רפאל אורון CI.H

למאמרים נוספים מאת המחבר הקישו כאן

 

שוּש משמש זה אלפי שנים לטיפול בהפרעות מערכת העיכול ובעיקר לריפוי כיבים. המחקר המדעי המודרני עסק בצמח בהרחבה, בעיקר בשאלת יעילותו ובטיחותו לטיפול בכיבים במערכת העיכול.

שוּש, בשימוש ממושך ובמינונים גבוהים, גורם לתופעות לוואי כמו איבוד אשלגן, צבירת נתרן ואצירת נוזלים, היווצרות בצקות ועלייה בלחץ הדם. לכן, חוקרים ומטפלים ברחבי העולם חלוקים באשר לשימוש בו. יחד עם זאת, יעילותו לטיפול בכיבים הוכחה במחקרים שונים כגבוהה יותר אפילו מן התרופות החדישות שמציעה הרפואה הקונבנציונלית המודרנית, ולכן נמשך המאמץ לאתר את מנגנון הפעולה שלו.

במאמר זה אציג את השימושים היסטוריים בשוש קירח, מחקרים, תופעות לוואי והשערות לגבי פעילות הצמח כנוגד כיבים עיכוליים.

כיבים עיכוליים

כיב עיכולי (אולקוס) הוא פצע ברירית הקיבה או התריסריון. הוא מתפתח כאשר קיים חוסר איזון בין גורמים תוקפניים לבין גורמים מגנים, המשפיעים על עמידות הרירית. הגורם לכיבים עלול להיות זיהומי, מכני ונפשי.

גורמים תוקפניים: HCL ופפסין (אנזים מעכל מזון, בעיקר חלבונים).

גורמים מגנים: הפרשות הרקמה הרירית, ביניהם מוצין, פרוסטגלנדינים1-3, ביקרבונט (שמופרש מהלבלב), ואספקה תקינה של דם לרקמות (לפינוי פסולת ותפקוד חיסוני נאות). מצב של לחץ (stress) והפרשה עודפת של אדרנלין, מפחית את אספקת הדם למערכת העיכול ומעלה את הסיכון להתפתחות כיבים.

על פי הרפואה הקונבנציונלית, אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות כיב עיכולי הוא החיידק הליקובקטר פילורי (H.P). חיידק זה מצוי בקיבה יותר מאשר בתריסריון והוא משגשג במצב של חוסר חומציות. אולי זה מסביר מדוע כיבי תריסריון נפוצים עד פי ארבעה יותר מכיבי קיבה. כאשר חומציות הקיבה נמוכה, החיידק משתכן בין הרירית לדופן הקיבה. גם כאשר חומציות הקיבה גבוהה, יש לחיידק יכולת להפריש אנזים אשר משנה את רמת החומציות בסביבתו הקרובה ומאפשר לו לשרוד ולתפקד. עדיין לא יודעים בוודאות כיצד החיידק תורם להיווצרות כיבים.

המשותף לכיבי קיבה ותריסריון הוא בד"כ כאב שורף ברום הבטן. כיבי קיבה נוצרים לרוב בסביבה חומצית רגילה עד נמוכה. אכילה יכולה להגביר את הכאב. כיבי תריסריון קשורים לחומציות גבוהה. אכילה או שתיית חלב בד"כ מפחיתים את הכאב.

הטיפול בכיבים עיכוליים

הרפואה הקונבנציונלית מטפלת בכיבים בעזרת תרופות סותרות חומצה ואנטיביוטיקה.1,2

הטיפול הטבעי מושתת בעיקרו על מתן צמחי מרפא. לרוב, הטיפול הצמחי משלים את הטיפול הקונבנציונלי ומטרתו גם למנוע את חזרת החיידק.

קטגוריות פעילות עיקריות של הטיפול הצמחי

הפחתת חומציות: חומציות נמוכה אמנם משפרת את תנאי הקיום של החיידק, אבל היא גם מסייעת לרפא את הרירית הפגועה (עודף חומציות יגביר את הפגיעה).
הגברת הסיכוך הטבעי: עידוד יצירת ריר טבעי.
סיכוך: באמצעות צמחים מוצילגניים, ריריים (Demulcent) - מלחלחים ומרככים. מרפדים את הריריות ומבודדים את הפצע מהסביבה החומצית.
צמחים משככי כאב (Analgesic).
צמחים נוגדי חיידקים (Anti-bacterial) עם ספציפיות ל- H.P.
צמחים מחזקי מערכת החיסון (Immunodulator)
צמחים נוגדי דלקת (Anti-inflammatory)
צמחים מכווצים, עוצרי דימומים (Astringent): למקרים של דימום
צמחים מרפאי פצעים (Vulnerary)
צמחים בעלי השפעה מרגיעה: במנגנונים שונים (Sedative, Relexant, Adpatogen). מיועדים למקרים של מתח ולחץ.
צמחים משפרי זרימת דם: לרירית הקיבה או לדופן המעי

שוש קירח Glycyrrhiza glabra

שם אנגלי נפוץ: ליקוריץ' (Licorice)
זהו אחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול בכיבים עיכוליים, ולכן בחרתי להתמקד בו.

שוש קירח ברפואה העממית 3-6

שוש קירח מצוי בשימוש כבר אלפי שנים. עדות ראשונה נמצאת בכתביו של השליט הסיני שן נונג (Shen Nong Shi) כבר בסביבות 3000 לפנה"ס. מאז ועד היום, שוש הוא אחד הצמחים החשובים ביותר ברפואה הסינית, בעיקר לטיפול בכיבים עיכוליים ולמחלות בדרכי הנשימה. בשימוש חיצוני מיועד לריפוי חבורות, פרונקלים ומורסות בעור. שוש נחשב לצמח מאזן ולכן הוא מצוי במרבית הפורמולות הצמחיות.

גם הרפואה ההודית העתיקה (איורוודה) עושה בצמח שימושים מגוונים, כולל ריפוי כיבים עיכוליים.

עדויות עתיקות נוספות לשימוש בצמח אנו מוצאים באשור ובמצרים (2500 לפנה"ס) ובכתבי חמורבי (1728 לפנה"ס). בין אוצרות הקבר של המלך תות ענח' אמון (המאה ה- 14 לפנה"ס) נמצאו מקלות שורש שוש. ברפואה האשורית שימש שורש שוש לריפוי מחלות מערכת העיכול, מחלות עור, צהבת ושיעול. העלים שימשו להכנת תחבושות ורטיות לפגעים חיצוניים.

ברפואה היוונית והרומית שימש השוש כצמח מרפא חשוב לטיפול במערכת העיכול ובעיקר לכיבי קיבה ולתחלואי כבד. מיץ מהשורש שימש לריפוי דרכי הנשימה ולמערכת השתן והכליות, ובשימוש חיצוני לריפוי גרדת. היפוקרטס (377-468 לפנה"ס), שנחשב לאבי הרפואה המודרנית, כינה את השושglukos riza (ביוונית: שורש מתוק) ומכאן התגלגל שמו ל glycyrrhiza - שם שניתן על ידי הרופא-בוטנאי החשוב דיוסקורידס (60 לספירה).9

רפואת הצמחים המסורתית האירופית המשיכה להשתמש בשוש באופן דומה לרפואה העממית העתיקה. הילדגארד (המאה ה- 12), ג'רארד (המאה ה- 16), וקולפפר (המאה ה- 17), המליצו על שוש לטיפול פנימי במחלות של דרכי העיכול ודרכי הנשימה, לתחלואי כבד וכליות ולניקוי הדם, ולטיפול חיצוני בפצעים ודלקות עיניים.9

הרפואה העממית של ערביי ארץ ישראל והדרוזים עושה שימוש נרחב בשוש. השורשים משמשים לטיפול בכיבי קיבה, באבני כליה, במחלות דרכי הנשימה ולהורדת חום. הדרוזים משתמשים גם בעלים ובזרעים כתרופה לאיחוי חתכים ופצעים. בשווקי הערים הגדולות ביהודה ושומרון נמכר עד היום משקה "סוּס", אותו מכינים משורשי שוש קירח.5

שוש קירח במחקר המודרני

הרכב החומרים הפעילים

החומרים הפעילים של השוש אחראיים לסגולותיו הרפואיות הרבות ובייחוד ליכולת לרפא כיבים.

המרכיב הפעיל העיקרי שבודד מן השוש היה גליצריזין (Glycyrrhizin), שהוא תערובת של מלחי אשלגן וסידן של חומצה גליצריזית (Glycyrrhizic acid), הידועה גם בשם חומצה גליצריזינית (Glycyrrhizic acid). (איור 1) ריכוז הגליצריזין בשורש נע בין 5%-10% והוא שייך לקבוצת הספונינים הטריטרפנואידים של הצמח, המהווה 4%-24% ממנו. גליצריזין מתוק עד פי 50 יותר מסוכרוז10 גליצריזין מורכב מ-2 חלקים: גליקון ואגליקון. הגליקון מורכב מ- 2 מולקולות של Glucurinic acid, והאגליקון נקרא חומצה גליצריטינית (Glycyrrhitinic acid), הידועה גם בשמה חומצה גליצרטית (Glycyrrhetic acid) והיא עצמה מהווה חומר פעיל. (איור 1) גליצריזין עובר תהליך של הידרוליזה, ככל הנראה על יד פלורת המעי, וכתוצאה מכך נפרד הגליקון מהאגליקון ומשתחררת חומצה גליצריטינית. (איור 2)

מרכיבים נוספים: 1%-1.5% פלבונואידים, המקנים לו את צבעו הצהבהב וגם חלק לא מבוטל מסגולותיו הרפואיות כנוגד דלקת ונוגד חמצון. 3%-15% גלוקוז וסוכרוז, 2%-30% עמילן, פוליסכרידים, סטרולים, קומרינים וגם שמן נדיף הכולל יותר מ- 80 מרכיבים.11

סקירת מחקרים

בתחילת שנות ה-40, הצליח רופא הולנדי בשם ריברס (Revers) לרפא ביעילות כיבים עיכוליים באמצעות ממתקים שהכילו 40% תמצית שוש. המטופלים דיווחו כי ממתקים אלו סיפקו הקלה ארוכת טווח טובה יותר מאשר תרופות אחרות לטיפול בכיבים, אך יחד עם זאת כ 20% מהם פיתחו בצקות, בעיקר בפנים ובגפיים. בצקות אלו נעלמו כליל מייד לאחר הפסקת הטיפול. ריברס מצא קשר ישיר בין המינון ומשך הטיפול לבין הסבילות לשוש ותופעות הלוואי.12

מעט מאוחר יותר, פרסמו ירחונים בריטיים ואמריקניים מחקרים, שהראו כי תמצית מרוכזת של חומצה גליצריטינית מהצמח, מרפאת כיבים בבני אדם ובחיות, אולם במקביל גורמת לקרסוליים נפוחים - סימן קלאסי לאצירת נוזלים.9 מאז נרשמו בספרות הרפואית מספר דיווחים על השפעות שליליות של שוש, שהתבססו על תצפיות במטופלים שצרכו כמויות גדולות של סוכריות שוש במשך תקופה ארוכה.

בניסוי מבוקר שנערך בשנת 1977 נמצא, כי צריכה של כ 100-200 גרם ממתקי שוש ביום (שווה ערך ל-0.7-1.4 גרם גליצריזין) משך תקופות שבין 1-4 שבועות, גרמה להופעת תסמינים משמעותיים בקרב משתתפי קבוצת הניסוי.13

במחקרים משנות ה-70, שהשוו בין שוש לבין "Tagamet" - תרופה חדשה לטיפול בכיבים, שוש נמצא יעיל יותר לטיפול בכיבים במעי הדק, בייחוד כמגן מפני הישנות כיבים לאחר סיום הטיפול. אצירת נוזלים, תופעת הלוואי של השוש (הקשורה לפעילותה של החומצה הגליצריטינית) – נותרה בעינה.

כדי לנטרל את ההשפעה הלא רצויה, החוקרים ניקו מהצמח את החומצה הגליצריזית ובכך יצרו תרופה חצי צמחית (DGL – Deglycyrrhizinated Licorice). התרופה החדשה נמצאה יעילה לטיפול בכיבים ללא תופעות לוואי. מחקרים נוספים תמכו בממצאים אלו, אך עדיין לא היה ברור אם DGL עדיפה גם על תרופות קונבנציונליות. מחקר שהשווה את ה DGL לתרופה הקונבנציונלית "Cimetidine" מצא, שיעילותן דומה, וששימוש ממושך ב-DGL הוא יעיל ובטוח. מספר מחקרים הראו ש DGL יעילה יותר מ-Tagamet ו-Zantac במהלך הטיפול, וחשוב לא פחות - במניעת הישנות הכיבים לאחר סיום הטיפול.

בארה"ב התעורר ספק באשר ליכולת של שוש לטפל בכיבי קיבה ותריסריון, לאחר שמחקר אמריקאי לבדיקת יעילות DGL, שנערך בסוף שנות ה-70, הניב תוצאות דלות ומאכזבות. בעקבות המחקר פחת משמעותית העניין בשימוש בשוש בארה"ב. מאוחר יותר התברר, כי החוקרים השתמשו ב DGL שהוכנה באופן לקוי (ללא ידיעתם).

בסוף שנות ה-80 נמצא, כי מרבית הכיבים נגרמים על ידי החיידק הליקובקטר פילורי (H.P) וניתנים לטיפול באנטיביוטיקה. כתוצאה מכך, מרבית המטפלים האמריקניים זנחו את השימוש ב DGL ובשוש. באירופה המשיכו להשתמש בצמח כתרופה לכיבים.9

לאחרונה נמצא כי שוש הוא בעל יכולת להשמיד את החיידק H.P ולמנוע את היצמדותו לרקמת הקיבה.15 מחקרים אלו יפורטו בהמשך.

מנגנון הפעולה של השוש

ברפואת הצמחים המערבית והמסורתית, שוש נחשב לאנטי דלקתי, רירי (Demulcent), מלחלח ומרכך, נוגד חיידקים (ספציפי ל H.P) וטוניק. ברפואה ההודית הוא נחשב כמשקם, כמחזק את הבריאות הכללית, כנוגד כאב (analgesic), נוגד חומצה (antacid), מרפא פצעים וכיבים ואף מחזק את מערכת העצבים ומרגיע (Sedative). כבר מהיבטים אלה, השוש מקיף כמעט את כל קטגוריות הפעילות הנדרשות לריפוי כיבים.7,16,17

בעבר ייחס המדע את פעילותו של השוש כמרפא כיבים לגליצריזין ובעיקר לחומצה הגליצריזית ונגזרותיה.3 אבל נמצא, שמקלות שורש שוש שמרו על פעילותם זו גם לאחר הסרת הגליצריזין מהם וגם לאחר הסרת החומצה הגליצריטית. מכאן הסיקו, שהשוש נוגד כיבים גם הודות לפלבונואידים, שלהם תכונות פרמקולוגיות משמעותיות.18 נראה שמנגנון הפעולה של השוש מורכב: הוא מעודד צמיחה נוספת של תאים מפרישי ריר (תאי גביע), גורם להארכת חייהם ולשיפור איכות המוצין אותו הם מייצרים, ובנוסף, הוא משפר את זרימת הדם ומחזור הדם של הרירית.2 יחד עם זאת, ובזכות פעולתו המרככת, שוש יעיל ביותר לטיפול בכל פגיעה ברירית הקיבה, שמביאה בסופו של דבר להתפתחות כיבים, מבלי לעכב הפרשת HCL.

אחת הסברות שרווחו עד לאחרונה לגבי אופן פעולתו של השוש היתה, שנגזרת של חומצה גליצרטינית מעכבת את האנזים 15-hydroxyprostoglandin dehydrogenase. אנזים זה משתתף במטבוליזם של הפרוסטוגלנדינים E2 ו F2? והופך אותם לבלתי פעילים. כתוצאה מכך עולה ריכוזם בקיבה ומעודד הפרשת ריר מגן ושגשוג של תאי רירית הקיבה. כל אלו תורמים לריפוי הכיבים.19 כיום סברה זו שנויה במחלוקת, כנראה בשל העובדה שיעילות השוש בריפוי כיבים הוכחה גם לאחר הסרת החומצה הגליצרטינית.

סברה נוספת מייחסת את יכולת הריפוי של השוש, בין השאר, להשפעתו כנוגד דלקת וכמונע הפרשה של חומצה בקיבה.18

סוגיית תופעות הלוואי

שימוש ממושך בצמח, במינונים גבוהים, עלול לגרום לאיבוד אשלגן (ול- Hypokalemia), אגירת נתרן ואצירת נוזלים (גורם לבצקות), כאבי ראש, עייפות, עלייה בלחץ הדם ופגיעה אפשרית בתפקוד הלב.11

הועלו מספר השערות לגבי מנגנוני הפעולה שגורמים לתופעות אלו:
 שוש מעצים את פעילותו של הורמון האדרנל, אלדוסטרון, על-ידי היקשרות לרצפטורים מינרלוקורטיקואידיים בכליה.10 אלדוסטרון מעורב במטבוליזם של מים ומלחים. רמות גבוהות שלו יכולות לגרום לפסאודו-אלדוסטרוניזם (התסמינים זהים לתופעות הלוואי של שוש)9, שעלול להיות חמור.

שוש מעכב את פירוק האלדוסטרון בכבד. חומצה גליצריטית בשיתוף עם גליצריזין מעכבים את האנזים 5-beta-reductase. ככל הנראה, אנזים זה אחראי על פירוק קורטיזול, אלדוסטרון ופרוגסטרון בגופנו.18

חומצה גליצריטית מעכבת את האנזים 11-?-HSD type 2. אנזים זה ממיר קורטיזול לקורטיזון ובכך מגן על הרצפטורים המינרלוקורטיקואידים בכליה מפני קורטיזול, שהשפעותיו דומות לאלו של האלדסטורון.20

שוש הוא בעל השפעה רחבה על רמות ההורמונים השונים בגוף, ביניהם: טסטוסטרון, אסטרוגן, PTH ועוד. מחקרים מראים הבדלי השפעה על נשים וגברים, וקשר בין המינון לעוצמת ההשפעה. ההשפעה ההורמונלית של שוש היא בעלת השלכות חיוביות, במיוחד בהקשר לבעיות נשים שונות, אך היא עלולה להפריע בעת נטילת תחליפי הורמונים, גלולות למניעת היריון וטיפולי טסטוסטרון. במקרים כאלו מומלץ להשתמש במינונים נמוכים של הצמח.21,22

ישנם אנשים הנוטים יותר לסבול מתופעות לוואי של שוש, ביניהם אלו הסובלים מיתר לחץ דם22 ובעלי פעילות מעי איטית (תנועה איטית של מערכת העיכול גורמת לספיגה מחודשת של חומצה גליצריטינית, ועל ידי כך מתארך זמן הפינוי שלה מן הגוף).23

הכבד הוא בעל תפקיד מרכזי בסילוק חומצה גליצריטינית.
בקרב גברים בריאים ועובדים בגרמניה ויפן, נצפו הבדלים משמעותיים בפעילות אנזימי הכבד (ALT), המהווים אינדיקציה לתפקודו. מכאן, שגם גברים בריאים עלולים לפתח תופעות לוואי מצריכת שוש.
תפקוד כבד לקוי, כפי שנצפה אצל חולי הפטיטיס אקוטי וצירוזיס של הכבד, משפיע על פינוי חומצה גליצריזית מן הפלסמה. גם חולים אלו עלולים לפתח תופעות לוואי מצריכת שוש.23

מעניין, שפרט לטיפול בכיבים עיכוליים, שוש משמש גם לטיפול במחלות כבד דוגמת דלקת כבד נגיפית (Hepatitis) ושחמת (Cirrhosis). מידע זה מגובה במחקרים מדעיים עדכניים.24

בגלל תופעות הלוואי, השימוש בשוש מלווה באזהרות לגבי המינון ומשך השימוש, ויש גם התוויות-נגד רבות. מקובל להגביל את משך השימוש ל- 4-6 שבועות.10 האזהרות וההגבלות ערערו את מעמדו של השוש כצמח טיפולי לכיבים עיכוליים, מאחר שבדרך כלל יש צורך בטיפול ממושך. כיום ממליצים מטפלים רבים על טיפול בעזרת DGL, נטולת החומצה הגליצריטית.14
מספר מחקרים בדקו לאחרונה את יעילות השוש ומרכיביו הפעילים נגד החיידק H.P (שכזכור, מעורב בכיבי קיבה ותריסריון). במחקר אחד נמצאה חומצה גליצריטית כמרכיב הפעיל היעיל ביותר בחיסול החיידק, גם כאשר השתמשו בשרשראות חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה. בנוסף, היא מנעה את יכולת ההיצמדות של החיידק לרקמת הקיבה.15 במחקר אחר, שבדק את יעילותם של פלבונואידים בזנים ומינים שונים של שוש, נמצא שפלבונואידים של שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) הם בעלי יעילות נמוכה בחיסול H.P, לעומת פלבונואידים מהמין הסיני (Glycyrrhiza uralensis), שנמצאו יעילים ביותר.25 מחקר חדש יותר מאשר ממצאים אלו, ומוסיף כי גם מיצוי מימי של שורש שוש קירח, אשר הופק באופן המדמה תהליך של בישול, נמצא יעיל ביותר.26

ממצאים אלו מעלים שוב את השאלה, אם שימוש בתמצית שוש קירח עדיף על שימוש ב DGL לטיפול בכיבים, למרות הסיכון לתופעות לוואי. ננסה לענות על השאלה באמצעות הנתונים הבאים:

• שלוש קבוצות של נשים וגברים בריאים, צרכו במשך ארבעה שבועות ממתקי שוש קירח, בעלי רמות שונות של חומצה גליצריטית ובמינונים שונים. נמצא שבקרב צרכני המינון הנמוך (50 גרם ממתק שוש ליום, שווה ערך ל 75 מ"ג חומצה גליצרטית), נמדדה עלייה ממוצעת של 1.7% בלחץ הדם הסיסטולי. לא נמצא שינוי בלחץ הדם הדיאסטולי, לא נמדדה ירידה ברמות האשלגן, לא היו שינויים בקצב הלב. ממצא חשוב נוסף: בקרב שלוש הקבוצות, לחץ הדם המרבי נמדד כבר לאחר שבועיים. בהמשך לא הייתה עלייה נוספת בלחץ הדם.27

•  מטופלים שסבלו מלחץ דם גבוה שטופל בתרופות, צרכו ממתקי שוש במינון של 100 גרם ליום (שווה ערך ל-150 מ"ג חומצה גליצרטית). נמצאה נטייה לעלייה גבוהה יותר בלחץ הדם שלהם, בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, בדגימות השתן של שתי הקבוצות, לא השתנה היחס בין קורטיזול לקורטיזון, כלומר: לא היה הבדל בעיכוב האנזים 11-b-HSD type 2 באמצעות השוש.20 החוקרים הסיקו, שאנשים בעלי נטייה ללחץ דם גבוה, רגישים יותר להשפעות השוש.

• הפחתת המינון, ברוב המקרים, גורמת להיעלמות הסימפטומים. במקרים קיצוניים נדרשת הפסקה בת מספר שבועות.10

• הכמות הממוצעת של חומצה גליצריטית ב-1 גרם שורש שוש היא 2 מ"ג (אך היא יכולה להופיע בטווח ריכוזים רחב יחסית).28

מכל הנתונים שבידינו, ניתן להגיע לכמה מסקנות:

• שימוש במינונים לא גבוהים של שוש קירח, יכול למנוע כמעט לחלוטין את העלייה בלחץ הדם ושאר תופעות הלוואי, בקרב מבוגרים שלא סובלים מיתר לחץ דם27 (10 מ"ג חומצה גליצרטית ליום, שווה ערך ל- 5 גרם שורש)29

• השוני ברמות החומצה הגליצרטית בדגימות שונות של שורש שוש, מחייב תקינה של התמציות. שימוש בתמציות תקניות עדיף על פני שימוש בשורש עצמו.

• נראה שהעלייה בלחץ הדם נגרמת כבר בשבועות הראשונים לשימוש. שימוש ממושך אינו גורם לעלייה נוספת27

• אנשים בעלי נטייה לעלייה בלחץ הדם, עשויים להיות רגישים יותר להשפעות שוש ומומלץ שישתמשו ב-DGL.

• שמירה על תזונה עשירה באשלגן ודלה בנתרן עשויה למנוע את רוב תופעות הלוואי. יש כמה דיווחים על מטופלים - חלקם אף סבלו מיתר לחץ דם ואנגינה פקטוריס - אשר צרכו בקביעות מזונות עתירי אשלגן והגבילו את צריכת הנתרן, ולא סבלו מתופעות הלוואי של גליצריזין.14

•פורמולות סיניות מכילות צמחים שתפקידם להפחית תופעות לוואי של צמחים אחרים. ניתן להפחית את תופעות הלוואי של שוש ע"י שילוב של Alisma orientale ו-Poria cocos בפורמולה.30

• סוגיית תופעות הלוואי עדיין פתוחה. דרושים מחקרים נוספים לבדיקת ההשפעות של תמציות שוש, במינונים ובריכוזים שונים של חומצה גליצרטית וחומצה גליצריזינית ומלחיה, לאורך פרקי זמן ארוכים, בקרב מטופלים בריאים ו/או עם יתר לחץ דם, ובשילוב עם תזונה בעלת רמות שונות של אשלגן ונתרן.

• לריפוי כיבים עיכוליים, מומלץ לבחון יעילות ובטיחות של שוש בשילוב עם צמחים אחרים, העשויים לנטרל את תופעות הלוואי.

שימוש קליני

מינון מומלץ:

 

 3.5-5 גרם שורש (גרוס או טחון), או תמציות יבשות.
  כמות יומית מצטברת של גליצריזין: 3 מ"ג לכל ק"ג ממשקל הגוף.18
 חליטות או מרתחים: 8 גרם שורש ליום.18
 תמצית נוזלית מרוכזת (1:1): 6-12 מ"ל ליום, מחולק ל- 3 מנות.10
 אין מניעה לצרוך מזון וממתקים המכילים תמציות שוש, כל עוד כמות הגליצריזין מוגבלת
  ל- 100-125 מ"ג ליום (כמות המתקבלת מכ- 25 גרם ממתק, או כ- 2.5 גרם צמח)10
 DGL: 1-4 טבליות ליום (כל טבליה מכילה 380 מ"ג DGL).(10)


משך הטיפול10
לא יותר מ 4-6 שבועות ברציפות, ללא ייעוץ רפואי.

שילובים מקובלים לטיפול בכיבים8
Filipendulla, Althea, Anthemis, Symphytum

אינטראקציות עם תרופות:31
 עלול להגביר איבוד אשלגן בצירוף עם תרופות דיורטיות, כגון: Thiazide, Lasix, Kayexalate.
 עלול להגביר את הרגישות לגליקוזידים קרדיאליים כתוצאה מהירידה בריכוז האשלגן.
 עלול להגביר את התופעות שנלוות לשימוש בקורטיקוסטרואידים ומעכבי מונואמין אוקסידאז, כגון: Marplan, Nardil, Parnate.
 עלול להפחית את ההשפעה של גלולות למניעת היריון, תחליפי הורמונים וטיפולי טסטוסטרון.
 רעילות התרופה Lanoxin גוברת כאשר רמות האשלגן נמוכות; נוטלי התרופה חייבים להתייעץ עם איש מקצוע לפני שימוש בשוש.

התוויות נגד:
• מצבי עודף של האדרנל: יתר לחץ דם, בצקות והיפרגליקמיה.8
• אי ספיקת כליות חמורה והיפוקלמיה (רמות אשלגן נמוכות).10
• בעיות בתפקודי כבד כגון הפטיטיס וצירוזיס: יש לנקוט משנה זהירות ולהשתמש במינונים נמוכים.10
• ברפואה הסינית המסורתית ובמחקרים מודרניים בסין, שוש קירח משמש כמרכיב בפורמולות לטיפול במחלות כבד. לעומת זאת, על-פי Commission E הגרמני, שחמת כבד מהווה התוויית נגד לשוש.10
• סוכרת והיפרגליקמיה: השימוש בשוש במצבים אלה שנוי במחלוקת. עפ"י Commission E, סוכרת אינה מהווה התווית נגד לשוש.10
• שוש אינו מומלץ לשימוש בהיריון. אין מניעה לשימוש בהנקה.3

הערות המערכת:

1. יש מטפלים שמעדיפים לא לתת שוש במצבי לחץ, מתח וחרדה (הנובעים מעודף אדרנלין), מאחר שהצמח, הפועל על בלוטת האדרנל, עלול להגביר עוד יותר את הפרשת האדרנלין, ולהחמיר מתח וחרדות. מידע זה דוּוח כניסיון קליני, אך הוא אינו מקובל כ"ידע כללי" ואינו נתמך במחקר מדעי.

2. בספרות מוזכרת השפעה הורמונלית של שוש, שעלולה להפחית פעילות של גלולות למניעת היריון, תחליפי הורמונים וטיפולי טסטוסטרון. בפועל אין מדובר בהמלצה ליישום ובהחלט מקובל לתת שוש גם כאשר נוטלים תרופות אלה.

3. גם ברפואת הצמחים המערבית מקובל לשלב צמחים מאזנים בפורמולה. מקובל לתת שוש בצירוף עם עלי שינן, צמח משתן ומפחית צבירת נוזלים (בדומה לצמחים הסיניים Poria ו-Alisma). בנוסף, עלי שינן מכילים אשלגן בריכוז גבוה, שנוגד את צבירת הנתרן הנלווית לצריכת שוש (מנגנון אלדוסטרוני). 
  


 


1. מרק – המדריך הרפואי השלם, כנרת זמורה ביתן מוצאים לאור בע"מ, ישראל, 2002
2. דינה מיטס, יצחק לוי, אסתי אנגל: תרופות המדריך השלם החדש, ספריי עליית הגג, 1998
3. מינה פארן: ספר רפואת הצמחים, הוצאת יריד הספרים, תשס"ג, עמ' 214-218
4. פלביץ' דן, יניב זהרה: צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת מודן, 1991, עמ' 314-316
5. קריספיל נסים: ילקוט הצמחים, הוצאת יערה, 1988, עמ' 1482-1493
6. זהרה יניב: צמחי מרפא בראי הדורות, מדע-עיתון מדעי כללי, כרך כ"ו חוברת מס' 1, ינואר 1982
7. גלעד אתי, מרקין דבירה: חוברת עזר בקורס לצמחי מרפא של מכללת רידמן
8. ראן צמחים: רפואת צמחים אינטגרטיבית


9. Michael Castleman: “The new healing herbs-The classic guide to nature`s best medicines”, Rodale, 2001
10. Mark Blumenthal, Goldbrg A., Brinckmann J.: American Botanical Council, Austin Usa, 2000
11. L.A. Baltina: “Chemical modification of glycyrrhizic acid as a route to new bioactive compounds for medicine”, Current Medicinal Chemistry, 2003 Jan; 10(2): 155-171
12. James E. Robbers, Varro E. Tyler: “Tyler`s herbs of choice”, The Haworth herbal press, Bringhton, NY, USA, 1999
13. Steven Foster, Varro E.Tyler: “Tyler`s honest herbal-A sensible guide to the use of herbs && related remedies (4th edition)”, The Haworth herbal press, New york, 2000
14. Micahel T. Murray: “The healing power of herbs-The enlightend person`s guide to the wonders of medicinal plants (2nd edition)”, Prima publishing, 1995
15. R. Krausse, J Bielenberg, W Blaschek, U Ulmann: “In vitro anti-Helicobacter Pylori activity of Extractum liquiritiae, glycyrrhizin and its metabolites”, Journal of Antimicrobial Chemotherapy, 2004 Jul; 54(1): 243-246
16. David Frawley, Vasant Lad: “The yoga of herbs (2nd edition)”, Motilal barnsidass publishers, Delhi, 2004
17. Gyanendra Pandey: “Dravyaguna vijnana – Materia medica-Vegetable druhgs (vol 2)”, Chowkhamba krishnadas academy, Varansi, 2004
18. Jean Bruneton: “Pharmacognosy- Phytochemistry medicinal plants (2nd edition)”, Havoisier publishing, Hampshire, UK, 1999
19. Michael E. Baker: “Licorice and enzymes other than 11?-hydroxysteroid dehydrogenase: An evolutionary perspective”, Steroids 1994, 59: 136-141
20. HA Sigurjonsdottir, K Manhem, M Axelson, S Wallerstedt: “Subjects with essential hypertension are more sensitive to the inhibiton of 11-?-HSD by liquorice”, Jounal of Human Hypertension 2003 Feb; 17(2): 125-131
21. Mee Jung Mattarello, S Benedini, C Fiore, V Camozzi, P Sartorato, G Luisetto, D Armanini: “Effect of licorice on PTH levels in healty women”, Steroids 2006; Article in press
22. Helga Agusta Sigurjonsdottir, M Axelson, G Johannsson, K Manhem, E Nystrom, S Wallerstedt: “Liquorice in moderate dose does not affect sex steroid hormones of biological importance although the effect differs between the genders”, Hormone Research 2006; 65(2): 106-110
23. Bart Ploeger, T Mensinga, A Sips, W Seinen, J Meulenbelt, J DeJongh: “The Pharmacokinetics of glycyrrhizic acid evaluated by physiologically based pharmacokinetic modeling”, Drug Metabolism Reviews 2001; 33(2): 125-147
24. Masanori Abe, SK MD Fazle Akbar, A Hasebe, N Horiike, M Onji: “Glycyrrhizin enhances interleukin-10 production by liver dendritic cells in mice with hepatitis”, Journal of Gastroenterology 2003; 38: 962-967
25. Toshio Fukai, Ai Marumo, K Kaitou, T Kanda, S Terada, T Nomura: “Anti-Helicobacter pylori flavonoids from licorice extract”, Life Sciences 2002 Aug; 71(12): 1449-1463
26. Rachel O`Mahony, H Al-Khtheeri, D Weerasekera, N Fernando, D Vaira, J Holton, C Basset: “Bactericidal and anti-adhesive properties of culinary medicinal plants against Helicobacter pylori”, World Journal of Gastroenterology 2005 Dec; 11(47): 7499-7507
27. HA Sigurjonsdottir, L Franzson, K Manhem, J Ragnarsson, G Sigurdsson: “Liquorice-induced rise in blood pressure: a linear dose-response relationship”, Journal of Human Hypertension 2001 Aug; 15(8): 549-552
28. S.H. van Uum: “Liquorice and hypertension”, The Netherlands Journal of Medicine 2005 Apr; 63(4): 119-120
29. FC Stormer, R Reistad, J Alexander: “Glycyrrhizic acid in liquorice—evaluation of health hazard”, Food and Chemical Toxicology 1993 Apr; 31(4): 303-312
30. John K Chen, Tina T Chen: "Chinese medical herbology and pharmacology", Art of Medicine Press, 2004
31. Author Unknown - Medline Plus – A service of the U.S national library of medicine and the national institutes of health: “Licorice (Glycyrrhiza glabra L.) and DGL (deglycyrrhizinated licorice)”, 2005 Sep; http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/druginfo/natural/patient-licorice.html Accesed last: 9.3.06
 

עבור לתוכן העמוד