כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



תסמונת המעי הרגיז / הרגיש - מאת ישי אוחנה ND

למאמרים נוספים מאת המחבר הקישו כאן

 

מהות ההפרעה

תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה תפקודית, שבה אין פגיעה אורגנית במעיים אך פעילותם לקויה. במצב תקין, שרירי המעיים מתכווצים ומתרפים בקצב מתואם, המאפשר העברה תקינה של המזון מן הקיבה אל החלחולת. בחולים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז, ההתכווצויות חזקות וממושכות יותר, וכתוצאה מכך המזון עובר במערכת העיכול במהירות ונוצרים גזים, תחושת נפיחות ושלשול. במקרים מסוימים קורה ההיפך – המזון עובר לאט יותר והצואה נעשית קשה ויבשה.

בשונה ממחלות מעיים אחרות, תסמונת המעי הרגיז אינה גורמת לדלקת או לשינויים ברקמת המעי ואינה מגדילה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס.

גורמים

הגורמים לתסמונת המעי הרגיז אינם ידועים, אבל קיימות לגביהם מספר השערות:
 

שינויים (תגובתיות יתר) בעצבי השרירים במעי או במערכת העצבים המרכזית (משפיעים על תפקוד המעי הגס).
מחלה אחרת (כמו התקף חריף של שלשול זיהומי).
שימוש באנטיביוטיקה (פגיעה באוכלוסיה התקינה של חיידקי המעיים).
שימוש יתר במשלשלים או בתרופות מסוימות נגד שלשול.
מזונות מסוימים (יפורט בהמשך).
מצבי מתח, חרדה ודיכאון.

 

מצבים אלו יכולים להחריף התקף של התסמונת, אך היא כשלעצמה אינה נגרמת מהפרעה נפשית כלשהי. לדוגמה: שוקולד חלב או אלכוהול עלולים לגרום עצירות או שלשול, ואם נוסיף לכך אלמנט של מתח, המעיים עלולים להגיב בהתכווצויות מעוררות כאבים. מתח עלול להחמיר תסמינים, אך איננו גורם להם.

 

שכיחות התסמונת בנשים גבוהה פי שלושה מאשר בגברים. יש הרואים בכך רמז למעורבות של המערכת ההורמונלית (הנשית). נמצא גם, כי נשים רבות סובלות מתסמינים קשים יותר סביב ימי הווסת.

 

תסמינים

 

התסמינים משתנים מאדם לאדם. התסמינים הנפוצים הם:
 

כאב בטן או עווית (- מוּקלים בעקבות יציאה)
תחושת נפיחות
ריבוי גזים
שלשול או עצירות (לעתים קרובות – לסירוגין)
צואה רירית
גיהוקים רבים
בחילות

 

ברוב המקרים התסמונת כרונית, עם תקופות של החרפה ופגיעה באיכות החיים, ותקופות של רגיעה. כאמור, מתח נפשי מחריף את התסמינים.

בדיקות לאבחון

האבחון מתבסס, במידה רבה, על תשאול רפואי (ובירור ההיסטוריה הרפואית של הנבדק) ועל בדיקה גופנית. בהיעדר סימנים פיזיים, האבחון מתבצע בתהליך של שלילה (אלימינציה). בדיקת צואה מסייעת לשלול נוכחות זיהום או הפרעות בספיגת מזון במעי; בדיקה אנדוסקופית (חלקית / מלאה) של מערכת העיכול התחתונה מסייעת לשלול מחלות חמורות כמו קרוהן, קוליטיס כיבית וסרטן המעי הגס. במקרים מסוימים תומלץ בדיקת סבילות ללקטוזה (סוכר החלב)*. על-פי "קריטריוני רומא" (קריטריונים שפותחו לאבחון תסמונת המעי הרגיז ולמחלות מעיים תפקודיות אחרות, בהן נראה המעי תקין, אולם תפקודו אינו תקין), תסמונת המעי הרגיז מאובחנת במקרים בהם קיים כאב בטן, שלשול או עצירות במשך שלושה חודשים לפחות, ובנוכחות שניים מהתסמינים הבאים למשך שלושה שבועות או יותר:
 שינוי בתדירות או במרקם הצואה (מעבר מהפרשת צואה תקינה פעם ביום, לצואה דלילה כמה פעמים ביום, או לצואה קשה פעם אחת כל 3-4 ימים).
 מאמץ בעת הפרשת צואה, תחושת דחיפות או תחושה של היעדר התרוקנות מלאה.
 

 הפרשת ריר בצואה.
 

תחושת נפיחות או התנפחות הבטן.

טיפול

שינויים פשוטים בתזונה ובאורח החיים עשויים להפחית את התסמינים באופן משמעותי. יש להתמיד גם אם ההקלה אינה מיידית (לרוב היא הדרגתית).

הימנעות ממזונות בעייתיים

יש להימנע ממזונות המחמירים את התסמינים. מזונות הידועים כבעייתיים: אלכוהול, שוקולד, קפאין (מצוי בקפה - גם נטול קפאין, קולה, תרופות מסוימות), מזון מתובל, מיצי פירות, פירות וירקות לא מבושלים, מוצרי חלב, משפחת הכרוביים (ברוקולי, כרוב ועוד), קטניות ומזונות אחרים שגורמים להיווצרות גזים, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, מניטול ועוד), מזונות עתירי שומנים (חמאה, מיונז ועוד).

זהירות: צמצום יתר של התזונה עלול לגרום לחסרים תזונתיים

צריכת מוצרי חלב עלולה להתגלות כבעייתית. במקרה של רגישות ללקטוזה, יש לצרוך מוצרי חלב דלי לקטוז (כגון: גבינה שוויצרית, גבינת צ'דר), או להשתמש באנזימי עיכול (כגון: לקטאיד, לקטזין או אנזימי עיכול כתוספי מזון). כדי להאט את העיכול, מומלץ לצרוך מוצרי חלב בכמות קטנה או בצירוף עם מזונות אחרים. לעתים מוטב להימנע לגמרי ממוצרי חלב. יש לצרוך כמות מספקת של חלבון, סידן וויטמיני B ממקורות אחרים.

סיבים תזונתיים ותוספי תזונה

סיבים תזונתיים יכולים להועיל וגם להזיק: סיבים עוזרים למנוע עצירות, אך עלולים להחמיר שלשול, גזים או עוויתות. טיפול בעצירות באמצעות תוסף סיבים כגון אבקת פסיליום, חייב להיות מלווה בשתייה מרובה של מים. רצוי להתחיל בנטילת כמות קטנה של סיבים ולהעלותה בהדרגה במשך שבועות אחדים. אם התסמינים לא משתנים או מחמירים, יש להיוועץ ברופא או ביועץ תזונה. אם צריכת סיבים תזונתיים מקלה על התסמינים, צריכה קבועה של מזונות עשירים בסיבים ושתייה רבה של נוזלים יביאו לשיפור. צריכת פרוביוטיקה יכולה להשפיע לטובה על תדירות היציאות וכמות הגזים.

נוזלים

מומלץ לשתות לפחות 8-10 כוסות נוזלים ביום, עדיף מים. אלכוהול ומשקאות מכילי קפאין עלולים לגרות את המעיים ולהחמיר תסמיני שלשול. משקאות מוגזים עלולים לגרום לגזים ורצוי להימנע מהם לפחות בחודש הראשון לטיפול.

אכילה בזמנים קבועים

כדי להסדיר את פעולת המעיים, רצוי לאכול בשעות קבועות ולא לדלג על ארוחות. ארוחות קטנות ותכופות עשויות להפחית שלשול; ארוחות גדולות ועשירות בסיבים יפחיתו עצירות.

פעילות ספורטיבית

יש לעסוק בפעילות ספורטיבית באופן סדיר, 30-45 דק' בכל יום (התחלה הדרגתית). ספורט מסייע בהקלת דיכאון ומתח, מעודד התכווצויות תקינות של המעיים ועשוי לגרום לשיפור ההרגשה.

התמודדות עם מתח נפשי

הפחתת מתח נפשי עשויה לסייע מאוד בהקלת התסמינים. שיטות אפשריות:

 

ייעוץ פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מפחית מתח ע"י בחינת אופני התגובה לאירועים ותרגול לשינוי שלהם.
 

ביופידבק. טכניקה זו מסייעת בהפחתת מתח השרירים והאטת קצב פעולת הלב, במטרה להשיג הרפיה. המטופל נעזר במכשיר ביופידבק להשגת השינוי הפיזיולוגי. עם הזמן הגוף לומד לחולל שינויים אלה באופן עצמאי. התעמלות, יוגה, מסאג' ומדיטציה.
 

נשימות עמוקות. רוב המבוגרים נושמים באמצעות בית החזה. נשימה סרעפתית עוזרת להרגעה ולהרפיה. יש לכוון את השאיפה לאזור הבטן ולאפשר לבטן להתרומם. בזמן הנשיפה הבטן תרד מעצמה. נשימה עמוקה גם עוזרת להרפיית שרירי הבטן ולכן עשויה להועיל לפעולת מעיים תקינה.
 

היפנוזה. ניתן להפחית כאב בטן ונפיחות באמצעות היפנוזה. המהפנט מלמד את המטופל להיכנס למצב של הרפיה ולדמיין את שרירי המעיים חלקים ורגועים.

טיפול תרופתי

כאשר התסמינים הינם בחומרה בינונית או קשה, אין די בשינוי אורח החיים ויש להוסיף טיפול תרופתי. כאב בטן או דיכאון יטופלו בתרופות ממשפחת התרופות נוגדות הדיכאון הטריצקליות או תרופות הפועלות במנגנון של עיכוב ברירני של ספיגת סרוטונין. תרופות אלו מקלות על דיכאון וגם מעכבות את פעילות תאי העצב השולטים במעיים. להקלה על עוויתות מעיים מכאיבות יוצע שימוש בתרופות המשפיעות על מערכת העצבים (אנטיכולינרגיות). לאחרונה אושרה תרופה חדשה שמכילה את החומר הפעיל tegaserod ויכולה להקל על כאב ואי נוחות בבטן, נפיחות ועצירות, אצל הסובלים מהמחלה.

תיאור מקרה

א.ש. בן 58, נשוי + 3, מדריך טיולי ג'יפים לקבוצות. גובה: 1.82 מ', משקל: 99 ק"ג. סובל מהיפרכולסטרולמיה, נוטל סימוביל 20 מ"ג. 126 (LDL) ,208 (CHOLESTEROL TOTAL).

לב – פעימות סדירות ללא אוושות כלשהן. לפני כ-7 שנים עבר אירוע לבבי קל. לחץ דם: 120/80, דופק: 70. נוטל: נורמיטן 50 מ"ג, אספירין 100 מ"ג. היסטוריה משפחתית של יל"ד.

עד לפני כשנה וחצי היה פעיל ועסוק, ללא הפרעות פיזיות כלשהן ביומיום. לא ויתר על עבודה, בילויים, חיי משפחה וחיי חברה. בשנה האחרונה החל להתלונן על יציאות לא סדירות (עצירות ושלשולים לסירוגין), ריבוי גזים, כאבי בטן, נפיחות ועוד, והחל לשוטט בין רופאים ובתי חולים. מצב מתמשך של אי אבחון הגביר את התסכול, השפיע ישירות על העבודה היומיומית, והקשה על ניהול אורח חיים תקין. א.ש. הרגיש שהוא מתפקד ב- 50% מיכולתו. לפני כשנה אובחן על-ידי גסטרואנטרולוג כסובל מ- IBS.

א.ש. הוא טיפוס שמפנים הכול ו"שומר בפנים עד שמתפוצץ". איש עדין, נעים הליכות, מדבר בשקט, מתרגש לא מעט ובעיקר לקראת טיולים שעליו להכין, מה שגורם לפעילות יתר במערכת העיכול. מעדיף להימנע מעימות עם אנשים גם אם חש צודק. מול קהל רב הוא מתרגש מאוד, יכול להיכנס למתח ולחץ ולסבול מעצירות מספר ימים.

תזונה (מאוד לקויה): אוכל מזונות רבים עתירי שומן (שומן רווי, מטוגן וכו'), אוהב לאכול מתוקים מכל הבא ליד, חטיפים, עוגות ועוד. עקב אופי עבודתו, משתדל להקפיד בנושא השתייה. לא מבצע שום פעילות גופנית סדירה. לא מעשן.

טיפול
משך הטיפול הראשוני הוא כ-4-5 שבועות.

ניתן תפריט תזונה מאוזן, של 5-6 ארוחות קטנות ביום, כאשר ארוחת הצהריים נטולת פחמימות. מזונות רבים הורדו מן התפריט: קפאין, מוצרי חלב (רק בחודש הראשון), פירות הדר, שתייה מוגזת, קטניות, מזונות עתירי שומן ועוד. הוגבלה הצריכה היומית של פירות וירקות. ניתנו טיפים לנשימה נכונה והומלץ להתחיל בפעילות גופנית אירובית 3 פעמים בשבוע במשך 30-40 דקות.

עיקר הטיפול ניתן בצמחי מרפא (יפורט להלן) ותוספי תזונה – פרוביוטיקה ואנזימי עיכול, וכן חליטת קמומילה.

צמחי המרפא שניתנו לסירוגין הם:

כשותית Humulus lupulus (Hops)
צמח מריר וארומטי - מרגיע של מערכת העיכול ומשפר עיכוליות באמצעות הפרשת מיצי מרה ומיצי עיכול. לאורך ההיסטוריה של רפואת הצמחים שימש להרגעת עוויתות מעי. כחלק משיפור הפרשת מיצי מרה ותפקודי כבד, נמצא כי הצמח מונע חמצון שומנים שונים בגוף.

פעילות רפואית: מרגיע (sedative), נוגד עווית, משכך כאבים, טוניק ועוד.

פיליפנדולה Filipendula ulmaria
מיצויים של צמח זה הציגו בניסויים פעילות נוגדת כיב במגוון של תהליכים כיביים. כמו כן נצפתה פעילות מרגיעה ומחזקת על הקיבה.

פעילות רפואית: נוגד חומצה, מקל על הפרעות עיכול, Astringent ועוד.

בטטה בר Dioscorea vilosa
צמח זה נמצא בשימוש ההרבליסטים זמן רב לפני שהמדע המודרני "גילה" את האפשרויות הטמונות בו. המרפאים הפיזיומדיקלים הגדירו אותו כמרגיע למערכת העצבים האוטונומית עם ספציפיקציה למצבים של מערכת העיכול ומצבים ריאומטיים הנובעים מהפרעות בתפקודי הכבד והמעיים.

פעילות רפואית: נוגד עווית, נוגד דלקת, מגביר הפרשת מרה ועוד.

שוש קירח Glycyrrhiza glabra (Liquorice)
צמח זה ידוע זה אלפי שנים במסורות רפואיות של עמים רבים. הוא בעל פעילות נוגדת כיב וגם ברפואה המודרנית משתמשים בחומר החצי סינטטי (biogastrone) carbenoxolon, שהוא נגזרת של glycyrrhetinic acid, לטיפול באולקוס. כמו כן, קיימים ממצאים המראים ש- deglycyrrhinized liquoric הוא אפקטיבי לא פחות מ- carbenoxolon ומסתמנת אפשרות שההשפעה החיובית על רירית דרכי העיכול נגרמת מפעילותם של חומרים פעילים אחרים בצמח ורק באופן חלקי באמצעות פעילות ה- glycyrrhizin.

פעילות רפואית: antitussiv ,demulcent – נוגד שיעול מכייח נוגד דלקת ועוד.

זנגביל Zingiber officinale (Ginger rhizome)
מחקרים על צמח זה הראו פעילות מעכבת על התכווצויות של הקיבה וכן הראו עיכוב של הפרשה בקיבה והפחתת הקאות.

פעילות רפואית: נוגד עווית, ממריץ ומייזע, קרמינטיבי.

קלמוס Acorus calamus (Sweet flag)
שימוש במיצוי של צמח זה הראה שיפור ניכר באנשים הסובלים בהפרעות עיכול וחוסר תיאבון. כמו כן, מקל על כאבים ונפיחות, ממריץ את מערכת העיכול ומסלק לחות.

פעילות רפואית: ממריץ עיכול, נוגד עווית ומייזע.

קמומיל רומאי – קחון
Chamaemelum nobile (Anthemis nobilus) Roman chamomile
צמח זה מכיל מספר רב של חומרים, שפעילותם המשולבת אחראית לפעילות הרפואית של הצמח. הפלבון epigenin אשר הצמח מכיל הינו בעל עוצמת פעילות ספסמוליטית. בנוסף, צמח זה מניע את צ'י המעיים, מקל על כאבים, ממריץ את מערכת העיכול ומפחית גודש בכבד. כמו כן, מקל על מתח וכאב, מסלק ליחת חום, מייזע, נוגד זיהום ונוגד דלקת.

פעילות רפואית: נוגד עווית, נוגד דלקת, נוגד הקאות, מרגיע, קרמינטיבי.

פורמולה
הפורמולה הראשונה הורכבה מהצמחים הבאים כטינקטורה:
Humulus   30%
Filipendula   30%
Chamaemelum   30%
Zingiber   10%

מינון:
3-4 ימים ראשונים: 5 מ"ל TID
החל מהיום החמישי ואילך: 10 מ"ל TID

דיון

בחרתי בצמחים הנ"ל מכיוון שבשלב ראשון רציתי להרגיע את א.ש. בכלל, ואת מערכת העיכול בפרט (Humulus), בשילוב עם צמחים המחזקים את מערכת העיכול ומקלים באופן סימפטומטי על גזים, כאבי בטן, נפיחות ועוד (Chamaemelum, Zingiber).

במהלך הזמן (רק לאחר הביקורת - טיפול שני), החלפתי חלק מהצמחים, ובאופן הדרגתי (לא יותר משני צמחים יחד).

חליטת התה (קמומילה) נלקחה בתוספת לטינקטורה, במינון יומי של 2-3 כוסות ביום, בין הארוחות.

העדפתי מתן טינקטורה (ולא כמוסות), משום שבמהלך ניסיוני הטיפולי במקרים רבים של תסמונת המעי הרגיז, ראיתי שיפור מהיר יותר ויעילות רבה בהפחתת התסמינים, הודות לספיגה טובה יותר של החומרים הפעילים בטינקטורה, בהשוואה לתמציות יבשות (כמוסות).

ככלל, אם אין לפציינט בעיה עם נטילת האלכוהול שבטינקטורה (מחלות, בעיות ספיגה, איסור רפואי ועוד), אני מעדיף שימוש בטינקטורה על פני תמציות יבשות.

ביקורת (מעקב)
לאחר כ- 4.5 שבועות הגיע המטופל לביקורת. להלן הממצאים:
 שיפור רב בתופעות שפורטו לעיל, ללא גזים וכאבי בטן לחלוטין, יציאות סדירות פעם ביום, ללא שלשולים.
 רמות כולסטרול ירדו ל: (LDL) 108 ,(CHOLESTEROL TOTAL) 173.
 מרגיש הרבה יותר טוב ביומיום, יותר אנרגטי, משתדל מאוד בנושא התזונה - לא אוכל מטוגן ולא מזונות עתירי שומן וקפאין, עדיין מתקשה לעמוד בפני "מתוקים" למיניהם, אך חלה ירידה דרסטית בנושא זה. עדיין סובל ממתח ולחץ בעבודה. המצב השתפר מאוד אך הדרך עוד ארוכה. החל לבצע פעילות גופנית 2-3 פעמים בשבוע.

ניתן המשך טיפול למשך כ-5 שבועות נוספים, במהלכם הופחתו בהדרגה צמחי המרפא ותוספי התזונה עד להפסקה מלאה, והוחזרו בהדרגה ובאיטיות מזונות מסוימים שנאסרו בתחילת הטיפול - מוצרי חלב, פירות הדר ועוד.

סיכום

במהלך השנים האחרונות, טיפלתי במספר רב של מקרי IBS, באופנים שונים ומגוונים. ברוב המקרים הגעתי יחד עם המטופל לריפוי מלא. הטיפול במצב האקוטי נע בין חודש לשלושה חודשים. בחלק מהמקרים לא היה צורך בהמשך טיפול, למעט תוסף תזונה כזה או אחר, או לחילופין טיפול יומיומי במינון מניעתי ונמוך מאוד (2.5-5 מ"ל) של צמחי מרפא, למשך חודשים ספורים.

בהשוואה למקרים אחרים, א.ש. החלים בקצב משביע רצון ומבחינתו אף מהיר ומעבר למצופה, במיוחד לאור ספקנותו הרבה בתחילת הטיפול.
 


 

הערות:

* לקטאז: אנזים במעי הדק שתפקידו לפרק את הסוכר שבמוצרי החלב ולסייע בספיגתו. חסר מלא או חלקי באנזים זה, עלול לגרום לתסמינים דומים לאלו של תסמונת המעי הרגיז, כגון כאב בטן, גזים או שלשול.

** נטילת פסיליום: בדרך כלל מקובל ליטול פסיליום עם 1-2 כוסות מים. כמות נוזלים מעטה מדי עלולה להחמיר עצירות, ואילו כמות רבה מדי עלולה לגרום לשלשול. הוראות השימוש חייבות להיות מותאמות אישית למטופל.

המידע על צמחי המרפא מתוך: גל ראן ויניב מורסיאנו, רפואת צמחים אינטגרטיבית, הוצ' ראן צמחים, 2003.

 
  

עבור לתוכן העמוד