מאת: יוסי שבח Ph.D
שם בוטני: Azadirachta indica
שם אנגלי: Neem / Margosa tree / Indian lilac
שם הודי: Nim / Nimb
משפחה: אזדרכתיים (Meliaceae)
חלק בשימוש: ברפואה ההודית השימוש כצמח מרפא הוא בכל חלקי הצמח, כולל פרחים, פירות צעירים, עלים, קליפה, קליפת השורש, גומי, זרעים ושמן. למרות השימוש המסורתי בחלקי הצמח השונים, הדעות חלוקות לגבי בטיחותם. השימוש הנפוץ והבטוח ביותר הוא בעלים, מהם מכינים את רוב התכשירים המסחריים.
כל הכתוב במאמר מתייחס לעלים, אלא אם צוין אחרת.
מרכיבים פעילים עיקריים
נימבוליד (nimbolide), לימונואידים (limonoids) פלבונואידים (קוורציטין), קומרינים וסטרולים (בטא-סיטוסטרול).
פעילות רפואית
כבדי, מריר (ממריץ הפרשת מרה- כולרטי choleratic), אלטרטיבי, נוגד זיהום, נוגד כיב, מוריד חום, נוגד טפילים, נוגד רעל (antidote).
התוויות
בשימוש פנימי: מחלות עור כגון אקזמה, אקנה, פסוריאזיס, פטרת, הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, חום, כיבים, מחלות חניכיים, מלריה, הכשת נחש, עקיצת עקרב. בשימוש חיצוני: מורסות (abscess), סקביאס, ומחלות עור שונות (ר’ למעלה).
דוגמאות לפעילות רפואית של חלקי הצמח השונים והתוויות על-פי האיור-ודה
עלים: צרעת, בעיות עיניים, דימום מהאף, תולעי מעיים, חוסר תיאבון, כיבים בעור.
קליפה: משכך כאב, אלטרטיב, מוריד חום.
פרחים: תולעי מעיים.
פירות: טחורים, תולעי מעיים, הפרעות בדרכי השתן, דימום מהאף, בעיות עיניים, סוכרת, פצעים, צרעת.
גבעולים: שיעול, אסתמה, טחורים, תולעי מעיים, סוכרת.
גומי: מחלות עור כגון סקביאס, פטרת עור (מסוג ringworm tinea), פצעים, כיבים.
שמן: צרעת, תולעי מעיים.
שורש, עלים, קליפה, פרחים ופירות: גרד, כיבי עור, תחושת בעירה, צרעת.