טיון דביק, False yellowhead, Inula viscosa

מאת: מינה פארן Ph.D, מעיין לבנטל B.Sc, Cl.H

שם בוטני: Inula viscosa /Dittrichia viscosa

שם נפוץ: False yellowhead

שם עברי: טיון דביק

שם ערבי: טובאק

משפחה: מורכבים, Asteraceae (Compositae)   

** הצמח אינו מופיע ברשימת הצמחים המותרים לשימוש במזון או כתוספי תזונה של שירות המזון הארצי ולא ברשימה הרוקחית.

תיאור בוטני

טיון דביק הוא בן שיח גבוה רב שנתי שכיח מאד בארץ, ובאגן הים התיכון.

הוא גדל בצידי דרכים, בין סלעים ובאדמות שאינן מעובדות. בבית גידול פורה הוא נדחק על ידי צמחים אחרים, בגלל צמיחתו האיטית. הוא זקוק למים רבים כדי להתפתח, ומגיע לשכבות של מים בעזרת שורשיו הארוכים, החודרים לתוך הסלעים. העלים מבריקים ודביקים, בעלי ריח עז, ומכוסים בשערות בלוטיות המפרישות ליפידים, פוליסכרידים וחלבונים. הפריחה בחודשים אוגוסט עד נובמבר. הפרחים צהובים. לצמח יש כמות גדולה מאד של זרעים המופצים על ידי הרוח, בעזרת גופי הפצה בצורת ציצית שערות. בחורף נובלים העלים.

הטיון מפריש לסביבה חומרים המדכאים ומעכבים התפתחות של אורגניזמים אחרים¹. תופעה זו נקראת אללופתיה allos) – שכן, pathos – סבל, כלומר, הסבל הנגרם משכנות). העיכוב מתבטא בהקטנת אחוז הנביטה של צמחים בסביבה ועיכוב של התארכות השורשים שלהם. בקר וצאן וכן חרקים וזחלים אינם ניזונים מהצמח, למרות שהוא בין הצמחים המעטים הירוקים בקיץ.

חלקי צמח בשימוש

הצמח השלם (בעיקר עלים ופרחים, אך גם שורש, זרעים, גבעול).                                                       

רכיבים פעילים^2,3,4,5,6

נגזרות שונות של ססקוויטרפנים במבנה אורגני לינארי נמצאו בריכוז של כ0.001-0.002% בחלק העילי של הצמח הטרי.

לקטונים ססקוויטרפנים מסוג guaianolides, xanthanolides ו- germacranolides : 0.064%-1.46% מהעלים , 0.00452%-0.00932% מהחלק העילי של הצמח הטרי וכ-0.00024% מהצמח השלם.

חומצות ססקוויטרפניות שונות: costic acid  – 1.46% מהעלים, Isocostic acid  – 0.4128% מהעלים, dihidroxyisocostic acid – 0.00097%-0.0029% מהחלק העילי, dehydoxcostic acid 2,3 – 0.0087% מהפרחים של הצמח היבש ו-0.014% מהחלק הטרי, Ilicic acis  – 0.0075% מהחלקי העילי היבש וכ- 0.004% מהחלק העילי הטרי, viscic acid- 0.00008% מהצמח השלם ועוד.

סטרואידים וטריטרפנואידים שונים: beta-Sitosterol – 0.0006% מהצמח השלם, beta-sitosterol glucoside – 0.00124% מהצמח השלם, 3beta-acetoxydammara-20,25-diene-24-ol –  0.0014% מהצמח השלם.

פלבנואידים שונים:   – nepetin 0.0008 מהצמח השלם, יhispiduulin  – 0.00054% מהצמח השלם, 3-o-acetylpadmatin – 0.0004% מהצמח השלם, rhamnocitrin, אזולן ועוד.

תרכובות פנוליות שונות: chlorogenic acid , נגזרות שונות של caffeoylquinic acid.

שמנים נדיפים: מכילים אלדהידים, כהלים, מונוטרפנים, קמפור, תימול, צינאול, קרבקרול הומוטרפנים, אסטרים של ססקוויטרפנים, אסטרים של חומצות שומן ואלקילים שונים.

רפואה מסורתית

צמח נערץ באוכלוסיה הערבית בארץ. הם טוענים שניתן להכין ממנו 40 תרופות, או תרופות ל-40 מחלות. משתמשים בו בשימוש פנימי וחיצוני. בשימוש פנימי הוא משמש כמגביר הזעה ומוריד חום, משתן ולכן מסייע להורדת לחץ דם, מומלץ לטיפול במחלות של דרכי הנשימה וכן להורדת רמת סוכר בדם ⁷.
בשימוש חיצוני הוא מומלץ לעצירת דימומים, לטיפול בטחורים ובדליות ברגליים, לטיפול בעור מחוספס ופגוע, לחטא פצעים פתוחים. השימוש היה במירתח שהכינו מהעלים, אמבט ישיבה, או רסק של עלים טריים מעורבים בשמן זית.

פעילות רפואית

השפעה נוגדת דלקת: המרכיב האחראי לפעילות האנטי דלקתית הוא 1,4-dimethyl-azulene ,  אנטי דלקתי למחלות עור שונות^6,7.

 מחקר in vivo  בעכברים מראה תכונות אנטי דלקתיות של הצמח למחלות עור שונות ע”י מיצוי החומרים הפעילים בו^4.

השפעה אנטי מיקרוביאלית ואנטי פטרייתית: נגד חיידקים כגון Staphilococcus aureus וProteus- vulgaris- .

במחקר in-vitro ¹⁰, נראתה פעילות אנטי פטרייתית ע”י עיכוב הפטריות Trichophyton rubrum

ו-Microsporum canis.

במחקר in-vitro הבודק פעילות אנטי-מיקרוביאלית ואנטי פטרייתית של 20 צמחים שקיימים בשימוש בפולקלור הפלסטיני, נמצאה פעילות אנטי פטרייתית חזקה מאוד של הצמח נגד candida albicans². הפעילות האנטי פטרייתית נובעת מעיכוב משמעותי של ייצור הכיטין, שהוא מרכיב בדופן התא של הפטריות. הפעילות האנטי פטרייתית המירבית נמצאה במיצוי מימי של עלים בוגרים⁸.

המיצוי המימי הראה יעילות נגד מחלות צמחים בשימוש חקלאי ^5,9.  

במחקרים שנעשו השתמשו במיצוי במים, באלכוהול, באתר, בכלורופורם. במיצויים בממיסים אורגניים התקבלו טרפנואידים שונים. כשרססו מיצויים אלה על צמחים שונים, הם מנעו ביעילות רבה התפתחות של פטריות על הצמחים. 

פעילות נגד טפילים: מחקר המציג פעילות נגד טפילים (תולעים ועוד)in vitro ו-in vivo  השפעה זו מיוחסת לחומצה ססקויטרפנית שבצמח¹¹.

השפעה אנטי פירטית: מחקרin vivo  מראה הורדת חום בארנבים ומציג תכונות אנטיספטיות של הצמח¹².

השפעה אנטי דיאבטית: בסקירה אתנו-בוטנית מקיפה של צמחי המרפא של ישראל, בה נמצאו 16 צמחים המשמשים לטיפולים היפוגליקמיים בינם הצמח טיון דביק⁷.

מחקר נוסף in vivo מראה פעילות היפוגליקמית בחולדות (ראו מאמר טיון דביק וסוכרת).

מינון מומלץ

לא נקבע המיצוי האופטימלי והמינון המדויק.

מבחינה מסורתית, נהוג לצרוך רבע כפית עד כפית של עלי הצמח או של השורש הטחון, בכוס מים רותחים, 3 פעמים ביום.

כלומר, בלקיחה פנימית:

6-18 גרם ביום מהחלק העילי של הצמח או מהשורש כצמח מיובש או כשורש טחון (2-6 גרם עד 3 פעמים ביום).

תופעות לוואי ורעילות

לא ידוע על תופעות לוואי ספציפיות של הצמח.

הצמח הוא ממשפחת המורכבים ומכיל ססקוויטרפנים לקטונים.

ישנם אנשים הרגישים לחומרים אלה ולכן עליהם לנקוט בזהירות בשימוש עם הצמח.

השימוש הרב ברפואה המסורתית מצביע על חוסר רעילות של המיצוי המימי.

מחקרin vivo  בנקבות עכברים מוכיח חוסר רעילות של אבקת מיצוי של עלי הצמח שעברה מיצוי במים. דווח על מדד LD₅₀ גדול מ8000 מ”ג מצוי יבש (שמוצה במים) לקילו. כלומר נמצאה חוסר רעילות של המיצוי הנ”ל בכמות שגדולה מ- 8 גרם לקילו (שווה ערך ל-112 גרם עלי צמח מיובשים לקילו)¹⁴.

מחקר in vivo  מוכיח את חוסר רעילותו של הצמח בהשפעה על פוריות הצמח על עכברים זכרים¹⁵.