אורגנו – אחד הטובים…. ולא רק לפיצה
תרגום ועריכה: פרץ גן
להלן קטעים מתורגמים והערות(*), מתוך סקירת ספרות יפה אשר פורסמה ב 2020 בירחון הבינלאומי למדע מולקולרי (International Journal of Molecular Sciences) על הצמח, בהקשר לפעילותו הביולוגית של השמן האתרי. הסקירה כוללת רשימת 83 מקורות מדעיים.
מקור:
Lombrea, A. et al. A Recent Insight Regarding the Phytochemistry and Bioactivity of Origanum vulgare L. Essential Oil. Int. J. Mol. Sci. 2020
אורגנו, Origanum vulgare L. (שם עברי: אזובית פשוטה), הוא אחד המינים הארומטיים הנודעים ביותר, עם רקע מסורתי חזק כתבלין וצמח מרפא, אך גם כמקור מבוסס היטב לתרופות צמחיות בעלות ערך נפוצות בפיטותרפיה המודרנית. בן משפ’ השפתניים ( (Lamiaceae צמח זה הוא יליד אירופה, צפון יבשת אפריקה ורוב אסיה הממוזגת, אך מרכז תפוצת המגוון שלו נמצאת באזור הים התיכון ובעיקר בטורקיה. הוא יובא גם לצפון אמריקה, שם הוא גדל במספר מדינות לאורך החוף המזרחי והמערבי. O. vulgare , המין המסחרי, נאסף בר או מעובד, כאשר טורקיה היא הספקית החשובה ביותר של אורגנו ים-תיכוני. עם זאת, השם הנפוץ “אורגנו” משמש לכמה מינים מהסוג: Origanum onites או אורגנו טורקי, O. majorana או מיורן מתוק, O. minutiflorum או אורגנו ספרטני, והאורגנו “הישראלי”O. syriacum – הלא הוא האזוב המצוי, אשר מוין בעבר כ Marjorana syriaca . השם “אורגנו” גם מיוחס לעיתים לסוגים בוטניים אחרים (קורנית, בת-קורנית, צתרה, ליפיה).
מבחינה בוטנית, O. vulgare הוא צמח רב שנתי בעל בסיס עצי וגבעולים עשבוניים, הגדל לגובה של 20–80 ס”מ. העלים שלו מנוגדים, בצורת ביצה, אורכם 1–4 ס”מ ורוחבם 0.5–2.5 ס”מ; שולי העלה חלקים והקצה משתנה מעוגל למחודד. הפרחים קטנים יחסית, מקובצים בתפרחת קצה וצדית. הכותרת מורכבת מ-5 עלי כותרת מאוחדים, באורך 0.4-0.8 ס”מ, בעלי צבע לבן עד סגול. הפירות הם אגוזיות קטנות. Origanum vulgare הוא מין משתנה מאוד, הכולל מספר תת-מינים, זנים, כימוטיפים והכלאות. שישה תת-מינים מוכרים: שלושה מהם אופייניים לאזור הדרומי של המין ונחשבים לאיכותיים ועשירים בשמנים נדיפים, בעוד שלושת תת-המינים הצומחים באזורים צפוניים יותר הם עניים יותר בשמנים אתריים.
השמנים האתריים, המרכיבים הרלוונטיים ביותר לערך הרפואי של O. vulgare, מסונתזים בטריכומות בלוטיות מוגנות ((peltate, המופיעות על פני השטח של גבעולים, עלים ופרחים (גביעים, עלי כותרת). לטריכומות אלו ראש הפרשה מוגדל, המורכב מ-12–16 תאים בלוטיים המכוסים בציפורן משותפת; השמנים הנדיפים משתחררים בעת שבירה של הקוטיקולה. פרט לשערות המוגנות הללו, מופיעות גם שערות ראש קטנות בהרבה משני צידי העלים והאפידרמיס של הגביע. יש להם ראש בן 1-2 תאים ונראה שהם מעורבים בסינתזה של מטבוליטים הידרופיליים אחרים כמו תרכובות פנוליות ופוליסכרידים. הגורמים המשפיעים על הצפיפות והגודל של טריכומות בלוטיות, ובכך משפיעים ישירות על יבול השמן האתרי, מוגדרים הן מבחינה גנטית והן מבחינה סביבתית. אורגנו יווני מציג צפיפות וגודל מוגברים של טריכומות peltate, בניגוד לאורגנו נפוץ. עם העלייה בגובה, צפיפות הבלוטות פוחתת, אשר מובילה לירידה בכמות השמנים האתריים. חשוב לציין, כי גם הפרופיל הכימי של השמן האתרי משתנה עם הגובה: הוכח שצמחי השפלה מסנתזים שמנים אתריים עשירים בפחמימנים מונוטרפן וססקיטרפן, בעוד שצמחים בגובה רב הכילו כמויות גבוהות של מונוטרפנים ארומטיים ופחמימנים ונמוכים בריכוז ססקוויטרפנים. אספקת מים וחנקן מופחתת מגדילה את הצפיפות של טריכומות peltate, בעוד שצפיפות הצמח אינה משפיעה על מספר שערות הבלוטה ליחידת פני העלה.
שימושי אורגנו ברפואה העממית נקשרו לתכונות של הרגעת הקיבה, קרמינטיביות, כיוח ואמנגוגיות. הוא ידוע ומשמש כחליטה להפרעות בדרכי הנשימה והעיכול, אך גם להכנת משחות לטיפול בפצעים. שימושיו המסורתיים כוללים טיפול בבעיות עיכול, שלשול, שיעול וברונכיטיס. הוא שימש גם כתרופה נגד גירוד, כאבי ראש ודיכאון. נזכרים שימושים מיוחדים לחלקים שונים של הצמח: בעוד שהחלקים העליונים שימשו בכאב, שיעול או הפרעות בתפקוד המיני, הזרעים שימשו לטיפול בדלקות בדרכי השתן או הפרעות מחזור, וענפי הפריחה שימשו חיצונית על ידי שפשוף במקום של שברים או לטיפול בכאבי שיניים. מחקר אתנובוטני הראה כי תה העשוי מעלי אזובית פשוטה שימש באופן מסורתי בטרנסילבניה לטיפול בכאב גרון. בטורקיה, הענפים והעלים הפורחים הוכנו כחליטות ושימשו להצטננות, שפעת, כאבי ראש או שיניים. חלקים עליונים של אורגנו משמשים כתבלין רגיל, במיוחד במדינות הים התיכון. בנוסף לשימושים קולינריים ומרפאים, אורגנו שימש גם בהכנת בשמים או כחומר טעם למשקאות אלכוהוליים.
התמונה באדיבות: על עלים, מרכז לצמחי מרפא
הרכב כימי
החלקים האוויריים של O. vulgare מכילים שמנים אתריים בעלי הרכב משתנה, כמו גם מגוון של פלבונואידים, טאנינים, גליקוזידים פנוליים וטרפנואידים. Luteolin-O-Glucuronide ו-luteolin-7-O-glucoside הם הנגזרות העיקריות של הפלבונואידים, המצויים בתמציות ההידרו-אלכוהוליות, המרתחים והחליטות של O. vulgare. חומצה רוזמרינית היא החומצה הפנולית העיקרית. כמו כן דווח על נוכחות של חומצה קפאית, חומצה פרוטוקטכואית, חומצה ונילית וחומצה או-קומרית.
השמן האתרי הוא המרכזי מבין הרכיבים הכימיים של האורגנו, והוא נחקר רבות. מכיוון ש-O. vulgare הוא מין בעל שונות טבעית, יש גם וריאציות בהרכב הכימי. השמן הנדיף מכיל מונוטרפנים ופחמימנים ססקוויטרפן, וכן תרכובות פנוליות. טרפנים כגון תימול, carvacrol, p-cymene, γ-terpinene ולינלול הם המרכיבים העיקריים. בהתאם לתרכובות העיקריות, הוגדרו כמה כימוטיפים. חקירה של 502 צמחים מ-17 מדינות אירופיות הובילה לזיהוי של שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם לפרופורציות של תרכובות לינאלול/לינאליל אצטט, סימיל וסאביניל א-ציקליות.
הרכב השמן האתרי משתנה בהתאם לתנאי הסביבה, האזור הגיאוגרפי, זמן הקטיף ושלב הבשלת הצמח. שמנים אתריים שהתקבלו מצמחים שנאספו באיטליה אפשרו זיהוי של 37 תרכובות, ביניהן בריכוזים הגבוהים יותר היו תימול, קרוואקרול, לינאליל אצטט ו-γ-טרפינן. צמחים מפורטוגל חשפו את נוכחותם של קרוואקרול, תימול, γ-טרפינן ו-β-פנצ’יל אלכוהול כתרכובות עיקריות בשמן האתרי, בעוד שבזה ממונטנגרו היו גרמאקרן D, β-caryophyllene, linalyl acetat, ו-α- טרפינול מרכיבים עיקריים. גם ההבדלים בהרכב השמן האתרי באיברים שונים של הצמח נחקרו, וחשפו שינויים בתכולת תרכובות מסוימות. לדוגמה, שמן הגבעול היה דל יותר בפחמימני מונוטרפן, בהשוואה לשמן מהעלים.
תת-מינים בעלי תכולת שמנים אתריים גבוהה יותר (O. vulgare subsp. hirtum, O. vulgare subsp. glandulosum ו-O. vulgare subsp. gracile) מאופיינים בנוכחות של קרוואקרול, תימול, p-cymene ו-γ-terpinene, בעוד שצמחים עם ריכוז שמן נמוך יותר מאופיינים בנוכחות של sabinene, linalool, borneol, ו sesquiterpenes. מחקר נרחב של שמן אתרי O. vulgare הובילה למסקנה שניתן להסביר את השונות הכימית המדהימה של אורגנו על ידי ויסות מעלה/מטה של המסלולים הביוסינתטיים המטבוליים. מחקר זה ביסס את העובדה שהרכב הכימוטיפ נמצא בקורלציה ישירה עם גורמי האקלים, כאשר צמחים מהאקלים הים תיכוני מציגים מסלול סימיל ו/או לינאלול פעיל, בעוד שצמחים הגדלים באזורים המאופיינים באקלים היבשתי עניים יותר במונוטרפנים ומציגים מסלול סביניל פעיל יותר.
פעילות אנטי – מיקרוביאלית
היעילות של שמן אתרי Origanum vulgare L. (OEO) נגד מגוון רחב של חיידקים פתוגניים נחקרה בהרחבה. כפי שהוכח על ידי מספר מוגבר של מחקרים בתחום, OEO מייצג אלטרנטיבה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי, כנגד זן חיידקים גראם חיובי וגם גראם שלילי. מכיוון ששמנים אתריים הם מולקולות הידרופוביות, יש להם חדירות גדולה יותר דרך קרום התא וגורמים להרחבה של תוכן התא. מותם של החיידקים מתרחש על ידי ניקוז של מולקולות ויונים חיוניים מתא החיידק. תכונות החיטוי והאנטי-בקטריאליות של ה-OEO נבדקו לראשונה ביוון העתיקה, שם הוא שימש לעתים קרובות לטיפול בזיהומי עור ופצעים חיידקיים. הוא שימש גם כחומר משמר מזון (*וגם היום, כשמן או תמציות של העלים. פ.ג.). Carvacrol ו-Thymol מייצגים את שני הפנולים העיקריים, המהווים כמעט 78-85% מה-OEO והם אחראים לתכונות האנטי-מיקרוביאליות של הצמח. הפעילות האנטי-בקטריאלית של ה-OEO נובעת מרמה גבוהה של תימול, הקשור לחלבוני ממברנה ומגביר את החדירות של קרום התא החיידקי. באותו אופן, Carvacrol פועל על תאי חיידקים וגורם לנזק מבני ותפקודי, מה שמגביר את חדירות ממברנת תא החיידק.
פעילות אנטי פטרייתית
הפעילות האנטי-פטרייתית של OEO מבוססת על נוכחות של כמות גבוהה של תימול ו-carvacrol. הפעולה האנטי-פטרייתית שלהם קשורה להפרעה של שלמות דופן התא הפטרייתי ובהפרעה של סינתזת ארגוסטרול.
פעילות אנטי טפילית
הפעילות האנטי-טפילית עשויה לנבוע מנוכחות של תרכובות פנוליות (תימול ו-carvacrol) המקיימות אינטראקציה עם החדירות של קרום התא הציטופלזמי.
פעילות נוגדת חמצון
הפעילות נוגדת החמצון של שמן אתרי של Origanum vulgare L. מיוחסת לנוכחותם של carvacrol, thymol ו-p-cymene, שלכל אחד מהם יש את התכונה ליצור קומפלקסים כימיים עם יוני מתכת ורדיקלים חופשיים. ניתן לפתח את יישומה של פעילות ביולוגית זו עבור תעשיות המזון.
פעילות אנטי דלקתית
OEO יכול לעכב את הפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים, והוא גם מווסת את הביטוי של גנים דלקתיים עקב נוכחות של carvacrol. הפעילויות האנטי דלקתיות שנחקרו עבור שמן אתרי Origanum vulgare L. מוצגות בהרחבה במאמר. לקרבקרול וגמא-טרפינן כנראה ההשפעה החזקה ביותר מבין רכיבי השמן.
השפעות על העור
OEO מתאילנד נמצא בעל פעילות אנטי-הזדקנות גבוהה משמעותית בהשוואה לחומצה אסקורבית (p<0.01). העיכוב באובדן הקולגן והאלסטין עשוי להתרחש עקב תרכובת הפיטו-קרוואקרל שזוהתה בכמות הגבוהה ביותר.
השפעות על ייצור המלנין
נמצא עיכוב בפעילות היפרפיגמנטציה של העור. Origanum vulgare EO נבדק כחומר הלבנה להיפרפיגמנטציה, באמצעות עיכוב האנזים טירוזינאז, האחראי על הביוסינתזה של מלנין.
פעילות היפוגליקמית
עיכוב האנזימים α-Amylase ו-α-glucosidase הוא אסטרטגיה חשובה לשמירה על ערכי הגלוקוז בדם. שמנים אתריים המופקים מ-2 תת-מינים של אזובית מטורקיה, נחקרו על פעילותם האנטי-סוכרתית. נמצאה פעילות מעכבת α-glucosidase.
פעילות נגד אלצהיימר
היכולת של תרכובות צמחיות הקיימות בשמנים אתריים לעכב אצטילכולין אסטראז עשויה לשמש כטיפול אפשרי לכמה מחלות עצבים כגון מחלת אלצהיימר. נבדקה פעילות מעכבת כולינסטראז. אורגנו שגדל באזור הים התיכון העליון היה בעל הפעילות החזקה יותר בעיכוב אצטילכולין אסטראז.
מסקנות
סקירה זו התמקדה בפיטוכימיה של תכולת השמנים האתריים, ופעילותם הביולוגיות.
ה Oregano vulgare L. היא צמח ארומטי ים-תיכוני חשוב בעל ערך רב בפיטותרפיה המסורתית, לצד שימושיו התזונתיים הנרחבים. המלצות אתנו-פרמקולוגיות הקשורות לשימוש באורגנו כוללות טיפול בבעיות עיכול, נשימה ועור. בשל תכולת השמנים האתריים העשירים ב-carvacrol ובתימול, ההשפעות הפרמקולוגיות העיקריות הרלוונטיות הן התכונות האנטי-מיקרוביאליות.
למין Origanum vulgare שונות טבעית גבוהה מאוד. השונות העיקרית בהרכב השמן האתרי תלויה באקלים, בתנאי הסביבה ובאזור הגיאוגרפי. הפרופיל הפיטוכימי של OEO נחקר בהרחבה, ונקבעו שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם ליחסי התרכובות לינאלול/לינאליל אציקליות, סימיל וסביניל. ה-OEO הנחקרים ביותר מאופיינים בנוכחות של ריכוזים גבוהים יותר שלCarvacrol ו- Thymol. סטנדרטיזציה של OEO לפי תרכובות עיקריות היא בעלת חשיבות רבה עבור מתאם רלוונטי עם פעילותו הביולוגית.
OEO גבוה במיוחד ב-carvacrol ו-thymol מייצג חלופה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי כנגד זני חיידקים, כולל חיידקים גראם-חיוביים ו-גראם-שליליים רב-עמידים S. aureus, E. coli, P. aeruginosa, K. pneumoniae. הפעילות נוגדת החמצון של OEO מיוחסת לנוכחותן של אותן תרכובות. OEO מקטין את הביטוי של ציטוקינים פרו-דלקתיים ושל גנים דלקתיים, עקב נוכחות של קרוואקרול, תוך שימת דגש על מנגנוני פעולה מרובים. ההשפעות האנטי-גידוליות של OEO דווחו עבור מספר סוגים של סרטן, כולל סרטן השד, המעי הגס, הכבד או צוואר הרחם, עם ערכי IC50 שנעים בקירוב בין 8 ל-300 מיקרוגרם/מ”ל.
יתר על כן, חלק מהפרעות העור הנפוצות כגון אקנה, הגלדת פצעים או הזדקנות, הוכחו גם כמושפעות מהתכונות האנטי-בקטריאליות, האנטי דלקתיות והיכולת נוגדת-חמצון של OEO. העיכוב של היאלורונידאז, קולגנאז ואלסטאז נמצא בקורלציה במיוחד לתכולת ה-carvacrol, בעוד שהשפעת האנטילנין על ידי עיכוב טירוזינאז נצפתה עבור סוג שמן אתרי עשיר בלינאלול.
בשנים האחרונות דווחו כמה גישות מבטיחות בשימוש ב-OEO כתכשירים פרמצבטיים. הכוונה בעיקר לתכשירים עוריים, אשר ביישום מקומי של OEO הוכחו כיעילים, בטוחים בדרך כלל ושימושיים במצבי עור שונים. ננו-נשאים משתי קטגוריות, דהיינו ננו-חלקיקים פולימריים ונושאי שומנים, כולל ננו- ומיקרו-אמולציות, הוצעו כמערכות drug-delivery עבור OEO. ננוקפסולציה של OEO בנשאי תרופות קולואידים כאלה היא אטרקטיבית מכיוון שהיא מאפשרת להתגבר על החיסרון הגדול של השימוש ב- OEO, בהפחתת תנודתיותו, שיפור היציבות והמסיסות שלו, והגברת זמינותו הביולוגית ויעילותו הטיפולית.
OEO הוא מקור בעל ערך רב לתרכובות צמחיות פעילות עם השפעות ביולוגיות חשובות. מלבד ההשפעות הביולוגיות המתוארות, סקירת הספרות מובילה למסקנה כי יש צורך במחקרים פרה-קליניים וקליניים עתידיים, המכוונים לפיתוח מערכות ננו-אקטואליות עמוסות OEO עם זמינות ביולוגית משופרת, לבחינת ההשפעות האנטי-מיקרוביאליות, נוגדות-דלקת, נוגדות-גידולים, והשפעות על ריפוי פצעים.
*שמן אתרי של אורגנו מיועד לשימוש לאחר דילול בלבד. השימוש בעלי אורגנו הוא בטוח לחלוטין.
בישראל גדלים שלושה מיני בר: אזובית רמון, אזובית המדבר ואזוב מצוי (אזובית מצויה) ועוד 4 מיני בר מחוץ לישראל: אזובית סיני במערב סיני, אזובית ירדנית, אזובית פטרה ואזובית פונון בממלכת ירדן.
אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר (Origanum dayi Post) – היא בן-שיח רב-שנתי מדברי, בן קיימא לא מצוי, אנדמי לישראל, ממשפחת השפתניים. הוא מצוי במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר בהרי יהודה, בצפון הנגב ובמערב הנגב; ונדיר מאוד בקעת ים המלח.
אֵזוֹב מָצוּי (Origanum syriacum L) – שמו המדעי בעברית אזובית מצויה ושמו המדעי בעבר Majorana syriaca, ושמו בערבית פשוט “זעתר”. בן שיח שגבעוליו מעוצים, פרחיו קטנים, לבנים ומופעים בתפרחת דמוית שיבולת. הוא נפוץ, גדל בבר ובתרבות כמעט בכל חלקי ישראל
אֲזוֹבִית רָמוֹן (Origanum ramonense Danin) – בן-שיח מדברי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ואנדמי לדרום ישראל. אזובית הרמון דומה לאזובית המדבר, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים קטנים יותר והגבעולים שעירים הרבה יותר מאלה של אזובית המדבר, אבל טעמם וריחם דומים לה.
(ויקיפדיה 2024)
האזובית (אורגנו) משמשת כצמח מרפא וקולינרי כבר אלפי שנים. יש לה השפעה מועילה על מערכת העיכול ומערכת הנשימה והיא משמשת גם לקידום הווסת. אין להשתמש בצמח באופן רפואי על ידי נשים בהריון, אם כי הוא בטוח לחלוטין בכמויות קטנות למטרות קולינריות. העלים והגבעולים הפורחים הם מחטאים מאוד, נוגדי עוויתות, קרמינטיביים, כולאגוגיים, דיפורטיים, אמנגוגיים, מכיחים, ממריצים, מעוררי קיבה וטוניקים קלים. הצמח נלקח באופן פנימי לטיפול בהצטננות, שפעת, מחלות חום קלות, הפרעות עיכול, קלקולי קיבה ומחזור כואב. זה מרגיע מאוד ואין ליטול אותו במינונים גדולים, אם כי לתה מתון יש השפעה מרגיעה ומסייע לשינה רגועה. אין לרשום אותו לנשים בהריון. חיצונית, אורגנו משמש לטיפול בברונכיטיס, אסטמה, דלקת פרקים וכאבי שרירים. ניתן להשתמש בצמח טרי או מיובש – לקצור את כל הצמח (אך לא את השורשים) בסוף הקיץ לייבוש ולאחסן לשימוש בחורף. לעתים קרובות נעשה שימוש באורגנו בצורה של שמן אתרי שזוקק מהצמח הפורח. כמה טיפות מהשמן האתרי, הניחו על צמר גפן והניחו בשקע של שן כואבת, מקלות לעיתים קרובות על כאבי שיניים. צמח זה הוא אחד מחומרי החיטוי הטבעיים הטובים ביותר בגלל תכולת התימול הגבוהה שלו. השמן האתרי משמש בארומתרפיה לטיפול באותן מטרות שהצמח משמש עבורם.
PFAF) 2024)
