טיון דביק, Inula viscosa / Dittrichia viscosa, הינו צמח ארץ ישראלי רב שנתי, נפוץ מאוד בכל איזורי הארץ.
ריחו עז, תפרחתו צהובה והוא פורח מיולי ועד דצמבר.
חלקי הצמח לשימוש טיפולי: הצמח השלם (בעיקר עלים, שורש, פרחים, זרעים, גבעול).
מקורות המתייחסים לצמח מציינים כי אצל ערביי ישראל מייחסים לצמח סגולות ריפוי ל-40 מחלות ומכאובים. מצוין השימוש המסורתי בצמח להקלה על בחילות שלאחר שכרות, שימוש בפרחים כתרופה להצטננות, לדלקת ריאות, ברונכיט ולהקלת שיעול. שימוש בזרעים לטיפול לאבנים בכליות, שימוש באבקת הצמח לטיפול בדלקות פרקים, שימוש בענפים ובפרחים לטיפול למניעת השמנה ולמניעת דלקות בדרכי השתן. ענפי הצמח בריפוי חיצוני לנפיחויות וכאבי שיגרון1,2,3,4,5,6
במדינות אגן הים התיכון השימוש הרפואי המסורתי בצמח הוא בזכות תכונותיו האנטיספטיות ונוגדות הדלקת ושימושו בהורדת חום13.
בפולקלור הפלסטיני משתמשים בצמח כאנטי-ספסמודי, עוצר דימום, אנטיספטי בשימוש חיצוני לפצעים ולטחורים ולשימוש פנימי בדלקות בחלל הפה ובגרון, מטפל בבעיות פוריות אצל נשים, אנטי סוכרתי, מטפל בדלקות מפרקים ראומטיות ובבעיות במערכת נשימה תחתונה14. הפלסטינים עושים בצמח שימוש גם נגד פטריות, תכונתו האנטי פטרייתית של הצמח נחקרה לא מעט.
ברפואת הצמחים הערבית האיסלאמית, בנוסף לתכונותיו הבולטות כנוגד דלקת ואנטיספטי, משתמשים בשורש הצמח נגד שיעול, לשחרור ליחה ולתמיכה ברקמות הריריות15.
במסורת בספרד משתמשים בצמח לטיפול בבעיות בקיבה מאחר ולצמח יש פעילות נוגדת כיבים.
כמו כן, מטפלים בצמחים בארצנו משתמשים בקליניקה בעלי הצמח בעיקר בהכנות רוקחיות כשמנים או משחות לטיפול בדלקות מפרקים וכאבי שרירים ומשלבים אותו במשחות לחיטוי וריפוי פצעים, כוויות וגירויים חיצונים (עם צמחים נוספים אך אפשר גם כסולן).
טיון דביק או בשמו הערבי טובאק, הוא לא הצמח הראשון שמטפלים יבחרו בו לטיפול בסוכרת. יחד עם זאת, הפלסטינים משתמשים בו שנים רבות בפולקלור לטיפול בסוכרת 7,8,9.
בסקירה אתנו-בוטנית מקיפה של צמחי המרפא של ישראל10, נמצאו 16 צמחים המשמשים להורדת רמות סוכר בדם ביניהם עלי טיון דביק.
במחקר שנערך בחולדות12, לבחינת הפעילות ההיפוגליקמית וההיפוליפידמית של תמצית מימית מהחלק העל-קרקעי של טיון דביק, נצפתה ירידה משמעותית ברמות הגלוקוז בדם אצל חולדות רגילות במשך שעתיים מעת מתן אוראלי של 20 מ”ג לק”ג גוף תמצית מימית של טיון דביק.
אצל חולדות בהן הושרתה סוכרת נצפתה ירידה משמעותית ברמות הגלוקוז בדם כשעה מעת מתן התמצית. ב-2 הקבוצות (חולדות נורמליות וחולדות סוכרתיות) מתן אוראלי חוזר הפחית משמעותית את רמות הגלוקוז בדם ביום הרביעי והירידה נמשכה לאורך 15 ימי הניסוי.
לא נצפה שינוי ברמות הכולסטרול והטריגליצרידים בדם הן במתן חד פעמי והן במתן חוזר.
בנוסף, רמות האינסולין בפלזמה ומשקל הגוף של כלל החולדות נותרו ללא שינוי לאחר 15 יום של מתן חוזר ונשנה של התמצית ולכן נראה כי מנגנון ההיפוגליקמיה שנוצר על ידי מתן תמצית הצמח הוא מחוץ ללבלב.
השערת החוקרים הייתה כי הפעילות ההיפוגליקמית שנצפתה בחולדות רגילות עשויה להיות בגלל עיכוב תהליכי גלוקונאוגנזה וגליקוגנוליזה.
שני תהליכים שמתרחשים בעיקר בכבד, הגלוקונאוגנזה הוא מסלול בו הגלוקוז אינו מיוצר מפחמימות כמו בגליקוליזה אלא מתרכובות אחרות כמו חומצות אמינו. בתהליך זה נשמרת רמה קבועה של גלוקוז בדם בין הארוחות, בצום או שעת מאמץ. הגליקוגנוליזה זה תהליך של פירוק גליקוגן כתוצאה מגירוי הורמונלי של גלוקגון (שמופרש מהלבלב) או אפינפרין כתגובה לרמות גלוקוז נמוכות.
מסקנת המחקר הייתה כי לתמצית מימית של טיון דביק במינון 20 מ”ג לק”ג גוף יש פעילות היפוגליקמית אך לא היפוליפדמית בחולדות נורמליות וסוכרתיות וכי יש לערוך מחקרים נוספים על מנת להבהיר את המנגנון המדויק של הפעילות ההיפוגליקמית של הצמח.
ממצאים אלו, מראים כי לטיון דביק יש פוטנציאל למניעה וטיפול בסוכרת, אולם מספר המחקרים העוסקים בבחינת השימוש בצמח בסוכרת הינו מצומצם.
נדרשים מחקרים נוספים ומחקרים קליניים בפרט על מנת להוכיח את יעילותו של טיון דביק במניעה ובטיפול במחלת הסוכרת.
המלצות לשימוש קליני בצמח:
מבחינה מסורתית נהוג לצרוך רבע כפית עד כפית של עלי הצמח או של השורש הטחון, בכוס מים רותחים, 3 פעמים ביום.
כלומר, בלקיחה פנימית: 6-18 גרם ביום מהחלק העילי של הצמח או מהשורש כצמח מיובש או כשורש טחון (2-6 גרם עד 3 פעמים ביום).
כתבה וערכה: מעיין לבנטל, רכזת רגולציה וכתיבת תוכן מחקרי באתר- עיל”ם.
הרבליסטית קלינית C.I.H , מטפלת בפרחי באך, מהנדסת ביוטכנולוגיה ומזון BS.c
