ג’ימנמה/Gymnema sylvestra הוא מטפס רב שנתי הנפוץ בעיקר במרכז, דרום ומערב הודו וכן באזורים מסוימים באפריקה ובאוסטרליה.
משפחה: אסקלפיים (Asclepiadaceae)
חלק הצמח בשימוש: עלים
מדובר בצמח מרפא קדום המשמש ברפואה ההודית (האיורוודה) וכן גם ברפואת הצמחים המערבית ובנטורופתיה שנים רבות.
השם העממי של הצמח בהודו הוא Gurmar שמשמעותו בהודית- הורס סוכר. הוא גם נקרא Miracle Fruit בזכות תכונתו הבולטת לדכא טעם מתוק.
חומרים פעילים: החומרים המצויים בעלי הג’ימנמה להם מיוחסות עיקר ההשפעות הטיפוליות הם ספונינים טריטרפנואידים מסוג חומצות ג’ימנמיות Gymnemic acids.
למעשה החומצות הג’ימנמיות הן אלו שגורמות לאפקט היפוגליקמי (הורדת רמות גלוקוז בדם) ולהפחתת הטעם המתוק.
שימושים מוכרים ברפואה מסורתית ופעילות רפואית
הג’ימנמה נפוצה מאוד בשימוש לטיפול בסוכרת והיא הוכחה גם בטיפול בהיפוליפידמיה, כאנטי ויראלית, משתנת, אנטי אלרגית וכתוסף תזונה לירידה במשקל1,2.
שימושים נוספים ברפואה מסורתית:
בנוסף להיותה של הג’ימנמה צמח אנטי סוכרתי חזק, היא משמשת בהודו ברפואה האיורוודית המסורתית לטיפול באסטמה, דלקות עיניים, הכשת נחש, בעיות בדרכי השתן, הפרעות בעיכול ובקיבה, כאבי בטן, עצירות, טחורים, כבד וטחול מוגדלים, שיעול כרוני, בעיות בנשימה ומחלות לב. בנוסף, יש לה פעילות אנטי- מיקרוביאלית, אנטי דלקתית והיא מדכאת טעם מתוק. היא גם משמשת כמרתיע להזנה לזחלים3.
בסרילנקה, משתמשים בצמח כדי לרפא שברים בעצמות.
בדרום ומערב הודו, באזורי הג’ונגל וגם באזורים היותר בורגניים במומבאי, התושבים נוהגים ללעוס את עלי הג’ימנמה בבוקר כדי לשמור על שתן בהיר ולהפחית הפרשת גלוקוז בשתן. הם משתמשים בו גם לטיפול בסוכרת ובפרונקלים. המיץ המתקבל מהשורש משמש לטיפול בשלשולים והקאות. באזור מהראשטה השוכנת בחוף הים הערבי בהודו הרופאים המסורתיים נותנים את הג’ימנמה במרשם לבעיות בשתן. במזרח אפריקה משתמשים בעלי הצמח לטיפול חיצוני בתפרים וצלקות ובטנזניה מבשלים את השורשים לטיפול באפילפסיה. באנגולה משתמשים בגזע ובעלים לטיפול בסרטן ובמדגסקר נותנים עירוי של העלים לטיפול בזיבה4.
ברפואת הצמחים המודרנית
שימושים עיקריים:
טיפול בסוכרת סוג 2 ובתמיכה בהרזיה.
בזכות השפעתו בהפחתת רמות הסוכר בדם, השימוש העיקרי הרווח בכל העולם ובישראל הוא טיפול ומניעה של סוכרת ותמיכה בתהליכי ירידה במשקל.
מיצוי או אפילו חליטה של עלי הצמח מפחית את התשוקה למתוק על ידי חסימת הקולטנים לסוכר בלשון. ההשפעה הזו נצפתה במחקר שנערך בחולדות בשנת 2003 5.
הג’ימנמה נחקרה רבות במחלת הסוכרת בעשורים האחרונים במחקרי מעבדה, בבע”ח ויחד עם זאת, מחקרים קליניים נוספים בוחנים את השפעתו של הצמח בנוסף על הפחתת רמות סוכר, על שומנים בדם ועל תהליכי ירידה במשקל.
אחד הגורמים העיקריים לסוכרת מסוג 2 הוא תסמונת הסינדרום המטבולי.
מחקרים קליניים אחרונים על הצמח
במחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלצבו שפורסם ב-62017, נבדקה השפעה של 600 מ”ג ביום תמצית יבשה של ג’ימנמה על 24 מטופלים בגילאי 30-60 שאובחנו עם תסמונת הסינדרום המטבולי ללא טיפול תרופתי על ירידה במשקל, BMI, רמות VLDL, רגישות והפרשת אינסולין. לאחר 12 שבועות מזמן התחלת מתן התמצית, נצפו ירידות משמעותיות במדדי משקל הגוף, ה-BMI וברמות ה-VLDL בדם של המטופלים מבלי שנעשו שינויים ברגישות ובהפרשת האינסולין. מסקנת החוקרים הייתה שלתוסף של ג’ימנמה יש פוטנציאל בטיפול בשמנות ובתהליכי ירידה במשקל ושנדרשים מחקרים נוספים כדי להעריך את היעילות והבטיחות שלה למשך זמן ארוך יותר.
במחקר קליני אקראי חד סמיות ומבוקר שפורסם במאי 20207, 30 חולים בסוכרת סוג 2 בגילאי 46-55 חולקו ל-3 קבוצות של 10 מטופלים בכל קבוצה. הקבוצה הראשונה קיבלה מיצוי אלכוהולי של הצמח Abroma augusta (צמח שמשתמשים בו במסורת ההודית ובדרום אסיה לטיפול בסוכרת) בדילול של 1:10, הקבוצה השנייה קיבלה מיצוי אלכוהולי של עלי Gymnema sylvestra בדילול 1:10 (נחשב בהודו כמינון הומואפטי) והקבוצה השלישית קיבלה פלצבו. כל החולים היו ללא טיפול תרופתי (חלק קטן מהם הפסיקו את התרופות חודש לפני ולקחו פלצבו במהלך אותו חודש).
כלל המטופלים קיבלו 10 טיפות ביום מהמיצוי שניתן בכל קבוצה מדולל ב-10 מ”ל מים למשך 60 יום. מתוצאות הניסוי, נצפתה ירידה משמעותית מובהקת ברמות הגלוקוז בדם לאחר צום ב-2 הקבוצות שלקחו צמחים לעומת הקבוצה שנטלה פלצבו ובהשוואה לרמות הגלוקוז שנמדדו לאחר צום בתחילת הניסוי. תמצית ג’ימנמה הוכחה כקצת יותר יעילה מתמצית אבורמה אאוגוסטה. מסקנת החוקרים היתה כי ל-2 הצמחים יש השפעה היפוגליקמית טובה ושניהם יכולים להיות בשימוש לטיפול בחולי סוכרת סוג 2 בשמירה על רמות נורמליות של גלוקוז בדם ביחד עם פעילותם נוגדת הדלקת ובדיכוי מתיקות.
למרות שג’ימנמה היא אחד מצמחי הבחירה הראשונים לטיפול בסוכרת, ממצא זה עוד לא נחקר באנשים הסובלים מ-IGT- הפרעה בסבילות לגלוקוז, זהו מצב מעבר/גורם סיכון לסוכרת מסוג 2 הנקשר לרמות גבוהות של גלוקוז בדם (אך לא גבוהות מספיק לכדי להגדיר סוכרת), לעמידות לאינסולין בכבד, לירידה חדה בהפרשת האינסולין ולמנגנון רגישות לאינסולין בשריר. IGT מהווה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם.
עד כה השפעתה של ג’ימנמה על טיפול בסוכרת יוחסה למנגנונים שונים בשיפור חילוף החומרים של גלוקוז. כמו כן, השפעתו של הצמח על אינסולין אינה ברורה קלינית, לא על שיפור הרגישות לאינסולין ולא על הפרשת האינסולין.
במחקר קליני אקראי כפול סמיות ומבוקר פלצבו שפורסם ב- 20208, נבדקה ההשפעה של ג’ימנמה לטיפול במנגנון הבקרה של גלוקוז בדם, הפרשה ורגישות לאינסולין ב-30 אנשים בגילאי 30-59 הלוקים ב-IGT ולא נוטלים טיפול תרופתי. 15 מטופלים קיבלו קפסולה של 300 מ”ג תמצית ג’ימנמה (סטנדרטיזציה של 12% חומצה ג’ימנמית לפחות) פעמיים ביום למשך כ-3 חודשים בעוד ש-15 המטופלים האחרים קיבלו פלצבו באותה דרך. לפני ואחרי הניסוי נלקחו תוצאות בדיקות של: העמסת סוכר (OGGT של שעתיים), בדיקת רמות גלוקוז בדם בצום, המוגלובין מסוכרר A1c)) ופרופיל שומנים בדם. מתוך בדיקת העמסת הסוכר ניתן לקחת גם מדידת רגשיות לאינסולין. מתוצאות המחקר, בקבוצה שצרכה ג’ימנמה נצפו ירידות משמעותיות בערכי בדיקות גלוקוז לאחר העמסת סוכר, רמות A1c, LDL, ירידה במשקל ו-BMI ועליה ברגישות לאינסולין. בקבוצה שצרכה פלצבו לא נראו שינויים. בסוף הניסוי אצל כ-46.7% מהמטופלים רמות ה-A1c חזרו לתווך הנורמה. מסקנת החוקרים הייתה שמתן ג’ימנמה לאנשים הלוקים ב-IGT גורמת לירידה ברמות גלוקוז בדם, מעלה רגישות לאינסולין ומראה פוטנציאל לירידה בשמנות ובפרופיל השומנים בדם.
ממצאים אחרונים אלו מדגישים את החשיבות ואת תרומה המשמעותית של ג’ימנמה בטיפול במחלת הסוכרת ובמניעתה, ובשמנות שמוכחת מחקרית קלינית ונמצאת בשימוש בקליניקות המטפלים מזה שנים רבות.
נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין מנגנונים נוספים של הצמח בהשפעתו על סוכרת ובפרט מחקרים קליניים נוספים רחבי היקף.
המלצות לשימוש קליני בצמח
המינון המתאים לטיפול עם ג’ימנמה תלוי במספר גורמים כגון גיל, בריאות המשתמש ועוד.
למבוגרים: המינון הטיפולי המקובל הוא 400-600 מ”ג ביום תמצית יבשה תקנית עם תכולה של 24% חומצות ג’ימנמיות.
תמצית נוזלית ביחס 1:3 של ג’ימנמה מומלצת במינון של 25-75 מ”ל בשבוע או עד 30 מ”ל ביום.
לפי איגוד ההרבליסטים האוסטרלי, התוצאות הטובות ביותר שיתקבלו מטיפול עם ג’ימנמה בסוכרת, יהיו לאחר שימוש ממושך של 6-12 חודשים9.
*כדאי להתחיל מהמינון הנמוך ביותר כדי למנוע היפוגליקמיה ולהעלות בהדרגה.
אזהרות:
יש להיזהר במשלב עם תרופות להורדת סוכר. יש להימנע בשימוש אצל אנשים הסובלים מהיפוגליקמיה.
* שילובים של צמחים נוספים עם ג’ימנמה יחד עם שינוי באורח חיים שהוכחו מחקרית קלינית האחרונות כיעילים בטיפול בחולים טרום סוכרתיים:
– Pterocarpus marsupium,) Trinospora cordifoliaגודיצ’י), Mormodica charntia (מלון מר), Zingiber officinalis (ג’ינגר)10.
– Cinnamomum cassia (קינמון), Lagerstroemia speciose (לגרסטמיה גדולת עלים/עלי בנבה), Pueraria lobate (שורש קודוזו), Trigonella foenum-graceum (חילבה), Panax quinquefolius (שורש ג’ינסנג אמריקאי), Berberis aristata (ברבריס)11.
כתבה וערכה: מעיין לבנטל, רכזת רגולציה וכתיבת תוכן מחקרי באתר- עיל”ם.
הרבליסטית קלינית C.I.H , מטפלת בפרחי באך, מהנדסת ביוטכנולוגיה ומזון BS.c
