“שמן אתרי” הוא הכינוי העממי שניתן למקטע הריחני והנדיף של צמחי ריח ברפואה המסורתית מתייחסים לצמחי המרפא הריחניים כאל “מתנת עולם הצמחים לאנושות” הפעילות נוגדת החמצון של השמנים האתריים מצוינת במקורות רבים העוסקים בצמחי מרפא, אבל רק במהלך השנים האחרונות נערכו מחקרים מעבדתיים לאפיון פעילות זו במספר מינים של צמחי תבלין תוצאות המחקרים מאפשרות לדרג עוצמת הפעילות של שמנים אתריים שונים בין היתר מתברר כי השמן האתרי של תבלין הציפורן הוא בעל פעילות נוגדת חמצון גבוהה פי מאה מזו של אורגנו, תימוס וצתרה.
צמחי ריח נמצאים בשימוש האדם משחר ההיסטוריה האנושית. הם משמשים להכנת תכשירים רפואיים, להכנת תכשירים קוסמטיים ובטקסים דתיים וספיריטואליים. גם הרפואה המודרנית מכירה בערך הטיפולי של מרכיבי השמן האתרי, והשימוש בהם חובק עולם.
על שמנים ושומנים
“שמן אתרי” הוא הכינוי העממי והמסורתי שניתן למקטע הריחני והנדיף של צמחי ריח. זו ההזדמנות להבהיר, כי אין כל קשר בין שמנים אתריים (volatile oils , essential oils) לבין שומנים (triglycerides, lipids). בין השניים אין דמיון גם מבחינת המבנה הכימי והתכונות הכימיות והביולוגיות.
מולקולה של שומן – Lipid – היא מולקולה “כבדה” (בעלת משקל מולקולרי גבוה), הבנויה משלוש חומצות שומניות הקשורות לגליצרול, ולעולם אינה נדיפה בטמפרטורות החדר. השומנים מהווים חלק מחילוף החומרים החיוני בתאים (המטבוליזם הראשוני). הם ממרכיבי הממברנות הביולוגיות בתאי כל האורגניזמים, וחשיבותם בחיי האורגניזם עצומה.
לעומת זאת, שמן אתרי הוא תערובת של כימיקלים “קלים” (בעלי משקל מולקולרי נמוך). זו הסיבה לתכונת הנדיפות הקלה של השמנים האתריים בטמפרטורות נמוכות וליכולתם להעניק ריח לצמחים. בתערובת השמן האתרי נכללים חומרי טבע מקבוצות אלו: המונוטרפנים, הססקוויטרפנים, פנולים פשוטים, חומצות אורגניות פשוטות ומעט פחמימנים. שמן אתרי מצוי אך ורק בעולם הצמחים, בחלק ממיני הצמחים. לשמן האתרי לא מיוחסת חשיבות רבה בחילוף החומרים של התאים הצמחיים (הוא חלק מהמטבוליזם השניוני בצמחים), אולם יש לו חשיבות בתקשורת הכימית בין הצמחים לבין סביבתם הביוטית (=האורגניזמים האחרים בסביבת קיומו של הצמח). השמן האתרי מיוצר ונאגר בבלוטות אפידרמליות, בשכבת התאים העליונה שעל פני העלים, הגבעולים והפרחים של הצמח.
השם “שמן” הוא שם היסטורי שניתן לחומרים הצמחיים הנדיפים והריחניים הללו, הודות לתכונתם ליצור “כתם שמן” על נייר והודות לתכונת הציפה שלהם על פני המים – שתי תכונות שיש גם לשומנים.
מתנת עולם הצמחים לאנושות
מספר משפחות צמחים מאופיינות בצמחי ריח רבים. דוגמאות:
- משפחת השפתניים \ Lamiaceae: מיני מרווה Salvia spp.; אזוב מצוי Majorana syriaca;
- רוזמרין רפואי \ Rosmarinus officinalis.
- משפחת הסוככיים \ Apiaceae: שומר מצוי Foeniculum vulgare.
- משפחת העריים \ Lauraceae: ער אציל Laurus nobilis.
- משפחת המרכבים \ Asteraceae: לענת המדבר Artemisia herba alba.
- משפחת ההדסיים \ Myrtaceae: Eucalyptus spp.; Myrtus communis.
- משפחת הזנגוויליים \ Gingeberacea
- ומינים רבים אחרים.
ברפואה המסורתית העממית מתייחסים לצמחי המרפא הריחניים כאל “מתנת עולם הצמחים לאנושות”. לריח הצמחים מייחסים השפעות חיוביות על גוף האדם ומציינים אותם כחומרים מרגיעים ומחטאים. הודות למולקולות הקטנות שמרכיבות את השמן האתרי והודות למסיסותם בשומן, חודרים חומרים אלו לתוך תאי העור, נספגים בהם בקלות ופועלים כחומרים מעוררים, המביאים את הגוף לידי איזון, בריאות הוליסטית והרמוניה. מכאן התפתח התחום הנקרא ארומתרפיה Aromatherapy.
שימוש נוסף, המוכר בחברות מסורתיות כמו גם בתעשיית המזון המודרנית, הוא הוספת חלקי הצמח הריחני או השמן האתרי המופק מהם למזון כדי למנוע את קלקולו (חמצונו).
לשמנים אתריים מיוחסות גם השפעות פרמקולוגיות מגוונות: השפעה אנטיספטית – מחטאה – הודות לפעילות האנטימיקרוביאלית (נוגדת חיידקים, פטריות, טפילים ווירוסים), פעילות נוגדת חמצון, פעילות אנטי-קרצינוגנית ועוד.
נוגדי חמצון
הפעילות נוגדת החמצון של השמנים האתריים מצוינת במקורות רבים העוסקים בצמחי מרפא, אבל רק בשנים האחרונות נערכו מחקרים מעבדתיים לאפיון פעילות זו במספר מינים של צמחי תבלין. מחקרים אלו נעשו לאחר שפותחו שיטות מעבדתיות שאפשרו הערכה מדעית של הפעילות נוגדת החמצון של חומר מסוים, או של תערובת חומרים. קביעת עוצמת הפעילות נוגדת החמצון נעשית באמצעות מדידת עיכוב תהליך ההתחמצנות (פראוקסידציה) של שומנים במבחנה, בנוכחות החומר הנבדק. את מידת העיכוב ניתן לבטא באמצעות מספרים, וכך אפשר להשוות את עוצמת הפעילות נוגדת החמצון של חומרים שונים. להלן מעט מהמחקרים שנעשו לאחרונה:
הפעילות נוגדת החמצון של תבלינים
במחלקה לתזונה של אוניברסיטת Tufts בארה”ב בדקו את מידת הפעילות נוגדת החמצון של תבלינים שונים. מדד הפעילות נוגדת החמצון שעל פיו דירגו את צמחי התבלין השונים, מכונה בפיהם Oxygen Radical Absorption Capacity = ORAC. משמעותו של ביטוי זה: היכולת “ללכוד” רדיקלים חופשיים מחמצנים מהסביבה. ככל שמדד ה- ORAC גבוה יותר, כך לשמן האתרי של התבלין יש יכולת גבוהה יותר ללכוד ולהרוס רדיקלים חופשיים (D. Stewart, 2001).
מדדי ה-ORAC שהתקבלו במחקר מוצגים בטבלה שלהלן:
| ORAC SCORE | ESSENTIAL OILS TESTED | |
| 1,655 | סנטל לבן | Sandalwood (Santalum Album) |
| 2,446 | קמומיל | Roman Chamomile (Chamaemelum nobile) |
| 2,517 | מין של ערער | Juniper (Juniperus osteosperma) |
| 3,309 | רוזמרין רפואי | Rosemary (Rosmarinus officinalis) |
| 3,669 | אזוביון צר עלים | Lavender (Lavendula angustifolia) |
| 5,398 | נענע חריפה | Spearmint (Mentha spicata) |
| 17,420 | דם המכבים האיטלקי | Helichrysum (Helichrysum italicum) |
| 17,765 | מין של לימונית | Lemongrass (Cymbopogen flexuosus) |
| 18,898 | הדר הפומלו | Orange (Citrus aurantium) |
| 24,157 | אקליפטוס המקור | Eucalyptus (Eucalyptus globulus) |
| 38,648 | מין של לוטם | Rose of Sharon (Cistus ladanifer) |
| 103,448 | קינמון אמיתי | Cinnamon Bark (Cinnamamum verum) |
| 113,071 | צתרת ההרים | Mountain Savory (Satureja montana) |
| 153,007 | מין של אזובית | Oregano (Origanum compactum) |
| 159,590 | בת קורנית מצויה | Thyme (Thymus vulgaris) |
| 10,786,875 | איאוגניה ריחנית תבלין הציפורן | Clove (Syzigium aromaticum) |
על פי טבלת תוצאות מעבדתיות אלו נראה כי:
לשמן האתרי של קמומיל ורוזמרין ערכי פעילות נוגדת חמצון נמוכים ביותר; לשמן האתרי של לימונית, הדרים ואקליפטוס ערכים בינוניים; ואילו לשמן האתרי של קינמון, צתרה, ובת קורנית ערכים גבוהים משמעותית. מעניין לציין כי לפי טבלה זו השמן האתרי של תבלין הציפורן, ממשפחת ההדסיים – Myrtaceae, הוא בעל פעילות נוגדת חמצון גבוהה פי 100 (!) מזו של אורגנו, תימוס וצתרה.
ציפורן
המכון המכונה YLRC- Young Life Research Clinic and Institute of Natural Medicine פרסם בבטאונו מאמר הכולל המלצה לגבי שימוש בשתי טיפות של שמן אתרי של תבלין הציפורן:
Clove is the champion of all essential oils, with over 10 million!! That means a drop of Clove contains 400 times more antioxidant per unit volume than wolfberries, the most powerful of all known fruits.
זו כנראה הסיבה, שבספרים רבים מצוינת הפעילות הרעילה של שמן הציפורן. פעילות זו מיוחסת למרכיב העיקרי של שמן ציפורן: אאוגנול Eugenol.
מבחינה כימית, חומר זה שייך לקבוצת הפנולים הפשוטים. במולקולה שלו ארבעה קשרים כפולים הקרובים זה לזה, והם המקנים לו את היכולת ללכוד רדיקלים חופשיים. לכן גם ניתן לטפל באמצעות Eugenol לאחר הרעלה של חומרים מוטגניים, הגורמים להתפתחות גידולים סרטניים (Zheng G.Q et al,1992).
ריחן
בשנת 2002, בארגנטינה ובניו-ג’רזי במקביל, נערך מחקר ביוכימי על זנים שונים של ריחן – Basil (Ocimum spp.), ממשפחת השפתניים – Lamiaceae. השמן האתרי של הריחן נמצא כבעל פעילות נוגדת חמצון משמעותית, ונמצא שהמרכיב נוגד החמצון הפעיל ביותר הוא חומצה רוזמרינית Rosmarinic acid. זוהי חומצה פנולית, ומבט במבנה הכימי שלה מבהיר, כי היא יכולה ללכוד רדיקלים חופשיים ולעצור את שרשרת הריאקציות של החמצון, הודות לקשרים כפולים רבים במולקולה הסמוכים זה לזה.
חומצה רוזמרינית – Rosmarinic acid
שמנים אתריים צמחיים רבים עשירים בחומצה רוזמרינית, והיא שמעניקה להם את הפעילות נוגדת החמצון. בתעשיית המזון משתמשים בחומצה רוזמרינית למניעת קלקול מוצרים מחמצון. בתעשיית הקוסמטיקה מוסיפים חומצה רוזמרינית לתכשירים, כדי להגן על העור מפני קרינת שמש.
- באיטליה בוצע מחקר (Ruberto G. et al, 2000), שבדק את ההשפעות הפיזיולוגיות של שני מינים ממשפחת הסוככים: שומר מצוי ,(Fennel) Foeniculum vulgare וקרתמון ימי .(Marine fennel) Crithmum maritimum נעשתה הערכה מעבדתית של הפעילות נוגדת החמצון של השמן האתרי של כל אחד ממינים אלו. התוצאות היו מדהימות: הפעילות נוגדת החמצון הייתה דומה לזו של החומר alpha-tocopherol, שהוא ויטמין E. גם השמן האתרי של שני מינים אלו עשיר בחומצה רוזמרינית.
- במחקר אחר (,De Sousa et al 2004), נבדקו ההשפעות האנטי סרטניות של השמן האתרי של מליסה רפואית Melissa officinalis, ממשפחת השפתניים. התוצאות המעבדתיות במבחנים ביולוגיים הראו פעילות אנטי סרטנית גבוהה, מלווה בפעילות נוגדת חמצון גבוהה.
