מיני מרווה ידועים בתכונותיהם הרפואיות זה אלפי שנים. חומצות שומן במינים אחדים של מרווה נחקרו ונמצאו כבעלי תועלת רפואית. מינים שזרעיהם מכילים ריכוז גבוה של חומצות שומן מעוררים התעניינות מחקרית ויישומית.
הסוג מרווה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים, רובם בני שיח ירוקי-עד, ארומטיים. הם מפוזרים על פני כדור הארץ באקלים סוב-טרופי, אקלים ממוזג ואקלים טרופי יבש. לרבים ממיני המרווה יש פרחים המפיצים צוף המושך אליהם דבורים. למעלה מ-100 מינים משמשים כצמחי נוי.1
המין הידוע ביותר הוא מרווה רפואית, שגדל בר באירופה. בימי הביניים התחילו לגדל אותו באירופה וקראו לו sage the savior – המרווה המושיעה. בשם זה הוא מוזכר בכתבים של תאופרסטוס, דיוסקורידס ופליני.1
במאה ה-17 הביאו את המרווה הרפואית לאמריקה ומאז מרבים לגדל אותה שם.
הזרעים של כמה מיני מרווה ידועים בערכם התזונתי או בערכם הרפואי. כדי לקבל את המרכיבים הריריים (מוצילגניים) שלהם, משרים אותם במים ומכינים מהם משקאות מרעננים.
שימוש בזרעים של מִינֵי מרווה
Salvia colubariae ו-Salvia tiliaefolia – מנביטים זרעים ואוכלים את הנבטים; משתמשים בזרעים טחונים לאפייה. העלים של שני המינים ארומטיים ומשמשים לתיבול ולהכנת חליטות.1
Salvia apiana (באנגלית: White sage) – העלים בעלי ריח חריף, הזרעים מזינים.
Salvia lyrata – שימשה ברפואה המסורתית לטיפול בהצטננות, בשיעול, באסתמה, בסרטן, וכן להכנת מוצרים לשימוש חיצוני, לטיפול ביבלות, בפצעים ובפציעות.
Salvia repens – משמשת לטיפול במחלות של דרכי הנשימה ודרכי העיכול וכן לטיפול בפצעים ובמחלות עור. מבעירים עלים וזרעים כמו קטורת, לטיהור בתים אחרי מחלה ולהרחקת חרקים מהבית.
Salvia hispanica – משתמשים בזרעים ובשמן המופק מהזרעים.
בעבודה שנעשתה בגרמניה, נבדקו שמנים שהופקו מזרעים של מיני מרווה הגדלים בתורכיה.2
88 מיני מרווה גדלים בתורכיה, רבים מהם באזור אנטוליה ובאזור הים התיכון, חלקם אנדמיים. מטרת המחקר הייתה למצוא מינים בעלי חשיבות כלכלית. כמויות השמן שנמצאו בזרעים היו בין 25.2%-17.7%. הכמות הגבוהה ביותר נמצאה ב-S. virgata, והנמוכה ביותר ב-S. cryptantha. חומצות השומן שנמצאו היו בין C14 ו-C24, רובן בלתי רוויות 92.9%-87.5% (S. halophylla). ריכוז חומצות השומן הרוויות היה 12.4%-6.8%.
החומצות הבלתי רוויות היו ברובן חומצה אולאית, חומצה לינולאית וחומצה אלפה-לינולנית. בחמישה מיני מרווה
(S. bracteata, S. euphratica, S. aucherii, S. canascens, S. staminea) נמצא ריכוז גבוה של חומצה לינולאית (18:2:6): 69.2%-58.5%. במינים האחרים ריכוז החומצה הלינולאית היה 44.2%-22.9%.
חומצה אלפה-לינולנית בריכוז גבוה נמצאה במינים: S. limbata – בריכוז 40.8%, ו-S. virgata – בריכוז 55.5%. במינים האחרים (S. hypargeia, S. halophylla, S. syriaca, S. cilicica), היה ריכוז החומצה הלינולנית בין 20.8%-36.6%. ריכוז החומצה האולאית בזרעי המינים שנבדקו היה בין 23%-16.8%.
החוקרים הסיקו שיש אחידות בפיזור החומצות השומניות במיני המרווה, ושיש בסיס כלכלי להפקת שמן מהזרעים, לשימושים רפואיים וקוסמטיים.
מרווה ספרדית
שם בוטני: Salvia hispanica
משפחה: Lamiaceae
שם מקומי: Chia
מוצאו של הצמח ממקסיקו. זהו צמח חד-שנתי, זקוף ומסועף, צבע העלים ירוק בהיר וצבע הפרחים כחול בהיר.
האצטקים במקסיקו הכירו והעריצו את הצמח. הם גידלו אותו והשתמשו בו למזון ולרפואה.3 באצטקית, chian משמעותו שמנוני.
היום מגדלים את המין hispanica כדי להכין מוצרי מזון מהזרעים ולהפיק מהם שמן. ריכוז השמן בזרעים 34%-25%. הוא מכיל 64%-60% חומצה אלפה לינולנית אומגה 3, 20% חלבונים, 25% סיבים תזונתיים, רובם מסיסים במים, ריכוז גבוה של פנולים, כולל חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קמפפרול (kaempferol), מיריצטין (myricetin) וקוורצטין.3
שמנים רבים המצויים בצמחים מוגנים מחמצון על ידי פוליפנולים אנדוגניים. חשיבותם רבה בהגנה על חומצות שומניות רב בלתי רוויות.4
זרעי Chia הם מזון מקובל במקסיקו ובדרום-מערב ארה”ב.
מגדלים את הצמח במקסיקו, בבוליביה, בארגנטינה, באקוודור, בגואטמלה וכן גם באוסטרליה.
במחקר שנערך בארגטינה נבדקה השפעת אכילה ממושכת של זרעי Chia על עמידות לאינסולין, על ירידה בפעילות אינסולין ועל דיסליפידמיה. המחקר נערך על חולדות שקיבלו תזונה עשירה בסוכרוז.3
חולדות שקיבלו במשך 5-3 שבועות תזונה עשירה בפרוקטוז או בסוכרוז, פיתחו תופעות שנוהגים לכנותן ‘סינדרום X’: שינויים בשומנים בדם, עמידות לאינסולין, השמנה מתונה, היפראינסולינמיה וירידה בפעילות האינסולין. חולדות שבנוסף לדיאטה עתירת הסוכרים קיבלו גם דגים, לא פיתחו תופעות אלו.5
ההשפעה של תזונה עתירת סוכרים תלויה בריכוז הסוכר ובמשך הצריכה.3
תזונה עתירת סוכרים לאורך זמן גורמת לשינויים אלה להיות בלתי הפיכים.3
מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה, שהחלפת שליש מהחומצה הלינולאית הניתנת בתזונה, בחומצה אלפה-לינולנית אומגה 3, במשך שלושה חודשים, הפחיתה את רמת השומנים בדם ושיפרה את הרגישות לאינסולין.6
שני ניסויים נעשו כדי לבדוק השפעה של זרעי Chia על שינויים בליפידים ועמידות לאינסולין. בניסוי אחד נתנו לחולדות תזונה שהכילה 62.5% סוכרים במשך שלושה שבועות. המקור לשומן בתזונה שלהם היה זרעי Chia. במקרה זה לא התפתחו תופעות של פגיעה בשומנים ושל עמידות לאינסולין.3
בניסוי השני, חולדות שקיבלו תזונה עשירה בסוכרים במשך שלושה חודשים פיתחו עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של שומנים. בהמשך חולקו החולדות לשתי קבוצות. במשך חודשיים נוספים קיבלו מחציתן תזונה עשירה בסוכרים, והמחצית השנייה קיבלה תזונה עשירה בסוכרים ובזרעי Chia כמקור לשומן. התוצאה: בחולדות שקיבלו זרעי Chia חזרה רמת השומנים בדם לערכים נורמליים, וירדה רמת השקיעה של שומנים בכבד ובלבלב. החוקרים הסיקו שזרעי Chia מונעים עמידות לאינסולין ושינוי ברמת השומנים, ובשימוש ממושך גם מחזירים ערכים לנורמה.3
מרווה מרושתת
שם בוטני: Salvia sclarea
שם אנגלי: Clary sage
תיאור הצמח: מוצאו של הצמח מדרום אירופה וסוריה. צמח דו-שנתי, מגיע לגובה 1.2-1 מ’. העלים גדולים, זוגיים, מכוסים בשערות. הפרחים בצבע ורוד-סגול, מופיעים באביב ובקיץ. הפרחים והצמח כולו ארומטיים. הפרחים מושכים דבורים, והמרווה המרושתת היא צמח דבש.
חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שמן נדיף
מרכיבים של השמן הנדיף: מונוטרפים, myrcene, germacrene 1-2%
מונוטרפנולים גרניול 1-5% לינאלול 24%, נרול 1-2%
אסטרים, linalyl acetate20-70% , geranyl acetate 1-5%, neryl acetate 1-2%
ססקוויטרפנים דיטרפנואידים 3%
מרכיבים של הזרעים: חומצות שומניות, חומצה קפרית 0.92%, חומצה פלמיטית 7.05%, חומצה סטארית 2.82%, חומצה לינולאית 16.82%, חומצה אולאית 21.71%, חומצה לינולנית 50.66%
עקבות של חומצות: arachidic, behenic, lignoceric
פעילות: נוגד עווית, נוגד דיכאון, ממריץ רחם (emmenagogue), מרגיע את העצבים, נוגד פטריות, מצמת (astringent), מפיח גזים (carminative), משכך כאב בטן, מחיש ייצור אסטרוגן.
שימוש רפואי: ברפואה המסורתית משמש לטיפול בבחילות, בחוסר תיאבון, בהפרעות במחזור החודשי, במנופאוזה.
התוויות נגד: היריון
הזרעים משמשים לשטיפות עיניים ולטיפול בפצעים ובכיבים.
שימוש במזון: ניתן לאכול את העלים ואת הפרחים.
שימוש במוצרי היגיינה: משתמשים בפרחים ובעלים להכנת סבונים ומוצרי הגיינה.
