השימוש הקליני בצמחי המדבר – יפרוק המדבר – מאת גידי גור

יפרוק המדבר  | Anabasis articulate |  ערבית- QILI / עשנן  |  פרסית- USHNAN

יפרוק המדבר, ממשפחת הסלקיים, נפוץ בכל מרחבי הנגב. בארצנו גדלים ארבעה מינים, וברחבי אסיה וצפון אפריקה קיימים כ 30 מינים, כולם משמשים באופן דומה ברפואה עממית.

הצמח מוכר לסיירי המדבר מבינינו, אשר מכירים את יכולת ההקצפה של הצמח. לוקחים חופן גבעולים, משפשפים בין הידיים ומוסיפים מעט מים. עד מהרה מתקבל קצף שביכולתו להוריד שמנים וגריז מהידיים לאחר תיקון רכב בשטח, או לקרצף סיר לאחר בישול לדוגמא. פעולה זו מתאפשרת הודות לספונינים שבצמח, ולמעשה זו היכולת האלקלית שלו. בספרו, איבן סינה מסווג את הצמחים לקבוצות שונות. הקבוצה אליה משתייך היפרוק, תורגמה מערבית לאנגלית כ”אלקלית” – ההסבר לתרגום (בספר המקור) הוא: צמחים המקדמים את יכולת ההחלמה של הגוף (מעין סוג של אדפטוגנים כפי שמוגדר כיום). (1)

בסתיו, בזמן המרעה, כמות הספונינים בצמח מועטה והצאן אף אוכל מצמח זה. באביב כמות הספונינים עולה בגבעולים והצאן נהנה לשפשף את ראשו באזור בלוטות הריח. המשיכה לצמח היא טבעית וככל הנראה נועדה להרחיק טפילים מהגוף, נקודה שתידון בהמשך. (1)

כאמור, יכולתו של הצמח להקציף מהווה את יכולתו האלקלית (2). בכתבי דיאסוקראוס המצוטטים בספרו של איבן סינה (2), מתואר השימוש בצמחים פשוטים – צמחים אלקלים. שיטת המיצוי המוזכרת כוללת: ייבוש בשמש והשרייה, לאחר מכן קלייה בכלי חימר מעוצב על רמץ גחלים. החומר המתקבל משמש לטיפול חיצוני – לייבוש לחות מהגוף ולצימות פצעים ללא גירוי הגוף (2).  אין לי אלא לתהות על שימוש זה מתוך התבוננות בצאן ומשיכתו הטבעית לשפשוף הצמח על אזורים הורמונליים הסמוכים לעור.

איבן סינה ממשיך לתאר את השימוש בצמח (2):

נאמר כי לצמחי אלקלים יש יכולת ניקוי חזקה מאוד, מקדמת צואה ושתן ויכולת פותחת – הכוונה של הסופר כשכתב “יכולת פותחת”, היא יכולת קידום המרה בתיאוריה של הרפואה הערבית, וכך בעצם משימוש זה, יפה כוחו לטהר את הגוף.

איבן סינה מפרט את מינוני השימוש הצמח בספרו (2):

·         קידום שיתון- 1.5 גרם (מרתח או אבקה).

·         הוצאת עובר חי או מת- 15 גרם.

·         הסדרת המחזור- עד 3 גרם של הצמח (הוא מדגיש את הזנים הפרסים).

·          קידום שיתון – עד 9 גרם, לניקוז נוזלים עודפים.

·         מינון רעיל- 30 גרם ומעלה.

הבערת הצמח מפיקה עשן ירקרק אשר דוחה חרקים, כך מתאר איבן סינה.

ברפואה העממית של איראן ועירק, הוא משמש כצמח אנטי סרטני. את אחד השימושים המרתקים בצמח, מצאתי במחקר באוניברסיטה עירקית, שם בדקו את השפעת אבקת הצמח על תהליך

האנטי אנגיוגניק  (ANTIANGIOGENIC ACTIVITY). בתהליך זה למעשה, מדוכא גידול כלי דם ורקמות בגוף. תהליך זה מסייע בטיפול במניעת התפשטות גרורות. מספר גדול של חלבונים לוקח חלק בתהליך זה. זיהו שהצמח מכיל חלבון ספציפי שיודע לדכא- VEGF- vascular endothelial growth factor (3).

לפי מחברי המחקר, הצמח משמש בארצם, ע”פ הרפואה העממית, לחום (FEVER), כאבי ראש ומחלות עור כגון אקזמה (בשימוש פנימי וחיצוני). בנוסף, שימוש מרכזי ביותר בטיפול בסוכרת, עליה נרחיב בהמשך.

תוצאות המחקר (שהשתמש במיצוי של הצמח בטינקטורה), היו טובות והראו תוצאות תוך שבעה ימים. נצפתה בלימה בגדילה של כלי דם.

יכולתו כצמח אלקלי קידמה את השימוש בו לטיפול עממי בסוכרת וכך הוא נפוץ במרחב. באלג’יריה ידוע הצמח בשימוש נרחב לטיפול בסוכרת (4). במחקר נבדקה יכולתו להוריד רמות סוכר בדם אצל פרטים בריאים ואצל פרטים היפר-גליקמיים. תוצאות המחקר היו ברורות, וכבר במינון של 400 מ”ג לקילו, ירדו רמות הסוכר ב- 30%. המינון המקסימלי שניתן היה 1000 מ”ג לקילו, ללא תופעות לוואי או רעילות (4). במחקר השתמשו במרתח, כאשר ריכוז האלקלואידים היה 1.3% וריכוז הספונינים היה 1.5%.

בקליניקה אנו מלקטים את הצמח בעונות הסתיו והאביב. הצמח עובר ייבוש ראשוני על אדמה בשמש ולאחר מכן, קלייה יבשה בכלי חימר עד לשינוי גוון. משם הוא עובר טחינה במכתש ועלי.

מינון: בצורת אבקה בלבד, עד 6 גרם ליום.

אין לראות באמור מעלה המלצה רפואית. הצמח אינו מצוי ברשימות המזון של משרד הבריאות.

גגידי גור L.Ac, MSc מטפל ברפואה סינית, בוגר אוניברסיטת בייגין ברפואה פנימית והתמחות באימונולוגיה לתואר שני באוניברסיטת ז’ה זיאנג, הרבליסט, מורה דרך ורועה צאן. אמצעי התקשרות: 077-2028100 gidi@moavmedic.com