זוהי מחלה כרונית, שבה מתפתחים במעי הגס דלקת וכיבים, המובילים לאירועים של שלשול דמי, כאבים, עווית מעיים וחום. המחלה מתחילה בדרך כלל בחלחולת (rectum) או במעי הגס התחתון, ומתפשטת בסופו של דבר לחלק מהמעי הגס או לכולו
כבר בשנה השלישית ללימודי בבית הספר לנטורופתיה נחשפתי לספרו של פיטר הולמס, “The Energetics of Western Herbs”, אשר פתח בפני גישה חדשה ושונה המאפשרת שילוב בין שיטות רפואיות מודרניות לבין שיטות מסורתיות עתיקות, דוגמת הרפואה הסינית. מאוחר יותר למדתי רפואה סינית ואימצתי גישה אינטגרטיבית, וכיום קשה לי להפריד בין מונחים מודרניים מערביים למונחים מסורתיים. בתיאור המקרה הבא אנסה להציג את האופן שבו האינטגרציה באה לידי ביטוי בקליניקה הפרטית.
דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative colitis)
זוהי מחלה כרונית, שבה מתפתחים במעי הגס דלקת וכיבים, המובילים לאירועים של שלשול דמי, כאבים, עווית מעיים וחום. המחלה מתחילה בדרך כלל בחלחולת (rectum) או במעי הגס התחתון, ומתפשטת בסופו של דבר לחלק מהמעי הגס או לכולו. הסיבה לקוליטיס כיבי אינה ידועה, אך משערים שגורמים תורמים הם תורשה ותגובות חיסוניות פעילוֹת יתר על המידה במעיים.
סימפטומים
שלשולים רבים, חום גבוה, כאבי בטן, דם וריר בצואה. לעתים מספר היציאות מגיע ל-10-20 ביום.
סיבוכים
הסיבוך הנפוץ ביותר הוא לעתים קרובות אנמיה של חוסר ברזל. כמו כן, עלולות להיווצר פיסטולות.
תיאור מקרה
מטופלת בת 29.
גובה: 1.70 ס”מ
משקל: 60 ק”ג
חזות: נראית חיוורת, חסרת ויטליות, דיבור אטי ועייף, טיפוס חסר.
תלונה עיקרית
סובלת כ-10 שנים מדלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative colitis). מקבלת טיפול סטרואידיאלי, מעוניינת להיגמל מטיפול זה.
סימפטומים: כאבי בטן, שלשולים דמיים (כ-4 ביום), גזים, חולשה קשה לאחר יציאה.
תלונות נוספות
- דיכאון שהחל כחודש אחרי הלידה (ילדה לפני כ-5 חודשים), פסימיות, נטייה לבכי.
- חרדות שהתווספו לדיכאון.
- אנמיה (המוגלובין וברזל נמוכים) שהוחמרה עקב הלידה.
- וסת כבדה (וסת ראשונה לאחר הלידה לפני כשבועיים) וחולשה קשה לאחר מחזור.
- פיסורה.
- צרבות בשעות אחר הצהריים.
- עייפות קשה.
- תחושת חולי תמידי.
- טוענת שאובחנה אצלה קנדידה.
- נשירת שיער מוגברת.
- מאז הלידה סובלת מחום ואודם בפנים (תמיד סבלה מקור עז).
- זיעה בשעות הערב.
- ליחה בגרון בשעות הבוקר.
תזונה
בסך הכל תפריט מאוזן יחסית, בעיקר מזון מבושל ומגוון הכולל מעט חלבון מהחי, טחינה, לחמים מלאים, מעט פירות. אוכלת מספר ארוחות קטנות במשך היום.
ניתוח המקרה
באופן מובהק, ניתן לראות כי מדובר בטיפוס חסר מאוד, חסר ויטאליות. טיפוס שברפואה הסינית מוגדר כחסר צ’י ודם. סביר להניח, שגם כאשר המטופלת נמצאת במצב מאוזן יותר, היא עדיין לא נראית כטיפוס נמרץ ואקטיבי.
הסימפטומים המעידים על חסר מופיעים במספר מערכות:
| היבט מערבי | היבט סיני |
| מערכת עיכול | |
| שלשולים דמיים וחולשה לאחר יציאה. | חולשת צ’י הטחול יכול להעיד על סטגנציה כבדית |
| כבדות לאחר ארוחה. | |
| מערכת עצבים (רגשות) | |
| דיכאון, עצב, בכי. | כל האזורים הללו משקפים את מצב הכליה ומעידים על חוסר ב-YIN (דם) וגם בצ’י של הכליה.החום והאודם מעידים על עודף מדומה. |
| מערכת הורמונלית | |
| וסת כבדה, עייפות לאחר המחזור. | |
| דם, שיער | |
| אנמיה, | |
| נשירה מוגברת. | |
| טמפרטורת גוף | |
| חום, אודם בפנים. | |
| בנוסף, כמובן, חולשה חיסונית קשה, תחושת חולי תמידית. |
אנו רואים טיפוס חסר מאוד, הנוטה לאבד הרבה דם (חומר), וסובל משילוב של סימפטומים המעידים על חוסר (הוזכרו קודם לכן) וסימפטומים הנראים כמו עודף (כנראה מדומה) כגון: דלקת במעי, קנדידה או רעילות כללית, חום שעולה כלפי מעלה.
כמטפל, חשוב לי לציין:
אני זהיר מאוד לגבי שינויים דרסטיים בתפריט אצל מטופלים עם מחלות מעיים. בדרך כלל, במשך השנים, הם לומדים לאזן את עצמם מבחינה תזונתית.
לפני בחירת הצמחים המתאימים למטופלת זו חשוב לזכור, שמדובר בטיפוס חסר מאוד, ולכן הפורמולה הסופית חייבת להיות מחזקת, חמימה ומזינה יותר מאשר נוגדת רעילות/ דלקת/ זיהום, ומקררת. טיפול ארסי או קר עלול להחליש את המטופלת, להנמיך את רמת הויטאליות שלה ובאופן עקיף להחמיר את מצבה.
אסטרטגיה טיפולית
- צמחים נוגדי כיב ודלקת: Rehmania ,Glycyrrhiza ,Coptis ,Filipendula ,Chamomilla
- מחזקי / מניעי צ’י מעיים / טחול: Citri reticulate ,Atractyloides
- מחזקי צ’י כליה / אסטרינג’נטים: Schisandra ,Cypress
- מחזקי / מניעי דם: Angelica sinensis ,Rehmania
- אנטי-דכאוניים, נוגדי חרדה, אדפטוגנים, מגבירי ויטאליות: Hydrocotyl
טיפול
פורמולה נוזלית:
- Tinc. Hydrocotyl (1:3) – 30%
- Tinc. Angelica sin. (1:3) – 25%
- Tinc. Rehmania (1:3) – 25%
- Tinc. Cupresus (Cypress) (1:3) – 25%
מינון: 5-7.5 CC TID
כמוסות:
- Ext. Coptis (5:1) – 50mg
- Ext. Atractyloides (5:1) – 130mg
- Ext. Schizandra (5:1) – 100mg
- Ext. Citri reticulata (5:1) – 70mg
מינון: 1-2 כמ’ TID
חליטה:
Herba Filipendula – 50%
Flos. Chamomilla – 50%
½1 כפות לכוס מים. 3 כוסות ביום.
קרם לפיסורה:
- Liq. Resin Myrrh – 5%
- Tinc Hydrastis – 25%
בבסיס קרם צמחי.
למריחה 1-2 פעמים ביום.
כפי שכבר ציינתי, המטופלת היא טיפוס הנוטה לקור כללי, אולם הבעיה העיקרית ממנה היא סובלת – Colitis – מעידה על חום מקומי (דלקת וזיהום מעידים על חום). לכן בחרתי בצמח מר (עדיף בכמוסות, מאחר שהטעם המר משלשל) וקר, כגון Coptis , לטיפול ישיר בדלקת ובכיבים, אולם בכמות קטנה יחסית לשאר הפורמולה, אשר מכילה צמחים בעלי איכות חמימה ומזינה.
בשבוע הראשון המלצתי למטופלת על נטילת כמוסה אחת 3 פעמים ביום ועל נטילת 5 מ”ל טינקטורה 3 פעמים ביום. במקביל המלצתי להתחיל להפחית בהדרגה את כמות הסטרואידים היומית.
בשבוע השני העליתי את המינון ל-2 כמוסות 3 פעמים ביום ו-7.5 מ”ל טינקטורה 3 פעמים ביום.
בנוסף, המטופלת קיבלה פורמולה אקוטית להתפרצות של המחלה המלווה בחום:
פורמולה נוזלית למצב אקוטי:
- Tinc Echinacea (1:3) – 30%
- 15% – Tinc myrrh (1:3)
- 30% – Tinc thmyus (1:3)
- 20% – Ext. Glycyrrhiza (1:1)
- Tinc Zingiber (1:2) – 5%
מינון: 5-10 CC TID
בשלב האקוטי המטופלת נתבקשה להפסיק את נטילת כל הפורמולות האחרות וליטול אך ורק מהפורמולה האקוטית (על מנת שלא להכביד ולהעיק על מערכת העיכול, אשר גם כך הינה רגישה).
כעבור כחודש הצלחנו להיגמל לחלוטין מהסטרואידים.
כעבור כחצי שנה הגענו למצב של 1-2 יציאות רגילות ביום. הדימומים פסקו לחלוטין. הווסת התאזנה. נצפה שינוי משמעותי בוויטאליות והתלונות על הדיכאון נעלמו.
בשלב זה הפסקנו את נטילת רוב החומרים, למעט החליטה (המטופלת הגיעה לאיזון, חליטה עדינה נועדה “לשמור על הקיים”).
מטרתי בהצגת הדברים הייתה לחשוף מעט את הגישה הטיפולית על-פיה אני נוהג. מובן שמהטיפול במקרה זה אין להסיק באופן גורף לגבי מקרים אחרים של מחלות דלקתיות במעיים. כל טיפול חייב להיות מותאם אישית למטופל.
דיון
אנג’ליקה עשויה להחמיר וסת כבדה. האם מתן הצמח (בפורמולה הנוזלית) לא גורם להחמרת הדימום?
– אנג’ליקה סיננסיס אכן מכילה פורנוקומרינים, שהם נוגדי קרישה. על-פי הראייה הסינית, הצמח מניע דם ומזין דם ולכן יכול להיות רלוונטי כאשר הדימום הכבד נגרם מעימדון של דם בוורידי פלג הגוף התחתון וברחם. הפורמולה מכילה גם ברוש, שהוא אסטרינג’נט והמוסטטי (ממתן דימום), ולכן ממתן את ההשפעה נוגדת הקרישה של האנג’ליקה.
האם הפורמולה ניתנת גם בזמן הווסת?
– באופן כללי אנחנו נוטים להפסיק מתן צמחים בזמן הווסת (למעט פורמולות לצורך טיפול בבעיות בזמן הווסת עצמו), כדי לאפשר למערכת לעבור את תהליך הדימום (הניקוי) ללא הפרעה. עם זאת, אין מניעה מובהקת ממתן פורמולה כדוגמת זו בזמן וסת.
במקרה הספציפי המתואר כאן, הפורמולה לא ניתנה בזמן הווסת.
מה השיקולים לבחירת הצמחים בפורמולה האקוטית?
אכינציאה: צמח מעורר חיסון, נוגד זיהום ולכן תומך בפעילות של המוֹר (בעיקר במצב האקוטי, של התלקחות והחמרת הזיהום). הדעות חלוקות באשר לשימוש באכינצאה למחלות אוטואימוניות, ומקובל שקוליטיס כיבי הוא על רקע אוטואימוני.
במקרה שלפנינו, שימוש קצר מועד בשלב האקוטי הוא פחות בעייתי.
מור: אסטרינג’נט, מוקוסטטי, מחטא וספציפי לטיפול בשלשולים על רקע של חום ולחות. איכויות: מריר, קריר ונוגד זיהום, אך גם פיקנטי וממריץ. בעל השפעה מערכתית ממריצה והשפעה נקודתית מקררת. מתאים למצב של קור כללי וחום מקומי.
תימוס: אסטרינג’נט, מחטא ועל-פי הראייה הסינית תומך בצ’י של הטחול, שבמקרה זה הוא אכן חלש וחסר. צונן באיכותו ויחד עם זאת ממריץ.
מור ותימוס הם “לב” הפורמולה.
שוש קירח: נוגד דלקת, אדפטוגני.
במצבים דלקתיים, האדרנל – “כלב השמירה” של מערכת החיסון – מפריש קורטיקוסטרויאידים (נוגדי דלקת). כאשר האדרנל נחלש, פוחתת הפעילות נוגדת הדלקת ומתאפשרת התפתחות של מחלות אוטואימוניות. שוש מסייע להמרצת האדרנל – גם כנוגד דלקת וגם כתומך ברובד יותר עמוק, כלומר: כצמח שמזין את האדרנל ותומך בו. על-פי הראייה הסינית, שוש הוא טוניק של יותרת הכליה ושל הטחול. על-פי הראייה המערבית: אדפטוגן. הפעילות נוגדת הדלקת היא נגזרת בתוך הפעילות העמוקה והרחבה יותר של התמיכה באדרנל (ספונינים סטרואידיאליים).
זנגביל: צמח חם. קוליטיס מתאפיין בחום מקומי ולכן כמות הזנגביל בפורמולה קטנה יחסית, ומטרתה לשפר את ספיגת הפורמולה במערכת העיכול.
