דיכאון נחשב לאחת המחלות הנפוצות בעולם המודרני. המאמר יסקור את הדיכאון מנקודות ראות מערבית וסינית, במטרה להבין את התהליכים הנפשיים והפיזיולוגים של החולה ולהכיר תרופות וצמחים נפוצים, על-פי המודל הביוכימי ועל-פי המודל האנרגטי הסיני
דיכאון נחשב לאחת המחלות הנפוצות בעולם המודרני. המאמר יסקור את הדיכאון מנקודות ראות מערבית וסינית, במטרה להבין את התהליכים הנפשיים והפיזיולוגים של החולה ולהכיר תרופות וצמחים נפוצים, על-פי המודל הביוכימי ועל-פי המודל האנרגטי הסיני. כמו כן, יוצגו כיווני טיפול משלימים, הן למצבים בהם הדיכאון אינו דורש התערבות תרופתית או אשפוז, והן לשיפור באיכות החיים של המטופלים הנוטלים גם תרופות קונוונציונליות.
ביוון העתיקה דיכאון נקרא מלנכוליה (melancholia), שמשמעותו ביוונית מרה שחורה (black bile). התופעה תוארה כחסימה כה חמורה של דרכי המרה, עד שהצהבת בעור משתנה לגוון ירוק כהה. היום כבר לא רואים מצבים כאלה ולכן לא ברור אם הדיכאון שנצפה על-ידי היוונים ביטא בעיה גופנית, או תגובה להרגשה רעה ולמוות צפוי.1
היום אנו יודעים, שדיכאון אנדוגני הוא צדו האחד של מחלה דו-קוטבית (bipolar), אשר התמונה המלאה שלה מאופיינת בהתקפים של דיכאון ושל מניה, שמופיעים בנפרד או אחד אחרי השני. לפעמים מופיע רק אחד מהם (בדרך כלל דיכאון).
בעת האחרונה זוהו שני גנים לדיכאון מאני, אך עדיין חסר הבסיס הביוכימי להסבר המחלה.
אפידמיולוגיה2
שכיחות המקרים המדווחים של דיכאון נעה בין 1%-3% באוכלוסיה. השכיחות בפועל כנראה גבוהה יותר, מהסיבות הבאות:
- פנייה לעזרה תלויה בזמינותם של שירותים רפואיים.
- רבים מהחולים אינם פונים לקבלת עזרה (למרות שניתן לעזור להם ולהקל על סבלם).
- יש הבדלים בין-תרבותיים בשכיחות המחלה – 1.5% בטיוואן; 20% בארה”ב, וכו’.
הסיכוי ללקות בהפרעה במצב הרוח (mood) במהלך החיים הוא עד 2% בגברים ועד 4% בנשים; נשים מאובחנות כלוקות בדיכאון חד קוטבי בשיעור כפול מגברים; היקפי הדיכאון מתרחבים וגיל החולים יורד.
דיכאון מוגדר בפסיכיאטריה כמצב רוח לא נורמלי: נטייה לעצבות, חוסר שמחה ואומללות בפעילות היומיומית. דיכאון יכול להתבטא בדרך נוספת: חוסר יכולת לחוות הנאה בשום צורה (anhedonia). דיכאון יכול להיות תסמין של הפרעה נפשית אחרת.
דיכאון נחשב למחלה חמורה מאוד: 15% מהחולים בה ינסו להתאבד ו-10% מהם בסופו של דבר יצליחו. בין החולים בדיכאון חד קוטבי, אחוז ההתאבדויות אף גבוה יותר.3 הדיכאון מופיע בצורה של גל – הוא מתגבר, מגיע לעומק, ובהמשך חולף באופן ספונטני. הגל נמשך 6-12 חודשים. הטיפול, כנראה, מוריד את עוצמתו, אך אינו מקצר את משכו. לאחר שהדיכאון חולף, החולה חוזר לאישיותו הקודמת. הבדל חשוב זה מפריד בין דיכאון לבין מחלות נפש אחרות (למשל סכיזופרניה), שבהן, לעתים קרובות, אחרי שההתקף חולף החולה נותר עם נזק נפשי.
סוגי דיכאון4
דיכאון אנדוגני (Endogenous Depression). דיכאון על רקע ביולוגי (נוירו-פיזיולוגי), היפוכו של דיכאון נוירוטי, ללא מעורבות של גורמים נסיבתיים מעודדים (participating factors).
דיכאון תגובתי (Reactivate Depression). דיכאון על רקע גורמים נסיבתיים מעודדים. פרק הזמן בין גורם הדחק לבין הופעת הדיכאון יכול להימשך 6-3 חודשים. התמונה כוללת חרדה (anxiety) רבה ותסמינים נלווים, אך אין בה מאפיינים פסיכוטיים (איבוד קשר עם המציאות).
דיכאון פסיכוטי (Psychotic Depression). מצב של דיכאון אנדוגני קשה, עם קווים פסיכוטיים, כמו מחשבות שווא (delusions) או הזיות (hallucinations). ב-DSM-IV הוא מוגדר כ- Major Depressive Episode.
דיכאון נוירוטי (Neurotic Depression). תגובה פתולוגית מוקצנת לדחק (stress) חיצוני. מעורבים בה תסמינים רבים, הפוגעים ביכולת להמשיך לקיים אורח חיים שגרתי. החולה יכול להראות הפרעות בשיפוט, אך אינו מאבד קשר עם המציאות (אין הלוצינציות או דלוזיות).
דיכאון אחר לידה.5
הוגדרו מספר מצבים:
- נקרא לפעמים Baby biles: מצב זמני של בכי, דיכאון, חרדה ולאות, אשר מופיע ביום השלישי או הרביעי לאחר הלידה. החולה מגיבה היטב לתמיכה ולהקניית ביטחון reassurance).
- דיכאון שמתפתח בשבוע השלישי לאחר הלידה, מתבטא בסימנים דיכאוניים אופייניים ויכול להביא להפרעה קשה בתפקוד. רוב החולות מחלימות תוך שנה; כ-30% נשארות עם סימנים מקומיים.
- הפרעה קשה עם מחשבות שווא והזיות, המופיעה ב-50% מהחולות בשבוע הראשון לאחר הלידה. החולה מגיבה היטב לטיפול.
דיכאון עונתי – pattern Seasonal (affective) Disorder .
דיכאון הקשור לעונת השנה, למשל דיכאון חורף (כנראה קשור לקיצור שעות האור).
הגישה הסינית לגוף ונפש(6,7,8)
הרפואה הסינית רואה את הגוף והנפש כשני מרכיבים משלימים, שלא ניתן להפריד ביניהם. על פי התפיסה הסינית, גם הגוף וגם הנפש הם ביטוי לרמה עדינה וגבוהה יותר, הנקראת צ’י (Qi).
למושג זה מספר משמעויות. באופן הפשוט ניתן להתייחס אל צ’י כאל כוח החיוּת של הגוף, כ”אנרגיה” או מידת החיוניות (vitality) של האדם. באופן הרחב יותר, צ’י מתייחס לתמורות ולתהליכים שקורים אצל האדם, לתנועה המתמדת בין חומר ובין אנרגיה, בין איבר ובין תפקוד. הצ’י ברפואה הסינית נחשב כאחד המרכיבים של הגוף, וההתייחסות אליו היא כאל חומר מוחשי אחר (כמו עצמות, דם, כליות וכדומה). צ’י אינו מושג מטאפיזי או רוחני, אלא ארצי לגמרי. אמנם לא ניתן לראות אותו וקשה לכמת או למדוד אותו, אולם הוא בעל מאפיינים ברורים, תנועה מוכרת ותעלות קבועות (“מרידיאנים”), בהן הוא זורם בגוף. צ’י מחבר בין הגוף והנפש. בעיה בצ’י תקבל בגוף ביטויים גופניים ונפשיים. כאשר הצ’י והאיברים הפנימיים נמצאים במצב תקין, האדם בריא וחי בהרמוניה מלאה עם הסביבה. פגיעה בכּמוּת הצ’י או באיכותו, מובילה לחוסר איזון ולמחלה.
על אבחנה מבדלת ברפואה הסינית9
אבחנה מבדלת ברפואה הסינית מבוססת על תשאול ועל אבחנת גוף. התשאול מקיף, מעמיק וכולל תיאור מפורט של הבעיה. בבירור של דיכאון, למשל, נרצה לדעת כיצד הוא מתבטא: האם קיימת תחושה מובילה (עייפות, אדישות, עצב, תסכול, כעס וכו’), האם הדיכאון קיים זמן דומיננטי ביום, האם הוא קשור לעונות שנה, מה מחריף אותו (מאמץ, תזונה מסוימת, מתח, התרגשות וכו’), האם מעורבים בו בכי או התפרצויות, האם הוא משפיע על השינה (קושי להירדם, שינה טרופה וכד’). מידע זה חשוב להערכת מקור הבעיה והחומרים או האיברים המעורבים בה.
בנוסף לבירור המעמיק של הדיכאון, התשאול כולל גם בירור יסודי של תפקוד מערכות הגוף הרלוונטיות, על מנת לגלות בעיה מערכתית אפשרית. לאחר התשאול מתבצעת בדיקת גוף, הכוללת בדיקת לשון, דופק ולעתים גם בטן וגב. בדיקה זו חשובה מאוד, היות שהיא מספקת מידע מהימן, ישיר, ולרוב מאוד מדויק.
אבחנה מבדלת של דיכאון9
לדיכאון אפשרויות ביטוי רבות, ועל פיהן נקבעת האבחנה. המצבים הנפוצים בדיכאון הם:
- חולשה של הצ’י.
- חוסר דם בלב.
- בעיה בזרימת הצ’י.
- הצטברות של לחות או ליחה.
- חום בלב ובכבד.
מפאת קוצר היריעה, נתייחס בהרחבה לשתי התסמונות הראשונות (סקירת המאפיינים הקליניים והצמחים המרכזיים לטיפול). שאר התסמונות יידונו בקצרה.
חולשה של הצ’י10
חולשת צ’י מתבטאת בעייפות ובחולשת שרירים, בחוסר תיאבון, בצואה רכה ובלאות. מקרים חמורים יותר מתבטאים גם בצניחת איברים. מבחינה נפשית, חולשת צ’י מתבטאת כחוסר חשק, חוסר כוח ליזום ולעשות דברים ולהתמודד עם אתגרי החיים. מצב נפוץ זה מתאים להגדרה של דיכאון קל (דיסתמיה dysthymia) על-פי הרפואה המערבית.
ברפואה הסינית, הטיפול בדיכאון קל מתרכז בחיזוק אנרגיה בסיסית, באמצעות תזונה מחזקת אנרגיה, דיקור, פעילות גופנית מתאימה ותרגילי נשימה.
חיזוק צ’י באמצעות צמחי מרפא נעשה באמצעות צמחים שמחזקים את מערכת העיכול והספיגה. מאחר שמערכת העיכול היא המקור הראשוני של אנרגיה בגוף, חיזוק שלה יוביל לחיזוק האנרגיה הכללית, לשיפור מצב הרוח והפחתת הדיכאון.
צמחים נבחרים לטיפול בחולשת צ’י
ג’ינסנג Ginseng Radix Panax
שם סיני: Ren Shen
ג’ינסנג הוא אולי הצמח הסיני המוכר בעולם, והוא נחשב כצמח העיקרי לחיזוק צ’י ברפואה הסינית. ג’ינסנג מחזק את הצ’י המקורי, מערכת העיכול והריאות, שהם מקורות הצ’י בגוף (מהאוויר -דרך מערכת הנשימה, מהמזון – דרך מערכת העיכול ומהצ’י המולד, שקשור לכליות).11
משתמשים בג’ינסנג במצבים המאופיינים בנשימה שטחית, קוצר נשימה, גפיים קרות, הזעה שופעת, קוצר נשימה וצפצופי נשימה, חוסר תיאבון ושלשולים. כל אלו הם תסמינים הקשורים לחולשת צ’י כללית ולחולשה של הריאות. הצמח מתאים גם אחרי איבוד רב של דם, ובמקרים קשים של צניחות קיבה, רחם או חלחולת (rectum). ג’ינסנג מטפל גם בצ’י של הלב, ומרגיע נפש בהפרעות שינה (insomnia), זיכרון חלש או דפיקות לב מואצות (פלפיטציות – palpitations) על רקע חולשת צ’י ודם.
ג’ינסנג הוא אחד הצמחים הנחקרים ביותר. כאן נציג בעיקר את ההיבטים הקשורים להשפעתו המנטלית / רגשית על האדם.
ג’ינסנג משפיע ישירות על ההיפותלמוס, ומייעל את השפעתו על בלוטות האדרנל.12,13 בלוטות אלו מייצרות הורמוני דחק (stress) כתגובה למצבי מתח ולחץ. מחקרים בחיות הראו, שבסיום מצבי דחק, בלוטות אדרנל של עכברים שהוזנו במיצוי של ג’ינסנג, מפסיקות לייצר הורמוני דחק מהר יותר מאשר בלוטות אדרנל של חיות שקיבלו הזנה רגילה. כאשר החוקרים האריכו את משך מצב הדחק, בלוטות האדרנל של החיות שהוזנו בג’ינסנג שמרו על רמת ייצור טובה של הורמוני דחק וכך הגבירו סיבולת למצבי מתח ולחץ, (כלומר: הוגבר הכושר האדפטוגני). כאשר הוציאו את בלוטות האדרנל מהחיות, נפגעה השפעת הג’ינסנג על העמידות למצבי דחק. מחקרים נוספים הראו יכולת של ג’ינסנג לשפר תגובה במצבי מאמץ פיסי מוגבר, מצבי חום או קור קיצוניים, רעב, מצבי מתח נפשי (פסיכוסומטיים) ושוק חשמלי.
מחקרים במערב מצביעים על יכולת הג’ינסנג להגביר סיבולת ואדפטוגניות, ואולם זו נחשבת ברפואה הסינית לתופעה נלווית. על-פי התפיסה הסינית, ג’ינסנג אינו בהכרח צמח מחזק כוח, אלא מוגדר כצמח המשפר מוטיבציה וכוח רצון (שעל פי התפיסה הסינית, מקורם בכליות). מכאן, שחיות (או אנשים) במצבי דחק, אינם רק מגבירים את כוחם, אלא גם את רצונם ואת המוטיבציה שלהם להתמיד במשימה.
ג’ינסנג נחשב גם לצמח פסיכואקטיבי (משפיע על הנפש). הוא אחד הצמחים שגם מחזקים וגם מרגיעים. ההרגעה היא תוצאה של ליכוד המחשבות. כלומר, כאשר המחשבות נודדות ומתפזרות והאדם לא יכול להתמקד, הג’ינסנג מחזק את הצ’י ובכך תורם לשמירת המחשבות בסדר ובארגון. מאידך, שימוש עודף בג’ינסנג עלול להחמיר בעיות ליחה בגוף, לרבות ליחה מנטלית, ולפיכך לערפל את החושים ולמסך את החשיבה.11
קדד – אסטרגלוס
Astragalus Membranaceus Radix
שם סיני: Huang Qi
אסטרגלוס הוא צמח מוכר ברפואה המערבית והסינית. הוא נחשב ברפואה הסינית כמחזק צ’י ומעלה אותו כלפי מעלה, ועל כן חשוב כצמח מוביל לטיפול בצניחות איברים על רקע חולשת צ’י. לאסטרגלוס השפעה מיטיבה על מערכת החיסון (Wei Qi), והוא מתאים לטיפול בהתקררויות חוזרות ונשנות, זיעה ספונטנית וקוצר נשימה.(14) בנוסף, אסטרגלוס נחשב לצמח אדפטוגני.
במחקר שנערך ב-1995, 115 אנשים עם לויקופניה (leukopenia) קיבלו מיצוי שווה ערך ל-30 גרם אסטרגלוס ליום, במשך 8 שבועות. התוצאות הראו שיפור משמעותי בספירת הדם של חולים אלה, בהשוואה לחולים שקיבלו מינון נמוך של הצמח או לא קיבלו כלל.
מנקודת ראות סינית, אסטרגלוס מחזק את הצ’י, שמסייע בייצור דם, כלומר חיזוק דם דרך צ’י.15 בכך האסטרגלוס פועל במנגנון אנרגטי הדומה לזה של הג’ינסנג, אך בניגוד אליו, אסטרגלוס אינו יוצר ליחה ולכן פעילותו אינה ממסכת. למרות שהוא אינו נחשב ישירות לצמח פסיכואקטיבי, מקובל לשלב אסטרגלוס עם אנג’ליקה סיננסיס ( Angelica sinensis – Dang Gui). שילוב זה מאפשר לאסטרגלוס לחזק את צ’י הטחול, שאחראי לייצור דם. שילוב של שני הצמחים תומך בדם ומזין דם ולכן מסייע לבעיות דיכאון שונות, בעיקר אלו הנובעות מחסר דם על רקע חולשת הטחול או הלב.16
צמחים נוספים מחזקי צ’י
| קודונופסיס Codonopsis Pilosula Radix | שם סיני: Dang Shen |
| פטריית פוריה Poria Cocos – Paradicis Sclerotium | שם סיני: Fu Shen |
| שוש (שורש מבושל בדבש) Glycyrrhiza Uralensis Preparata Radix | שם סיני: Zhi Gan Cao |
חוסר דם של הלב ופגיעה בשֶן17
על-פי הפיזיולוגיה הסינית, במצבים דיכאוניים מתקדמים יותר, מעורבים הלב, הדם והשֶן. נקדיש כמה מילים להבהרת המושגים החשובים הללו.
המושג “לב” ברפואה הסינית לא בהכרח מתייחס לשריר הלב, אלא מתאר את התפקוד הגבוה ביותר של האדם: היכולת החושית, הכלת רגשות, רצונות, מוּדעוּת וחשיבה. תפקידו העיקרי של הלב הוא לאחסן את השֶן, שהוא סוג האנרגיה או החומר, שלמעשה מבצע את התפקידים הללו. השֶן של הלב כולל את כל תפקודים הגבוהים (Mind).
מה שמחבר בין הלב ובין השֶן הוא הדם. הדם שזורם בלב ובכל הגוף מכיל בתוכו את השֶן. הדם נושא את השֶן ומוביל אותו לכל אברי הגוף. סוג הדיכאון שנראה בתסמונת של חסר דם בלב ופגיעה בשן, מערב סימנים לבביים עם ירידה בתפקודים מוחיים או הכרתיים.
התסמינים כוללים, בין היתר, פלפיטציות, תחושות חרדה, לחץ בחזה, מועקה. הדיכאון מתאפיין בבכי רב (שקשור ללב), תנודות רגשיות, ירידה בזיכרון, ירידה בתפקודים מנטליים (כמו למידה וזיכרון), אינסומניה (בעיקר קושי להירדם). בנוסף, עשויים להתקיים כל שאר התסמינים של חוסר דם, כמו חיוורון, חולשה, סחרחורות, נשירת שיער, ציפורניים שבירות וכיו”ב. דיכאון אחר לידה הוא תת-קבוצה של מצב זה.
צמחים חשובים לטיפול במצב של חוסר דם של הלב ופגיעה בשֶן
ארכובית סינית (פוליגונום) Poligonum maltiflorum Radix
שם סיני: He Shou Wu
ארכובית סינית הוא צמח מתוק, מריר ונייטרלי באופיו. הוא מוּכּר כצמח שמזין את הלב והדם ומרגיע את הנפש, ומשפיע על אנרגיית הלב והכבד. טעמו המתוק מחזק ולכן הוא מתאים להזנת דם הלב, הרגעת שֶן, טיפול במצבי חסר יִין או דם המלווים באינסומניה ואי שקט, שינה רבת חלומות מטרידים, חולשה כללית, כאב וחוסר תחושה על רקע חסר דם (הכולל תופעות כמו נימול, חולשה כללית, עייפות ופריחות עור אדמדמות).18
על-פי המיתוס הסיני, ארכובית סינית התגלה כמחזק ג’ינג (התמצית המוּלדת, המתייחסת למטען הגנטי המועבר אלינו עד סוף תקופת ההיריון), מחזיר שיער אפור לצבעו המקורי, מחזק את התיאבון לחיים ומאריך את משכם ואיכותם. תרגום השם הסיני He Shou Wu הוא: שיער ראשו השחור של מר הֶ. מייחסים לצמח יכולת להגן על המוח מנזקי רדיקלים חופשיים, ולשפר את הזיכרון והלמידה.
מחקר שנעשה על גרבילים (מכרסם, משפ’ העכברים), בדק השפעה של תמצית ארכובית סינית בתמיסה אלכוהולית, כטיפול מונע באיסכמיה מוקדית במוח (- ischemia אספקת דם לא מספקת). נמצא שצריכה קבועה מגינה על המוח מפני פתולוגיה זו.19
על פי הגישה הסינית, איסכמיה מוקדית במוח יכולה להיות קשורה לתפקוד לא תקין של הכליות ושל הכבד, שאינו מזרים מספיק דם למוח, כתוצאה מחסר דם. ארכובית סינית מזינה את הג’ינג, ולכן מתאימה לאנשים שאינם מרגישים בנוח במקום בו הם נמצאים: השיער של אנשים אלו מאפיר בגיל צעיר ובשדה הראייה שלהם מופיעות נקודות שחורות, המבטאות אי נוחות ממה שהם רואים.
שיזף קוצני סיני Ziziphus Spinosae Semen
שם סיני: Suan Zao Ren
צמח נייטרלי, מתוק וחמוץ, נחשב כצמח שמזין את הלב ואת דם הכבד ומשפיע על אנרגיית הטחול, הלב, הכבד והמרה. טעמו המתוק מאפשר הזנה, מכאן שתפקידו העיקרי להזין את יִין הלב ואת דם הכבד ולכן הוא משמש להשקטת הנפש במצבי חוסר שקט, הפרעות שינה (insomnia), דופק מהיר (palpitations) ולחץ דם גבוה. טעמו החמוץ מכווץ, ולכן הוא מצמצם הזעות יתר.20
מיצוי אלכוהולי של הצמח הצביע על צמצום נזק לקולטנים של NMDA (N-Methyl-D-Aspartate) חסימת קולטן זה (ואחרים) עשויה לצמצם פרכוסים אפילפטיים, אך להגביר נטייה לפסיכוזה ולסכיזופרניה. עדיין לא ברור הקשר בין הקולטן למצב הרוח, אך נמצא כי עלייה במספר הקולטנים קשורה לשיפור הריכוז והלמידה.21 שכיחות גבוהה של מצבי דיכאון ידועה אצל אלו החסרים ריכוז וקשב. במחקרים שונים נמצא, שצמצום צריכה קלורית מעלה את מספר הקולטנים.
השיזף משולב בפורמולות בהן יש צורך לחזק ולהזין, ובנוסף, לשמר את הקיים ולמנוע פיזור של צ’י. מצבים אלו אופייניים לתופעות פיסיות, כמו הזעות או בריחת זרע (פיזור מהגוף), וגם לחשש לבריחת צ’י במטופלים עם חסר צ’י ודם בלב. הצמח יעיל כצמח בודד, והוא גם בעל השפעה פסיכואקטיבית – בעיקר בשילוב עם הצמחים שתוארו לעיל.
צמחים נוספים המחזקים את הדם ואת שֶן הלב:
- Biota Orientalis Semen – Bai Zi Ren
- Melia Toosendan Fructus – Lian Zi
- Triticum aestivum Levi – Fu Xiao Mai
- Ganoderma Lucidum – Ling Zhi
משלב של צמחים ותרופות במצבי דיכאון22
כדי לבחון מודל של שילוב צמחים ותרופות, יש להבין תחילה מהי השפעתה האנרגטית של התרופה שבשימוש. כמודל, נבחן לדוגמה השפעה של תרופות נוגדות דיכאון, המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs – Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), וכהקדמה נדון בהשפעת הסרוטונין בגוף (שימו לב: סרוטונין בגוף ולא במוח!).
הפרשת סרוטונין מרובה בגוף, על רקע גידול קרצינואידי (APUD), גורמת לשלשול, סומק, כיווץ הסמפונות ומחלות מסתמי הלב. סרוטונין נמצא ברקמות רבות בגוף ובמיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. סרוטונין גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השרירים החלקים במעי ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח.
רמות נמוכות של סרוטונין מובילות למצב רוח דיכאוני, OCD – Obsessive-Compulsive Disorder, תיאבון יתר, התנהגות תוקפנית והפרעות שינה. כמו כן, קולטן מסוים של סרוטונין מתקשר להפרעות בתפיסה, על רקע שימוש בסם מסוג LSD .
נראה שלסרוטונין יש קשר חשוב אל השֶן. הוא משפר מצב דיכאוני ומצבים הנלווים אליו, ומשפר בעיות שינה. עם זאת, קשה להסביר את תיאבון היתר, האופייני לרמות נמוכות של סרוטונין, שכן תיאבון יתר פתולוגי נתפס לרוב כבעיה של חום בקיבה, ואילו סרוטונין דווקא מחמם את מערכת העיכול. גם התנהגות תוקפנית מתקשרת לרוב לבעיות חום ורוח מהכבד, אלא שכאן ניתן להבין את התופעה מזווית אחרת. התנהגות תוקפנית היא תוצאה של רוח שיכולה לנבוע ממצבי חסר, כמו גם ממצבי עודף המובילים לחום או להתפרצות אש. תקיעות (stagnation) עשויה להיפתח על ידי חומרים מחממים ומניעים ולכן להחמיר מצבי תוקפנות. באופן כללי, ניתן להניח, ששיפור השֶן מפחית את המצוקה והתופעות הנלוות לה, כדוגמת תיאבון יתר ותוקפנות.
הסרוטונין מחמם, כפי שניתן לראות בתופעות מערכתיות ומרכזיות (במוח). הוא עלול לגרום להתכווצות שרירים חלקים במעי ולשלשול. זוהי תופעה מעניינת, כיוון שצמחים כמו אדמונית ( Paeonia ) ושוש ( Glycyrrhiza ) דווקא מרפים שרירים. צמחים אלו משולבים בפורמולות לטיפול במצבי דיכאון, כך שיש להניח שהם משפיעים על קולטנים ספציפיים של סרוטונין במערכת העיכול והנשימה, אך לא על קולטנים מרכזיים (שבמוח). זהו כיוון אפשרי ומעניין לטיפול ולאיזון של תופעות הלוואי של תרופות מסוג SSRIs.
תופעת החום מקבלת חיזוק דווקא מכּיווּן השימוש בסמים פסיכדליים, המחקים את השפעת הסרוטונין במוח ומתחרים אתו על קולטן מסוים במוח. מצבים פסיכו-אקטיביים אלו מתאימים על-פי הגישה הסינית למצב של חום בלב, המשפיע על עליית השֶן. ואולם, יש לזכור כי רב הנסתר על הידוע, ועדיין דרושים מחקרים רבים להבנת תופעות אלו.
פלואוקסטין (Fluoxetine, או בשמה המוּכּר: Prozac), היא תרופה מקובלת מקבוצת SSRI, שמעלה באופן מלאכותי את רמת הסרוטונין בסינפסה. בשונה ממתן טריפטופן, שהוא קודמן (precursor) לסרוטונין ומגביר את ייצורו, פלואוקסטין לא מגביר את כמותו אלא מאריך את פעילותו על-ידי מניעת ספיגה חוזרת של סרוטונין לסינפסה.
פלואוקסטין מטפל בראש ובראשונה בדיכאון. דיכאון על פי הרפואה הסינית יכול לנבוע מחסר צ’י בטחול, חסר יאנג או יִין בכליות, חסר צ’י בריאות, או המצב השכיח ביותר – חסר דם בלב. דיכאון מג’ורי (major depression) משפיע על השֶן. חוסר צ’י או יאנג מוביל לחוסר ייצור מספיק של שֶן על ידי צ’י הלב, בעוד שחוסר יין או חוסר דם מבריח את השן או מפסיק לעגן אותו בלב. השֶן הוא מהות יאנגית המופקת מהצ’י. מכאן שניתן להניח, כי פרוזק מעלה בצורה מלאכותית את רמות השן בדם, ייתכן שדרך הפניית מאגרי צ’י ממקורות אחרים אל הלב, אך הוא אינו תורם לייצור הדם, החיוני ללב.
אנו רואים, כי השפעת הפרוזק עלולה אפילו לפגוע בייצור הדם. תופעות כאלה מתבטאות באורטיקריה, חום ופריחות, לויקוציטוזיס, וסקוליטיס או אריתמה. אמנם הפרוזק מטפל יפה בדיכאון, אבל תופעות הלוואי האפשריות שלו הן עצבנות, הפרעות שינה, חולשה וחרדה, המתאימים לתופעות של חסר דם.
מנקודת ראות סינית, הפגיעה בדם פוגעת גם בשרירים, במפרקים ובעור, מובילה ליובש והתקרחות ותורמת לתופעת כאבי הווסת. החום עלול לגרום לרוח, שמתבטאת בפרכוסים. ביטויי חום יהיו קיצוניים יותר, בעקבות שימוש בחומרים מחממים, כמו אלכוהול או חוסמי MAO.
מכל האמור לעיל ניתן להסיק, שפרוזק אולי יעיל נגד דיכאון, אך הוא פוגעת בדם ועלול להוביל לחום על רקע חסר. קיים היגיון רב להשלים את הטיפול נוגד הדיכאון בפורמולת צמחים, המחזקת דם ומונעת תסמונות אפשריות. התאמת הפורמולה אפשרית אך ורק על-ידי תשאול מדוקדק והשוואה בין המצב שלפני נטילת התרופה למצב בזמן נטילתה (יש להמתין שלושה חודשים להשפעת התרופה, לפני שניתן להגדיר את מצבו האנרגטי החדש של המטופל).
יש להקפיד ולבחור צמחים בעלי השפעה מערכתית ולא רק מרכזית, שאינם מסוג SSRI (כדוגמת פרע – Hypericum ). התמקדות בתסמין (הדיכאון) דרך שימוש בצמחים העובדים ישירות על מערכת העצבים המרכזית, בלא ידיעת שורש הבעיה (חסר צ’י, חסר דם ועוד), נותנת מענה חלקי בלי לטפל במכלול, ולכן תשאיר את הפוטנציאל לחזרת הבעיה ולהחמרת תסמינים אחרים שלה.
תסמונות שכיחות נוספות
תקיעות של צ’י
דיכאון הנגרם מתקיעות של צ’י מאופיין בתחושות של תסכול, פסימיות, קוצר רוח ונרגנות. הוא נוצר כאשר זרימת האנרגיה במרידיאנים נפגעת והאדם נשאר תקוע. תסמין נפוץ בתקיעות של צ’י הוא כאב, כך שבמצב זה נפוצה מעורבות של כאבי ראש, כאבי בטן, לחץ ומועקה בחזה ועצירויות. אצל נשים נוכל לראות כאבי מחזור לפני הווסת (בזמן הווסת הדם זורם ואז התסמינים חולפים), או מצב של דיכאון לפני המחזור, שנובע מבעיה זו בדיוק.
צמחים לתקיעוּת של צ’י:
- Albizzia Julibrissin Cortex – He Huan Pi
- Salvia miltiorrhiza Radix – Dan Shen
- Bupleurium spp . Radix – Chai Hu
- Citrus sarcodactylis Fructus – Fo Shou
תת קבוצה: דיכאון שקשור לתקיעוּת של מזון
הרפואה הסינית מתארת תת-קבוצה של דיכאון, הנובע מתקיעות של מזון במערכת העיכול. דיכאון זה מופיע אחרי ארוחה כבדה, או אחרי אכילת מזון מסוים. צמחים אחדים יכולים להקל על דיכאון מסוג זה, חלקם מסווגים על פי סוגי המזון השונים שגורמים לתופעה.
צמחים לתקיעוּת של מזון:
- Pinellia Ternata Rhizoma – Ban Xia
- Magnolia officinalis Flos – Hou Po
- Raphanus sativus Semen- Lai Fu Zi
הצמחים הללו מרכיבים פורמולה קלאסית שמיועדת במיוחד למצבים אלו, ושמה:
Pinellia and Magnolia Bark Decoction – Ban Xia Hou Po Tang
הצטברות של ליחה ולחות
ליחה ולחות הם מושגים קרובים ברפואה הסינית, ולמרות שקיים ביניהן הבדל, הן יידונו כאן כמושג אחד. ליחה ולחות הן חומר עודף שמצטבר בגוף, מאט תהליכים וגורם לכבדות, איטיות ותחושת ערפול ומיסוך.
מבחינה נפשית, ליחה או לחות יכולות לגרום לפלגמטיות, מושג שמקורו מהמילה Phlegm – ליחה, ומתאר אדישות, לאות, עייפות נפשית וכבדות מחשבתית. דיכאון שמאופיין באפאטיות, כבדות מחשבתית, חוסר קשר עם הסביבה ותגובות איטיות למה שמתרחש, יוגדר ברפואה הסינית כדיכאון שמקורו בהצטברות לחות או ליחה בגוף.
צמחים להצטברות של ליחה ולחות:
- Acorus graminius Rhizoma – Shi Chang Pu
- Polygala tenuifolia Radix – Yuan Zhi
סילוק חום ואש של הכבד והלב
דיכאון על רקע של חום או אש, הוא דיכאון שונה מאלו שתיארנו לעיל. מדובר במצב סוער הרבה יותר, שבו מעורבים גם התפרצויות זעם, חוסר מנוחה ולעתים אף התקפי אלימות. אפשרית גם מעורבות של חום פנימי ממקור אחר, שיכול לגרום למתח נפשי מתמשך, לחץ דם גבוה, חום על רקע של מנופאוזה, ובמצבים חמורים גם להפרעה דו-קוטבית.
העיקרון הטיפולי כאן הוא סילוק החום והורדת האש, בניגוד למצבים הקודמים, בהם הטיפול נועד לחזק ולבנות את החומרים החסרים בגוף.
צמחים לסילוק חום ואש של הכבד והלב:
- Haematitum – Dai Zhe Shi
- Anemarrhenae asphodeloides Radix – Zhi Mu
- Paeonia suffruticosa (Moutan radicis Cortex) – Mu Dan Pi
- Gardenia jasminoides Fructus – Zhi Zi
במצבים חריפים של מתח נפשי ודיכאון על רקע של חום ואש, הרפואה הסינית משתמשת בחומרים לא צמחיים, ובייחוד בחלקי צדפות ומינרלים שונים.
מעניין להזכיר, שהטיפול המערבי בהפרעה דו-קוטבית כולל מתן ליתיום; מנקודת מבט סינית, הליתיום אכן מקרר ומסלק חום ושייך לקבוצת המתכות והמינרלים הקרים.
מסלקי חום ואש:
- Ostreae Concha – Mu Li – סוג של קונכייה
- Draconis Os – Long Gu – סוג של עצם מאובנת
- Magnetitum – Ci Shi – מינרל בעל תכונות הדומות למגנט
סיכום
עבודה עם מטופלים הסובלים מדיכאון היא אתגר מיוחד. חלק מהאתגר נובע משום שהם, בחלקם, אינם מעוניינים לצאת מהמצב בו הם נמצאים (סוג של סטגנציה) וחלקו בשל הסיכונים הנלווים לאלו המסוגלים לנסות פגיעה בעצמם (או באחרים). מסיבה זו יש לעבוד בצמוד לפסיכיאטר אוהד, שילווה את הטיפול וייתן לו את הגיבוי הנכון.
במצבים דיסטמיים (דיכאון קל), ניתן להתמקד בטיפול הרבולוגי כשטיפולים נלווים לו כוללים תמיכה בעזרת מגע, תזונה, שיחות ועוד. במצבים מג’וריים חובה להיעזר בגורמים רפואיים. טיפול תרופתי במטופל הדיכאוני אינו נוגד סיוע הרבולוגי, אך דורש מעקב וזהירות, בעיקר כאשר מדובר בצמחים הפועלים במנגנון נוירו-כימי דומה. במקרים אלו, יותר מתמיד, חשוב להתמקד בשורש הבעיה של המטופל ברמה האנרגטית ולתת תמיכה מערכתית ולא מרכזית. צמחים מתאימים לכך יכולים לחזק דם או לתמוך ולהניע צ’י, למשל, אך לא להשפיע ישירות על הסרוטונין במוח.
חשיבה בגישה אנרגטית סינית עשויה לסייע בקביעת אסטרטגיית הטיפול ולמנוע נזקים אפשריים למטופל.
