תרגום ועריכה: פרץ גן, “על עלים – מרכז לצמחי מרפא”, מושב ציפורי. peretz@al-alim.co.il
דם המכבים האיטלקי, Helichrysum italicum הוא צמח ידוע ברפואת הצמחים, ובגינון. הצמח קיבל פרסום והערכה רבה בזכות השמן האתרי המופק מהצמח, והוא בעל סגולות מוערכות לעור. השמן ותכשירים שונים המופקים ממנו נמכרים במחירים גבוהים ועל כן קיבל פרסום כמוצר “פרמיום” בארומתרפיה. תכונותיו הכימיות של הצמח עושות אותו למוצר בעל פוטנציאל רב, לתחום הרפואי, קוסמטי כמו גם לתחום תוספי התזונה, אך למרות ההיכרות רבת השנים עם הצמח, עדיין לא זכה להכרה רחבה בציבור. בסקירה מקיפה (1) על הצמח, אשר נכתבה על ידי שורת חוקרים איטלקיים והתפרסמה לפני מספר שנים בירחון “המועצה האמריקאית לבוטניקה” The American Botanical Council, הוא כונה “הענק הרדום של רפואת הצמחים הים-תיכונית”. להלן קטעים מתוך סקירה זו, בשינויים קלים והערות.
הסוג הליכריסום Helichrysum (משפ’ המורכבים) כולל כ500 מינים שונים. כמחצית מהם הם מינים אנדוגניים לאפריקה. בישראל מפורסם המין דם המכבים האדום Helichrysum sanguineum (L.) Kostel., שם אותו העניק לצמח הבוטנאי נוגה הראובני, והוא מתייחס לצבע התפרחת האדומה. הצמח הפך לסמל השכול על חללי מערכות ישראל. לעומת דם המכבים האדום, מרבית מיני הסוג ידועים בזכות צבעם הצהוב של הפרחים, המוקנה להם על ידי פלאבונואידים שונים. ידוע מביניהם הוא צ’לקון (chalcone), השייך לקבוצת קטונים ארומטיים, נוגדי דלקת. צ’לקון מאפיין במיוחד מין אחר בסוג הליכריסום, והוא Helichrysum arenarium, ידוע בישראל בשם “ביסמרטניק” (רוסית), אהוב על העולים מרוסיה. שם הסוג הבוטני Helichrysum מתייחס כנראה לצבע הפרחים: ביוונית Helios= שמש, או Helix = סליל, Chrysum = זהב . בגינון בישראל נפוץ גם מין נוסף, הליכריסום עלווני H. petiolare , , שעליו מעוגלים, צימוחו נמרץ ופריחתו דלה יותר.
הצבע הצהוב של הפרחים עמיד לזמן רב לאחר ייבושם, ועל כן הם זכו לשמות שמבטאים את “אל-מות” הצמח, בשפות שונות: “חי-עד” בעברית, perpetuino and semprevivo (איטלקית), immortelle (צרפתית) everlasting, (אנגלית), siempreviva (ספרדית).
תפוצת הצמח הטבעית היא בעיקר במרכז הים התיכון, דרום איטליה, סרדיניה , קורסיקה והאיים הבלאריים. מגדלים אותו היום במדינות שונות בדרום אירופה, בעיקר לצורך הפקת השמן האתרי. הפרחים מופיעים בישראל יוני. בישראל ניתן לגדל את הצמח בכל חלקי הארץ, גם ללא תמיכה של השקיה בקיץ, אך תהיה דלה ולא תאריך ימים, בטמפרטורות הקיץ הרגילות.
הצמח עמיד יחסית ליובש ולקרה. מראהו אפור בדרך כלל, לבד מזמן הפריחה המעניקה לו גוון צהוב זוהר. ריח הפרחים נחשב למיוחד ואקזוטי. הריח מזכיר את ריח הקארי ההודי, ולכן קיבל הצמח במשתלות את השם “צמח הקארי”, אף שאין לו כל קשר לתבלין ההודי. יש שמוצאים דמיון בריחו לריח האניס, לורדים, או לצמח הטבק. השמנים האתריים (נדיפים) המופקים מהצמח משמשים בתעשיית הבשמים לגברים, כמו גם לנשים. ריח השמן האתרי המופק מהצמח אינו זהה לריח הצמח, משום שהשמן עובר שינוי טבעי בזמן ההפקה, ומשנה את ריחו.
שימושי הצמח העיקריים הם למע’ הנשימה, העיכול ולבעיות עור. משתמשים בחליטה של כל חלקי הצמח העליונים, או בשמן האתרי. הצמח מקובל בטיפול לדלקות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, אלרגיות, הצטננות, שיעול, הפרעות בשלפוחית השתן, כמעודד הפרשת מיצי מרה וכבד, לטיפול בקשיי שינה (2). השמן משמש לטיפול בפצעים, להפגת שטפי דם, ולהבהרת כתמי עור.
בשימוש קולינרי, עלי הצמח משמשים גם כתבלין בהכנת תבשילי בשר, בתערובת עם צמחים אחרים להכנת רוטב, כתחליף לכשותנית בהכנת בירה (לידיעת מבשלי הבירה!), ולהעשרת ליקרים.
בשילוב עם שמן זית (השריה), הצמח יכול להועיל לכויות ולהגנה על העור מפגיעת השמש, ולטיפול אנטיספטי. מבין הרופאים הקדמונים, דיוסקורידס ופלינוס (מאה ראשונה לספירה) דיווחו על שימוש בצמח לטיפול בדלקות מפרקים, וכאבים באגן. מאוחר יותר נכתב על שימושים מגוונים אחרים – להגנה על הכבד, נגד זיהומים, ועוד.
בעבר, שימש שמן ההליכריסום כתוספת ארומטית לטבק מקטרת. השימוש באבסולוט (טינקטורה מרוכזת) הוא בתעשיית הבשמים, בעוד השמן משמש בארומתרפיה וברפואה.
שמנים אתריים של מיני הליכריסום וזנים שונים של דם המכבים האיטלקי (הליכריסום איטליקום) נבדלים זה מזה באופן מובהק. נריל-אתרים הם הקבוצה הדומיננטית (25-40%), המקנה להליכריסום את ריחו האפייני. גם לססקיטרפנואידים (כ10%) יש חשיבות. הרכב טיפוסי של השמן שנמצא במחקר מקרואטיה (3) : α-pinene (10.2%), α-cedrene (9.6%) aromadendrene (4.4%), β-caryophyllene (4.2%), and limonene (3.8%), neryl acetate (11.5%), 2-methylcyclohexyl pentanoate (8.3%), 2-methylcyclohexyl octanoate (4.8%), geranyl acetate (4.7%) . השמן מופק מפרחים, והיבול המתקבל הוא נמוך: כ0.1%. בהתחשב גם ביבול הנמוך של הפרחים, מחיר השמן גבוה יחסית, כ8000 ₪ לק”ג ויותר, ויש הבדלים משמעותיים בביקוש לזנים השונים. השימוש העיקרי של שמן ההליכריסום הוא בהעלמה או טשטוש צלקות. שימושים אחרים הם בתכשירי “אנטי-אייג’ינג” במהילה עם שמני בסיס, בטיפול בפצעים מדממים, במהילה עם שמן עץ התה או אזוביון (לבנדולה), ועוד. מחקר רב יחסית בוצע על שימוש נוגד-חידקים של השמן האתרי. השפעות ספציפיות של רכיבי השמן השונים לא נבדקו עדין.
המידע המצוי בידנו היום על הצמח והתפתחות השימוש הקליני בו מתבססים במידה רבה על מחקריו הקליניים של ליאונרדו סנטיני Santini, רופא וחוקר איטלקי, אשר נערכו בשנות ה-30 של המאה הקודמת. מחקרים רבים התמקדו בתכונותיו האנטיספטיות של הצמח. סנטיני חקר בהרחבה את השפעות הצמח בטיפול חיצוני על פצעים, על פסוריאזיס, ובשימוש פנימי לטיפול במחלות נשימה ועיכול. הוא גילה כי השפעות הצמח, במרתח 5% של הפרחים, דומות במידה רבה להשפעות קורטיזון. מחקרים אלה אומצו מאוחר יותר על ידי תעשיית התרופות, לפיתוח תרופות מן הצמח. השימוש התרופתי המודרני ממוקד בטיפול בטחורים וזרימת דם לגפיים.
המחיר הגבוה של השמן האתרי מהפרחים מעודד ניצול גם של העלים, והצמח השלם אף הוא בשימוש על ידי יצרנים שונים לייצור תמציות ולהפקת שמן אתרי. שמן “קורסיקני” או “סרדיני” מקבלים מחיר גבוה יותר. יש להיזהר מחיקויים הנפוצים בשוק. אין סטנדרטיזציה בינלאומית מוסכמת לשמן הליכריסום.
- Helichrysum italicum: The Sleeping Giant of Mediterranean Herbal Medicine (2014). Giovanni Appendino,Laureaa; Orazio Taglialatela-Scafati, PhDb; Alberto Minassi,; Federica Pollastro; Mauro Ballero, Laureac; Andrea Maxia; Cinzia Sanna. HerbalGram #105 (2015).
- Helichrysum italicum: From traditional use to scientific data. Oliveiraa Lígia Salgueirob José Martinez-de-Oliveiraac RitaPalmeira-de-Oliveiraad. Journal of Ethnopharmacology, Volume 151, Issue 1, Pages 54-65.
- Mastelic, J., Politeo, O., Jerkovic, I. et al. Composition and Antimicrobial Activity of Helichrysum italicum Essential Oil and Its Terpene and Terpenoid Fractions. Chem. Nat. Compd. 41, 35–40 (2005).
