מרבית המטופלים שמגיעים אלינו כבר עברו במסלול הרפואי הרגיל שם ניסו ככל יכולתם לעזור להם ולכן נתנו להם תרופות אשר מקלות על תסמיני המחלות השונות.
מכיוון שלנו (המטפלים) אסור לשנות טיפול תרופתי כלשהו, הרי שאנו צריכים לדעת לשלב בחוכמה בין צמחי מרפא לתרופות אותן נוטלים מטופלינו, על מנת להימנע מתגובות הדדיות לא רצויות.
באופן כללי ניתן להבחין בשלוש תגובות הדדיות (אינטראקציות) אפשריות בין צמחים לתרופות:
1. השפעה מצטברת של תרופה וצמח
לדוגמה: מטופל אשר סובל משיגדון (גאוט) ומיתר לחץ דם, מקבל בד”כ תרופות מְשַתנות. אנו נרצה כמובן לעזור לו ונמליץ על נטילה של זרעי סלרי (Apium graveolens), המשמשים בד”כ לטיפול בשיגדון. הסלרי הוא בעל השפעה משתנת. ההשפעה המצטברת של תרופה משתנת במשלב עם צמח משתן עלולה לגרום לשיבושים במאזן האלקטרוליטי אצל המטופל.
2. השפעה מנוגדת של תרופה וצמח
לדוגמה: ג’ינסנג, כצמח לחיזוק, לא יתאים למטופל אשר סובל מיתר לחץ דם ומקבל תרופות להורדת לחץ הדם. הג’ינסנג עלול להעלות את לחץ הדם – פעילותו מנוגדת לטיפול התרופתי שמקבל המטופל. הדברים אמורים גם לגבי ג’ינסנג קוריאני (Panax ginseng) ובמידה פחותה גם לגבי ג’ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus).
3. השפעה על חילוף חומרים תרופתי
הדוגמה הידועה ביותר היא של פרע מחורר (Hypericum perforatum), אשר מגביר את תהליכי הסינון בכבד (ציטוכרום P-450), כלומר מגביר את קצב פינוי התרופות דרך הכבד, ועלול לגרום לירידה ברמת התרופות בדם.
אנסה לפרוט את המידע הזה קצת יותר, על פי תרופות וצמחי מרפא אשר נפוצים בטיפול במחלות שלד ושריר.
תרופות
הטיפול הקונוונציונלי במחלות שלד ושריר כולל בדרך כלל אחת מן התרופות הבאות:
- נוגדי דלקת סטרואידיים – משמשים לטיפול גם במקרי דלקת קשים וגם במחלות אוטואימוניות.
- נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים (NSAIDs) – משמשים לטיפול בדלקות.
- תרופות מדכאות חיסון – זהו בעצם סוג של כימותרפיה, שתפקידה לדכא את מערכת החיסון ובכך להחליש את המחלה האוטואימונית.
סטרואידים:
אחת התרופות הנפוצות ביותר לטיפול במצבים דלקתיים ובמחלות אוטואימוניות היא הסטרואידים.
ובכן נשאלת השאלה האם יש צמחים שהם אסורים או בעייתיים במשלב עם סטרואידים?
כדי להבהיר את הדיון, אתמקד בתחילה בשילוב של סטרואידים עם ג’ינסנג קוריאני.
על פניו אין תגובות ביניים ידועות בין הצמח לסטרואידים, אבל… יש לשים לב לכמה דברים שכן עלולים ליצור תגובות לא רצויות בין השניים. אנסה להדגים להלן עד כמה שילוב בין ג’ינסנג וסטרואידים הוא רב שכבתי ודורש זהירות וניטור:
ראשית – לחומרים הפעילים ולמנגנוני הפעולה של הג’ינסנג. ג’ינסנג, כמו צמחים אדפטוגניים נוספים, מכיל ספונינים טריטרפנואידיים הנחשבים לחומרים הפעילים העיקריים. ספונינים אלו דומים במבנה שלהם להורמונים האנושיים דוגמת קורטיזון וקורטיזול ומעובדים באותם מסלולים מטבוליים בגוף. קורטיזון ובעיקר קורטיזול הם הורמוני הדחק (stress) העיקריים של הגוף. בין השאר הם אחראיים לשינויים מטבוליים כמו העלאת רמת הסוכר בדם ופירוק גליקוגן, ובזמן אירועים טראומתיים הם גם משפיעים על תפקוד המוח ע”י הגברה של פעילות האמיגדלה ודיכוי ההיפוקלמוס.
פרדניזון – הסטרואיד הנפוץ בשימוש, דומה במבנהו לקורטיזול ופוטנטי פי ארבע ממנו כנוגד דלקת.
מערכת היחסים בין כל אלו טרם נחקרה מספיק, אולם ברור כי קיים פוטנציאל להשפעה הדדית, בין אם מגבירה או ממתנת.
מעניין גם, שמינון יתר של ג’ינסנג קוריאני (Panax ginseng) (ידוע גם בכינויGAS – Ginseng Abuse Syndrome ) עלול לגרום לתופעות לוואי כגון יתר לחץ דם, עצבנות, אופוריה והפרעות שינה (insomnia), תסמינים אשר כולם אפשריים גם כתופעות לוואי של הסטרואידים עצמם…
עוד יותר מעניין, שאחד ממנגנוני הפעולה המשוערים של הצמח הוא התערבות שלו בייצור של גלוקוקורטיקואידים בגוף. והרי נטילה של פרדניזון (במינונים גבוהים או לטווח ארוך) מדכאת את הייצור האנדוגני של אותם גלוקוקורטיקואידים בעלי שם בלתי אפשרי…
זאת ועוד, יש לנטר את לחץ הדם של המטופל, (אשר עלול לעלות בעקבות השימוש בסטרואידים), משום שהג’ינסנג עלול להגביר השפעה זו של הסטרואידים על לחץ הדם.
קיימות גם השפעות מנוגדות על הגוף: בעוד שהסטרואידים מעלים את רמת הסוכר בדם, הרי שהג’ינסנג מוריד אותה, ובעוד שסטרואידים מדכאים חיסון, ג’ינסנג דווקא יכול להעלות ספירה לבנה.
זאת ועוד, קיימות ראיות ראשוניות להתערבות של ג’ינסנג קוריאני (Panax ginseng) במנגנונים המשמשים לפירוק וספיגה של תרופות (ציטוכרום P-450 ו-P-glycoprotein). אם אכן נכון הדבר, אזי דרושה זהירות רבה בשילוב של ג’ינסנג קוריאני עם תרופות המושפעות ממנגנונים אלו, בכלל זה סטרואידים.
ומכיווּן אחר לגמרי, מבחינה אנרגטית, הג’ינסנג הוא מחמם וממריץ, ומסורתית הוא אסור לנטילה במצבים של עודף חום. להבנתי, גם התרופה היא בדיוק זה: מחממת וממריצה.
במילים אחרות, מִשלב בין ג’ינסנג קוריאני וסטרואידים הוא בעייתי ויכול לגרום למגוון של התנגשויות קליניות.
ראוי גם להזכיר את השוּש הקירח (Glycyrrhiza glabra), אשר מכיל אף הוא ספונינים טריטרפנואידיים ואסור בשימוש מקביל עם מספר תרופות, ביניהן סטרואידים. שוּש מעכב את האנזים אשר ממיר קוריטיזול לקורטיזון (מתון יותר בהשפעתו) ולכן מגביר את פעילות הסטרואידים. שוּש כן יכול לשמש כעזרה ותמיכה בעת גמילה מסטרואידים, ע”י העלאת מינונו במקביל להורדת המינון התרופתי.
צמחים אחרים אשר עשויים ליצור תגובות ביניים עם סטרואידים, הם כל הצמחים הנחשבים אדפטוגניים, כדוגמת ויתניה (Withania spp.), צלע השור (Bupleurum spp.), ספלילה (Centella asiatica) ופטריית ריישי (Ganoderma lucidium).
כאמור, החומרים הפעילים של צמחים אלו דומים במבנה שלהם להורמונים האנושיים ולכן גם לסטרואידים, ועלולים להגביר את פעילות התרופה הסטרואידית.
מצד שני, כאשר התרופה משמשת לדיכוי חיסוני (מקובל במקרים של מחלות אוטואימוניות כגון RA), הרי שצמחים אלה עלולים לפעול במנוגד ולחזק את מערכת החיסון. פעילות הדדית זו הינה תיאורטית ולצערנו הנושא טרם נחקר מספיק.
קטגוריית צמחים נוספת שעלולה להתנגש עם סטרואידים היא צמחים משלשלים (עקב חשש מוגבר לשיבוש במאזן האלקטרוליטי בגוף, הנגרם מאיבוד אשלגן).
שילוב של צמחים נוגדי דלקת עם סטרואידים לא אמור להיות בעייתי. ההשפעה המצטברת של השניים מבורכת. ניתן לשלב צמחים כמו:
- פיליפנדולה (Filipendula ulmaria)
- ערבה לבנה (Salix alba)
- בן חרצית ריחנית (Tanacetum parthenium)
- כורכום (Curcuma longa)
ועוד.
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs):
עקרונית אין מניעה לשלב צמחים נוגדי דלקת עם תרופות מסוג NSAIDs. יש לשים לב שפעילות התרופות חזקה לאין ערוך מפעילות הצמחים, ולכן החלפה של התרופות בצמחים תהא חסרת אחריות.
לתרופות NSAIDs תופעת לוואי ידועה: פגיעה בריריות מערכת העיכול, לעתים עד כדי היווצרות כיבים פפטיים.
שני צמחים אשר ישתלבו היטב עם תרופות NSAIDs הם:
- כורכום (Curcuma longa)
- ושוש קירח (Glycyrrhiza glabra)
– שניהם נוגדי דלקת ובה בעת מגינים על השכבה הרירית במערכת העיכול ועשויים למנוע פגיעה בה.
צמחים נוגדי דלקת נוספים יכולים להשתלב עם תרופות NSAIDs:
- פיליפנדולה (Filipendula ulmaria)
- ערבה לבנה (Salix alba)
- בן חרצית ריחנית (Tanacetum parthenium)
- קוהוש שחור (Cimicifuga racemosa)
- רהמניה סינית (Rehmania glutinosa).
יש לשים לב שתרופות NSAIDs במינון גבוה עלולות לגרום נזק לכבד. לכן רצוי לשלב עם תרופות אלה צמח להגנה על הכבד, כדוגמת:
- גדילן (Silybum marianum)
- שכיזנדרה (Schisandra chinensis)
- לפה גדולה (Arctium lappa)
רצוי להימנע משילוב של צמחים רעילים לכבד (hepatotoxic) במקביל. דוגמה לכך יהיה הצמח ציפורני השטן (procumbensHarpagophytum ), אשר במינון גבוה ולאורך זמן עלול לגרום נזק לכבד.
סיבה נוספת לאי שילוב של ציפורני השטן עם תרופות NSAIDs היא היותו אסור לשימוש באנשים הסובלים מכיבים במערכת העיכול.
תרופות מדכאות חיסון:
תרופות אלה משמשות כאמור לדיכוי מערכת החיסון, לשם דיכוי תסמיני המחלה האוטואימונית.
מוטב שלא לשלב צמחים אשר מחזקים או ממריצים את מערכת החיסון, כגון:
- ג’ינסנג קוריאני (Panax ginseng)
- ג’ינסנג סיבירי (Eleutherococcus senticosus)
- שכיזנדרה (Schisandra chinensis)
- אנדרוגרפיס (Andrographis paniculata)
- מִינֵי קיפודנית (Echinacea spp.)
ועוד.
ניתן להשתמש לתקופות קצרות (מספר ימים) בצמחים ממריצי חיסון, כדי להתגבר על מחלות אקוטיות כדוגמת שפעת.
שני הצמחים הנחשבים כ’מאזנים’ של מערכת החיסון, ותיאורטית ניתן להשתמש בהם במחלות אוטואימוניות ובמשלב עם תרופות, הם:
- קדד קרומי (Astragalus membranaceus)
- גנורדמה – פטריית ריישי (Ganoderma lucidium)
אפשרות זו היא תיאורטית בלבד, וטרם נבדקה במחקרים.
צמחים אחדים הנפוצים לטיפול במחלות שלד ושריר
צמחים נוגדי דלקת:
צמחים נוגדי דלקת הם חשובים ביותר בטיפול בדלקות שרירים ומפרקים. בדרך כלל אין בעיה לשלבם עם טיפול תרופתי, למעט המקרים שהוזכרו לעיל ולמעט המקרים שיוזכרו להלן:
ציפורני השטן (Harpagophytum procumbens)
יש לנקוט זהירות באנשים הסובלים מעודף חומציות, מצרבות, ממחלות כבד או כליה ומאבני מרה; יש לנקוט זהירות בשילוב הצמח עם תרופות נוגדות קרישה, תרופות המסדירות את קצב הלב ותרופות נוגדרת צרבת; הצמח אסור לשימוש באנשים הסובלים מכיבים או מדלקות במערכת העיכול.
פיליפנדולה (Filipendula ulmaria)
ערבה לבנה (Salix alba)
שני צמחים אלו מכילים סאליצילטים (חומרים נוגדי דלקת כדוגמת אספירין). יש להיזהר משילובם עם אספירין מחשש להגברת פעילות התרופה. בפיליפנדולה יש טאנינים בריכוז גבוה, מוטב להימנע מנטילתה באנשים הסובלים מאנמיה או מעצירות.
לבונה (Boswellia serrata)
תיאורטית, מוטב שלא לשלב לבונה עם תרופות מדכאות חיסון, זאת בשל השפעה מעוררת חיסון של הצמח. לבונה מעכבת (במידה מתונה) אנזימים שונים בציטוכרום 450P- בכבד, ולכן תיאורטית עלולה להאט את קצב פינוי התרופות מהגוף וע”י כך להעלות את רמתן בדם.
יש להיזהר עם אנשים הסובלים מדלקת קיבה או מהחזר ושטי (רִפלוקס).
שוש קירח (Glycyrrhiza glabra)
כאמור, אסור בהחלט לשלב שוּש עם סטרואידים (למעט תמיכה בעת גמילה). כמו כן, אסור לשלב שוּש עם תרופות משלשלות או משתנות (מחשש לשיבוש אלקטרוליטי) ועם תרופות להורדת לחץ דם (שוּש במינונים גבוהים מעלה לחץ דם). כמו כן, קיימים חששות (תיאורטיים בעיקרם) משילוב של שוּש עם תרופות הורמונליות (חשש לפעילות גומלין), עם אינסולין ועם מעכבי מונו אמין אוקסידז (MAO).
כורכום (Curcuma longa)
כורכום הוא נוגד קרישה, במינונים גבוהים הוא עלול ‘לדלל’ את הדם. יש להימנע משילוב של כורכום במינונים גבוהים עם תרופות נוגדות קרישה כמו אספירין, קומדין, קלקסן וכו’.
שום (Allium sativum)
שום במינונים גבוהים עלול לפעול כנוגד קרישה. יש להימנע משילוב של שום במינונים גבוהים עם תרופות נוגדות קרישה כמו אספירין, קומדין, קלקסן וכו’.
צמחים ממריצי זרימת דם:
שיקום מפרקים ובעיקר סחוסים אורך זמן רב, משום שמעט דם מגיע אל רקמות אלה. צמחים ממריצי זרימת דם מסייעים להזרמה של חומרים חיוניים אל מפרקים וסחוסים פגועים. הכוונה היא לצמחים כמו:
רוזמרין רפואי (Rosmarinus officinalis)
- זנגביל (Zingiber officinalis)
- זנתוקסילום (Zanthoxylum spp.)
- פלפלת חריפה (Capsicum spp.)
ועוד.
צמחים אלו הם מחממים מטבעם, ולכן שימוש מערכתי (בלקיחה פנימית) בהם לא מתאים למטופלים שהם טיפוסים ‘חמים’, או למטופלים הסובלים ממחלות ‘חמות’ כמו יתר לחץ דם, עודף פעילות של בלוטת התריס וכו’.
ניתן להשתמש בצמחים אלו ביישום מקומי, כמשחה, כשמן או כקומפרס על המקום הפגוע. שימוש שכזה יכול להועיל משמעותית, ללא צורך בהתאמת הצמחים לטיפוס המטופל.
צמחים אדפטוגנים:
מחלות מפרקים ושרירים מלווות לעתים קרובות בלחץ ובדחק (stress) מוגברים. שימוש בצמחים אדפטוגניים יכול בהחלט להועיל למצבו הכללי של המטופל. כאמור, יש להיזהר משילוב של צמחים אלו עם תרופות סטרואידיות.
צמחים מתמירים (אלטרטיבים):
מחלות מפרקים נתפסות על ידי מטפלים טבעיים רבים כמחלות של עודף רעילות. על כן, שימוש בצמחים מתמירים נשמע על פניו כאסטרטגיה טיפולית נכונה. יש לוודא כי המטופל מפסיק צריכה של רעלים, שאם לא כן אין ממש טעם בטיפול שכזה. צמחים אחדים בקטגוריה זו מתאימים לשימוש:
- לפה גדולה (Arctium lappa)
- שן הארי (Taraxacum officinalis) – שורש ועלים
- סלרי (Apium graveolens)
- גדילן (Silybum marianum)
- ציפורני חתול פרואניות (Uncaria tormentosa)
צמחים אלו פועלים בדרך של ניקוז ופינוי, ויש להיזהר ממשלב שלהם עם תרופות משלשלות או מְשַתנות, מחשש להגברת פעילות התרופות ולשיבושים במאזן האלקטרוליטי בגוף.
מאמר זה הדגים את המורכבות של מתן צמחים במשלב עם תרופות למחלות מפרקים. המידע המופיע במאמר כוללני וחלקי.
