דף הבית » מאמרים מקצועיים » צמחי ארץ ישראל » השימוש הקליני בצמחי המדבר – שבר לבן – מאת גידי גור

השימוש הקליני בצמחי המדבר – שבר לבן – מאת גידי גור

שבר לבן | חַרמַל, עלקת א(ל)דיב | Peganum harmala

השבר הלבן, או החרמל, בשמו המקומי, הוא צמח מרפא חזק מאוד ממשפחת הימלוחיים. עקב רעילותו, הוא מצוי ברשימת הצמחים האסורים של משרד הבריאות הישראלי (רשימה ב׳). עם זאת, הוא צמח חשוב ביותר ברפואת צמחים במזרח התיכון, אפריקה, ארצות הסהר הפורה, מערבה של סין ואף בשימוש בארהב ואוסטרליה.

החרמל מכיל אלקלואידים פוטנטיים מאוד, אולם אלו היוו כלי טיפולי חזק מאוד עוד טרם ידעו על קיומם של אלקלואידים. באיראן, סין, תימן ומרוקו, התבוננות בת מאות שנים וידע מסורתי עתיק מכך, הם אלו שהביאו את הצמח לשימוש רפואי – כצמח בודד או כחלק מהרכבים מסורתיים. אחת מההתבוננויות המרשימות בעיניי, מתארת את ההשראה לשימוש האנדוקריני שנעשה בצמח: לאחר התבוננות בצאן שצרך מהצמח וסבל מהפלות בשיעור גבוה יותר, עבר שימוש זה גם לבני אדם; כך נצפה גם לראשונה הטיפול בקוליק בעזרת הצמח, בקרב גמלים.

החרמל הוא מצמחי המרפא אשר מלווים את האדם ליד מקום מגוריו. ניסים קריספיל מתאר את הצמח כנוף בלתי נפרד ליד בתי הכפר.

חלקי הצמח בשימוש רפואי: הזרעים – הם החלק הפוטנטי ביותר של הצמח. נוף הצמח נמצא בשימוש בעיקר במערבה של סין. בפירות הצמח שימוש מועט, בעיקר למאגיה.

החומר המובא בהמשך נשען על איסוף מידע אתנובוטני ושימושו של המחבר. הצמח רעיל מאוד ועלול לגרום להרעלה חמורה, פגיעה עצבית, הזיות ומוות בשימוש לא נכון.

השפעה על מערכת העצבים, דרך היסטוריה של שימוש בכישוף

השימוש בזרעים לטיפול במערכת העצבים הוא הפוטנטי ביותר, ולמעשה מהווה את השימוש העיקרי בצמח.

בתימן נעשה שימוש באבקת הזרעים לטיפול בדיכאון. (1) אלקלואידים המצויים בצמח, כגון harmaline, harmine ו-norharmane, הינם למעשה מעכבי Mono amine oxidase (MAO) ועל ידי כך משמשים כנוגדי דיכאון ובעלי השפעה גדולה על קולטני דופמין, GABA, ואופיואידים למיניהם. לאלקלואידים אלה יש יכולת מגנה על מערכת העצבים. (2)

בירדן, הצמח משמש לטיפול בפרקינסון (בזכות מנגנון Dopamine active transporter-mediated) ובמצבים פסיכוטיים שכוללים טונוס מוגבר (3). השימוש לצרכים אלו נעשה בעיקר בצורת של אבקה טחונה. בנוסף, הצמח משמש בירדן לטיפול בסכיאטיקה, וכמשכך כאבים חזקים.

במרוקו, אבקת הזרעים משמשת כמעורר הזיות (הלוצינוגן) וכצמח רוחני לתקשור. בנוסף, אבקת הזרעים, כאשר משולבת עם חומץ וג׳ינג׳ר, משמשת לטיפול בסכיאטיקה – בשימוש חיצוני בלבד. (4)

שימוש מעניין מנסיוני מצאתי אצל הקהילה האויגורית במערבה של סין, שם נוף הצמח (ללא הזרעים) משמש לטיפול בדמנציה. הצמח על זרעיו עובר את המחסום המולקולרי למוח, ומשם גם רעילותו הרבה. השימוש בצפון איראן לגרוש שדים ועין הרע ברפואה המסורתית לא אחת נקשר עם שיטיון. ברפואה האויגורית, שהושפעה מהרפואה הערבית-איראנית (ITM), שימוש זה עבר התמרה וכך התבצע טיפול מוצלח (!) בשיטיון בעזרת השימוש בצמח.

באיראן, השימוש בזרעים לטיפול במערכת העצבים הוא הנפוץ ביותר. ברפואה הפרסית העתיקה נערך שימוש בזרעים בטקסים כחומר פסיכואקטיבי לשינוי תודעה (5).

הצמח משמש כקטורת באיראן (6) ובאזורנו, להרחקת עין הרע. כמו במקרה של רבים מהצמחים – מאגיה וכישוף הם חלק בלתי נפרד ממקורות השימוש בצמח. באיראן הצמח מועלה כקטורת כנגד עין הרע או נתלה על סף הדלת נגד עין הרע ושדים; בדומה לתליית אבטיח הפקועה או דודא רפואי. בצפון איראן, מכינים מפירות הצמח מחרוזות כנגד עין הרע. גם באזורנו נעשה בצמח שימוש נרחב כנגד עין הרע: השמן מהזרעים או הזרעים עצמם נמצאים בשימוש רחב בקרב מטפלים סופים. חומרי הגלם זמינים ברוב חנויות הטבע מעבר לקו הירוק.

כוחו של הצמח וזרעיו כמקדם הפלה, ובכך למעשה ביכולתו לסיים חיים, מעלה את קרנו המיסטית בתחום הכישוף. (7)

השפעה קרדיו-וסקולרית

זרעי הצמח בעלי השפעה מורידה לחץ-דם (hypotensive) (8). נערך בהם שימוש רפואי להורדת ל”ד בצורת אבקה או מרתח, ברחבי ירדן, מרוקו, טוניסיה ואיטליה.

האלקלואידים המצויים בצמח, בעיקר מקבוצת carbolins-β, הם ככל הנראה האחראים לפעילות זו.

בירדן, הצמח אף נמצא בשימוש כמטהר דם. יש לציין הרפואה העממית בירדן אינה עצמאית ונשענת על הרפואה העממית בערב הסעודית.

השפעה על מערכת העיכול (גסטרואינטסטינלית)

הזרעים על השפעתם החזקה על מערכת העצבים הינם יעילים בטיפול בקוליק במעי ובעצירת שלשול חריף, בדומה לצמחים אחרים בעלי השפעה נרקוטית. שימוש זה נפוץ הן באיראן, במרוקו ובירדן. (9)

השפעה הורמונלית (אנדוקרינית)

אחד מהשימושים הנפוצים של הצמח הוא גרימת הפלה; נטילה פנימית של מרתח או אבקה של הזרעים מקדמת הפלה ומהווה אמנוגוג חזק מאוד (10). שיטה זו היתה נפוצה ברפואה המקומית הבדווית בארצנו וכמעט ונכחדה משימוש באזורינו; בארצות שכנות עדיין השימוש בצמח למטרה זו נפוץ.

במרוקו, הזרעים משמשים לטיפול בסוכרת. (11)

השפעה על מערכת נשימה

יכולת הזרעים לשתק את מערכת העצבים מסייעת במינון הנכון לעצור התקף אסתמה. במרוקו הצמח ניטל למטרה זו בצורת אבקה או מרתח; בהודו נעשה שימוש בנוף הצמח באינהלציה להקלה בזמן התקף אסטמה. (12)

השפעה נוגדת כאב

בקליניקת ״מואב״, אנו אוהבים מאוד את השימוש בזרעים לעצירת כאב, כפי שתואר מעלה. בשימוש חיצוני, יכולת האלחוש והורדת הדלקת בפועל מרשימה ובהתאמה, הצמח מוכר כמעכב צמיחת אוסטוקלסטים (13), כך שבשימוש ממושך יכולת הטיפול של הצמח באוסטאוארתריטיס (OA) היא מרשימה, לפי ניסיוני.

ניתן לכתוש את הזרעים ולערבבם עם חומץ וג׳ינג׳ר טרי, או להשרות בשמן נשא ולהשתמש בשמן המושרה למריחה חיצונית.

בנטילה פנימית, לצמח השפעה נרקוטית על מערכת העצבים ומשככת כאב עוצמתית; יש להדגיש שזו גם הסכנה בשימוש פנימי בזרעים. (14)

השפעה נוגדת גידולים (אנטי סרטנית)

הן במרוקו ובאיראן. הזרעים משמשים פנימית וחיצונית לטיפול בסוגים שונים של גידולים. באיראן נעשה שימוש בצמח לטיפול במלנומה, ובמרוקו לטיפול במגוון של גידולים. (15) (16)

עוד משמש הצמח כמעכב אסטרוגן, לטיפול בגידולים ממקור הורמונלי. (17)

השפעה נוגדת טפילים

לטיפול בשושנת יריחו (לישמניה / לישמניאזיס) נערך שימוש בכל נוף הצמח הטרי, על-ידי ריסוקו, ערבוב עם מעט דבש ומריחה על האזור הנגוע. (18)

בנוסף, בנטילה פנימית, הצמח משמש כטיפול נגד תולעים (שרשורים / Tapeworm).

שימוש חיצוני ושימושים נוספים-

שימושים רבים נוספים לזרעים ולחלקים אחרים של הצמח:

בירדן משתמשים בתמציות הצמח (המיוצרות בפקיסטן) לטיפול בהתקררות. באוזבקיסטן, משתמשים דווקא בפירות לטיפול התקררות.

במרוקו נעשה שימוש רפואי בזרעים לטיפול בצהבת, וכן נערך שימוש חיצוני נרחב מאוד לטיפול בכאב דלקות פרקים בכל מיני צורות הכנה – בין אם בדבש, חומץ או ג׳ינג׳ר טרי.

בספרד, נוף הצמח משמש לטיפול בכיבים.

מקורות

מקורות: 1. Brobst A, Lewis J, Klett B, Haustein C, Shriver J. The free base extraction of harmaline from Peganum harmala. Am J Undergrad Res. 2009;8:2–3 2. Herraiz T, Guillén H. Inhibition of the bioactivation of the neurotoxin MPTP by antioxidants, redox agents and monoamine oxidase inhibitors. Food Chem Toxicol. 2011;49:1773–81 3. Abu-Irmaileh BE, Afifi FU. Herbal medicine in Jordan with special emphasis on commonly used herbs. J Ethnopharmacol. 2003;89:193–7 4. Bremner P, Rivera D, Calzado MA, Obón C, Inocencio C, Beckwith C, et al. Assessing medicinal plants from South-Eastern Spain for potential anti-inflammatory effects targeting nuclear factor-Kappa B and other pro-inflammatory mediators. J Ethnopharmacol. 2009;124:295–305 5. Pieroni A, Muenz H, Akbulut M, Başer KH, Durmuşkahya C. Traditional phytotherapy and trans-cultural pharmacy among Turkish migrants living in Cologne, Germany. J Ethnopharmacol. 2005;102:69–88 6. Wanntorp L, Louis P. Swedish museum of natural history. In: Wanntorp L, editor. Flowers on the Tree of Life. Series: Systematics Association Special Volume Series. 1 edition. Cambridge University Press; 2011. Nov 14, p. 326. 2011. 7. Ben Salah N, Amamou M, Jerbi Z, Ben Salah F, Yacoub M. Aspects cliniques, pharmacologiques et toxicologiques du surdosage par une plante medicinale: le harmel. Essaydali Scientifique. 1986;21:13–8. 8. Al-Quran S. Taxonomical and pharmacological survey of therapeutic plants in Jordan. J Nat Prod. 2008;1:10–26 9. Akhtar MS, Iqbal Z, Khan MN, Lateef M. Anthelmintic activity of medicinal plants with particular reference to their use in animals in the Indo±Pakistan subcontinent. Small Rumin Res. 2000;38:99–107 10. Mahmoudian M, Jalilpour H, Salehian P. Toxicity of Peganum harmala: Review and a case report. Iran J Pharmacol Ther. 2002;1:1–4\ Shapira Z, Terkel J, Egozi Y, Nyska A, Friedman J. Abortifacient potential for the epigeal parts of Peganum harmala. J Ethnopharmacol. 1989;27:319–25 11. Tahraoui A, El-Hilaly J, Israili ZH, Lyoussi B. Ethnopharmacological survey of plants used in the traditional treatment of hypertension and diabetes in south-eastern Morocco (Errachidia province) J Ethnopharmacol. 2007;110:105–17 12. Farouk L, Laroubi A, Aboufatima R, Benharref A, Chait A. Evaluation of the analgesic effect of alkaloid extract of Peganum harmala L.: Possible mechanisms involved. J Ethnopharmacol. 2008;115:449–54. 13. Bremner P, Rivera D, Calzado MA, Obón C, Inocencio C, Beckwith C, et al. Assessing medicinal plants from South-Eastern Spain for potential anti-inflammatory effects targeting nuclear factor-Kappa B and other pro-inflammatory mediators. J Ethnopharmacol. 2009;124:295–305 14. Karaki H, Kishimoto T, Ozaki H, Sakata K, Umeno H, Urakawa N. Inhibition of calcium channels by harmaline and other harmala alkaloids in vascular and intestinal smooth muscles. Br J Pharmacol. 1986;89:367–75 15. Hamsa TP, Kuttan G. Harmine activates intrinsic and extrinsic pathways of apoptosis in B16F-10 melanoma. Chin Med. 2011;6:11; \ 16. Jahaniani F, Ebrahimi SA, Rahbar-Roshandel N, Mahmoudian m. Xanthomicrol is the main cytotoxic component of Dracocephalum kotschyii and a potential anti-cancer agent. Phytochemistry. 2005 Jul; 66(13):1581-92 17. Li Y, Liang F, Jiang W, Yu F, Cao R, Ma Q, et al. DH334, a beta-carboline anti-cancer drug, inhibits the CDK activity of budding yeast. Cancer Biol Ther. 2007;6:1193– 18. Mirzaie M, Nosratabadi SJ, Derakhshanfar A, Sharifi I. Antileishmanial activity of Peganum harmala extract on the in vitro growth of Leishmania major promastigotes in comparison to a trivalent antimony drug. Veterinarski Arhiv. 2007;77:365–75.

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל”ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.