האנרגטיקה של צמחים מערביים – The energetics of western herbs

 גל מ. ראן RH (AHG), ND, CIH

ביקורת ספר: The energetics of western herbs.

אם יינתן לכם לקחת לאי בודד רק ספר אחד העוסק ברפואת צמחים אינטגרטיבית קלינית, זה חייב להיות הספר הזה!

The energetics of western herbs
מהדורה שלישית מעודכנת בשני כרכים.
מאת: פיטר הולמס (אנגלית)
הוצאה: Snow lotus press (1997) , 960 עמ’
 
לפני כ-12 שנה נמצאתי בסיטואציה מקצועית לא פשוטה. סיימתי זה מכבר את לימודיי והייתי מבלה חלק ניכר מזמני בקליניקה בקבלת מטופלים. קראתי כבר, פחות או יותר, את כל מה שנכתב בשפה האנגלית בנושא רפואת צמחים מודרנית וראיתי את עצמי כמי ששולט היטב ברזי ההרבליזם המערבי המודרני אותו למדתי באנגליה. יכולתי כבר בשליפה לומר לגבי כל צמח בפרמקופיאה את המרכיבים, הפעילות, האינדיקציות והמינונים. ועם כל זאת, חשתי תסכול ואובדן דרך.

האנשים אשר פנו אליי לעזרה לא סבלו מ”אולקוס” או “מיגרנה” ולאט לאט צמחה בי ההבנה שהבעיות מהם סבלו שיקפו משהו עמוק יותר, הקשור ל”טיפוס” שלהם ולדפוסים של מחשבה, רגש ופעילות. בדיוק אז, במרכזו של קונפליקט פנימי, הביא לי חבר צילום מצילום של המהדורה הראשונה של הספר “The energetics of western herbs”. בשנייה אחת, לאחר רפרוף זריז באסופת הדפים אשר לפניי, הבנתי שמדובר באוצר, פשוטו כמשמעו. הקריאה בספר השאירה אותי נסער ועם תחושה של ‘איזה כיף, יש עוד כל כך הרבה שאני לא יודע ואפשר ללמוד ולהעמיק בהבנה אלף שנה’.

טוב, מספיק עם הנימה הסנטימנטלית, ניגש לענייננו.

משימה לא פשוטה לכתוב ביקורת ספרותית על חיבור אשר ניתן להגדירו כ’מקיף ביותר בשפה האנגלית, אשר נכתב במאה העשרים על האנרגטיקה של צמחי המרפא המקובלים ברפואת הצמחים המערבית’. אבל צריך להתחיל מהיכן שהוא.
 
 
נתחיל ממספר מילים על אודות המחבר. פיטר הולמס M.H L.Ac הנו דוקטור לרפואה מזרחית מסורתית ומטפל בצמחי מרפא. מר הולמס חבר בפקולטה של בית הספר לאחיות של אוניברסיטת ניו-יורק בסטוני-ברוק ומרצה מבוקש ברחבי העולם בנושאים הקשורים לצמחי מרפא ולארומתרפיה. בנוסף לחיבור בו נעסוק הפעם, חיבר מר הולמס גם את הספר “Jade remedies” העוסק בצמחי מרפא מהרפואה הסינית. לפני שנפתח בסקירה ספרותית ומקצועית, נביא מספר ציטטות המופיעות בגב הספר, המביעות את דעותיהם של אחדות מהדמויות המובילות בהרבליזם האמריקני והאנגלי העכשווי על חיבור זה של הולמס.

כותב סטיבן פוסטר: …”החיבור נובע משנים רבות בהם עוסק המחבר בחשיבה על צמחים מערביים במונחים מזרחיים. זהו מבצע עצום ומרשים… ספר אשר ישאיר חותמו לזמן ארוך ועוד ידברו בו רבות”… ומוסיף סיימון מיילס, דמות מפתח בהרבליזם האנגלי והעולמי: …”זהו אפוס מרשים, כמקור ואפילו כאנציקלופדיה לשימושים מסורתיים בצמחי מרפא. המונוגרפים וההקדמות הם בוודאי השלמים והמקיפים ביותר שנכתבו”. ונקנח עם מילותיה של ההרבליסטית ברנדה קוק, האומרת: …”הספר הוא החיבור המקיף והחשוב ביותר על אודות המטריה-מדיקה בעולם המערבי”.

עכשיו, לאחר פתיחה משכנעת שכזאת, לא נותר לנו אלא לגשת, בידיים רועדות, אל החיבור עצמו. כפי שניתן להבין כבר משמו וכן ממה שנאמר עד כה, עיקרו של הספר עוסק בהגדרת צמחי המרפא המקובלים ברפואה המערבית על פי העקרונות הנהוגים ברפואה המסורתית, או ככותרתו של חלקו הראשון של הספר: “שילוב המסורות המערביות והמזרחיות של רפואת הצמחים”.

הספר נפתח, כמתבקש, בהקדמות ובתודות לאנשים הרבים אשר תרמו מהבנתם, מי באופן ישיר ומי דרך כתביו. מעניין לגלות בין כותבי ההקדמות את שמו של ד”ר סטיבן פולדר .Ph.D, המוכר לכולנו מפעילותו בתחום צמחי המרפא בארץ. הקדמה זו עוסקת ברפואה היוונית המסורתית כאחד ממקורות רפואת הצמחים המערבית. עוד בין מחברי ההקדמות ניתן למצוא את טד קפצ’וק, המוכר לכל העוסקים ברפואה סינית מסורתית.

לאחר ההקדמות פותח הולמס בהנחת היסודות עליהם הוא מתעתד לבנות את ההיכל, סידרה של ספק הרצאות ספק פרקים בשפה ישירה, ציורית וקולחת, אשר סוקרים מגוון רחב של נושאים רלבנטיים. לדוגמא: השוואה בין עקרונות היסוד עליהם מושתתת החשיבה הרפואית המזרחית והמערבית, הקשר של מסורות רפואיות אלו לתרבויות מהן צמחו וכן דיון מעמיק במשמעות הגדרת האנרגטיקה או האיכויות של הצמח, לעומת ההגדרה המדעית-מודרנית-פיטוכימית-פארמקולוגית. לאחר מכן, פונה הולמס להסברים מעמיקים של מונחים דוגמת יין/יאנג, דם/צ’י, חום/קור, לח/יבש, עודף/חוסר וכדומה. בהמשך חלקו הראשון של הספר מקדיש המחבר מקום נרחב להסבר מעמיק לשאלה האם יש צורך בכלל באינטגרציה בין המסורות הרפואיות השונות, וכאן הוא משכנע מתמיד.

הפרק הבא עוסק במיון ובהגדרה מחדש של אופן הצגת הצמחים בספר, אופן הדומה יותר למקובל ברפואה הסינית המסורתית, היינו חלוקת הצמחים לקבוצות על פי הפעילות והאיכות ולא כמקובל במערב, על פי סדר אלפביתי. כאן אנו מוצאים חמש הגדרות עיקריות ראשוניות: צמחים מסלקים, צמחים משקמים, צמחים מנקזים, צמחים מווסתים ומאזנים וצמחים לטיפול סימפטומטי ספציפי. כל אחת מהקבוצות הראשוניות הללו מקיפה מספר תת-קבוצות. לדוגמא: צמחים המקדמים הזעה ומגרשים רוח קור/חום: “Diaphoretics” צמחים המזינים את היין ומלחלחים יובש: “Demulcents”, צמחים המניעים את הצ’י ומשחררים תקיעות: “Relaxants” וכדומה.

כבר כאן אנו מתחילים לחוש במה שיגיע לאחר מכן, השילוב של החסכנות בהגדרה המערבית עם הציוריות של ההגדרה המזרחית מסורתית. החלק הראשון עוד מוסיף ודן במגוון של נושאים, אשר קצרה היריעה מלהכיל, מאופני שימוש והכנה דרך מינונים ושילובים, אפיניות (Tropism) וכיווני פעולה, וכלה בסקירה מעמיקה ומפורטת ביותר של המקורות הספרותיים עליהם הסתמך ואותם מצטט המחבר. החלק השני של הספר נושא את הכותרת הכמעט בנאלית “המטריה-מדיקה”. בנאלית, אמרנו? – אין דבר הרחוק מבנאליות יותר מאשר האופן בו מציג הולמס את צמחיו. לכל אלו מביניכם אשר התרגלו לסטנדרט של מרכיבים פעילים, פעילות רפואית, אינדיקציות ומינונים נכונה הפתעה גדולה: פיצוץ של אינפורמציה קלינית, היסטורית ורוקחית. עם זאת, לכל המחפשים מידע עדכני היישר מהמעבדה וניסויי ה”דאבל-בליינד” נכונה אכזבה. הולמס לא ממש מתעסק עם החומר הזה, ויוצא ידי חובה בכך שטורח לציין את המרכיבים הפעילים בכל צמח. ספרם של מיילס ובון אשר סקרנו במדור זה בגיליון הקודם ישלים את החסר בהקשר זה.

כל קבוצה כללית (מסלקים, לדוגמא) ותת-חלוקה (מייזעים, לדוגמה) זוכה בהקדמה מעמיקה ביותר, אשר משאירה את התחושה שכל מה שיכול היה להיאמר נאמר, ואין להוסיף או לגרוע מאום: הרמטי לחלוטין. לאחר מכן מוצגים הצמחים הרלבנטיים לקטגוריה הספציפית, כל צמח זוכה לסקירה הכוללת את שמותיו השונים (לעיתים עשרות), חלקי הצמח בשימוש רפואי, עוצמת פעילות (חלש-בינוני-רעיל), מרכיבים פעילים, איכויות (חום/קור, לחות/יובש, טעמים וכיוצא בזה), אפיניות (על איזה רקמות, איברים ומרידיאנים הצמח משפיע) וכן הגדרות הקשורות ל”טיפוס” או ל”קרקע” של האדם אשר הצמח הנדון מתאים לטיפול בו, הגדרות מהרפואה היוונית/ערבית, הרפואה ההודית, הסינית ועוד.

אם חשבתם שזה הכל אז טעיתם, עכשיו רק מתחילה החגיגה! ידידנו ניגש להצגת הפעילויות והאינדיקציות. יהיה זה מעל ליכולתו של מאמר זה להציג, ולו במעט, את אופן הצגת הדברים, ולכן רק נאמר שכל סינדרום מסורתי מקבל טיפול יסודי והמחבר מפרק אותו לגורמים ומציין את הסימפטומים השונים המגדירים את הסינדרום, וזאת בשפה מדעית, מודרנית, מדויקת ומפורטת. מובן שלא נפקד מקומם של אופני ההכנה השונים, הריכוזים, המינונים, משך זמן הנטילה וכיוצא בזה. הגישה כאן היא פרקטית לחלוטין ומבחינת המינונים נוטה לצד הגבוה, בדומה למקובל ברפואה הסינית המסורתית. שלא בדומה לנטייה הסינית לעבוד בפורמולות מרובות מרכיבים, עמדתו של הולמס מצדדת במתן של צמח בודד אם ניתן, או לכל היותר שלושה צמחים בפורמולה.

ולמי שחשב שבזה פטר אותנו מר הולמס צפויה הפתעה נוספת, היהלום שבכתר: כל מונוגרף מסתיים במה שהולמס מכנה “Notes”, שזה אומר פחות או יותר חצי עמוד של דיון חופשי באספקטים שונים, היסטוריים, מסחריים, קליניים, רוקחיים וה”אני מאמין” שלו ביחס לצמח. יש כאן ציטוטים לרוב ממחברים שונים בהיסטוריה, מחקר השוואתי, ציון של צמחים מקבילים מהרפואה הסינית אשר ניתן להשתמש בהם לחילופין, ציון נקודות הדיקור המקבילות לשימוש בצמח ועוד שפע של מידע כתוב, שוב, בשפתו העשירה והישירה של הולמס. אפשר עוד להמשיך ולהמשיך, אך הגיעה שעתנו לסיים. לסיכום רק נאמר: אם יינתן לכם לקחת לאי בודד רק ספר אחד העוסק ברפואת צמחים אינטגרטיבית קלינית זה חייב להיות, ללא שום ספק “The energetics of western herbs”, מאת פיטר הולמס.