מאמר בסדרת “מרפאים ששינו את העולם”
מאת רועי ברדע
שם: פדניוס דיוסקורידס (בלטינית: Pedanius Dioscorides; ביוונית: Πεδάνιος Διοσκορίδης)
תקופה: 40 – 90 לספירה (לערך)
תרומה עיקרית: ספרו De Materia Medica (״על החומר הרפואי״), מדריך מעשי לזיהוי חומרים רפואיים, תכונותיהם ושימושיהם, הוא אחד מספרי רפואת הצמחים המשפיעים ביותר בעולם כולו.
המוטו שלו: חקירה, תיעוד ושימוש בטבע (צמחים, מינרלים ובעלי חיים) למטרות ריפוי.
הרפואה והפרמקולוגיה המודרנית נשענות על פרמקופיאות, מונוגרפים וסיווג מדויק של חומרים פעילים. אך הרבה לפני המעבדה והכימיה, כשהמידע הרפואי היה בגדר תיאוריה והמידע על צמחי המרפא היה עממי וצמח נחשב “בעל סגולות” יותר מאשר חומר רפואי, עמד רופא יווני והניח תשתית שיטתית להבנת החומר הרפואי. תשתית זו נגלית לנו בספרו De Materia Medica (על החומר הרפואי), יצירת מופת על זמנית, שדורות של רופאים ורוקחים ראו בה יסוד מקצועי שאין שני לו. מקור ידע זה נשמר והועתק בקפידה במשך מאות שנים.
פדניוס דיוסקורידס, היה האדם שסידר את העולם העשיר של צמחי מרפא לכדי מערכת רפואית ברורה. בזכותו, הצמח חדל להיות סגולה עמומה והפך לחומר רפואי מתואר ומוגדר.
על פי ההערכות המקובלות, פדניוס דיוסקורידס נולד במאה הראשונה לספירה (סביב השנים 40-20 לספירה), בעיר אנזרבוס שבקיליקיה, אזור דרומי באסיה הקטנה הנמצא בתחומי טורקיה של ימינו. קיליקיה הייתה אזור של מסחר, מפגש בין תרבויות יווניות, מזרחיות ורומיות. דיוסקורידוס גדל במרחב שבו מסורות ריפוי עממיות, ידע יווני קלאסי והשפעה רומית התקיימו זה לצד זה.
שלב מכריע בהתפתחותו התרחש כאשר הצטרף כרופא לצבא הרומי. בתקופה זו היה מקובל שרופאים יוונים ישרתו כלגיונרים מקצועיים או כמלווים ליחידות צבאיות. השירות הצבאי לא היה רק תפקיד רפואי, הוא היה שער לעולם. מסעותיו של דיוסקורידס עם הלגיונות הביאו אותו לאזורים שונים ברחבי האימפריה: יוון, מצרים, סוריה, ואולי אף צפון אפריקה וחלקים מאיטליה. דרך תנועה זו הוא נחשף לצמחייה מקומית, לשווקים אזוריים ולידע ריפוי מקומי.
ככל הנראה, בתקופה זו החל דיוסקורידס לתעד ולארגן את הידע שאסף. בניגוד למחברים שקדמו לו והסתמכו בעיקר על מסורות כתובות, דיוסקורידס שילב תצפית אישית עם מסורת קיימת. הוא בחן זיהוי מדויק של צמחים וחומרי מרפא, הבחין בין מינים דומים, ותיאר את אופן האיסוף והעיבוד של כל צמח. דיוסקורידס לא ראה את עצמו רק כרופא, אלא גם כחוקר, ודאג לסדר את הידע הרפואי באופן נגיש ומסודר.
יצירתו הגדולה של פדניוס דיוסקורידס – ״על החומר הרפואי״, De Materia Medica – איננה עוד חיבור עתיק על צמחים, אלא אבן יסוד שעליה נשענה הרפואה המערבית למעלה מאלף וחמש מאות שנים. הספר נכתב ביוונית וחולק לחמישה כרכים מסודרים, והוא מהווה למעשה את הקודקס הפרמקולוגי הראשון שנערך בצורה שיטתית ומעשית. במקום אגדות, מיתוסים או תאוריות כלליות, הקורא פוגש תיאור מדויק של קרוב לשש מאות צמחים ולמעלה מאלף חומרים רפואיים, החל מצמחים, מינרלים, שרפים ושמנים ארומטיים, ועד מלחים, מתכות ותכשירים מורכבים.
ייחודו של החיבור איננו רק בהיקפו, אלא באופן הצגתו. דיוסקורידס ייחס לכל חומר איכות רפואית ברורה – מחמם, מקרר, מייבש או מלחלח – בהתאם לתפיסת האיכויות של הרפואה היוונית. אולם בשונה מקודמיו, הדגש אינו תיאורטי אלא קליני. הוא פירט כיצד להכין את התרופה – האם כמרתח, כיין רפואי, כאבקה, כמשחה או כשרף מומס – והסביר באילו מצבים יש להשתמש בה. הוא הדגיש מינונים, התוויות ולעיתים אף אזהרות. דיוסקורידס לימד כיצד לזהות צמח אמיתי ולהבחין בינו לבין זיופים, כיצד לאסוף אותו בעונה הנכונה כדי לשמר את כוחו, ואיזה חלק בצמח נושא את הסגולה המרפאת – השורש, העלה, הזרע או השרף. בכך הוא הניח יסוד לחשיבה בוטנית פרמקולוגית מדויקת, כזו המבינה שהעוצמה הרפואית תלויה בזיהוי נכון ובעיבוד ראוי.
על אף שהוא פעל בתוך מסגרת תורת הליחות והאיכויות, גישתו הייתה שונה מזו של היפוקרטס וגלנוס, שעסקו רבות בבניית המערכת התיאורטית. דיוסקורידס מיקד את מבטו בחומר עצמו – מהו, כיצד הוא פועל, ומה יעשה בגוף האדם. במובן זה הוא הניח את היסודות לפרמקולוגיה תיאורית מסודרת, תחום שבו החומר הרפואי נבחן לפי תכונותיו ופעולותיו המעשיות.
חיבורו של דיוסקורידוס אינו רשימה יבשה של צמחים; זהו מדריך עבודה של ממש לרופא או לרוקח. הוא מספק ארגז כלים רפואי שלם, מאורגן ונגיש, ששימש בסיס לרוקחות הגלנית המאוחרת והשפיע עמוקות על הרפואה האסלאמית והאירופית. במשך דורות ארוכים שימש הספר סמכות עליונה לזיהוי חומרים ולשימושם הקליני, והפך למעין פרמקופיאה קדומה שעליה נשענה המסורת הרפואית המערבית עד ראשית העת החדשה.
השפעתו ההיסטורית של פדניוס דיוסקורידס איננה מסתכמת בתקופתו בלבד, אלא חוצה מאות שנים ותרבויות. אחת העדויות המרשימות למעמדו היא כתב היד הידוע בשם Vienna Dioscurides מן המאה השישית, כתב יד ביזנטי מאויר בעושר יוצא דופן. איוריהם המדויקים של הצמחים בספר אינם רק קישוט אמנותי, אלא עדות לכך שהוא שימש כלי עבודה חי לרופאים ולרוקחים, מסמך סמכותי שנלמד, הועתק ונשמר בקפדנות. עצם ההשקעה ביצירת עותק כה מפואר מלמדת עד כמה נתפס החיבור כעמוד תווך של הידע הרפואי.
גם בעת החדשה ניתן לזהות את חותמו של דיוסקורידס. גם במינוח המדעי ניתן למצוא מינים בוטניים הנושאים את התואר dioscoridis או dioscoridea, כהוקרה לשמו. חלק מן השמות הבוטניים וזיהוייהם הטקסונומיים המוקדמים נשענים על תיאוריו, ולעיתים אף שימשו נקודת מוצא למיון המדעי של הצמחים, שהתפתח במאות האחרונות. עצם מבנה הכתיבה שלו, הצגה שיטתית של חומר רפואי הכוללת זיהוי מדויק, תכונות, דרכי הכנה והתוויות קליניות, הפך למודל. רעיון המונוגרף הצמחי, כפי שמוכר לנו כיום בפרמקופיאות מודרניות, ממשיך למעשה את התבנית שעיצב דיוסקורידס כבר בעת העתיקה.
דיוסקורידס מייצג שלב מכריע בהתפתחות הרפואה, מעבר מידע עממי מפוזר למערכת מסודרת, מאורגנת וקלינית. דיוסקורידס הוא אבי הפרמקולוגיה המערבית. השפעתו ניכרת בכל מסורת רפואית: יוונית-רומית, ביזנטית, אסלאמית ואירופית. עד היום, כל עיסוק רציני בצמחי מרפא במערב נעשה בצל אותו חיבור קדום, שנכתב לפני קרוב לאלפיים שנה ועדיין משמש אבן יסוד להבנת החומר הרפואי הטבעי.
מקורות
- The Western Herbal Tradition 2000 years of medicinal plant knowledge by Graeme Tobyn BA FHEA FNIMH, Alison Denham BA(Soc) FNIMH, Margaret Whitelegg BA PhD .2011
- The Pharmacology of Ancient Greece \ PubMed Central / National Library of Medicine \ 2022
- Studies on De Materia Medica of Dioscorides in the Islamic Era \ R. V. Yildirim \ Asclepio : Revista de Historia de la Medicina 2013
- Accuracy of Dioscorides’ De Materia Medica \ Journal of Alternative and Complementary Medicine \ 2018
Vienna Dioscurides ,”המאה השישית”,Credit for images: Wikimedia Commons
