ראיון ועריכה: יעל דונגי, פורסם ב 1/9/17.
ד”ר מינה פארן, נשיאת עמותת עיל”ם
מה הביא אותך לעסוק ברפואת צמחים?
נולדתי בירושלים למשפחה וותיקה – 7 דורות בירושלים, והייתה לי אהבה לצמחים מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי רצה לשדות בתור ילדה קטנה. היו הרבה שדות פעם, לא כמו היום… אחרי מלחמת השחרור המקום שגרנו בו הפך להיות שטח הפקר ואז עברנו לגור באיזור מגדל המים של ירושלים, גם שם היו המון שדות נהדרים. שם עברתי את השנים הראשונות של החיים שלי. למדתי בתיכון אוולינה, והיה לנו את כל עמק המצלבה, שם הייתי מבלה הרבה.
ירושלים של הילדות שלי היא זיכרון של הרבה ירוק והרבה מאוד פרחים. כלניות, נוריות, רקפות…
נשמע מדהים. אז החלטת לעשות משהו עם האהבה הזו לצמחים?
לאחר שירותי בצבא, הלכתי ללמוד, כצפוי – בוטניקה וביוכימיה בירושלים. אח”כ התחתנתי ועבדנו יחד (בעלי ואני) בפנימיית “ימין אורד” בחוף הכרמל, שם הטילו עליי מיד להקים מעבדה לעובדי מעבדה כימית, בה עבדתי שש שנים. המעבדה קיימת עד היום, יצאו משם דורות רבים של עובדי מעבדה.
במקביל לעבודתי במעבדה עשיתי את התואר השני, אצל פרופ’ מאייר שעבד בעיקר על נביטת זרעים. לאחר מכן נסענו לצרפת לנהל פנימייה של בי”ס יהודי בשטרסבורג. בשנים שגרנו שם עשיתי את הדוקטורט שלי בביוכימיה של הצמח. אחרי כמה שנים חזרנו ולא ידעתי מה בדיוק אני רוצה לעשות עם הצמחים. הלכתי לעבוד כמה שנים טובות במיקרוביולוגיה, בעיקר בסטרפטוקוקים. עבדתי שם 14 שנים, בהן היה מרתק ומעניין ולמדתי המון. חיידקים הם דבר מאוד מעניין ובפרט הסטרפטוקוק, עד היום יש לי חיבה גדולה לנושא הזה. ובכל זאת, רציתי לעבוד עם הצמחים…
בשנת 1985 הכרתי בארץ רופא שהגיע מצרפת ועוסק ברפואה סינית. לא הבנתי כלום ממה שהוא דיבר, זה היה בשבילי סינית, באמת! איכשהו בסופו של דבר, קרה הדבר והקמתי לו עמותה בישראל. החלטנו להביא אותו ארצה פעמיים בשנה כדי להעביר כאן סדנאות. מטפלים שכיום הם מאוד ידועים היו מגיעים אז ללמוד בסדנאות שלו; יאיר מימון, ראול רודריגז, טניה אגורסקי… אחרי הרבה סדנאות שארגנתי, פתאום הבנתי שאני יכולה ללכת לצמחים מכיוון הרפואה שלהם, זה לא בא לי מיד.
ואז התחלתי עם הרעיון של רפואת צמחים, לא ראיתי את עצמי מטפלת אבל כן חשבתי על הערך הרפואי של הצמחים. השקעתי בזה הרבה מאוד נסיעות בעולם – הייתי בצרפת כמה חודשים ולמדתי שם, ובשנים שאחר כך נסעתי להודו, בדרמסאלה למדתי המון על צמחים טיבטיים, פרו, ברזיל, סינגפור, תאילנד, יפן… למדתי על שיטות הכנה ושיטות שימוש שונות, פגשתי המון אנשים שעוסקים בצמחים. צברתי הרבה חוויות… יערות, יערות גשם מדהימים בקוסטה ריקה, גווטאמלה.
הייתה גם שנה שלמה שעבדתי עם הרב שטיינזלץ, על הצמחים של התלמוד. זה היה מאוד מעניין. פרסמנו שתי עבודות יחד.
אז איך בעצם הבאת לידי ביטוי את ההיבט הרפואי של הצמחים בעבודתך?
בשנים ההן עבדתי בבי”ס לרפואה, עזבתי שם ועברתי ללמד בבית הספר לרוקחות בירושלים. התחלתי ללמד את הקורס “צמחי מרפא לרוקחים” למשך כמה שנים. במקביל התחלתי ללמד, עשיתי קשר עם פרופ’ דן פלביץ’ ממכון וולקני ויחד התחלנו לארגן קורסים וללמד יחד. ככה עברתי לצד הוראת הצמחים.
עם התעוררות התחום בארץ, נפתחו בתי הספר “מירב”, “ברושים”, שם לימדתי קורסים במשך כמה שנים. רוב עבודתי הייתה ללמוד וללמד, לא נמשכתי לתחום הטיפולי. כתבתי שני ספרים והחלטתי לא להמשיך בזה, רק לשלוח חומר באינטרנט.
בימים אלו אני עובדת עם חברתי, שיש לה חברת מחשבים, על קורס אינטרנטי בו אני מלמדת. אני מאוד נהנת מהתהליך הזה.
אחרי כל השנים בהן לימדתי בכל רחבי הארץ ונסעתי בעולם, בשנתיים האחרונות החלטתי לרכז את כל השיעורים שלי בירושלים, בעיקר בתוך הגן הבוטני.
כיום אני מלמדת חמש קבוצות בגן הבוטני, כל קבוצה נפגשת פעם בשבוע. רובן ממשיכות הלאה לעוד ועוד שנים. בנוסף יש לנו קבוצה (שהיא ממש משפחה) שנפגשת כבר 28 שנים, עכשיו בתדירות של פעם בחמישה שבועות. התחלנו להיפגש עוד מימיי בפקולטה לחקלאות ברחובות, קשה לנו להיפרד… המפגש נותן אנרגיה לכולנו. יש בקבוצה רוקחים, רופאים, כאלה שפתחו מפעלים ועוד.
אל הגן הבוטני מגיעים אנשים שרוצים ללמוד, ביניהם הרבה מטפלים וזה עוזר להם בטיפולים. יש קבוצות בהן אחרי שנתיים של למידה, עברנו ללימוד צמחי מרפא סיניים. יש אפילו שני רופאים, גם הם מיישמים את הידע בטיפולים שלהם.
בשנתיים האחרונות הבנתי שאני לא רוצה ללמד בקורס אקדמי שיש בו ציונים ומבחנים, זה לא מתאים לי יותר.
כמורה בקורסים רציתי שהתלמידים יהיו מטפלים טובים ולכן עשיתי כל שיעור בוחן. בסוף התעייפתי מכל הבדיקות האלה, עשיתי לעצמי הרבה עבודה ולכן החלטתי שאני גומרת עם כל זה- עזבתי את ביה”ס לרוקחות לפני כמה שנים ואת כל שאר המקומות שצריך לתת בהם ציונים.
מכל העיסוקים הרבים שלך, ממה הכי נהנת?
מהכל! אני אוהבת את החיים ונהנית מכל דבר. יש לי אהבה לאנשים, לציפורים ולצמחים. אפילו בתקופות שאני קצת יותר עייפה, אני רואה את האנשים שמולי ומתמלאת בשמחה ובכוח.
