צמחי מרפא מן הגינה לטיפול במחלות אוטואימוניות – מאת אלומה גלזר-דותן

שלום חברים,

הפעם אני כותבת יותר מ”הבטן” ופחות מהראש. כמי שהתמודדה עם מחלה אוטואימונית לא קלה, וגם יכלה לה, ב”ה, אנסה לשתף אתכם בכלים שלי וכמובן גם לשלב זאת עם גידול הצמחים ההולמים.

רוב המחלות האוטואימוניות הן מחלות לא קלות, שאמנם באות לידי ביטוי באחת ממערכות הגוף כמו מערכת העיכול, העור, השלד, העצבים ועוד, אך למעשה הן מחלות רב-מערכתיות המשפיעות על כלל התפקוד הפיזי והרגשי של האדם. ככלל, אין לראות במחלה כזו גזירת גורל, אלא כזרקור להארת הטעון שיפור בחיינו, ומי שחווה זאת, יודע שבדרך כלל יש לא מעט להאיר.

לשימוש בצמחי מרפא להתמודדות עם מחלות אוטואימוניות יש תפקיד חשוב, אולם לפני כן עלינו לדאוג לכך שהגוף האמור לספוג את החומרים הפעילים מן הצמחים יהיה ברמת תפקוד כזאת שתאפשר זאת. הבסיס לכך הוא הזנה נכונה וטובה של הגוף, בתזונה המותאמת אישית למטופל ולמצבו. במקביל יש לעבוד על הפן הרגשי של המחלה, כגון עבודה על מערכת האמונות, שחרור חסימות רגשיות מן העבר, מערכות יחסים בהווה, ועוד, כל אחד וסיפורו הפרטי.

צמחי מרפא רבים וטובים יכולים להיות לנו לעזר, ומאחר והיריעה קצרה אתמקד בצמחים המתאימים לגידול בעונה הקרובה ושתמיד טוב שיהיו בגינה.

בבונג דו-גוני Matricaria recutita, ממשפחת המורכבים. צמח עונתי חורפי. יש לזרוע בסתיו, בערוגה שתכיל מספר צמחים. הצמחים מגיעים לפריחה בסוף החורף- ראשית האביב. אוספים את תפרחות הצמח כשהן בשיא פריחתן ומייבשים במקום מוצל ומאוורר. כדאי להשאיר צמח או שניים שימשיכו עד לסיום הפריחה וליצירת הזרעים וישמשו מקור לגידול הצמח בחורף הבא.

בבונג

מליסה רפואית Mellisa officinalis, ממשפחת השפתניים. צמח רב-שנתי, שיכול להיות מעוצה בחלקיו התחתונים ומאופיין על-ידי הריח הלימוני של העלים. לחליטת עלי המליסה השפעה מרגיעה, טיפול חיוני ביותר לאדם החולה, וניתן ליהנות מטובו על פני השנה כולה.

המליסה נוחה לגידול, יש להשקותה השקיה סדירה ובעיקר מומלץ להימנע מלאפשר לצמח לפרוח משום שבעת הפריחה מידת הארומטיות של העלים פוחתת וכאשר זרעיו מבשילים הם נפוצים בגינה ויוצרים ספיח רב – צמחי בת רבים הנובטים בגינה ומכסים אותה בצפיפות. יחד עם זאת בעת הפריחה מבקרים פרפרים רבים את הצמח ומוסיפים נופך משובב לגינה.

מרוה רפואית Salvia officinalis, ממשפחת השפתניים. בעל עלים קטיפתיים ריחניים ופריחה מרהיבה באביב. כיום ניתן לגדל גם את המרוה המשולשת Salvia fruticosa, שהיא מין הבר הא”י של המרוה בעל שימושים דומים לזו של המרוה הרפואית וגם זני כלאיים של שני המינים אותם ניתן למצוא במשתלות. המרוה היא צמח חסכן במים ולכן כדאי לגדלה בגינה לצד צמחים חסכנים במים אחרים והיא עמידה בתנאי שמש מלאה. ניתן להשתמש בעלים טריים לחליטה ישירות מן הצמח בכל עת, בעיקר לחיזוק מערכת העיכול.

מרוה

נפית החתולים Nepeta cataria, צמח נוסף ממשפחת השפתניים. צמח רב-שנתי שחתולים אוהבים להתחכך בו ולכן הוא יעיל להרחקת עכברים מן הגינה. דורש השקיה סדירה, תנאי שמש מלאה עד הצללה חלקית. העלים משמשים להכנת חליטה מרגיעה.

ורבנה רפואית Verbena officinalis, ממשפחת הוורבניים. צמח רב-שנתי, לא מעוצה, פורח באביב ובקיץ בעמוד פריחה גבוה הנושא פרחים לילכיים קטנים. מתאים לתנאי שמש מלאה עד הצללה חלקית והשקיה סדירה. העלים משמשים להכנת חליטה מרגיעה ומחזקת.

קנרס הארטישוק Cynara scolymus, ממשפחת המורכבים. צמח גדול, בעל עלים מלבינים גזורים לאונות, מתאים לגידול בחורף. לתפרחותיו הגדולות עלי מעטפת גדולים אותן אוכלים לאחר בישול. השימוש בקנרס הוא לתמיכה וחיזוק בכבד והפרשת המרה.

כורכומה מאורכת “כורכום” Curcuma longa, זנגביל רפואי “גינג’ר” Zingiber officinalis ואלטרית הקרדמון “הל” Eletteria cardamomum, שלושתם ממשפחת הזנגביליים. צמחים בעלי קנה-שורש המתפשט בקרקע ומעל לפני הקרקע שושנת עלים ירוקים גדולים. מוצאם של שלושת הצמחים הוא מהאזור הטרופי, וככאלה נחוצה להם קרקע עשירה ומזובלת היטב, לחות גבוהה וטמפרטורות נוחות, ולכן הם מתאימים לגידול באזורי הארץ היותר חמים ולחים ופחות באזורים הנתונים לקרה בחורף, שם ניתן לגדלם בתנאים מבוקרים. בכורכום ובזנגביל משתמשים בקנה השורש התת-קרקעי, ולשם כך כדאי לגדלם במהלך הקיץ ולבצע איסוף בסתיו, בקרדמון משתמשים בזרעים, מה שאומר שיש להמתין שהצמח יפרח וזרעיו יבשילו. כך או כך הוא צמח יפה לגינה.

כורכומה מאורכת אלטריית הקרדמון

קיפודנית ארגמנית Echinacea purpurea, ממשפחת המורכבים. צמח השנוי במחלוקת לגבי השימוש בו במצבים של מחלות אוטואימוניות מהיותו מחזק וממריץ של מערכת החיסון. כאמור, התזונה והשימוש בצמחים צריך להיות מותאם אישית למטופל ומצבו בעת הטיפול, והדבר קרוב לוודאי יידון בהרחבה בכנס. בכל מקרה האכינצאה היא צמח מומלץ מאד לגינה, גם כצמח נוי. הצמח הוא רב-שנתי, אולם חלקיו העל-קרקעיים מתקיימים רק בעונה החמה מן האביב עד הסתיו. יש לו עלים גדולים רחבים במרכז ומחודדדים בקצה, סמוכים לפני הקרקע מהם עולה עמוד פריחה גבוה נושא תפרחת גדולה בגוון ארגמני, כשבמרכז פרחים צינוריים קטנים ודוקרניים משהו בדומה לשערות קיפוד, ומכאן שמה. השימוש בצמח נעשה בשורשיו, עוד סיבה טובה לחשוב אם לוותר עליו בגינה ולעקור אותו לצורך השימוש בשורשים.