הצלף והחוטמית – מאת אלומה גלזר דותן

הקיץ כבר כאן. עונה שבה אנו יכולים בעיקר לאסוף מטובה של גינת צמחי התבלין, המרפא והריח שלנו, כמו לאסוף נענה ומליסה לחליטת מרעננת בסופו של יום קיץ חם, לאסוף פרחי אזוביון, “לבנדר”, לתליה על החלון או המרפסת, להרחקת יתושים ושפע של עשבי תיבול לסלט או לפשטידה.

מאחר ושנה זו שנת שמיטה היא ואין אנו מעבדים את גינתנו, נותן לנו הטבע שסביבנו צמחים נפלאים לשימושנו. אנו נתמקד בשניים מהם, הפורחים בעונה זו בפריחה מרהיבה – הצלף הקוצני והחוטמית הזיפנית.

הצלף הקוצני Capparis spinosa, ממשפחת הצלפיים Capparaceae, כשמו כן הוא – שיח קוצני נמוך, במידה והוא גדל על הקרקע, אולם הצלף ניחן ביכולת ייחודית לגדול גם בסלעים או בקירות, כששיחי הצלף ה”מפורסמים” ביותר הם שיחי הצלף הגדלים במרומי הכותל המערבי. השיח מסועף מאד, ענפיו מאדימים וצורתם קשתית. העלים בעלי סידור מסורג, קטנים, דמויי ביצה, בגון ירוק-אדמדם, מצופים בשעווה ומלווים בעלי לוואי שהפכו לקוצים דמויי אנקול. בחורף מתייבש נוף הצמח, נותרים רק ענפים מיובשים וקוצניים ובאביב הוא מצמיח ענפים חדשים.

הפריחה מתרחשת בקיץ והיא מרהיבה. הראיה לכך היא פרח הצלף המקשט את עמוד הבית של אתר עיל”ם…..

הפרחים גדולים, בקוטר של כ-5 ס”מ, בעלי 5 עלי כותרת לבנים, עם אבקנים מרובים וארוכים בגוון סגלגל. פרחים חדשים נפתחים מדי יום לעת ערב ומסיימים את פריחתם למחרת בבוקר. הפרחים עשירים בצוף המזמין חרקים מאביקים. משמעות הדבר היא שמדי יום יש ניצני פריחה חדשים ופירות צעירים חדשים.

השימוש בצלף הקוצני: לצלף שימושים עממיים רבים, אשר לאחרונה מגובים על ידי מחקרים, המתקיימים בארצות שונות באגן הים-התיכון בהן הוא גדל בשפע. לצמח השפעה נוגדת דלקות, נוגדת חיידקים ונגיפים. משתמשים בו להקלה על קשיי עיכול, יתר לחץ דם, עצירת שתן, בצקת, סוכרת ויש המשתמשים בו לטיפול באי-סדירות של המחזור החודשי. מחית של קליפת השורש משמשת בטיפול חיצוני לריפוי פצעים, לטיפול בגירויי עור ולהקלה על כאבי שיגרון.

השימוש הנפוץ ביותר בצלף הוא כבישת ניצני הפרחים ופירות צעירים ושימוש בהם לתיבול סלטים ומאכלי גבינה. ניתן גם לכבוש את העלים ולאכול גבעולים צעירים קצוצים. את קליפת השורש מייבשים וטוחנים, ואז ניתן להשתמש באבקה לצורך טיפול חיצוני או לשימוש פנימי בחליטה.

גידול הצלף: ניתן לגדל את הצלף גם בגינה הביתית. הריבוי נעשה באביב, אז מי שמעוניין בכך יכול להיערך לאביב הבא. הצלף מתאים במיוחד לפינות “נידחות” בגינה, לאורך הגדר כהגנה, או במסלעה. הריבוי נעשה מייחורים או מזרעים. את הזרעים יש להשרות במים חמים למשך יממה לפני הזריעה. הנביטה מתרחשת תוך 2-4 שבועות. חסרונו של הצלף בגינה הוא יצירת ספיח רב – הצצה של נבטים צעירים במקומות שונים בגינה החל מסוף החורף.

בימים אלה מי שיוצא לפוש באוויר הצח בשדות, לעת בוקר או לעת ערב, יכול בדרכו לאסוף את ניצני הפרחים, או ניצני הפירות ולכבוש אותם. להלן מתכון מומלץ (מתוך הספר “אל גינת המרפא”):

אוספים ניצני פריחה של צלף או פירות צעירים. את הפירות יש לדקור קלות לפני ההחמצה.

מכינים תמיסת מלח מ-125 גרם מלח בכוס וחצי של מים ומכניסים את הניצנים ו/או הפירות לתמיסה, תוך שמוודאים שהם מכוסים במים.

מעמידים ליומיים. מסננים ושוטפים במים קרים.

מעבירים לצנצנת מחוטאת, מכסים בחומץ בן-יין לבן ומעמידים לחודשיים.

ניתן להוסיף לצנצנת “עלי דפנה”, שיני שום ועלי שומר. כולם מן הגינה, כמובן.

צלף קוצני בכותל המערבי

צלף שנבט לו בקיר תומך

שיח צלף עתיר פרחים

מאביקים מבקרים בפרחי הצלף

עוד מעטרים את שדותינו בפריחה מרהיבה בימים אלה, הם צמחי החוטמית הזיפנית Alcea setosa ממשפחת החלמיתיים Malvaceae . צמחים הנישאים לגובה ונושאים עליהם פרחים בגוונים שונים של ורוד ועל-כן זכה הצמח לשם העממי “ורד הקציר”. צמח החוטמית הוא בעל עלים גדולים שקוטרם 15-20 ס”מ, הגבעול נושא שערות זיפניות והפרחים מתפתחים בחיקי העלים.

בחוטמית ניתן להשתמש הן בעלים והן בפרחים. כצמח ממשפחת החלמיתיים, הוא עשיר בריר צמחים (mucilage), שלו השפעה מרככת על העור ועל ריריות פנימיות בגוף. לשימוש חיצוני ניתן למצות את העלים ואת הפרחים במים חמים ולהשתמש במיצוי ישירות על העור או להכין מהמיצוי משחה להקלה על נגעי עור כמו חטטת (פצעי בגרות), כוויות, דליות ברגליים, וסבוריאה אצל תינוקות.

גידול חוטמית בסוף הקיץ: ניתן לאסוף זרעים מחוטמיות הבר, לצורך זריעה באביב הבא או לגדל את החוטמית התרבותית שמקורה בסין ואם לומר את האמת לא קל להבחין בינה לבין החוטמית הזיפנית. פרחיה גדולים ומרהיבים, בגוונים של ורוד בהיר עד ורוד עתיק כהה. כשבוחרים לגדל חוטמית בגינה כדאי לתת את הדעת לכך שגם היא יוצרת ספיח רב.