מאת פרץ גן, peretz@al-alim.co.il
“כתבו לנציג שלכם בבית הנבחרים”, “write to your congressman” – בארה”ב שגור הביטוי הזה, לעידוד האזרחים לכתוב לנציגיהם הנבחרים על הנושאים המטרידים אותם כדי שייצגו אותם טוב יותר. והנה למרבה ההפתעה, גם לנו בישראל יש נציגים בבית הנבחרים שלנו, אשר אמורים לייצג אותנו. האם נעז להטריד אותם בשאלות הנכבדות הנוגעות לבריאותנו?
כבר ציינו (בחלק הראשון של מאמר זה, ניוזלטר יולי 2018) כי הצמחים אותם אנחנו מכירים או צורכים כצמחי מרפא, אינם בהכרח הצמחים החשובים ביותר לבריאותנו. בבחירת המוצרים שנמצאו על המדף יתערבבו מידה של תרבות ומסורת, מידה של מדע, של שיווק, אופנה, שיקולי ייצור, רכש ורגולציה.
– אז מה אפשר לעשות למען הבחירות הראויות, והשקעות נבונות, בצמחים “נכונים עבורנו”?
הכדור הזה מתגלגל לו ראשית לכיוון מגרש הרשויות, אל הרגולטור. הרגולטור, המתהדר באחזקת האחריות לבריאות הציבור, נושא ראשון באחריות לרישוי המוצרים ופיקוח עליהם. האם יוכל גם לבחור עבורנו את הצמחים החשובים לבריאותנו, ולדאוג שיגיעו למדפי המרכולים, בעלות סבירה ובאיכות ראויה? האם יטיל על עצמו אחריות זו? ולחילופין, האם ימנע את השקעת היתר בפרסום מוצרים, או חומרים יומרניים חסרי בסיס?
הרגולטור הוא שאמור להבטיח גם את המשך קיום מקצוע ההרבליסט בקליניקה ובמעבדה. ללא אבטחת מעמד מוכר לתרופה הצמחית המסורתית ולמטפלים, יהפוך תחום צמחי המרפא לנחלתם של “ציידי מולקולות” ומפעלים בעלי חוש מסחרי מפותח.
השקעה במחקר תתרום הרבה למען בחירה נכונה של צמחי המרפא שלנו. הוכחת פעילות ביולוגית מחד גיסא ובדיקת בטיחות השימוש הם חיוניים לצורך בחירה נכונה. ראו לדוגמא, השימוש “הפרטיזני” בשרביטן המצוי בישראל. הצמח קיבל פרסום ותשומת לב מרובה בשנת 2013, כאשר סיפור חדשותי באחד מערוצי הטלוויזיה דיווח על ריפוי לכאורה, מסרטן בעקבות שימוש עצמי על ידי רועה צאן באזור ג’נין. גל של ביקוש לצמח התעורר שנמשך במשך כשנתיים או שלוש, עד שפרסומים ראשונים של מחקר מבי”ח הדסה ומכון וולקני הצביעו על סכנה בשימוש לא מבוקר בצמח.
אך המחקר עשוי גם לשמש כלי למטרות מסחריות. חברה תעשייתית אשר מימנה מחקר קצר באחד ממוסדות המחקר המסודרים בישראל, משתמשת בשנים האחרונות בתוצאות המחקר המגויס הזה בצורה מנופחת ומוגזמת מעבר לחשיבותו האמיתית והמאוזנת, ביחס למחקרים אחרים באותו נושא. כך הופך להיות המחקר כלי שרת בידי החברות.
למחקר בתחום רפואת הצמחים בישראל, להוציא הקנאביס, אין מפנים מימון ותכנון מספק. יש מקום וצורך בקיום מוסד מחקר ארצי אחד לפחות, למחקר רציף ומתוכנן בתחום חומרי הטבע. מחקר בצמחים אכן קיים והוא חי ובועט במוסדות שונים, אך הוא אקראי וחסר מדיניות לגבי המגמה והאתגר המתבקשים. נחוץ לנו מחקר שיתמקד במתן מענה למחלות קשות כגון סרטן, דלקות במעי, דלקות פרקים, דיכאון ועוד. המחקר צריך להקיף את האספקטים השונים של הטיפול הצמחי.
לעיתים קרובות אני פוגש צעירים נלהבים המחפשים הכשרה בתחום ביולוגיה של צמחים ורפואת הצמחים. אם נוכל להציע לצעירים אנרגטיים הכשרה מדעית רצינית במוסד אקדמי המתמחה ברוקחות טבעית ופיטוכימיקלים, תהיה זו השקעה נושאת רווח בריאותי, כלכלי וחברתי גדול. לאחרונה שמענו על יוזמה להקמת “מכון לחדשנות במזון” בצפון הארץ. אולי ניתן לשלב את מחקר צמחי המרפא בישראל ביוזמה זו. מחוץ לישראל, נדרשת התגייסות רחבה של מדינות העולם התעשייתי, למען פיתוח תרופות צמחיות ומזונות מרפא. משום המרחב הענק של הנושאים הפוטנציאלים למחקר בצמחים, נדרש אחת למספר שנים לקיים פורום חשיבה מעמיקה וניתוח הצרכים הדחופים, מול המשאבים הזמינים.
הארגונים החוץ-ממשלתיים לטובת הציבור (NGO) שותפים לאחריות. נדרש לנו קול אובייקטיבי וחסר פניות, קול ביקורתי וסמכותי אשר יסייע לשפוט את המידע המגיע אל הציבור, בהערכות מקצועיות אשר יפורסמו על ידיו לתקשורת. העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל”ם) היא נמענת ראשית לצורך זה. על העמותה ליצור ו”לתחזק” את הקול הזה. עיל”ם צריכה לקבוע יעד ותכנית להגשמת החזון הזה.
ולבסוף, בעידן הנוכחי המיוחד שבו ערוצי התקשורת זמינים ופתוחים לכל אחד, נוצרה ההזדמנות ליחידים בעל ידע מקצועי, מוטיבציה ורוח התנדבות, להשפיע על דעת הציבור בהסברה, הצגת מידע וטיעונים מבוססים שיובילו להעדפות הנכונות. זהו האתגר למנהיגות שצומחת מלמטה, ליחידים ולעמותות ציבוריות, כגון העמותה הישראלית לצמחי מרפא, להתבלט כמנהיגות דעת הקהל.
הרגולטור ומשרדי הממשלה הנוגעים בנושא, הגופים השולטים בתקציבי המחקר, חייבים לקבל את משוב הציבור על המדיניות הנוכחית ולפני קביעת כיוון ההחלטות בעתיד. אם לא נציג בפניהם את עמדתנו, באופן הברור והנחרץ כנדרש, נהיה עדים תוך זמן קצר לכליון השימוש העממי והמסורתי בצמחי מרפא, להגמוניה של חברות התרופות ותוספי התזונה, מתוך אינטרסים המכוונים בעיקר לבורסה, ופחות לבריאות.
