ראיון ועריכה: יעל דונגי, פורסם ב 1/10/17.
מתי ואיך התחלת לעסוק בתחום צמחי המרפא?
בתקופה בה הדרכתי בבי”ס שדה הר-גילה, בסוף שנות ה-70, תמיד עסקנו בכיוון הבוטני של הצמחים. לא הייתה נשמה מאחורי העובדות, המטיילים היו זקוקים לתעודת זהות של הצמח, רצו לדעת מדוע נקרא הצמח כך, וגם לי זה היה חסר. לקחתי את העניין ברצינות ותוך כדי העבודה הקשה בבית הספר, בין שעות ההדרכה, התחלתי לפגוש כל מיני מרפאים עממיים, יצאתי לשטח וישנתי אצל פלחים. את הלמידה המעמיקה מימשתי בהדרכות והמטיילים נהנו מאוד מכל הסיפורים. נשאלתי שוב ושוב ע”י מטיילים “מדוע אינך כותב את כל זה?” ולבסוף החלטתי להעלות את הידע על הכתב, עלה לי רעיון לכתוב אנציקלופדיה אלפבתית. זמן לא היה לי, הייתי מדריך במשך היום ובלילות יושב וכותב למשך כמה שעות.
במקביל, באותו הזמן החליטו דן פלביץ’ וזהרה יניב (לימים שניהם פרופסורים), לחקור את נושא צמחי הבר כמקור לתרופות, במסגרת מכון וולקני. הם פנו אליי כדובר ערבית וביקשו שאעשה את עבודת השטח. בעניין רב, חרשתי את הארץ מהצפון עד הדרום וראיינתי את כל המרפאים העממיים אודות שימושי הצמחים. הייתי מסתובב עם צילומים של הצמחים עליהם רציתי ללמוד עוד. מסתבר שבערבית, לצמח יכול להיות שם מסוים במקום אחד אך במקום אחר הוא נקרא אחרת לגמרי. באביב הייתי יוצא איתם לשטח, ולומד תוך כדי המפגש עם הצמחים עצמם, לפי מה שהיה לטבע להציע. מכל אלה – הצטבר מידע מדהים, ששירת את מכון וולקני וגם אותי.
ואיך המשכת משם?
התיישבתי לכתוב. התחלתי לכתוב על כל הצמחים מהאות א’ ועד ד’. זה היה הספר הראשון שיצא באותה עת על צמחי מרפא והוא התקבל באהבה רבה. אחרי שהספר יצא, נחתי מהכתיבה למשך 3 שנים. קיבלתי פניות רבות לגבי ספרי ההמשך, אמרו לי שאני חייב להמשיך. במשך 10 השנים הבאות, כתבתי ארבעה כרכים נוספים. זה היה המפעל הראשון שעשיתי לטובת צמחי מרפא ותבלין.
אני זוכר שד”ר מינה פארן חזרה לארץ באותן השנים ונפגשה עם הצמחים בשטח. מינה הכניסה בארץ לראשונה את העיסוק בחומרים הפעילים בצמחים ואני הבאתי את הכיוון האתנובוטאני. באופן אישי, העיסוק בחומרים פעילים די מתיש אותי ובעיניי הוא מדע לא ממש מדוייק. בטבע, אתה לא ממצה חומר מסויים, אלא את הצמח עצמו. יש הרמוניה של חומרים פעילים בצמח ואני מאמין שבידוד של חומר מסויים מהצמח, מבטל את ההרמוניה.
דן פלביץ’ וזהרה יניב הוציאו את החוברת “צמחי בר כמקור לתרופות”, הם תרמו תרומה מאוד משמעותית לאתנובוטניקה בארץ. הם היו מורים ומנחים שלי בתחילת הדרך, ועל כך אני מכיר להם תודה עד היום.
לימים, כתבתי ספרים ומדריכים נוספים, כדי להקל על הקוראים ולמנוע מהם סחיבה של חמישה כרכים לשטח… כתבתי מדריך המסודר לפי צבעי הפריחה של הצמחים, על מנת להתמצא בקלות ללא ידע מקדים. בהמשך כתבתי ספר על צמחי המרפא של הרמב”ם, אשר תורתו ומשנתו תמיד ריתקו אותי מאוד. הרמב”ם שלט בשפות רבות ותוך כדי חקירתי, נוכחתי לדעת שאת שמות הצמחים עליהם כתב- ציין תמיד בשפה זרה, מה שהקשה לא פעם להבין באיזה צמח מדובר.
בשלב מאוחר יותר, עם עלייתם למודעות של ליקוט צמחי הבר, הייתי מדריך טיולי ליקוט. למדתי המון מנגה הראובני, ששימש בצבא כמש”ק עשבים – היכרות עם צמחי א”י ותרומתם לחיים בשדה. הוריו היו חנה ואפריים הראובני, אתנובוטנאים מוערכים מאוד, שעסקו הרבה בצמחי מרפא מהתנ”ך ומהמקורות. גם הם תרמו הרבה לידע שלי.
זה מביא אותי למסר שחשוב לי מאוד להעביר הלאה: אנחנו לא מגלים את העולם, אנחנו רק מקבלים ומעבירים הלאה את הידע על רפואת הצמחים, לא המצאנו שום דבר. מתוך ההבנה הזו, חשוב שכל אחד מאיתנו יציין ממי הוא למד או מאיזה מקור הוא מביא את המידע. בעיניי, העיסוק בצמחים הוא מה שמביא אותך לדרך ארץ. יש בעיסוק הזה המון ענווה המובילה אותנו לפשטות.
מה דעתך על תרבות הליקוט שקיימת היום?
אני מלא שמחה על מאות הלקטים שיוצאים היום לשטח ומרגיש שמח שהכנתי את התורה לדורות האלה. זה נפלא שהתחום הזה תופס היום יותר ויותר אנשים, אני באמת חושב שעצם הליקוט מלמד אותנו ענווה מה היא- אפילו עצם ההתכופפות אל הצמח.
במה עוסק הספר החדש שכתבת?
בספר החדש החלטתי להקל על הקורא, מתוך נסיון של ספרים קודמים שאני ואחרים כתבנו. לדוגמא, אם רצית למצוא בספרים צמח שיעזור לכאבי בטן, היית צריך לנסות לבחור בין 20 צמחים שונים המוזכרים כיעילים במקרים אלו. לציבור הרחב, המגוון הגדול הזה יוצר בלבול ולכן בספרי החדש יצרתי מדריך המאורגן ע”פ איברי הגוף – מהראש לרגליים. הספר סוקר את המחלות השונות ובכל מחלה מדובר על הצמח הספציפי שמרפא את המחלה בוודאות, ע”פ מחקרים אתנובוטניים והרפואה העממית.
כתיבת הספר הייתה עבודה סיזיפית ביותר, מדובר ב-550 עמודים בעלי תוכן ממוקד. הספר יצא לאור ממש לא מזמן.
יש עוד ספר אחד שהייתי רוצה לכתוב יום אחד, שיעסוק בצמחי הרעל של א”י. ספר שישמש גננות, מורים ואנשי שטח וילמד אותם מה לא מיועד לשימוש רפואי או מאכל.
ומה על הפרק עכשיו? במה אתה עוסק בימים אלו?
היום אני עוסק בעיקר בטיולים בכל מיני מדינות אקזוטיות. במשך 10 שנים הסתובבתי במרוקו וחקרתי את פריסת היישובים היהודיים בה. אין ספק שהשנים במרוקו תרמו המון לידע שלי, הרבה בזכות השווקים שלה. השהות שלי בה נועדה לחקור משהו אחד, אך תוך כדי מצאתי את עצמי ממשיך לחקור את מה שהתחלתי שנים קודם, עוד בארץ. נחשפתי למעל 1000 צמחי מרפא וסממנים לרפואה העממית בשווקים של מרוקו – מרתק.
מי שממשיך היום בדרך הזו הוא גידי גור, שמחזיק במרפאתו כיום סממנים רבים של צמחי מרפא מהעת ההיא.
בקרוב, אי”ה נוציא ביחד ספר גדול ומקיף על צמחי מרפא בחליטות, צמחים החוצים מסין למרוקו ולאורך דרך המשי. הספר יציג את כל הצמחים שליקטנו בעצמנו, גידי ואני, באיזורים אלה.
המחקר שלי במרוקו עסק ביחסים בין הערבים ליהודים והמחייה המשותפת שלהם שם. במשך 10 שנים ראיינתי אלפי יהודים שסיפרו לי על החיים לצד המוסלמים. היחסים האלה בהחלט יכולים להוות בסיס לדו-קיום שלנו עם הפלשתינאים, וזו בעצם הייתה הפואנטה של המחקר שלי.
אם אני לא טועה, נולדת במרוקו, לא?
נכון, עליתי לארץ בגיל 5. גדלתי בבית מאוד פטריאכלי, כמו כל הבתים המרוקאים בתקופה ההיא ובעצם יצא שכל השנים, לא ממש דיברתי עם אמי על נושאים מלבד מצרכים שצריך להביא מהמכולת או משימות אחרות הקשורות לבית. המחקר שעשיתי על הצמחים בקרב ערביי ישראל לא סיפק אותי ויצאתי לחקור את יהודי פרס, תימן, מרוקו… יום אחד שאלתי את אמי אם במקרה יש בידיה מידע אודות הצמח שבר לבן (חרמל – בערבית). להפתעתי מצאתי את עצמי יושב ומקשיב לאמא שלי בעודה מספרת לי על שימושים של צמחי מרפא במרוקו. כל השנים לא ידעתי בכלל שיש ברשותה את הידע הזה ולבסוף היא היוותה מקור ידע עצום עבורי.
כשנכנסתי לעולם הזה, לא כולם ראו את הגישה שלי כמקור מקצועי. הצורך שלי לעסוק בזה הגיע מתוך הבנה שהכתיבה האקדמית אינה נגישה לציבור. הכתיבה שלי לאורך השנים קירבה את השימוש בצמחים למרפא ובישול אל הקהל הרחב. אני שמח על תרומתי לעולם הזה, בדגש רב על דרך ארץ וצניעות. כל מי שמביא דבר בשם אומרו – מביא גאולה לעולם.
