כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



אספרגוס, Asparagus, Asparagus officinalis

אספרגוס, Asparagus, Asparagus officinalis (הגדל)

פיקוח ועריכה: מינה פארן Ph.D, גבי לינק Ph.D

  

המונוגרף תורגם ועובד מתוך: Herbal Medicine Expanded Commission E Monographs, M. Bluementhal, A. Goldberg, J. Binckmann Eds, 2000, American Botanical Council, Austin, TX, USA.

 

המונוגרף המקורי מתוך: American Botanical Council 

 

מונוגרף מקצועי של ה-German Commision E באדיבות האגודה הבוטנית האמריקנית (ABC) המונוגרף עובד ונערך מקצועית בידי צוות מתנדבי העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם), למען הרחבת והעמקת הידע המקצועי בשפה העברית בתחום רפואת צמחי המרפא.

 

שם לטיני: Asparagus officinalis
שם בפרמקופיאה: Asparagi rhizoma
שם עברי: אספרגוס (שורש)
שמות נוספים: parrowgras

 
סקירה כללית

האספרגוס הובא לארצות הברית על-ידי המתיישבים האירופאים-אסיאתיים ונקרא בשם העממי sparrowgrass. מרבים לגדל אותו כצמח מאכל. השימושים הרפואיים שלו ידועים פחות, למרות האישור שקיבל מה-Commission E לטיפול בשטיפה של דרכי השתן.1
הצמח הרב-שנתי יכול לייצר נצר אכיל במשך 30 שנה. הנצרים הללו מספקים סיבים ואת הוויטמינים2 A ו-C. לאחר אכילת ועיכול נצר האספרגוס יש לשתן ריח מיוחד. ריח זה מופיע רק אצל אנשים שירשו מגמה אוטוזומלית דומיננטית מאוחדת.3
 
הנצרים נקצרים באביב במהלך חודשים אחדים, ואז מניחים לצמח להתפתח לצורת דמוי שרך. צורה זו מכינה את השורשים לקראת תפוקת השנה הבאה. צמחים נקביים מייצרים ענבות אדומות שהופכות לשחורות בסתיו. בארצות הברית עיקר התוצרת המסחרית (90%) מגיעה ממדינות מסצ'וסטס, ניו-ג'רזי, וושינגטון וקליפורניה. מגדלים שני סוגים: ירוק כהה וגם ירוק-בהיר עד לבן.1 לעתים נדירות משמשים הגידולים הללו גם להכנות רפואיות.
 
לעומת זאת, באירופה ובאסיה מיוחסת היסטוריה של שימוש רפואי לכל חלקי הצמח - הנצרים ובעיקר השורשים. להכנות מהשורש מיוחסות תכונות משתנות ומשלשלות. ברפואה המזסורתית כולל השימוש באספרגוס טיפול במחלות לב, יתר לחץ דם וראומטיזם.4,5 קיים דיווח על שימוש בנצרי אספרגוס בפורמולות ביתיות המיועדות לניקוי העור ולטיפול באקנה. הענבות האדומות מהצמחים הנקביים נחשבו כאמצעי מניעה.4
המין ההודי של האספרגוס, Asparagus racemosus, מכונה בסנסקריט  "shatavari" שפירושו "האישה בעלת מאה הבעלים". הוא משמש ברפואה ההודיץ המסורתית (איור-ודה) לחיזוק מערכת הרבייה הנשית, כחומר משתן וכנוגד-דלקת.6

המרכיב הפעיל הנחקר ביותר באספרגוס, פרוקטו-אוליגוסכריד, משנה את המיקרופלורה הצואתית בצורה יעילה, בעיקר אצל חולים מבוגרים.7
הספוניניים בנצרים נמצאו כבעלי פעילות מסוימת כנגד תאי לוקמיה HL-60 in vitro 4,8.
פעילות עידוד המערכת החיסונית של השורשים יכולה לעזור לחולי סרטן שמקבלים כימותרפיה.9
נמצאו חומרים פעילים בשורש של המין הסיני Asparagus cochinchinensis שיכולים לעכב SA 10 ותאי לוקמיה S-180 בעכברים.11
במחקרים אחרים, נמצא כי שורש של Asparagus racemosa מקצר את זמן התרוקנות הקיבה, בדומה למאטוכלופראמיד (תרופה שמונעת או מפחיתה בחילות והקאות)12. פעילות זו עשויה לסייע בהקלה על צרבות.
מניסויים בבעלי חיים עולה כי המין ההודי מגביר פעילות מאקרופאגים ומונע הידבקות לצפק, תכונה העשויה למנוע הידבקות של קרום הבטן לאחר ניתוח.13
 
תיאור

שורש אספרגוס כולל את קנה השורש של .Asparagus officinalis L (משפחת השושניים), וההכנות שלהם במינון יעיל.
קנה השורש מכיל ספונינים.
 

רכיבים פעילים

המרכיבים העיקריים כוללים אינולין, asparagusic acid ושמונה פרוקטו-אוליגוסכרידים.4
שני המרכיבים הגליקוזידים המרים officinalisnin-I and II בודדו מהשורש היבש והם נותנים בטא-סיטוסטרול, sarsasapogenin ותשעה גליקוזידים סטרודיאלים, שנקראים, בסדר פולאריות עולה, asparagosides A to I 4.
מרכיבים פעילים נוספים כוללים אספרגין, טירוזין, ארגינין, חומצה סוקסינית, alpha-aminodimethyl-gamma-butyrothetin, שהוא נגזרת methylsulphonium של מתיונין, שומנים וסוכר.14
השורש נחשב כבעל תכונות משתנות ומורידות לחץ דם, ומגדיל הוצאת מים מהכליות.1,4 Commission E מדווח על פעילות משתנת בבעלי-חיים.
 
שימוש

Commission E אישר את השימוש בשורש אספרגוס לשטיפה במקרים של מחלות דלקתיות בדרכי השתן ולמניעת אבנים בכליות.
באופן מסורתי, השורש שימש כחומר משתן, משלשל ולטיפול בדלקות בעצב וראומטיזם.4

 

התוויות נגד

מחלות דלקתיות בכליות.
הערה: אין לטפל באמצעות שטיפה אם קיימת בצקת כתוצאה מהפרעות בפעילות הלב ו/או הכליות.
 
תופעות לוואי

במקרים נדירים, תגובות אלרגיות בעור.
 
שימוש בתקופות ההיריון וההנקה

לא ידועות הגבלות.
 
אינטראקציה עם תרופות אחרות
לא ידוע.
 
אופני שימוש ומינון

אלא אם צוין אחרת: 45-60 גרם ליום של קנה השורש החתוך.
חליטה: 45-60 גרם של הצמח החתוך ב-150 מ"ל מים.
מיצוי נוזלי: 1:1 g/ml 45-60 מ"ל.
טינקטורה: 1:5 g/ml 225-300 מ"ל. 


מקורות


1. Stephens, J.M. 1994. Asparagus. Asparagus officinalis L. Fact Sheet HS-546, Horticultural Sciences Department, Florida Cooperative Extention Service, Institute of Food and Agricultural Sciences, University of Florida
 2. Hamilton, E.M.N. and E.N. Whitney. 1982. Nutrition: Concepts and Controversies, 2nd ed. New York: West Publishing
 3. Mitchell, S.C., R.H. Waring, D. Land, W.V. Thorpe. 1987. Odorous urine following Asparagus ingestion in man. Experientia 43(4):382-383
 4. Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc
 5. Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations. Essex: The C.W. Daniel Company Ltd
 6. Lad, V. and D. Frawley. 1986. The Yoga of Herbs. Sante Fe, N.M.: Lotus Press
 7. Mitsuoka, T., H. Hidaka, T. Eida. 1987. Effect of fructo-oligosaccharides on intestinal microflora. Nahrung 31(56):427-436
 8. Shao, Y. et al. 1996. Anti-tumor activity of the crude saponins obtained from asparagus. Cancer Lett 104(1):31-36
 9. Thatte, U.M. and S.A. Dahanukar. 1988. Comparative study of immunomodulating activity of Indian medicinal plants, lithium carbonate and glucan. Methods Find Exp ClinPharmacol 10(10):639-644
 10. Boik, J. 1995. Cancer and Natural Medicine: A Textbook of Basic Science and Clinical Research. Princeton, Minnesota: Oregon Medical Press
 11. Huang, K.C. 1993. The Pharmacology of Chinese Herbs. Boca Raton: CRC Press
 12. Dalvi, S.S., P.M. Nadkarni, K.C. Gupta. 1990. Effect of Asparagus racemosus (Shatavari) on gastric emptying time in normal healthy volunteers. J Postgrad Med 36(2):91-94
 13. Rege, N.N. et al. 1989. Immunotherapeutic modulation of intraperitoneal adhesions by Asparagusracemosus. J Postgrad Med 35(4):199-203
 14. Stecher, P.G. (ed.). 1968. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals and Drugs, 8th ed. Rahway, N.J.: Merck & Co., Inc
 15. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing


 
מקורות נוספים


Jiangsu Institute of Modern Medicine. 1977. Zhong Yao Da Ci Dian (Encyclopedia of Chinese Materia Medica), Vols. 13. Shanghai: Shanghai Scientific and Technical Publications
 

עבור לתוכן העמוד