כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



Juniper communis, ערער, Common juniper

Juniper communis, ערער, Common juniper (הגדל)

מאת: מינה פארן Ph.D

 

שם בוטני: Juniper communis 

שם נפוץ: Common juniper

שם עברי: ערער

 

משפחה: Cupressaceae – ברושיים

 

חלקי צמח בשימוש: פירות שהם איצטרובל נקבי. נוהגים לכנות אותם berries בגלל הדמיון המבני.

 

תאור בוטני

הסוג ערער הוא הנפוץ ביותר במשפחת הברושיים (1).  המין ערער מצוי נפוץ בצפון אירופה ובצפון אמריקה  (2).

הערער הוא עץ נמוך ירוק עד, שמוצאו באזורים הממוזגים של צפון כדור הארץ.  העלים מחטניים, קטנים וצבעם ירוק כהה עד כחול-ירוק. הם חדים בקצות. הפירות הנקביים מבשילים בשנתיים עד שלוש שנים. הם ירוקים בהתחלה ומכחילים עם הבשלתם. קוטפים את הפירות בסוף אוגוסט עד אמצע ספטמבר (1).

נוהגים להכין מהפירות  שמן נדיף ומשקה אלכוהולי – ג'ין.

 

רפואה מסורתית

השבטים האידיאניים בצפון אמריקה נהגו להשתמש בחלקים שונים של הצמח  לטיפול במחלות שונות (3). מירתח מהפירות שימש לטיפול במחלות ריאה ובמחלות מין אצל שבט שחורי הרגליים (3).  בשבט  Woodland Cree נהגו לעשן את הפירות הבשלים לטיפול באסתמה. הם השתמשו במירתח מהפירות הירוקים לטיפול בכאבי גב שמקורם בבעיות בכליות (3).

 

שבט ה- Inupiat השתמשו בחליטה או מירתח של הפירות, העלים או הענפים  הצעירים לטיפול בהצטננות ושפעת. שבטים אחרים השתמשו במירתח מהפירות לטיפול בשיעול, דלקת גרון  ולהפרעות בדרכי השתן (3). הכינו משחה או מחית מהפירות לטיפול בפצעים או חתכים.

 

ברפואה המסורתית באירופה נהגו להשתמש בהכנות מהפירות לטיפול בעודף גזים במערכת העיכול, לשיפור העיכול ולהגביר תיאבון (4). אכלו את הפירות במקרים של מחלות רוימטיות, והכינו מהם משחות לטיפול בכאבי שרירים ומפרקים (5). מיצוי של הפירות ב-70% אלכוהול שימש לשיכוך כאבי שרירים ומיפרקים וכן לטיפול בבצקת ובכאבי בטן (5).  שמן מפירות הערער שימש לטיפול בפצעים וגירויים של חיות בית (6).

 

פירות הערער והשמן הנדיף שמפיקים מהם נרשמו לראשונה בפרמקופיאה של ארה"ב ב- 1820. הם הוצאו מהפרמקופיאה ב- 1960 כשטענו שהם עלולים לגרום נזק לכליות (7).

 

כשערכו review על כל הפרסומים שיצאו על הצמח בין השנים 1844 ועד 1993 הגיעו למסקנה שההשפעה הטוקסית על הכליות שייחסו לפירות הערער, היתה כנראה בגלל זיוף של השמן לטיפול בחיות עם טרפנטין (3). פירות הערער מהווים מרכיבים רשמיים בפרמקופיאה האירופאית (8) והמקסיקנית (9). הם צריכים להכיל לפחות 1% של שמן נדיף (3).

 

רכיבים פעילים

המרכיב העיקרי הוא השמן הנדיף המצוי בריכוז של 1%-3% וכולל: מונוטרפנים 58%:

alpha-pinene, myrcene, sabinene, camphene,

camphor, gama-cadinene, 1,4-cineol, limonene, beta-pinene, alpha-thujene, borneol

Sesquiterpenes- carophyllene

 

רכיבים אחרים: חומצה גלוקורונית, רזין, חומצה אסקורבית, פרואנתוציאנידינים, גאלוטאנינים,

פלבנואידים, סטרולים ו-catechin (10).

 

פעילות רפואית

אנטי דלקתי, מעכב את האנזים cyclooxygenase, דיורטי,  מגביר סינון בגלומרולים, קרמינטיבי, מסייע לעיכול, אנטיספטי, מרגיע כאבי בטן, נוגד שגרון, ממריץ התכווצויות של הרחם (5,10).

ב-2008 יצא מונוגרף בקנדה (11) על פי תוצאות שהתקבלו עם הכנות שונות מפירות הערער. נבדקו חליטות מהפירות, טינקטורה ב-45% אלכוהול, מיצוי נוזלי ב-25% אלכוהול. במונוגרף מדווח על פעילות דיורטית של הפירות, אנטיספטי לדרכי השתן, קרמינטיבי המסייע למנוע הפרעות של מערכת העיכול, כגון, גזים ועיכול בלתי יעיל, משכך כאבי בטן, מסייע לעיכול, מגביר תיאבון (11).

 

התוויות

לטיפול בזיהומים בדרכי העיכול והשתן, תולעים, עיכול בלתי יעיל, כדיורטי במקרים של עצירת שתן, לטיפול בדלקת חניכיים (3).

בשימוש חיצוני התכשירים שמכינים מפירות הערער נוגדים גרוד והם קרטופלסטיים.  הם מומלצים לטיפול בסבוראה, אקסמה ופסוריאזיס.

 

תופעות לואי

שימוש ממושך עלול לגרום לנזק בכליות

 

התוויות נגד

אינו מומלץ לשימוש בתקופת ההריון וההנקה, וכן במקרים של דלקות חריפות או כרוניות בכליות.

מנת יתר בשימוש חיצוני עלול לגרום לדלקת בעור עם שלפוחיות, לאדמומית ותחושה של בעירה.

 

אינטראקציות עם תרופות אחרות

בלתי ידועות

 

השפעה על נהיגה ושימוש במכשירים עדינים: אין

 

מינון

2-10ג' ליום מהפירות. זוהי כמות מקבילה ל-20-100 מ"ג של שמן נדיף.

אופן השימוש: חליטה, מירתח, מיצוי ביין.

טינקטורה 1:5 ב-45% של אלכוהול, 1-2מ"ל שלוש פעמים ליום.

 

 

מקורות

 

Hagender F. The Meaning of Trees: Botany, History, Healing, Lore, San Francisco, CA: Chronicle Books, 2005.

Bluementhal M. Goldberg A. Brinckmann J. eds. Herbal Medicine: Expanded Commission E Monographs. Austin, TX; American Botanical Council, Newton MA: Integrative Medicine Communications, 2000.

Engels G. Juniper Berry, Juniperus communis, Herbalgram, 2009, 82:1-2.

Tyler V. The Honest Herbal 3rd ed. New York, NY: Pharmaceutical Press, 1993.

Barnes J. Anderson LA. Phllipson JD. Herbal Medicine, ed. London; Pharmaceutical Press, 2007.

Grieve M. A Modern Herbal Vol 1. New York, NY; Dover Publications, Inc, 1979.

Robbers JE. Tyler VE. Tyler’s Herbs of Choice: The Therapeutic Use of Phytomedicinals. New York, NH, Haworth Press, 1999.

European Pharmacopeial Commission. Juniperi-pseudo-fructus. In; European Pharmacopeia 6th edition. Strasbourg, France, European Directorate for the Quality of Medicines and Healthcare, 2008: 2206-2208.

Comision Permanente de la Farmacopea de los Estados Unidos Mexicanos: Fruto Juniipero. In: Farmacopea Herbolaria de los Estados Unidos Mexicanos. Secretaria de Salud, Mexico D.F. 2001; 106-107.

Leung AY. Foster S. eds. Encyclopedia of Common Natural Ingreients Used in Food, Drug and Cosmetics, 2nd ed. New York NY, John Wiley and Sons, Inc, 1996.

Health Canada Natural Health Products Directorate (NHPD), Juniper in; NHPD Compendium of Monographs, Ottawa, ON: Natural Health Products Directorate, April 12, 2008. Available at: http://www.hc-sc.gc.ca/dhp-mps/alt_formats/hpfb-dgpsa/pdf/prodnatur/mono_juniper-genevrier-eng.pdf.   

עבור לתוכן העמוד