כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



הטיפול הצמחי באי-פוריות: תיאור מקרה - מאת יוסי שבח Ph.D

למאמרים נוספים מאת המחבר הקישו כאן

המאמר מבוסס על הרצאה שנתנה בכנס "צמחי מרפא ובריאות האשה"

 

אי- פוריות מוגדרת ככישלון של בני הזוג להשיג היריון, לאחר שנה של קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה. שכיחות אי- פוריות היא 10%-15% מכלל הזוגות.
 

עם השנים חלה עלייה בפניית זוגות לטיפולי פוריות - הן לטיפול הקונבנציונלי, שהתפתח ומציע טכניקות קידום פוריות מתקדמות כגון הפריית מבחנה ומיקרומניפולציה, והן לטיפולים אלטרנטיביים ומשלימים, הודות לחשיפה מוגברת של תחומים אלו באספקטים בריאותיים שונים, לרבות אי- פוריות. במאמר זה בחרתי להציג בפניכם תיאור מקרה בתחום אי- פוריות, הכולל אנמנזה בסיסית, דיון ואבחנה, אסטרטגיה טיפולית והיגיון טיפולי.

אנמנזה בסיסית

פרטים אישיים: ד.ב. בת 35, נשואה.
תלונה עיקרית: בעיות פריון מזה כשנה.
מחלה נוכחית: מזה כשנה מנסה להרות, ללא הצלחה. בבדיקות נמצאו הידבקויות תוך- ריחמיות ושרירן (מיומה). ללא הריונות קודמים. ללא השמנה וללא שעירות יתר. וסת מופיעה כל 24-28 יום, נמשכת כ-10 ימים, דימום וסתי מוגבר, ללא תסמונת קדם וסתית (PMS) וללא הפרעות וסתיות (Dysmenorrhea). נשללה בעיה אצל בן הזוג. ספירת דם אדומה וערכי ברזל נמוכים, נוטלת תוסף המכיל ברזל וחומצה פולית.

סקירת מערכות והרגלי חיים

עיכול: יציאה אחת ליומיים, קשה.
שינה: טובה, כ- 7 שעות בלילה.
פעילות גופנית: לא.
עישון: לא.

תפריט

ארוחת בוקר: לחם עם גבינה/ טונה/ מיונז/ ביצה ועגבנייה/ מלפפון.
ארוחת צהריים: מנת בשר/ עוף בתוספת אורז/ פתיתים.
ארוחת ערב: דומה לארוחת הבוקר.
בין הארוחות: פירות.
משקאות: מים, קפה נמס (1 ביום), תה (1 ביום).

דיון ואבחנה: גורמים אפשריים לבעיית הפריון

שרירן

תגובה יתרה לאסטרוגן: התפתחות שרירן או נסיגתו תלויה, למעשה, ברמות האסטרוגן. בתקופת הפוריות, בה רמות האסטרוגן גבוהות, שכיחות השרירנים גבוהה. לעומת זאת, בתקופה שלאחר הפסקת הווסת, בה רמות האסטרוגן יורדות, כלה נסיגה בסטטוס השרירנים.

הידבקויות תוך- רחמיות

תגובה לתהליך דלקתי: הידבקויות תוך- רחמיות נוצרות בדרך כלל עקב פגיעה בדופן הרחם, הנובעת לרוב עקב פרוצדורות גרידה (כמו הפסקת היריון), הפלה לא שלמה או הישארות של חלקי שליה ברחם לאחר לידה. מאחר שהמטופלת לא הרתה ולא עברה גרידה, סיבות אלו להידבקות נשללות וניתן להניח, כי הגורם להידבקויות הוא תהליך דלקתי מקומי. תפריט מערבי בכלל וישראלי בפרט, הכולל צריכה גבוהה של חומצות שומן אומגה 3, מהווה גורם משמעותי להתהוות תהליכים דלקתיים.

"עודפי" אסטרוגן

מזון מן החי: מזון מן החי, כגון בשר ומוצריו, עשיר בחומצות שומן רוויות, הנחשדות כגורמות להתפתחות צמחיית מעי פתוגנית. אחת מהשפעותיה של צמחייה זו, היא פירוק תצמידי אסטרוגן (תצמידים אלו אמורים להתפנות דרך הצואה) ועלייה בספיגה חוזרת של אסטרוגן. בנוסף, חשוב לציין, כי בשר לסוגיו מכיל שאריות אסטרוגנים, בעקבות מתן הורמונים בתהליך הגידול של בעלי החיים.

ציר כבד-מעי: בתחומי הרפואה האלטרנטיבית והמשלימה מייחסים חשיבות רבה ליציאות סדירות על בסיס יומי. אחד מתפקידי הכבד הוא פינוי אסטרוגנים דרך מיצי המרה, אל המעי ומשם החוצה. במצבים בהם ישנה עצירות, נראה כי הדינמיקה בין הכבד למעי משתבשת ופוגעת בתפקוד האופטימלי של שניהם. מצב זה מתבטא, בסופו של דבר, בפינוי לקוי של אסטרוגן.

אסטרטגיה טיפולית

צמחונות

נשים צמחוניות לעומת אוכלות כל:
 הפרשת האסטרוגן בצואה אצל צמחוניות היא פי 2-3 לעומת אוכלות כל.
 רמת האסטרוגן בפלסמה אצל צמחוניות נמוכה ב-50% מזו של אוכלות כל.

יחס חומצות שומן

 חומצות שומן מקבוצת אומגה 6: מאחר וחומצות שומן מקבוצה זו מהוות גורם מקדם תהליכים דלקתיים, חשוב להמעיט בצריכתן.
 חומצות שומן מקבוצת אומגה 3: מאחר ולחומצות שומן מקבוצה זו פעילות אנטי דלקתית, מומלץ להגביר את צריכתן.

פיטואסטרוגנים

עיכוב תחרותי לאסטרוגנים: לפיטואסטרוגנים פעילות חלשה וקצרת טווח ביחס לזו של אסטרוגנים אנדוגנים (כמו אסטרדיול), ולכן היקשרותם לקולטני האסטרוגן תפחית את השפעתם השלילית של אסטרוגנים אנדוגנים. במקרה הנוכחי, מתן פיטואסטרוגנים יפחית את השפעתם של האסטרוגנים האנדוגנים על היווצרות שרירן.

סיבים

שיפור היציאות: לשיפור היציאות חשיבות טיפולית המשפיעה על ציר כבד-מעי הנדון לעיל. 
קידום צמחייה "ידידותית": הסיבים המסיסים משמשים מזון לחיידקי המעי ה"ידידותיים". אם נוסיף לכך את חומצות השומן קצרות השרשרת הנוצרות מפירוק סיבים אלו ומעכבות צמיחת חיידקים פתוגנים, נראה כי הסיבים מקדמים את התפתחות אוכלוסיית החיידקים ה"ידידותית". השפעה זו תביא, בסופו של דבר, להגברת פינוי האסטרוגן.

טיפול

תזונה

כפי שהוזכר לעיל, נראה כי תפריט צמחוני ברובו, הפחתת צריכת אומגה 6 והגברת צריכת אומגה 3, מהווה גורם טיפולי בסיסי חיוני. המזונות המוצעים: תבואות מלאות, קטניות, ירקות, פירות, שמן זית, אגוזים ושקדים, דגי-ים.
 

מזונות עיקריים שאותם נסיר מהתפריט, כוללים: בשר, עוף ומוצריהם (לכל היותר פעם בשבוע, העדפה לעוף). הימנעות מכל השמנים והשמנים המוקשים (סויה, חריע, חמניות ומרגרינה) למעט שמן זית.
 

הימנעות מחלב ומוצריו והימנעות ממזון מהיר, ממתקים, עוגות, עוגיות).

צמחי מרפא

פשתה Linum usitatisimum Pulvis
מינון: 2-3 כפות זרעי פשתה ביום עם האוכל.

טינקטורה (מיצוי צמחי אלכוהולי)
כמליריום Chamaelirium luteum - 90cc
זנגביל Zingiber officinale  -     10cc
---------------
סכ"ה: 100cc
מינון: 2.5 מ"ל, 3 פעמים ביום, על קיבה ריקה.

ההיגיון הטיפולי בבחירת צמחי המרפא

זרעי פשתה
 פעילות פיטואסטרוגנית, הודות לליגננים.
 פעילות אנטי דלקתית, הודות לריכוז הגבוה של אומגה 3. 
 פעילות אנטי גידולית, הודות לריכוז הגבוה של אומגה 3. 
 שיפור יציאות ותמיכה בצמחיית המעי "הידידותית", הודות לסיבים.

חשוב לציין: ככל שהטחינה של זרעי הפשתה תהיה רבה יותר, כך תגבר זמינותם הביולוגית של חומצות השומן והפיטואסטרוגנים הרצויים בטיפול הנוכחי. יחד עם זאת, ככל שהטחינה רבה יותר, עולה הסיכון לנזק חמצוני לחומצות השומן. לכן, לאחר הטחינה, יש לשמור את זרעי הפשתה במקרר או במקפיא.

כמליריום
 מקדם פוריות: למרות שלא נערכו מחקרים קליניים על הצמח, הוא נחשב כאחד היעילים לטיפול באי- פוריות.
פעילות אנטי דלקתית, הודות לספונינים שבו.
שיפור תפקוד כבד: מאחר וטעמו של הצמח מר, מתקיים עקרון המרירות, האומר כי אחת מתכונות צמחי המרפא בעלי הטעם המר היא המרצה של תפקוד הכבד ושיפור לכולת האלימינציה שלו.

זנגביל
 פעילות אנטי דלקתית, הודות לג'ינג'רול, פאראדול ופרוטאזות (פרוטאזות מצויות בזנגביל טרי). 
 פעילות אנטי גידולית, הודות לג'ינג'רול ופאראדול.
 פעילות נוגדת בחילה: הפעילות נוגדת הבחילה של הצמח מיועדת למנוע את הבחילה הנלווית לשימוש בקמליריום. למרות שבספרות המקצועית מיועד הקמליריום, במינונים המקובלים (2-5 מ"ל מהטינקטורה, 3 פעמים ביום) לטפל בבחילות היריון (במינון גבוה ידוע כי הצמח עלול לגרום לבחילות והקאות), ניסיוני הקליני מראה כי נטילת הצמח, גם במינונים המקובלים, גורמת לבחילה (אומנם לא מייד, אך כעבור שבוע עד חודש של נטילת הצמח, מופיעה בחילה ופוגעת באיכות חיי המטופלת ובמהלך התקין של הטיפול).

מעקב טיפולי

כעבור חודש
מציינת כי הדימום הווסתי חזר לנורמה. שיפור בעצירות.

כעבור שלושה חודשים נוספים
מציינת כי הרתה וכי היא בשבוע החמישי להיריון.

עבור לתוכן העמוד