כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



מחלות עור: ההיבט העיכולי - מאת גל מ. ראן RH (AHG), ND, CI.H

 

למאמרים נוספים מאת המחבר הקישו כאן

 

 

מה לעור ולמערכת העיכול? האם יש קשר בין מחלות המתבטאות בעור לבין תפקודה של מערכת העיכול? ואם כן, מהו מקומו של הטיפול הצמחי בהקשר זה?

- בשאלות אלה דן המאמר בקצרה.

חלק מהטענות אשר יועלו במאמר עדיין לא הוכחו בכלים מדעיים מקובלים, והייתי מציע לקורא להתייחס אליהן בבחינת "קריאת כיוון" יותר מאשר כאל "אמת עובדתית". הנושא ייבחן בו-זמנית ובמשולב משתי זוויות שונות: זו של הרפואה המסורתית וזו של הרפואה המדעית המודרנית.

נתחיל עם קצת מסורת. על פי הראייה הרפואית הסינית המסורתית, המעי הגס הינו "בן הזוג" היאנגי של הריאה, היינית, ואשר באמצעותם מתבטאת איכות ה"מתכת" בגוף האנושי. אופן ביטוי נוסף של יסוד המתכת הוא העור, כך לפחות גורסת אותה מסורת רפואית. יוצא מכך, שדיסהרמוניות של המתכת עשויות להתבטא בו-זמנית הן בהפרעות עיכול והן בהתבטאויות עוריות.

העור, וכן המעי הגס, מוגדרים כהתבטאויות "יאנגיות" של יסוד המתכת. לכן נוטים מצבים המאופיינים בחוסר יין ובדומיננטיות של יאנג, המסתמנים בדרך כלל בחום וביובש, להתבטא בעור ובמעי בתסמינים של חום ושל פעילות יתר; בפריחות המלוות בגרד ובאדמומיות מחד ובמעי רגיז מאידך; ובתסמינים של יובש, דוגמת עור קשקשי ויבש ועצירות.

יש לזכור, עם זאת, כי רוב תפקודי המעי הגס כפי שהם מוגדרים ברפואה המערבית המודרנית, היינו טרנספורמציה של מזון ושל נוזלים במערכת העיכול, מיוחסים על פי הרפואה הסינית המסורתית לתפקודי הטחול, ולפיכך ליסוד האדמה. עובדה זו מסייעת לנו בהבנת התופעה בה אנו פוגשים תכופות בעבודה הקלינית: ילדים אטופיים המציגים התבטאויות אלרגיות של העור ושל מערכת הנשימה, ובו זמנית סובלים מליחה ומהפרעות עיכול.

בטרמינולוגיה של הרפואה היוונית/ערבית המסורתית, מסווגים ילדים אלו כטיפוס הפלגמטי (ליחתי), והם לוקים בחולשה מולדת של מערכת העיכול ושל הריאה. רפואה עתיקה זו גורסת עוד, כי ליחה ורעילות בגוף הן תוצריה של שריפה לא תקינה של מזון, הנובעת ממחסור ב"אש עיכולית" (או "צ'י הטחול", על-פי הטרמינולוגיה הסינית). ליחה פתוגנית זו היא למעשה "פיח" הנוצר משריפה לא מוחלטת של מזון.

עתה נבחן זאת מנקודת המבט של הרפואה המודרנית: עיכול לא תקין של חלבונים אחראי לספיגה של שרשראות פוליפפטידיות ממערכת העיכול אל מחזור הדם. מערכת החיסון מזהה חומרים חלבוניים אלה כחלבון זר (אנטיגן). הם פועלים כאלרגנים ומעוררים את התגובה החיסונית-אלרגית עם אותם תסמינים מוכרים, חלקם עוריים, של התגובה האטופית.

עולה השאלה מהן הסיבות לעיכול לא תקין (או חלקי) של אותם חלבונים. ראשית ניתן לומר כי מערכת העיכול האנושית מתקשה לפרק חלבונים מסוימים, כדוגמת חלבוני חלב הבקר. כמו כן, מנקודת המבט של הרפואה הסינית המסורתית, אחד ההיבטים של "חוסר צ'י הטחול" הינו מחסור באנזימי עיכול פרוטיאוליטיים, אותם מפריש הלבלב. מנקודת מבט זו, משויך הלבלב משויך תפקודית ל"טחול": אנו מדברים כאן על התפקוד האקסוקריני של הלבלב, שהינו החלק ה"יאנגי" בתפקודו; לחלק האנדוקריני בתפקוד הלבלב מיוחסת איכות "יינית" יותר (לכן מאופיינת מחלת הסוכרת בתסמינים של חוסר יין, דוגמת צמא מוגבר).

מחסור אנזימתי זה, הנזכר מעלה, פוגע בעיכול נאות של חלבונים, בעיקר אם אלו קשים מלכתחילה לפירוק. אחת הדרכים, אותה זיהה האדם כבר לפני שנים רבות, באמצעותה ניתן להתגבר על אותו מחסור ב"אש עיכולית" - היא הוספת תבלינים "מחממים" למזון עתיר חלבונים. תבלינים אלה תומכים באותה אש עיכולית, משפרים את פירוק המזון ומפחיתים היווצרות של ליחה פתוגנית.

לדוגמה, נמצא שזרעי הל (Elettaria cardamommum) מגבירים פעילות של האנזים הפרוטיאולטי טריפסין.1 תבלינים מוכרים נוספים הרלוונטים בהקשר זה הם: זנגביל, קצח, כורכום, והרשימה עודנה ארוכה. בנוסף להיותם משפרי עיכול, חלקם מכילים תרכובות פנוליות נוגדות חמצון ונוגדות אלרגיה, אשר גם הן רלוונטיות לענייננו.

אחד הגורמים המשמעותיים בספיגה של תרכובות רעלניות שונות ממערכת העיכול, הוא חדירות יתר של המעי. חדירות זו עשויה להיות תוצאה של חולשה ושל חוסר טונוס של המעי (במינוח סיני: חוסר צ'י), או של מצבים דלקתיים רעלניים (במינוח סיני: חום, לחות ורעילות).

הדיון בהקשרים העיכוליים של מחלות עור איננו שלם ללא התייחסות לתפקודי הכבד וכיס המרה, מיסוד העץ. לאיברים אלו תפקידים עיכוליים משמעותיים הכוללים, בין היתר, ייצור והפרשה של מיצי מרה, החיוניים לפירוק ולספיגה של שומנים ותורמים לפינוי נאות של המעיים. הדם, העשיר ברכיבים תזונתיים לאחר הספיגה ממערכת העיכול, מגיע ראשית אל הכבד, שם עוברים השומנים תהליכים מורכבים של פירוק ועיבוד. בנוסף, פועלים תאי הכבד על מנת לסנן ולטהר את הדם מחומרים לא רצויים, העלולים לפגוע באורגניזם.

הגישה הרפואית המסורתית המערבית מייחסת לכבד מעורבות משמעותית בהיווצרותן של מחלות עור רעלניות. ואמנם, רבים מהצמחים המקובלים בשימוש במחלות אלה בולטים בהשפעתם המיטיבה על תפקוד הכבד, הן ברובד העיכולי והן ברובד של נטרול תרכובות רעילות ופינוי רעלים (דה-טוקסיפיקציה). צמחים דוגמת חומעה (Rumex crispus), לפה גדולה (Arctium lappa), קערורית סינית (Scutelaria baicalensis) ומהוניה Mahonia aequifolia - Berberis יכולים לשמש אותנו לשם הדגמת השפעה "עורית" דרך עיניים "עיכוליות".

מהוניה Mahonia aequifolia

בהתבוננות ראשונה, מדובר בצמח בעל טעם מר ואיכות צוננת ויבשה. הוא מכיל אלקלואידים איזוקווינוליניים דוגמת ברברין, אוקסיאקנטין וברבאמין.2 אזורי ההשפעה הישירים והמיידיים של הצמח הם הכבד והמעיים: המהוניה מעודדת ייצור והפרשה של מרה ואילו לאלקלואיד ברברין מיוחסת פעילות מחטאת על המעיים, כמו גם עיכוב התרבות של מיקרואורגניזמים פתוגניים דוגמת הליקובקטר פילורי, קנדידה אלביקנס, E קולי ונוספים. ההתוויות העיכוליות, אם כן, כוללות דלקת הקיבה (גסטריטיס), אנטריטיס, כיב פפטי (אולקוס) ומחלות מעיים דלקתיות (IBD), וככלל - מחלות המאופיינות בחום, בלחות וברעילות.

עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר תראה, שהשימוש המסורתי העיקרי בצמח הוא לשם הטיפול בפסוריאזיס ובמחלות רעלניות נוספות של העור. ההיגיון הקליני מאחורי הדברים רואה בפסוריאזיס ליקוי שמקורו בהצטברות רעלנית בגוף. אחד המקורות העיקריים לרעילות זו הוא מערכת העיכול. צמח המשפר פירוק וספיגה (הטעם המר מעודד ייצור של מיצי עיכול שונים), מעודד פינוי של פסולת (המרצת מיצי המרה מעודדת התרוקנות של המעיים), מסייע בפיתרון דיסביוזה של המעיים ומסייע בהחלמת דופן המעי הדולפת כתוצאה מתהליכים דלקתיים וכיביים, יפחית באופן משמעותי את העומס הרעלני על הגוף. בנוסף, מהוניה ממריצה פעולת דה-טוקסיפיקציה של הכבד - תכונה בעלת חשיבות רבה בטיפול במחלות עור רעלניות.

אם כך, ולסיום, ניתן לראות שיעילותו של המהוניה בטיפול בפסוריאזיס נובעת, לפחות בחלקה, מההשפעה על מִשְתנים שונים הקשורים לתפקוד העיכולי. תכונות אלו מתבלטות בצמחים נוספים, והופכות גם אותם לרלוונטיים לטיפול בפסוריאזיס. לאותם משתנים רלוונטיות גם לגבי מחלות עור רעלניות נוספות דוגמת סרפדת, אקנה, פרונקלוזיס, אטופיק דרמטיטיס ואחרות.

תהליך פינוי הפסולת מהגוף

באופן כללי, פסולת מפונה מהתאים ומהרקמות אל הנוזל הבין-תאי ומשם אל הדם. מהדם היא מסוננת דרך הכבד והכליות אל מחילות הגוף, מעי ושלפוחית השתן, ומשם מורחקת החוצה מהגוף.

כאשר פסולת מצויה בגוף בכמות רבה מדי, או כאשר אינה מסולקת במועדה, היא נעשית פתוגנית, או במלים אחרות כאשר הגוף אינו מצליח לבצע את משימות הפינוי ביעילות, מתפתחת תשתית להיווצרות מחלה כרונית.

וכמה גם על דה-טוקסיפיקציה, מערכת החיסון ו... צמחים

ברפואה המערבית המסורתית, צמחים אלטרטיביים מתוארים כמטהרי דם, או לעתים כמקדמי דה-טוקסיפיקציה.

צמח המגביר דה-טוקסיפיקציה של הכבד פועל לא רק ברמת האיבר, אלא גם ברמת התא: הוא גורם לתא להפריש פסולת החוצה, אל הנוזל הבין-תאי. באופן אחר ניתן לומר כי הצמחים המחוללים דה-טוקסיפיקציה של הכבד, מפעילים את הפונקציה הכבדית בכל תא. כלומר, בנוסף להשפעתם על בלוטת הכבד (הגברת הפרשה של מיצי מרה, נטרול ופינוי רעלים וכו'), הצמחים מעוררים את האברונים התוך-תאיים, שתפקידם להפריש פסולת מטבולית אל מחוץ לתא ואל הנוזל הבין-תאי.

באופן כללי, הנוזל הבין-תאי מתנקז אל צינוריות הלימפה הקטנות ובהמשך נאסף בדרכי הלימפה. בנקודות שונות הוא עובר דרך קשרי לימפה.

המערכת הרטיקולואנדותליאלית (RES)

מערכת זו הינה חלק איטגרלי ממערכת החיסון, וכוללת תאים בולעניים (פאגוציטים) הנמצאים ברקמות במיקומים שונים בגוף והכוללים בעיקר מונוציטים ומאקרופאג'ים. תאי מערכת RES נוצרים במח העצם ולאחר מכן פועלים ברקמות לימפואידיות משניות, הקיימות בקשרי הלימפה, בטחול, ברקמה לימפואידית הנמצאת במעיים ((GALT וברקמה לימפואידית הנמצאת בסימפונות (BALT). תאי קופפר בכבד הינם גם כן חלק ממערכת זו.

תפקידם של תאי מערכת RES הינו לאתר אנטיגנים החודרים אל האורגניזם ולשפעל תגובה חיסונית בהתאם. בהקשר זה יש לציין כי הנוזל החוץ-תאי בכללותו מסונן דרך קשרי הלימפה,  כאשר הוא עושה דרכו בצינורות הלימפה לכיוון מחזור הדם, אנטיגנים הנמצאים בו עוברים בקשרים אלה "טיפול" יסודי .

הצמחים האלטרטיבים הלימפתיים מעוררים את פעילות מערכת RES  ובאופן זה הם משפרים את טיהור האורגניזם מפסולת ואנטיגנים שונים.

 

 צמחים מסלקים פשוטים

(eliminating herbs)

 צמחים מחוללי שינוי

 (alteratives)

פועלים עם האינסטינקטים /הרפלקסים של הגוף;

מסייעים לנקז את מחילות הגוף.

משנים את הפעילות המטבולית , הולכים כנגד האינרציה של הגוף וע"י כך מכריחים את הגוף להגיב.
 מנקזים מהאיברים ה"יאנגיים" (שטחיים כדוגמת העור, או חללים - מחילות הגוף) - ומסלקים החוצה.  פועלים בתוך הרקמות, ברמת התא והנוזל הבין-תאי (מגבירים דה-טוקסיפיקציה, ממריצים פעילות חיסונית ולימפתית). פועלים על אברי ההפרשה ה"ייניים": כבד, כליות וריאות.
 מפנים ממחילות הגוף פסולת מטבולית רגילה, כאשר, מסיבות שונות, מנגנוני הפינוי הרגילים של הגוף אינם מתפקדים במיטבם. ממריצים את מנגנוני הפינוי הרגילים (שתן, צואה, זיעה, הקאה וכו').  מפנים מתוך הרקמות רעלנים פתוגניים, שמקורם בתהליך חילוף החומרים בתנאי עקה, או בחומרים רעלניים/אנטיגניים ממקור חיצוני. מעודדים מנגנוני פינוי תוך-תאיים וחוץ-תאיים
 גורמים לשינוי כמותי (מגבירים את נפח ההפרשה אך לא משפיעים על מרכיביה).  גורמים לשינוי איכותי - משנים את הרכב ההפרשות,בכך שמקדמים פינוי של פסולת מטבולית תוך תאית.
 פועלים בסיומו של תהליך הפינוי.  פועלים בראשית תהליך הפינוי.

 


 

1. 1Haginiwa, H. et al. (1963) yakagaka zasshi 83, 623
2. B.H.P (1983), British herbal medicine association scientific committee, P. 40

 

לקריאה נוספת:

 

המעוניינים להרחיב את הידע וההבנה לגבי עקרונות הרפואה הסינית המסורתית, ימצאו עניין בספר בין שמים לארץ: מדריך לרפואה סינית (1995). הארייט ביינפילד ואפרם קורנגולד, הוצאת אור-עם.

 

 

 

*  *  *  *  *  *  *

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

 

עבור לתוכן העמוד