כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



תרופות עממיות לבעיות במערכת העצבים - מאת נעמי כהן-קאפח

למאמרים נוספים מאת המחברת הקישו כאן

 

מי לא סובל לעתים מכאבי ראש? עייפות? מי לא חווה לילה של נדודי שינה, מתח ודאגות? איזה ילד לא חש פחד או חרדה בגלל מבחן? או מפגש מפתיע עם כלב אימתני, או קטטה עם חברים?

הרפואה העממית בעדות השונות התייחסה למצבים השונים הנ"ל, ולכל אחד מהם ידעה להציע פתרון. בדרך-כלל השתמשו בצמחים מהמטבח בבית. זכור לי שכילדה, אהבתי לבקר בבתי השכנים, ולא פעם מצאתי את השכנה שוכבת עם מטפחת קשורה לראשה ומתחתיה מבצבצות פרוסות תפוח -אדמה, תרופה עממית נפוצה לכאבי ראש. כאבי הראש הינם מטרד שכיח ולכן נמצא מגוון רחב של תרופות עממיות לטיפול בהם. נהגו לשים פרוסות של תפ"א טרי על המצח ועל הרקות, לקשור עם מטפחת , לנוח כחצי שעה - וכאב הראש חלף במהרה. יש מי שהעדיפו להניח פרוסות מלפפון טרי, או לעשות קומפרסים של תה נענע עם מיץ לימון. במקרים של מיגרנות - הפיגו את הכאב בעזרת פרוסות של בצל יבש.

נשים נהגו למרוח על השיער והראש עיסת חינה אדומה שהוסיפו לה תה, קפה וחלמון ביצה, כסגולה לשיער בריא וצבע יפה, אך גם לטיפול בכאבי ראש.

עד היום מקובל להפיג כאבי ראש על-ידי עיסוי המצח והרקות בשמן זית שהושרו בו צמחים כמו אזוב, פיגם, רוזמרין ועוד. השימוש קל ונוח. אני נוהגת לשאת אתי בקבוק קטן של 10 מ"ל לכל טיול או יציאה ממושכת מהבית, ובמקרה הצורך למרוח 2-3 טיפות ולעסות - וכאב הראש/עיניים חולף.

אנו יודעים כיום מהם המרכיבים הכימיים הפעילים בצמחים אלו, המשפרים את זרימת הדם ומשפיעים על מערכת העצבים, וכך מסייעים להפגת כאבי ראש. מובן שיש צורך לטפל גם בגורם לכאב, אך כעזרה ראשונה, ברוב המקרים יש לשמנים אלו הצלחה מיידית.

צמחים מקובלים ברפואה העממית של עדות שונות למגוון בעיות עצבים

חליטה של נענע-מנטה

לכאבי ראש, לחולשה ולעייפות כרונית, לשיפור מצב הרוח ולמניעת דיכאון.

משרה כוהלי של עלי נענע
לטיפול בדיכאון נפשי, עצבים רופפים, כאבי ראש וסחרחורות.
מינון: כפית משרה לכוס מים.

חליטה של עלי מליסה

מקובל במשך דורות רבים אצל עדות המזרח, בעיקר מצפון אפריקה. הצמח ידוע כמרגיע, מרומם מצב רוח ויעיל במצבים של פחדים וחרדות, דיכאון ונדודי שינה. משפיע לטובה על בעיות מחזור וגיל המעבר, מרגיע כאבי ראש ובטן ומסייע במצבים של לחץ דם גבוה. כבר בזמן העתיק הכירו בסגולות המליסה כצמח מרגיע, והרופא היווני דיוסקורידס הרגיע את עצבי מטופליו בעזרת מיצוי של מליסה ביין.

תערובת זעתר

זעתר הוא תבלין נפוץ אצל הערבים ועדות המזרח, והוא מכיל עלים כתושים של אחד או יותר מהצמחים הבאים:
אזוב מצוי                (Majorana syriaca)
קורנית מקורקפת    (Coridothymus capitatus)
צתרה ורודה            (Satureja thymbra)
צמחים אלו משפיעים גם על מערכת העצבים, ולכן המליצו לאכול כל יום כפית של זעתר עם פרוסת לחם וסלט. טבילת פת לחם בשמן זית עם זעתר היה מנהג שכיח בקרב עדות המזרח, לחיזוק הבריאות והזיכרון. עוד בימי הרמב"ם נחשב האזוב בעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף, הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא.

חליטות צמחים

צמחים נוספים שנהגו להשתמש בהם ביום-יום (בעיקר כחליטות של עלים בתה): מרווה משולשת (Salvia officinalis - Sage); רוזמרין רפואי ( Rosmarinus officinalis ); אזוב וקורנית. צמחים אלו מכילים פלבונואידים העוברים את מחסום-דם-מוח, מאפשרים זרימה תקינה של דם למוח ולרקמות נוספות, מגבירים ספיגת גלוקוז וחמצן בתאים ומונעים הרס של תאי עצב, הרגישים במיוחד לחמצון.

במקרים של הרעלות קיבה או כאבי ראש חזקים הכינו תה מעלי פיגם (Ruta chalepensis). הצמח ידוע כיעיל להרגעת עצבים.
אזהרה: פיגם יש לצרוך בכמויות קטנות. שימוש יתר גורם לבחילות, הקאות, הזיות והרעלה, ועלול לגרום להפלה.

הטיפול בטראומה

פחד ובהלה נחשבו כמזיקים לבריאות ממעלה ראשונה, ונהגו לטפל בהם בסמוך לאירוע המפחיד, כדי לעצור את השפעתם על הילד/המבוגר שנפגע ולמנוע התפתחות של מחלה. מקרי צהבת יוחסו לעתים לבהלה פתאומית שחווה האדם.

ידועים מקרים רבים של ילדים, שחוו אירוע מפחיד/מבהיל, נפלו או הותקפו על-ידי כלב אימתני וכד'. ילד מבוהל שהגיע לאימא בוכה ומפוחד, נדרש להיכנס מייד לשירותים. לאחר מכן הישקו אותו בכוסית יין, ופעמים רבות הוא טופל באמצע המקלחת, בשפיכה פתאומית של מים קרים (לפחות 1 ליטר) על הגב. ההסבר שקיבלנו היה, שהטיפול במים הקרים משחרר את הפחד.

טיפול נועז יותר למקרי טראומה היה "מאכווה" - צריבה עם ברזל מלובן בנקודות מסוימות בבטן. טיפולים אלו היו שכיחים בתימן , אתיופיה וצפון אפריקה. זכורים לי מראות הצלקות על הבטן והגב של רבים מהאנשים הבוגרים סביבי, כל אחד והסיפור שלו, על אירוע טראומטי שחווה בילדותו וכיצד טופל. קודם צרבו בנקודות המתאימות, ואחר-כך מרחו בשמן זית ושמו עלי רתם המדבר או עלי גפן / תאנה בהתאם לעונה. את העלים החליפו מדי יום, עד להבראת מקום הכוויה.
אולי יום אחד יהיה גם הסבר מדעי לשיטות פשוטות אלה, שעברו מדור לדור.

הטיפול בעצבנות

נדודי שינה,חוסר רגיעה ועצבנות, טופלו בעזרת מי ורדים, שזוקקו באופן ביתי מעלי כותרת של ורדים (מזן מיוחד), שצמחו בגינה. בכל פעם שמישהו מבני הבית היה במתח או התקשה להירדם, היה ניגש למטבח ומוהל מעט ממי הוורדים בכוס מים. גם ריחות של צמחים, כמו ריחן, פיגם, מיורן ופרחי ורדים, שימשו תדיר להרחה, כדי להרגיע ולהשרות אווירה נעימה. בכל גינה גידלו צמחים אלו, הניחו את ענפיהם באגרטלים בבית ואף לקחו בשבת "זר" קטן לבית הכנסת והריחו אותו בכל הזדמנות.

בעדות אחרות ובעיקר בצפון-אפריקה, הירבו להשתמש בוורבנה רפואית ובלוונדר. בצרפת נקרא הלוונדר "תה הצחוק". כבר מתקופת הרומאים נהגו להשתמש בו לאמבט רחצה, כמרענן את הגוף, מפיג עייפות ומונע דיכאון. שמן לוונדר הוא פופולרי ורב-שימושי. זהו אחד השמנים האתריים הבודדים שמותרים לשימוש ישיר על העור ללא מהילה בשמן נשא, והוא מתאים גם לתינוקות וילדים. הוא ניתן כמרגיע כללי, להקלה על עצבנות ותשישות, לחיזוק מערכת העיכול, לשיכוך כאבי ראש ממתח ולשיכוך כאבי מפרקים ושרירים.

המלצה להפגת עייפות וחידוש הכוחות: לטפטף 5-6 טיפות שמן לבנדר ו- 5-6 טיפות שמן רוזמרין לתוך אמבט מים, לשבת במים 20 דקות ולצאת רעננים ומלאי חיוניות להמשך הפעילות היומית.

גאת (Catha edulis)

מנהג לעיסת עלי גאת נפוץ היה אצל יהודי תימן. עדיין ניתן למצוא מקומות בהם מכריזים על מכירת עלי גאת צעירים, משמע שמנהג זה קיים עדיין בקרב יוצאי תימן ואתיופיה. לעלים הצעירים יש השפעה ממריצה המביאה להפגת העייפות, לדיכוי התיאבון ולתחושה עילאית. בדרך-כלל לועסים עלי גאת בישיבה בצוותא, הכוללת מפגש חברים עם נרגילה, סיפורים ושירים. לועסי הגאת ראו בזה מנהג ובילוי חברתי וטענו שהוא אינו ממכר, אך זכור לי שהיו כאלה שגינו מנהג נפסד זה, בעיקר מאנשי צנעא, עיר הבירה. אבי ז"ל כינה זאת "מושב לצים" וראה בזה "ביטול תורה".

נהוג ללעוס את העלים הצעירים בלבד, לבלוע את תערובת המיץ ולבסוף לירוק את העלים הלעוסים. בעלים הצעירים והטריים יש אלקלואידים. האלקלואיד העיקרי, קאתינון (cathinone), הוא בעל השפעה ממריצה. לעיסת העלים משחררת את הקאתינון ויוצרת הרגשה של אופוריה, סחרחורות ודפיקות לב מהירות. השפעת העלים מתחילה כעבור 15 דקות של לעיסה ומגיעה לשיאה אחרי 3 שעות, דבר המביא לנדודי שינה. זהו כנראה המקור לטענה, שלעיסת עלי גאת מגבירה את כוח הגברא של הלועסים ( - וכי מה יש לעשות כשלא ישנים?).

כיום כבר ידוע שלעיסת גאת דווקא פוגעת בזיקפה, ושימוש ארוך טווח פוגע במערכת הרבייה. לועסים כרוניים מפתחים הפרעות במערכת העיכול - בעיקר בקיבה, עצירות וטחורים.

 


  
1. נסים קריספיל (תשמ"ט) "ילקוט הצמחים", הוצאה: כנה-ירושלים.
2. דן פלביץ' וזהרה יניב (1991). צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאה - מודן בע"מ.
3. דוד קאפח (תשס"ה). טבעי.
4. ידע אישי וניסיון מהעבר הרחוק והקרוב.
 

עבור לתוכן העמוד